צלמת אירועים בהריון

בהריון של תמר, ובטח עוד בהריון של עלמה, הייתי צלמת אירועים במשרה מלאה. זאת אומרת: הרבה הרבה אירועים, צילומי חתונות משלב האיפור בצהריים ועד השעות הקטנות של הלילה, חתונות כמה ערבים בשבוע, ובשאר הערבים פגישות, עריכות, עבודה על המחשב…וכל זאת עם העייפות ו(אצלי) בעיקר הבחילות של ההריון.

לא היה קל. היה מאתגר. הייתי הולכת לכל מקום עם שקיות הקאה של מטוסים שחברתי היקרה רוטב (שהיתה אז דיילת) דאגה לצייד אותי בהן. השתמשתי בכל הטריקים שלמדתי: בכל כיס החזקתי איזה נשנוש (שקדים קלופים, מקלות של גזר), לא הפסקתי לאכול כריכים קטנים שהבאתי מהבית. הייתי מחביאה צלחת מלאה אוכל כדי שיתקרר ליד עמדת הדיג'יי (לא הייתי מסוגלת לאכול אוכל חם). עשיתי הפסקות יזומות של ישיבה כדי שכפות הרגליים יפסיקו לכאוב לי קצת. הורדתי את חגורת הפאוצ'ים שלוחצת על הבטן מיד בתום החופה. לפעמים הייתי מנקרת על איזה כיסא רחוק מרחבת הריקודים בשעות הקטנות של הלילה.

עשיתי גם שטויות: סחבתי ציוד, עליתי על סולמות לצילומי ריקודים בחתונות דתיות, טיפסתי על שולחנות כדי לתפוס זווית טובה, באירועים גדולים או לחוצים עבדתי שעות ארוכות בלי הפסקה ובלי אוכל.

בהריון של תמר כבר הייתי חכמה יותר, מבוגרת יותר, ובעיקר הבנתי כבר שה"חוכמה" היא לא רק לשרוד את ההריון, כי בסוף יש לידה, ואחריה העובר הזה הופך לילדה שלי (לכל החיים), וכדאי להתחיל לשמור עליה כבר כשהיא בבטן.

אז בהריון של תמר כבר עבדתי הרבה פחות, והרבה פחות קשה, ועבדתי עם צלם נוסף שיגבה אותי, וסחבתי פחות, ולא, לא עליתי יותר על סולמות באמצע רחבת ריקודים סוערת בחתונה דתית.

אבל – אני חייבת לציין שיש גם נקודות אור בלהיות צלמת אירועים בהריון:

א. גם בתקופות שהקאתי בכל יום, בימים של האירועים כמעט ולא הקאתי (הייתי עסוקה באנשים אחרים ופחות בעצמי. תרופת פלא ממש!).

ב. שמעתי מוזיקה עכשווית בפול ווליום כמה ערבים בשבוע (וכך גם הבננות בבטן. ימים יגידו איך זה ישפיע על טעמן המוזיקלי).

ג. התרגשתי ובכיתי (יותר מהרגיל) בחתונות של זרים. (לא משנה כמה מאות חתונות צילמתי, אני עדיין מתרגשת מחופות מרגשות. תגידו פאתטי, תגידו נדוש, כשזוג מדבר אחד אל השני מילים פשוטות של אהבה מיד מתחילה לי לחלוחית בעין).

ד. האדרנלין, הו האדרנלין. זאת עבודה מאוד אינטנסיבית וקשה אבל מאתגרת ומעניינת בכל פעם מחדש.

וחוץ מזה, מתברר, שיותר קל להיות צלמת אירועים בהריון, מצלמת-אירועים-אחרי-לידה-שמתעקשת-להניק-עד גיל-שנה-ומשהו-ושואבת-פעם-פעמיים-בכל-אירוע. שואבת, סוחבת, שמה בצידנית, מתגעגעת לתינוקת ומצלמת את כל, אבל כל הילדים של האורחים. כי כל תינוק מזכיר לי את המתוקוש שלי בבית (:

שואבת בעמדה של הדיג'יי
שואבת בעמדה של הדיג'יי

אלי. הפוסט הזה מוקדש לך, שעזרת, וסחבת, ותמכת, ובדקת, ועבדת לפעמים כפול כדי שאני אוכל לשבת ולהרים קצת את הרגליים. אין כמוך, ואם לא אמרתי את זה מספיק ב-18 חודשי ההריון שהיו לי, אז אני אומרת את זה עכשיו: לא בהריון אבל מול כל העולם. תודה.

צילומים: אלי מעייני
מודעות פרסומת

8 מחשבות על “צלמת אירועים בהריון

  1. ה ר ס ת אותי עם השואבת בעמדה של הדי ג'יי. על זה נאמר סופר וומן. נשמע מסובך ביותר לג'נגל ככה. שמחה שהחכמת והיית יותר רכה אל עצמך עם השנים.

    אהבתי

  2. צלמת אירועים (ועבודה באירועים בכלל) זו עבודה קשה גם ככה אז בהריונות…. וגם לי הייתה החכמה אחרי שבהריון הראשון עבדתי כרגיל עד הלידה בהריוו השני כבר הבנתי שצריך להאט קצת ולשמור עליהם

    אהבתי

יש לכם משהו להוסיף? לספר? אשמח אם תשאירו תגובות!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s