הגענו לג'ושוע-טרי נשיונל פארק אחר-הצהריים. נכנסנו לפארק, ונסענו ברכב פנימה, בכביש מפותל. משני הצדדים נוף מדברי צחיח, שונה מאוד מכל מדבר שראיתי עד כה. דרך החלון רואים את עצי הג'ושוע, בהתחלה מעטים ונמוכים, וככל שמטפסים בגובה גם העצים גובהים. עצים מוזרים הם עצי הג'ושוע . כמו קקטוסים ענקיים, אבל, בעצם לא. כמו צמחי מדבר מוזרים. כמו עצים שיצאו משליטה, שלא החליטו לאן הם רוצים להגיע.

אחרי נסיעה של כחצי שעה בתוך השמורה העצים האלה כבר ממלאים את כל הנוף, מקצה אל קצה.

וקר. מאוד. כשנכנסנו לשמורה הטמפרטורה בחוץ היתה 7° מעלות. כשהגענו למסלול היו כבר 0° מעלות (לפי מד הטמפ. של האוטו). יצאנו ברוב התלהבות לטייל במסלול קצר, מייל אחד, הליכה רגועה ומישורית של שעה בערך, לפי המלצת הספר (פארקים לאומיים בארה"ב/מסלולים). אבל לא היינו במיטב בגדי החורף שלנו (בכל זאת, קליפורניה) והיה קר מאוד. ובמסלול הליכה בין בולדרים ענקיים, שרידי עצים, מני צמחים מדבריים משונים, וקצת תיירים כמונו, שבאו להעביר את ערב חג-המולד פה בין העצים האלה. אחרי כשעה טיול, נהיה ממש קר. כולנו קופאים, ובעיקר תמרול שלא דיברה כמעט בכלל (והיא הרי כל הזמן מדברת או שרה), למרות שהיא שמה את דמבו בתוך המעיל והוא קצת חימם אותה.

חזרנו לאוטו ונסענו לנקודת התצפית המומלצת בספר. אחרי כרבע שעה נסיעה, בחוץ הרוח משתוללת ומעיפה פיסות חול לכל הכיוונים. עצרנו בנקודת התצפית אבל במקום לצאת החוצה הסתכלנו נפעמים בסופת החול הזו שמשתוללת בחוץ. ואז הבנו: זה בכלל לא חול. זה שלג!

השלג עף ומסתחרר בשיגעון לכל הכיוונים, ואנחנו מסתכלים בו, המומים.

אחרי כעשר דקות נגמר השלג, הרוח החזקה העיפה את העננים. השמים התבהרו, ושמש הציצה.

למחרת בבוקר חזרנו לשמורה לעשות מסלול מומלץ נוסף. הפעם היינו לבד על הכביש, לבד במסלול. בכל זאת הבוקר של חג-המולד בצפון אמריקה. טיילנו לנו בשמש החמימה בין עצי הג'ושוע המוזרים, שהרוח החזקה שנשבה בלילה הטיחה בהם שלג. השלג קפא, אבל רק מצד אחד של העץ. העצים עומדים ועליהם פס צר של שלג קפוא, רק מהכיוון שבו נשבה הרוח.

מחזה יפהפה.

 שלג. במדבר.

דצמבר 2016.

ועכשיו קצת U2: