מחשבות על גיל ארבעים

בעוד כמה ימים יש לי יומולדת. יומולדת שלושים ותשע. אבל ה"ארבעים" פשוט יושב שם (כמו שניסחה היטב סאלי מ"כשהארי פגש את סאלי").

והארבעים הזה הוא גדול, גם כי הוא עגול, וגם כי הוא כל כך סימבולי, מסמל את סוף תקופת הפוריות הנשית (למרות שכבר לא, אבל סמלית), וגם צופן את איום משבר גיל הארבעים.

אספתי רשימת גילאים שהתחולל בהם אירוע מכונן בחיי, או תקופה שהיוותה נקודת מפנה (שימו לב שאף אחד מהם אינו גיל עגול):

גיל 6: עליתי לכיתה א', על פי אמא שלי מערכת החינוך היוותה נקודת מפנה בה הפכתי, כנראה בהדרגה, מילדה פטפטנית וחברותית לסגורה וביישנית.

גיל 8: בו גבר זר ביקש ממני להרטיב את איבר מינו בחדר הזבל של הבניין שלנו. באותו זמן לא ידעתי זאת, אבל במרחק השנים, וכמה שנות טיפול פסיכולוגי, אני יכולה בוודאות להגיד שזה היה אירוע ששינה את חיי, או לפחות את האופי והתפיסה שלי מיניות וכד'. לא צריך לרחם עלי, רק לזכור מה חמש דקות בחדר זבל יכולות לחולל לנפש צעירה, ולא לרחם על פדופילים.

גיל 14: בו עליתי מה"חממה" של בית ספר "וייצמן" השכונתי לתיכון "בליך" המפלצתי, ובאחת הפכתי מילדה מיוחדת ואהובה (לפחות בעיני עצמי) לאחת מארבע מאות.

גיל 18: בו סיימתי סופסוף את זוועת התיכון והתחלתי של"ת ראשון בגרעין נח"ל. במשך שנים כשניסיתי לחשוב מה הוא אושר נזכרתי בתקופה הזו. שם גיליתי את הכיף שבלהיות שייכת לקבוצה, את האושר שבעצמאות, אהבה, חופש בחירה, ומצאתי תחושת ערך עצמי.

גיל 23: שבו התחלתי ללמוד ב"בצלאל" במחלקה לצילום. לא יכולה לומר שכל שנות הלימוד חולקות את התחושה הזו אבל בהתחלה, כשכל הפוטנציאל והעושר היה פרוש לפני מצאתי אושר ושוב, תחושת ערך עצמי, וגם פחד וחוסר ביטחון אבל איכשהו הם נטמעו באמביציה הכללית.

גיל 29: הגיל בו הכרתי את רם. אחרי הרבה שנים וכמה מערכות יחסים קצרות ומטופשות הכרתי בן-אדם אמיתי, ובנינו אהבה שלמה ובוגרת. זה היה מפתיע.

גיל 30: בו הפכתי שותפה לאלי מעייני בעסק הקטן שלנו לצילום אירועים. במשך השנים לפני ואחרי רגע זה זה היה הדבר המרגש, המספק והמרכזי בחיי. כמעט כמו ילד גידלנו אותו, באהבה והשקעה ומסירות אין קץ. (עד שילדתי באמת וכל סדרי העדיפויות שלי השתנו).

גיל 34: כשילדתי את עלמה. אחרי הרבה ציפייה היא נולדה ואיתה נולדו בי חרדה אימתנית, אושר גדול מלהכיל, ואהבה רבה משהכרתי לפני כן. לא יכולתי לדעת לפני כמה רגשות חזקים וחדשים יציפו אותי וימלאו את חיי מאותו רגע, בו הפכתי לאמא.

גיל 36: בו ילדתי את תמר. ילדה שניה עם כל הקשיים המתלווים ותחושת הביטחון והכוח. וההפתעה, שיש בלב שלי מקום לשתיים.

גיל 37: בו חוויתי משבר אמיתי של איבוד הכיוון המקצועי, ופתחתי בלוג שהחזיר לי את חדוות הצילום, וגילה לי את חדוות הכתיבה. בזמנו חשבתי שזה זה הוא 'משבר גיל הארבעים' המפורסם אבל אחותי טענה שזה מוקדם מדי…

גיל 39: בעוד כמה ימים, בו הצטרפנו אני והבנות לרם לשנתיים בונקובר. בתור בן-אדם ששונא שינויים החלטתי שהחלום גדול מהפחד, ואני קופצת להרפתקה הזו לב שלם. יודעת שיהיה קשה, מחכה בקוצר רוח שיהיה יותר טוב משאני יכולה לדמיין.

אז יכול להיות שבגיל ארבעים לא יקרה שום דבר מכונן. האמת צפוי שלא יקרה דווקא בגיל ארבעים.

מה אני מאחלת לעצמי לשנה הבאה בחיי?

אני מאחלת לי למצוא את הביטחון העצמי, זה שאמא שלי אומרת שאבד לי בילדות. אולי הוא ברח לקנדה ואמצא אותו כך במקרה.

אני מאחלת לנו שנהיה מאושרים ביחד. נהיה הרבה ביחד, ותלויים מאוד זה בזה. אני מקווה שזה יעשה לנו רק טוב.

