בהריון של תמר, ובטח עוד בהריון של עלמה, הייתי צלמת אירועים במשרה מלאה. זאת אומרת: הרבה הרבה אירועים, צילומי חתונות משלב האיפור בצהריים ועד השעות הקטנות של הלילה, חתונות כמה ערבים בשבוע, ובשאר הערבים פגישות, עריכות, עבודה על המחשב…וכל זאת עם העייפות ו(אצלי) בעיקר הבחילות של ההריון.

עלמה מציצה

לא היה קל. היה מאתגר. הייתי הולכת לכל מקום עם שקיות הקאה של מטוסים שחברתי היקרה רוטב (שהיתה אז דיילת) דאגה לצייד אותי בהן. השתמשתי בכל הטריקים שלמדתי: בכל כיס החזקתי איזה נשנוש (שקדים קלופים, מקלות של גזר), לא הפסקתי לאכול כריכים קטנים שהבאתי מהבית. הייתי מחביאה צלחת מלאה אוכל כדי שיתקרר ליד עמדת הדיג'יי (לא הייתי מסוגלת לאכול אוכל חם). עשיתי הפסקות יזומות של ישיבה כדי שכפות הרגליים יפסיקו לכאוב לי קצת. הורדתי את חגורת הפאוצ'ים שלוחצת על הבטן מיד בתום החופה. לפעמים הייתי מנקרת על איזה כיסא רחוק מרחבת הריקודים בשעות הקטנות של הלילה.

עשיתי גם שטויות: סחבתי ציוד, עליתי על סולמות לצילומי ריקודים בחתונות דתיות, טיפסתי על שולחנות כדי לתפוס זווית טובה, באירועים גדולים או לחוצים עבדתי שעות ארוכות בלי הפסקה ובלי אוכל.

שבוע כלום. כשקיוויתי שהלקוחות עוד לא שמים לב שאני בהריון

שבוע 31. מילא לשבת, אבל לקום…

בהריון של תמר כבר הייתי חכמה יותר, מבוגרת יותר, ובעיקר הבנתי כבר שה"חוכמה" היא לא רק לשרוד את ההריון, כי בסוף יש לידה, ואחריה העובר הזה הופך לילדה שלי (לכל החיים), וכדאי להתחיל לשמור עליה כבר כשהיא בבטן.

אז בהריון של תמר כבר עבדתי הרבה פחות, והרבה פחות קשה, ועבדתי עם צלם נוסף שיגבה אותי, וסחבתי פחות, ולא, לא עליתי יותר על סולמות באמצע רחבת ריקודים סוערת בחתונה דתית.

מקבלת ברכה מכלה בסוף האירוע שבוע 31

אבל – אני חייבת לציין שיש גם נקודות אור בלהיות צלמת אירועים בהריון:

א. גם בתקופות שהקאתי בכל יום, בימים של האירועים כמעט ולא הקאתי (הייתי עסוקה באנשים אחרים ופחות בעצמי. תרופת פלא ממש!).

ב. שמעתי מוזיקה עכשווית בפול ווליום כמה ערבים בשבוע (וכך גם הבננות בבטן. ימים יגידו איך זה ישפיע על טעמן המוזיקלי).

ג. התרגשתי ובכיתי (יותר מהרגיל) בחתונות של זרים. (לא משנה כמה מאות חתונות צילמתי, אני עדיין מתרגשת מחופות מרגשות. תגידו פאתטי, תגידו נדוש, כשזוג מדבר אחד אל השני מילים פשוטות של אהבה מיד מתחילה לי לחלוחית בעין).

ד. האדרנלין, הו האדרנלין. זאת עבודה מאוד אינטנסיבית וקשה אבל מאתגרת ומעניינת בכל פעם מחדש.

שבוע 33

שבוע 30

וחוץ מזה, מתברר, שיותר קל להיות צלמת אירועים בהריון, מצלמת-אירועים-אחרי-לידה-שמתעקשת-להניק-עד גיל-שנה-ומשהו-ושואבת-פעם-פעמיים-בכל-אירוע. שואבת, סוחבת, שמה בצידנית, מתגעגעת לתינוקת ומצלמת את כל, אבל כל הילדים של האורחים. כי כל תינוק מזכיר לי את המתוקוש שלי בבית (:

אלי. הפוסט הזה מוקדש לך, שעזרת, וסחבת, ותמכת, ובדקת, ועבדת לפעמים כפול כדי שאני אוכל לשבת ולהרים קצת את הרגליים. אין כמוך, ואם לא אמרתי את זה מספיק ב-18 חודשי ההריון שהיו לי, אז אני אומרת את זה עכשיו: לא בהריון אבל מול כל העולם. תודה.

צילומים: אלי מעייני