ממש לפני שנה (מחר – לפני שנה בדיוק) נסענו לראות קצת כותנה.
לראות כותנה בשדה, וכותנה בחבילות ענק, לטפס על הקומביין ולהבהל שהוא ממש עובד אם מנסים להפעיל אותו, למשש כותנה, להריח, לזרוק כותנה, לאסוף כותנה ולקחת קצת לגן בשביל להדביק ב"יצירות הסתיו".
ולרוץ בין חבילות הכותנה…
בארץ שלנו בתקופה הזאת לא צריך להתאמץ לחפש, יש המון שדות כותנה, ובדיוק עכשיו קוטפים אותה (יש איזשהו קשר עם הגשם – ממהרים לקטוף לפני הגשם? ממהרים לאסוף את החבילות לפני הגשם? לא סגורה על זה). בכל מקרה ספציפית אנחנו נסענו לראות כותנה על כביש 44, בדרך לכרמי יוסף, ממש מול הכניסה לבית עוזיאל. אבל בשבוע שעבר נסעתי לצפון הקרוב וראיתי עוד שדות מחכים לקטיף…
בקיצור. אי אפשר לקרוא לזה טיול, אבל הצמח הלבן הזה שווה את הגיחה!
MyTrueColors גלית לוינסקי 
הממ מוזר. לא ראינו עדיין כותנה השנה בשדותינו. אבל טוב לדעת שזה בדרך!
אהבתיאהבתי
באמת מוזר. תמיד היינו נוסעים לצלם זוגות מתחתנים ליד הכותנה באיזור שלכם בתקופה הזאת. ובשבוע שעבר ראיתי שדה מקסים באיזור משמר השרון, וקרן שביט מעלה כל הזמן תמונות של בגלביות שלה ליד הכותנה באיזור הזורע…. אולי אצלכם היא מתעכבת…
אהבתיאהבתי
וואו. כמה כבשים צריך לגזום בשביל ערימה כזו 😉
אהבתיאהבתי
חחח גם לי התחשק להוסיף את המילה "צמרירי" אינסטינקטיבית
אהבתיאהבתי
הזכרונות הכי נהדרים שלי קשורים לכותנה. בקיבוץ שבו למדתי (ובהרבה קיבוצים ומושבים אחרים אני בטוחה), היה האנגר ענק מלא גרגירי כותנה קטנטנים, והיינו הולכים לשם כל הקבוצה, מטפסים על הררי כותנה, בונים מחילות ומערות ועושים קפיצות אומץ מההר הכי גבוה למטה. כשגדלנו קצת אמרו לנו שצריך להפסיק את זה כי עלולים להיות שם נחשים. עד היום אני רוצה לקחת את הילדים לקפוץ על הכותנה אבל לא יודעת אם הסיפור על הנחשים נכון.
אהבתיאהבתי
אני הייתי בנח"ל ובשל"ת ראשון בקיבוץ גברעם גם היינו הולכים לערמה הזאת לקפוץ, לשבת, להתחבא, להתמזמז…. (טוב נו היינו בני 18)
אהבתיאהבתי
Nice, where is it ?
ran
אהבתיאהבתי
זה היה ממש ליד כביש 44, בדרך לכרמי יוסף
אהבתיאהבתי