רשמים ראשונים מונקובר

התחלתי לכתוב את הרשימה הזאת כ"פתק" בטלפון יום לאחר שהגענו. אנחנו עשרה ימים פה, כמובן שהדברים כבר נראים לי אחרת. אבל רק עכשיו המחשב חובר, המסך נקנה, ויש לי רגע להעלות את זה…

רשמים ראשונים מונקובר, לא לפי סדר הגיוני או חשיבות:

מרגישה קצת כמו אחרי לידה. קצת לבד למרות שכולם איתי. מפחדת לצאת החוצה לבד (עם הבנות). הכל חדש, מפחדת לנהוג באוטו, לא מכירה את המוצרים בסופר, לא יודעת איפה החנות של הטלפונים.
ונקובר כל כך יפה בקיץ. עושה חשק שהקיץ ימשך עוד ועוד. חבל שהוא כה קצר פה.
בגינת המשחקים: פזורים משחקים (תלת אופן, משאיות, דלי) שאנשים השאירו להנאת הילדים. מישהי בשיא הטבעיות מורידה שמלה ומשתזפת על שמיכה על הדשא בגינה. אף אחד לא מרים גבה.

צעצועים פזורים
נופל לי האסימון כמו בפעם הראשונה בגינה ברחוב המעגל: אני צריכה לדבר עם הורים אחרים. רק שהפעם זה באנגלית ואין לי מה לומר. זוכרת את השבועות הראשונים עם עלמה בגינה כשהיא היתה קטנטונת. שתקתי, הקשבתי, ולאט לאט הבנתי שאין ברירה גם אני צריכה לתקשר אם אני רוצה שלעלמה יהיה טוב (וגם דוגמא אישית וכו'). ביום הראשון כאן הלכנו לגינה הקרובה. הגיעו אבא וילדה וילד. רם הציע לעלמה לשחק עם הילדה שנראתה בגילה, ועלמה רצתה מאוד. כל כמה דקות היא באה לשאול איך אומרים משהו באנגלית ובשאר הזמן הן תיקשרו בלי להבין אחת את השפה של השניה. רם הלך לפטפט עם האבא ואני חשבתי : אוי לא, שכחתי מזה שצריך גם לדבר עם זרים. אחר כך כשאמרתי את זה לרם הוא אמר לי ״מזג אוויר. תמיד יש את מזג האוויר״.
גינות הבתים פה מטופחות בטירוף. החצרות של הבתים, וגם קטע הגינה שמול הכביש (כל אחד רשאי לדאוג לגינון הקטע שבין הבית / הגדר של הבית עד הכביש. כך שכל הרחוב ירוק ופורח, כל אחד בהתאם לגינה שלו, לא באופן אחיד). גם ברחובות הראשיים ישנן אדניות פורחות תלויות מהעמודים.
הרחוב שלנו

הבית שלנו

אדניות ברחוב הראשי
אין קקי של כלבים ברחוב. פשוט אין. או שיש פחות כלבים מברחוב המעגל ברמת גן, או ש(סביר להניח) אנשים חוששים מהקנס בן ה-2000 דולר שיטילו עליהם אם לא יאספו את צואת כלביהם. המשפט הקבוע "תיזהרי, יש כאן קקי" שהבנות רגילות לשמוע מאז שהן למדו ללכת פשוט לא רלוונטי כאן. אפשר אשכרה לשבת על כל דשא.
לא ממחזרים פה שקיות ניילון. מאוד מוזר. יש לנו פה חמישה פחים שונים בבית, על פי דרישת העירייה, אבל פח מיחזור כמו ״הפח הכתום״ ברמת גן אין.
נוהגת לראשונה באוטו גדול ממכונית משפחתית סטנדרטית. בעיר זרה. עם חוקי תנועה שונים. סיוט. מכונית גדולה = זו המכונית הגדולה ביותר שנהגתי בה אי פעם (חוץ מהטרנזיט של הקיבוץ בשל"ת כשחושבים על זה). עיר זרה= זו הפעם החמישית שלי פה, אבל חוש הכיוון שלי לא משהו (גם בלי ג'ט לג). חוקי תנועה שונים = למה למישהו זה נראה הגיוני לפנות ימינה באדום? שמאלה באדום? להכנס לצומת כשאי אפשר לחצות אותו???
מתברר שג'ט לג בקיץ קל יותר מג'ט לג בחורף. להתגבר על עשר שעות הפרש זה קשה Anyway, בעיקר ככל שהילדות קטנות. אבל יותר קל ״למשוך״ עד הערב כשאפשר לצאת לטייל באור, ולא כשיוצאים בארבע וחצי אחר הצהריים ובחוץ חשוך כאילו יצאנו לא״ש לילה. החיסרון: כשמתעוררים בארבע וחצי בבוקר בקיץ והבנות לא מאמינות שעדיין לילה.
כינים ישראליות שורדות טיסה.
לא לסחוב שוב מחשב PC דסקטופ ענק במזוודה בחזור. גם לארוז אותו, גם לבזבז עליו מזוודה שלמה, וגם החשש הנוראי שקרה לו משהו בדרך. עד שהגענו לחנות להחליף ספק כוח לא יכולתי לשאת את המחשבה שהוא נדפק בדרך. הדברים החשובים מגובים אבל מה זה הארדיסק נייד לעומת הניג׳וס של להתקין מחדש את כל התוכנות… חייבת לעבור ל-MacBook. רק שמישהו ימצא לי כבר את הפיתרון איך להעביר את כל התמונות שלי מהארדיסק שמתאים ל-PC -להארדיסק שמתאים ל-MAC. מחשבים ארורים.
המים הקרים בברז יוצאים קרים קרים.
כיף להגיע לבית. אנחנו כבר קוראים לו "הביתה".

22 מחשבות על “רשמים ראשונים מונקובר”

גליתיייי!!!
איך חיכיתי לפוסט הזה
איך תשמחי ודאי לחזור אליו בעוד חודשיים, שלושה, חצי שנה, שנה וחצי, ולראות איך כל ההתחלות קשות, קצת.
כמה הבית שלכם יפה וממלא לי את הלב.
מחכה לשמוע עוד, נשיקות נשיקות.

אהבתיאהבתי

להגיב

galitcolors הגיב:

28/07/2016 ב- 09:17

בקרוב בקרוב! מצלמת בלי הפסקה, רק צריכה פנאי לסדר את המחשבות. נשיקות בחזרה!

אהבתיאהבתי

להגיב
רוני הגיב:

29/07/2016 ב- 09:54

מרגש

אהבתיאהבתי

להגיב

או! כל כך חיכיתי גם אני לפוסט הזה! הבית נראה מקסים ואגדתי, והגינות – וואו, איזה שפע. כיף לשמוע על מה שעובר עליכן, גם אם הדברים לא תמיד פשוטים. ואתם ביחד!

אהבתיאהבתי

להגיב