חג חמוד זה האלווין ("ליל כל הקדושים").

החג עצמו נחגג ביום שני האחרון בערב (ה-31 באוקטובר) אבל בלי קשר לחגים היהודיים שחגגנו לאורך כל אוקטובר, בעצם מתכוננים לחג הזה כבר כמה שבועות…

לשמחתינו האחייניות שלי שחגגו "האלווין" כל חייהן הדריכו אותנו בדיוק איך חוגגים ומה הם מנהגי החג.

זה מתחיל בקישוט הבית, אנשים מתחילים לקשט את הבית בדלעות ובמוטיבים של סתיו בשבועות האחרונים. גם אנחנו קנינו דלעות ושמנו בכניסה לבית. לאט לאט ראינו בסביבה הקרובה עוד ועוד בתים שמקושטים לכבוד החג. בשבוע האחרון נסענו לדולר-סטור הגדולה ורכשנו קישוטים ייעודיים ותלינו אותם ביחד (אני החזקתי כל קישוט והבננות עשו את עצמן עוברות ברחוב ומתפעלות מהבית המקושט שלנו, ומכוונות אותי איפה לתלות).

לפני כמה ימים הוזמנו לגלף פרצופים בדלעות שלנו ביחד עם האחייניות שלי. זה לא מסובך, אבל מצריך שימוש בסכין גדול וחד ולכן אני גילפתי והבננות עזרו במה שיכלו: עלמה רוקנה את הדלעת החתוכה מסיבים ומגרעינים ותמר רקדה ברקע.

חוץ מזה הלכנו לקטוף דלעות. החוות החקלאיות המקומיות מציעות בילוי של קטיף דלעות מהשדה וכדי להפוך זאת ליום בילוי "לכל המשפחה", חלקן מציעות אטרקציות נוספות כמו רכיבה על טרקטור, מופע מוזיקלי חי (בליווי בובות דלעת ותירס ענקיות שהיפנטו את תמר), מתחם קפיצה על חבילות חציר, היכרות עם חיות המשק, וכד'. כל החווה מקושטת לכבוד החג, המפעילים לבושים בתחפושות, מכל כיוון קופצים עליך שלדים מחופשים לאיכרים, והכל מושקע-מושקע-מושקע. בכל כרכרה שמובילה את האורחים אל שדה-הדלעת יושב זמר-נגן ששר שירי קאנטרי/ילדים בסגנון "לדוד משה היתה חווה" וכל הנוסעים מצטרפים לשירה ותורמים רעיונות לחיות ולקולותיה. כבר ציינתי בעבר כמה שהקנדים לא ציניים. זה דווקא נעים לחיות ככה.

שדה-הדלעת הוא שדה בוצי ביותר, והדלעות פשוט מונחות שם. לא הצלחנו להבין אם הן נקטפו מראש או שכל הצמח המקיף את הפרי פשוט נרקב כבר. בכל מקרה, טוב שאחותי ייעצה לנו לבוא במגפי גומי, כי אי אפשר להימנע מלטבול בבוץ, לפחות את הנעליים. כמובן שציידו אותנו בשקיות לנשיאת הדלעות שקטפנו, וביציאה ברז לשטיפת הבוץ. בדרך חזרה ראינו בחורה בנעלי אולסטאר לבנות בדרכן לשנות צבען לעד….

בימים האחרונים כל העיר התקשטה והתכוננה. בקניונים חגגו ילדים קטנים מחופשים, את האטרקציות התיירותיות קישטו באורות כתומים ודלעות מגולפות, וברדיו שמעתי דיון בשאלה: "עד איזה גיל לגיטימי לעשות "טריק אור טריט". אנחנו נסענו ל-VanDusen, גן מקסים שכבר ראינו אותו מקושט בביקור שלנו בדצמבר. הגן היה מקושט כולו באורות ובמאות דלעות מגולפות. לא מרשים כמו בקריסמס אבל בהחלט נהננו לטייל בשבילים, לראות אמנים מגלפים בדלעת ותושבים (מבוגרים וילדים כאחד) מסתובבים בתחפושות מושקעות. שוב – הקנדים לא ציניים. זה דווקא מרען.