אני מאחלת לי להיות סלע איתן עבור הבנות שלי, לא להלחץ כשבטח יהיה להן קשה עם השפה והבית החדש והגנים החדשים והסביבה החדשה. להיות משענת רחבה וטובה ומכילה. להיות פנויה למלא את הצרכים הרגשיים שלהן, ולדעת שאת השקט שלי אמצא בהמשך. הוא מחכה שם.

אני מאחלת לי למצוא סיפוק במה שאני אעשה. אם אמצא עבודה, וגם אם לא. להיות שלמה עם ההרפתקה הזו ולהפיק ממנה כמה שיותר גם לעצמי.

אני מאחלת לי להמשיך להרגיש קרובה לאנשים הקרובים לי שנשארים בארץ. שהמרחק הפיזי לא יהפוך למרחק אמיתי.

ואני מאחלת לי שהשנה הזו לא תעבור מהר. או שכן אם יהיה מאוד קשה. לא יודעת.

אני כבר מתגעגעת לגיל 38.

יומולדת 30 שלי. צילם: אלי מעייני
יומולדת 30 שלי

19 מחשבות על “מחשבות על גיל ארבעים

  1. הבלוג שלך מדהים ומרגש בכל פעם מחדש.מקווה שתמשיכי לכתוב גם בוונקובר. המון מזל טוב ונסיעה טובה. אחרי תקופת התאקלמות בטוח יהיה לכם טוב וכיף. ממרומי גיל 43 אני יכולה לומר שגיל 40 זה לא כזה נורא. בוודאות יותר טוב מגיל 30!

    אהבתי

    1. וואוו, מדהים חושפני ומרגש עד דמעות (כן כן )
      ונקובר עוד תהיה הרפתקאה מדהימה רק (אמרה באגואיסטיות) אל תשכחו לחזור

      אהבתי

  2. יאללה, בואו כבר. אנחנו נעשה שיהיה לנו טוב. יהיה לנו מאד טוב. את תראי.
    מזל טוב אהובה שלי (לא יודע איך עושים אימוג'י של נשיקה, אז תקבלי אחת אמיתית 🙂 )

    אהבתי

  3. קצת נושמת אחרי המשבר של גיל שמונה.
    מעדכנת שחופשי משבר גיל ה40 שלי היה בגיל 37. ולא ממש משבר. וגיל ארבעים היה כל כך כייפי, והנה אני כבר מכינה עצמי לקראת משבר גיל ה(פאקינג הל!) חמישים. שגם הוא, כפי הנראה, לא יהיה משבר.
    מעדכנת עוד שאין לי ספק שתהיי כל הבטחה שלך לעצמך ולבנות ולכולם. זכיתי להכיר אותך מכל מיני זוויות ואני כבר מאד מאד מתגעגעת.

    אהבתי

    1. גם אני כבר מתגעגעת… אני עסוקה כרגע רק בלהתגעגע ולהתמודד עם משברים שיכולים לקרות רק כשהבן-זוג כבר התחיל רילוקיישן: ניתוח פתאומי לתמר (שעבר אתמול בהצלחה וסופסוף אני יכולה לישון בלילה), מסיבות סיום והולדת, טיפול שיניים. בין לבין אני עצובה ומתגעגעת. אני אתחיל בטח להתרגש ולשמוח במטוס (:

      אהבתי

  4. וואו. גיל שמונה היה אגרוף בבטן. אחרי שנשמתי עמוק ובכיתי קצת בלב, הצלחתי לקרוא את ההמשך.
    שמחה לקרוא על רגעי האושר, ההערכה העצמית המחוזקת, הזוגיות והאמהות והבלוג! מאחלת לך שתמצאי אושר חדש ותעמיקי את האושרים הישנים בונקובר. וכמו שהיינו כותבים בספרי הזכרונות – מביתי לביתך קילומטר, מלבי לליבך – אף לא מילימטר!

    אהבתי

  5. קראתי והתרגשתי איתך. וזה מבלי להכיר אותך בכלל :-). לא כ"כ רע פה בגיל 40 וחצי.. ואפילו קורים כמה דברים ממש טובים…
    שכל מה שאיחלת לעצמך יתגשם ויום הולדת שמח.

    אהבתי

  6. גלית כתבת מקסים. בתור מישהי שגם מתקרבת (לאט) לגיל 40 הזדהיתי מאוד. יש לך בלוג מקסים מקסים, בתמונות ובמילים, ואני חוזרת אליו מדי פעם רק כדי לגלות ממתקים כאלו. בהצלחה במעבר וביומולדת ארבעים, או שלושים ותשע

    אהבתי

  7. וואו! איזו סקירה כנה וחושפנית..ואלו תהליכי 'בנייה' והתחדשות..עם מטענים ככ רבים שזכית להם,הבגרות והסביבה האוהבת והתומכת 'לא בטוח' שיהייה ככ קשה מעבר לים..פרק נוסף לתהליך שרק 'מתחיל להמשיך'.. עכשיו..וממרום גילי
    אני רק יכול להעיד שבגיל הזה רק מתחיל השלב הבוגר האמיתי..
    סעו רגועים,ותהנו המון!

    אהבתי

  8. אהובה, סוף סוף קראתי.. פוסט מדהים ומדויק שהוא לחלוטין את. את מדהימה ואמיצה ויש לך כוחות על, ואני כבר מתגעגעת.. חיבוק גדול לכולכם.

    אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (: