את "The Brown Sisters" : פרוייקט הצילום של הצלם ניקולס ניקסון הכרתי בשנה השניה ללימודים בבצלאל, במסגרת שיעורי תולדות הצילום ב'. הפרוייקט הוא רצף צילומים, כל שנה צילום אחד, של ארבע האחיות לבית בראון (אשתו ושלוש אחיותיה).
הפרוייקט נמשך משנת 1975 ועד היום. ארבעים שנה של צילום אחד, מבט ישיר למצלמה, אותו סדר עמידה, אחיות.
בסיום שנה ב' בבצלאל ביקשתי משין אחותי שתקנה לי את הספר שליווה את התערוכה "האחיות בראון" במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק (MOMA). הפרוייקט הזה הוצג בגלריות ומוזאונים, ובחיפוש ברשת אפשר לראות את הפרוייקט כולו בקלות.
אבל לי יש ספר… אני יכולה לשבת עם הספר ולדפדף לאט לאט לאט, קדימה ואחורה, ולהסתכל בפנים שמשתנים, מתבגרים. בתנוחות הידיים והגוף. לפעמים הן מחזיקות אחת את השניה, או נשענות, או מחבקות, או עומדות במרחק.
לפעמים הן מחייכות. לפעמים עוצמות עיניים. מודעות למצלמה. מודעות לפרוייקט. מודעות לזמן שעובר.
לא כתוב כמעט מידע על האחיות. כתובים שמותיהן, והגיל בהן היו בשנת 1975 כשהתחילו להצטלם לפרוייקט. אבל זה מספיק בשביל למלא את הראש במחשבות.
בין תמונה לתמונה עברה שנה. מה קרה באותה שנה?
אולי הן התאהבו במישהו. אולי חוו פרידה. או קושי. או מחלה.
אולי לא רצו להצטלם באותו יום.
אולי הן גרות במרחק רב וכל שנה הן מצטלמות במפגש המשפחתי השנתי.
אולי הן באות במיוחד כדי להצטלם.
ואיך שהשנים חולפות ועכשיו הן כבר נשים. אולי אחת מהן התחתנה השנה. או התגרשה. או ילדה ילד. חיים שלמים. ארבעים שנה.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
מרתק. תראי לנו עוד פרוייקטים כאלה לטובת מי שלא למד צילום/אומנות
אהבתיאהבתי
פרוייקט מעניין ומאד מרגש.
אהבתיאהבתי
זה פרויקט כל כך מרגש ומדהים. מה שיפה הוא שרואים גם, בין התמונות הראשונות, את המחויבות שלהן לפרויקט עצמו. כאילו בשנה, שנתיים הראשונות הן פשוט מצטלמות. רק אחרי שמצטבר סיפור, מתחילות גם הן להבין את המשמעות של התיעוד. מצמרר לחשוב בשצילום כלשהו הן תהיינה שלוש.
אהבתיאהבתי
גם בעיני.
אהבתיאהבתי
מאוד חזק כאן מימד הזמן שיש באמנות הצילום. וכמו שאת אומרת: הנוכחות של המוות (לא אנחנו המצאנו את זה)…
אהבתיאהבתי
זו אמורה להיות תגובה ולא שיעור בצילום אבל מעלה לי הרבה שאלות….
הצלם מסביר משהו לגבי הצילום עצמו? למה בשנים מסויימות זה בזום ובאחרות לא? למה תמיד בשחור לבן? למה זה לרוב outdoors? יש לזה משמעות?
אהבתיאהבתי
גיא. אין לי תשובות. את המידע שלי אני שואבת ממה שכתוב ברשת http://www.nytimes.com/interactive/2014/10/03/magazine/01-brown-sisters-forty-years.html?smid=fb-share&_r=0 או מהספר שלי. כתוב איך החל הפרוייקט, ומה הצלם מרגיש לגביו, ואין פרטים כמעט על אופן הצילום. אני יודעת שהוא מצלם במצלמה בפורמט גדול (8X10 אינצ') ולכן אין שימוש בעדשות זום. הבחירה במיקום הצילום, והחיתוך (קרוב/רחוק) היא אומנותית בעיני. הבחירה הראשונית בשימוש בפלטות שחור-לבן היא כי הן היו הנפוצות יותר (אם לא היחידות) ב1975, ואני מאמינה שהוא החליט להמשיך בשחור-לבן בשביל הסדרתיות (שוב, בחירה אומנותית: לשחור-לבן בפורמט גדול יש הסטוריה ארוכה בצילום האמריקאי). בקיצור, אין לי ממש תשובות (:
עוד מאמר מעניין על הפרוייקט : http://www.photo-way.co.il/content/%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%A2%D7%9C-%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A1-%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%9F
אהבתיאהבתי
אני כל כך אוהבת את הפרוייקט הזה. ארבע אחיות, זה בעצם קלוז אפ על ארבע נקודות זינוק שוות לחלוטין לחיים. זה מרתק אותי, מה קרה לכל אחת? מה הן עושות? ולמה זאת שאהבתי השתנתה כל כך (ימנית בתמונה). העולם יפה יותר בפריים של התמונה, אני חושבת שכבר אמרתי לך את זה…
אהבתיאהבתי
כן. אמרת. אבל אני לא יודעת אם העולם יפה יותר. אולי הוא פשוט עוצר. ואז הכל ממשיך.
אני אוהבת הכי את הצעירה – מימי.
אהבתיאהבתי
פרוייקט מרגש!
להבדיל… פרוייקט מרתק נוסף- תיעוד של אב את ביתו בוידאו (כל שבוע, במשך 14 שנה):
אהבתיאהבתי
זה באמת פרוייקט מקסים ומרגש. ובזכותך נחשפתי לעוד כמה בסגנון ביו-טיוב. איזה דברים אנשים עושים! מדהים.
אהבתיאהבתי