באחד מימי החופש האחרונים החלפתי לבנות ארון קיץ-חורף. זה לקח לי יום שלם.
פה בונקובר לא ממש מחליפים בין ארון קיץ לחורף, כי בחורף חם בבית ובחוץ מאוד קר, ובקיץ חם אבל לפעמים קריר ולפעמים יורד גשם. לכן עיקר העבודה הוא למיין מה מהבגדים כבר קטן מדי, מה שקטן על עלמה להעביר לשקיות ולשמור לתמר, מה שקטן על תמר להעביר לחברים ולחברות ולארץ, מה ראוי לשמירה ומה הולך לתרומה, להעלות את בגדי ה"קיץ-קיץ" (גופיות ומכנסיים קצרים) ולהוריד את בגדי ה"חורף-חורף" (פליסים וטרנינגים עבים). ובכל זאת, זה לקח לי יום שלם. למה? כי יש להן כל-כך הרבה בגדים!
יש להן כל-כך הרבה בגדים, שכל מי שבמקרה רואה את הארון שלהן לא יכול שלא להתפלא. גם אני המומה.
לזכותי יאמר ש-90% מהבגדים שלהן משומשים (יד שניה, עברו דרך עוד ילדה אחת עד ארבע ילדות קודם). הרוב הגדול היה של האחייניות הקנדיות שלי, הובא ארצה על ידי אחותי בביקוריה, והוחזר איתנו לפה כשעברנו (חוסר יעילות שכזו, אבל מי יכול היה לדעת). אחוז קטן יותר מאחייניות שלי מהארץ ומחברות, המון בגדים מכל הקולקציות של "מותק" הדס הול שהיא גם חברה וגם מוכשרת אש, ואחוז קטן אך איכותי, הם בגדים שהיו שלי ושל אחותי לפני 40 ומשהו שנה ועדיין משמשים את הבנות שלי.
החולצה הזו למשל בת יותר מ-45 שנה, אבל מי סופר:
והנה אני והבננות שלי בחולצת Rainbow (כמו שתמר קוראת עכשיו לכל דבר צבעוני):
וזה הבגד הכי נעים שיש. כותנה אוורירית כזו, ממש כיף:
אותה חולצה בהפרש של 40 שנה פלוס מינוס:
ולבגדים האלה, לצערי, לא מצאתי הוכחות באלבומי הילדות שלנו…
ולגבי המחשבות על החינוך הרע שריבוי בגדים כזה נותן – המצפון שלי שקט. הבנות שלי יודעות לשמור על הבגדים שלהן, הן יודעות שהבגדים הם לא חד-פעמיים. הן לא לובשות בגדים מוכתמים, לא כי אני זורקת אותם חלילה, אלא כי אני עומלת על ניקויים. הן יודעות שמה שנקרע או נפרם אני מתקנת. בקיצור אני מקווה שלא, אבל נראה לי שאני מעבירה להן את השריטה הזו גם. הרי לא סתם הבגדים שלי שרדו 40 שנה… (מזל שיש את אמא שלי להאשים).
MyTrueColors גלית לוינסקי 
אכן כמה שריטות, אבל איזה כיף של שריטות!
הלוואי שהייתי שומרת משהו, משהו מהבגדים שלי.
אני חולה במחלה ההפוכה, חוסר סנטימנטליות. היו לי בגדים שאני זוכרת מילדות עד היום, ודברים שמסרתי שכבר הצטערתי עליהם.
ושוב: כמה עלמה דומה לך, כמה תמר גדלה.
והכי שווה זה חולצת קשת.
אהבתיאהבתי
מצחיק, דווקא מהבגדים של הבנות בנתיים לא שמרתי שום דבר. למזכרת. שמרתי מלא בשביל להעביר הלאה…
אהבתיאהבתי
גם אני מעבירה הלאה בגדים של הילדים ותמיד שמחה מחדש לשמוע שיש ילדים שמאושרים לקבל אותם. חמותי שמרה את הבגדים של בניה, שהם בני 40+ ואותי זה תמיד מדהים כשהיא שולפת בגד שהיה שלהם מהארון-מצד אחד מדובר בבגדים איכותיים ובעלי מראה וינטג' אמיתי מצד שני אני תמיד שואלת את עצמי – מה היא חיפשה בארון שגרם לה לשלוף את הבגד הזה. אני שומרת בגדים שלי לאורך זמן, אבל בשנים האחרונות הפסקתי ואני מוסרת ללא רחמים. אני מוצאת שאין טעם לשמור והכי כיף להתחדש בדברים חדשים.
אהבתיאהבתי
הצחקת אותי כל-כך עם שני הצדדים של חמותך (:
בגדים שלי אני שומרת כל עוד אני לובשת, ואז עוד איזה שנתיים שלוש סתם שוכבים בארון ובסוף מוסרת. חוץ מדברים עם איזה סנטימנט… חייבים הרי להתחדש ואין כבר מקום בארון!
יש לי חברים שיש להם חוק: כל דבר שנכנס (לבית, לארון) דבר אחר יוצא במקומו. הלוואי והייתי יכולה גם לעשות ככה.
אהבתיאהבתי
לא ברור איך הבגדים נשמרו ככה 40 שנים פלוס! את הבגדים שמייצרים היום לא שווה לשמור. נראה לי שעד שיהיו לי נכדים הכל יתפורר או יתאדה או משהו.
אהבתיאהבתי
בדיוק. נמצא רק פירורים על המדף, איפה ששמנו פעם את הבגד
אהבתיאהבתי
זה פשוט מ ד ה י ם אותי שיש לך שמלות שלך מהילדות ושהן נשמרו במצב כל כך נהדר. גורם לי להתגעגע לכמה בגדים (דווקא לשמלות המגרדות שלא סבלתי, הן היו הכי יפות). אמא שלי לא שמרה כלום מהתחום הזה, אבל את ציורי הילדות שלנו שמרה באדיקות אז אני יכולה לראות מה ציירתי בגיל 4 ובגיל 7… אני גם קצת מעריצה אותך על איך שתיארת את הטיפול המסור שלך בבגדים שלהן, אני איומה בזה. או שבית הספר של הילדם מעודד התלכלכות יתר, יש בגדים שאשכרה אחרי פעם אחת בלתי ניתן ללבוש/להוריד מהם את הכתמים. מה שכן – גם אצלנו 95% יד שניה ואני מנסה לחנך את מי שכן קונה לנו בגדים (רק חמותי) שלבן ותכלת בהיר אלה לא צבעים שמתאימים לילדים בני 8 ו-5 שאוהבים בוץ וחול ושוקולד. את חייבת לקרוא את פוסט האורח של איילת לנדאו בבלוג "דרס קוד". אולי תציעי להם לכתוב פוסט אורח על הבגדים שלך/שלהן?
http://ricky-bi.com/dresscode_blog.php?blogInd=6
אהבתיאהבתי
קראתי את הפוסט הזה (לפני שכתבת לי) והוא באמת מקסים. לא ידעתי שזו איילת לנדאו. ולגבי הכתמים, אני קצת אובססיבית בעניין, אבל מתברר שזה תורשתי (:
אהבתיאהבתי