חוץ מזה כמובן יש את עניין התחפושת. לפני כמה שבועות ביקרנו בסיאטל ונכנסנו לחנות "טארגט" גדולה (כל הזמן ירד גשם ולא היה לנו יותר רעיונות מה לעשות בחוץ). כשראינו את החלק העצום בחנות שמוקדש להאלווין חשבנו להקדים ולהתכונן מראש. שאלנו את הבנות למה הן ירצו להתחפש בהאלווין, ועלמה ענתה ללא היסוס: "פיראט!" תמר מיד הסכימה: "גם אני רוצה פיראט!" וכך קנינו כמה אקססוריז בחנות (כובע אחד, שתי חרבות ועשר רטיות – זה היה בעמדת יום ההולדת ולכן הכל היה זול ובכמות מצחיקה). באופן מפתיע גם השבוע, הן עדיין עמדו בהחלטתן להתחפש לפיראט ולא התחרטו ובחרו באיזו נסיכה. גיליתי שבנכר, וללא מחסן הבדים/אקססוריז מהילדות/מצבור חפצים שאספתי לאורך השנים – אני הרבה פחות יצירתית. שלושתינו התחפשנו לפיראטיות לובשות פסים, בנדנות ומעוטרות במעט אקססוריז. מה שלא פגם לנו כלל בהנאה (מתברר גם שלבננות בכלל לא אכפת אם תפרתי בעצמי את התחפושת או שקנינו קצת אקססוריז ב"טארגט", העיקר שמתחפשים, נוט טו סלף).

והערב עצמו: חגיגה! כולנו התלבשנו בהתרגשות וניסינו להצטלם בפרצופים מפחידים. אחר כך עשינו חזרה מצחיקה שבה הבנות הקישו בדלת, אני ורם (בתפקיד השכנים) פתחנו אותה, והבננות אמרו "טריק אור טריט" ובחרו ממתק ושמו כל אחת בתיק שלה. תירגלנו גם איך אומרים להן "למה התחפשת?" ואיך עונים "פיראטית" באנגלית. זה היה גם בשביל הכיף, וגם כדי להכין אותן קצת למה הולך לקרות, בכל זאת, לא בכל יום חוגגים חג בפעם הראשונה.

עם רדת החושך הלכנו לעשות "טריק אור טריט" בבלוק סמוך שנחשב בלוק עם בתים מאוד מקושטים ומשפחות שממש נהנות לחגוג את החג. ראינו בתים מקושטים בטירוף! באמת, זו לא הגזמה לומר שקצת "טירוף" מעורב בעניין. חלק מהבתים נראו לקוחים מתפאורה של סרט אימה. מקורי עכביש וחלקי גופות מציצות מהאדמה, דרך בית קברות שלם בחצר, ועד שימוש בתאורה, עשן, הקרנת סרטונים וקולות מפחידים. ראינו בית שבחצר שלו הוצבו בובות חלון ראווה וארון מתים בסצנת-הלוויה שלמה. והבננות – בלי שום בושה הלכו בית-בית, דפקו בדלת, אמרו "טריק אור טריט" ולקחו ממתק. תודה רבה וחג שמח, ויאללה לבית הבא. שוב נדהמתי משיתוף הפעולה וחוסר הציניות של התושבים. אנשים מבוגרים, חלקם מחופשים, יושבים ערב שלם בבית שלהם (שאותו טרחו וקישטו במשך כמה ימים) והם פותחים את הדלת לכל ילדי השכונה המחופשים. לכל ילד אומרים משהו נחמד על התחפושת או סתם "חג שמח" ומחלקים ממתקים בנדיבות!

אחרי קצת פחות משעתיים חזרנו הביתה שמחים (מאוד!) ומרוצים (מאוד!) ועם שלל רב. שמחנו לראות שגם אצלינו ביקרו ילדים ולקחו את כל הסוכריות שהשארנו בקערה בחוץ (ועשו גם איזה טריק – לקחו את המגבת ששמתי לקישוט בקערה.)

מסקנות לשנה הבאה: א. לא צריך להשקיע במיוחד בתחפושת – לבננות לא ממש אכפת וגם ככה צריך ללבוש מעל הכל מעיל. ב. להיות נדיבים ולקנות את החבילה היקרה יותר של החטיפים בסופר, כולם פה היו כל כך נדיבים אלינו, זה לא הזמן לקמצנות. ג. דלעת מגולפת נרקבת ממש מהר, צריך לחשב את זמן הגילוף לפי יום ריקון פח הקומפוסט בשבוע.