ממש אמריקה!

כמה צפון-אמריקאי מצידינו.

"קפצנו" לארה"ב לכמה שעות.

קפצנו = נסענו לגבול בשביל לחדש את אישור המעבר היבשתי, כדי שבחופשת החורף הקרבה בצעדי-ענק לא נצטרך להתעכב בגבול אלא נוכל לעבור בזריזות, ולהמשיך בנסיעה למחוז חפצינו (אתר נופש חורפי בשם GreatWolf Lodge במרחק כ-ארבע שעות נסיעה מונקובר, מבלי עיכובים מיותרים בגבול). בכניסה הקודמת שלנו לארה"ב דרך היבשה (לפני שנה) שוטרי הגבול האמריקאים דיברו אלינו כל-כך לא יפה, בכזו התנשאות ותוקפנות שזה ממש השפיע לי על כל היום הראשון של הטיול. התבאסתי להיות "אצלהם" במדינה "שלהם", אפילו שזה היה ביקור בסיאטל שהיא חצי-בקנדה מבחינתם. המעבר היבשתי לבעלי דרכונים זרים, יכול להיות בלתי נסבל. כל מי שצריך לחדש את ה"אסטה" (לבעלי דרכון שלא זקוק לויזה לארה"ב, כמו דרכון גרמני – אני והבנות) או לחדש את טופס I-94 (גם לבעלי דרכונים שיש בהם ויזה, כמו דרכון ישראלי – רם) צריך לחכות בתוך בניין המעבר האמריקאי, בתור ארוך (לפני שנה זה לקח לנו יותר משעתיים), בבניין בו באופן כמעט מופגן יש תא שירותים אחד למאות האנשים הממתינים בתור. (אני והבנות עמדנו בתור של חצי שעה לתא השרותים הזה. אני, ושתי ילדות, אחת בת פחות משלוש). אז השנה ניסינו לחסוך את הבלגאן הזה ולהתכונן מראש. ביום ראשון גשום וחסר תוכניות מיוחדות, לא בתחילת סוף-שבוע ארוך, לא בחג, נסענו במיוחד בכדי לעבור את התור, לקבל את האישור ולחזור הביתה.

בעצת הגוגל-מאפס החלטנו לעבור במעבר-גבול קצת מזרחי יותר מהמעבר גבול העיקרי בדרך לסיאטל. זו התבררה כעצה נכונה מטעם גוגל, כי ההמתנה למעבר גבול אמנם היתה ארוכה אבל זהו מעבר גבול קטן יותר ולכן עוברים בו פחות אנשים, משמע תור יותר קצר בתוך הבניין. את פנינו בגבול קיבל שוטר אמריקאי חמור סבר וזועף, שנזף בנו קשות על כך שלא החזרנו את הטופס פג-התוקף הקודם, כי "מבחינת ארצות הברית אתה עדיין בתוכה, ועובר עברה פדרלית". רם התנצל ואמר שהוא לא ידע שצריך להחזיר את הטופס (מתי?! איך אתה אמור לדעת שזו הפעם האחרונה שאתה עובר את הגבול?!) אבל התשובה הזו לא הניחה את דעתו של השוטר: "אתה לא יכול לקרוא את ההוראות שמאחור?" הוא הרים את קולו, "ככה אתה מתייחס לויזה שלך? אתה רוצה שאני פשוט אבטל לך את הויזה גם?!" נבח עלינו השוטר. אני מקווה שהבנות שישבו בשקט מאחור לא הבינו. למרות שיותר סביר להניח שהן דווקא הבינו, לפחות את הנימה התוקפנית.

חפויי ראש נכנסנו שוב לבניין מעבר-הגבול, הפעם ערוכים, למודי נסיון מהשנה שעברה, מצויידים בכל הניירות והטפסים, במשחקים לבנות, ובעיקר באורך-רוח ובידיעה שזה יקח זמן, ויהיה כרוך בנזיפות נוספות. לשמחתינו גילינו שזה "סניף" יותר קטן, ויש בו פחות תנועה ולכן פחות תור. ולהפתעתינו הרבה, אחרי כ-20 דקות המתנה בלבד, השוטר שחידש לנו את טפסי המעבר הדרושים היה כמעט חביב. רם אפילו הרשה לעצמו לבקש הסבר, מתי אמורים להחזיר את הטופס הארור, זה שבגללו ננזפנו בכניסה מהשוטר השני, והשוטר (החדש, הכמעט-חביב) ענה, מחביא חיוך מזלזל ש"חלק מהשוטרים לוקחים את זה יותר קשה". "אתה לא באמת יכול לדעת שזה יהיה המעבר האחרון שלך כשאתה גר קרוב לגבול. בקרוב לא תהיה יותר כל הניירת הזו. מבטיחים לנו את זה כבר ארבע שנים".

שמחים וטובי-לב נסענו לכמה שעות לאחת העיירות הקרובות – בלנהיים, להרגיש אמריקאים ליום אחד. עשינו קניות מופרזות ולא נחוצות בטארגט, אכלנו אוכל מופרז בפוד-קוורט, הסתובבנו קצת בקניון הגדול-יותר-מדי בבלנהיים, מילאנו דלק בזול וחזרנו לגבול "שלנו", בחזרה לקנדה.

"אצלינו" בקנדה השוטרים במעבר-הגבול נחמדים. הם שואלים את השאלות הנחוצות בנעימות וביעילות, ובעיקר לא "מחפשים אותך". "למה נכנסתם לארה"ב?" שואל השוטר הקנדי. "בשביל לחדש את הטופס I-94." עונה רם. "אה – כדי להתכונן מראש, בוודאי. כמה כסף הוצאתם היום?" 100" דולר." זהו? בסדר. כדאי שתסגור את החלון מאחור שהילדה לא תתקרר."

וזהו. שיחה של שתי דקות, והנה אנחנו שוב בקנדה. פה הדלק יותר יקר, הדולר יותר חלש, כשאתה ממתין ברכב יש מכל עבר שלטים של "אנא כבה את המנוע בזמן ההמתנה, בואו נשמור על הסביבה שלנו", אין אף Rest Area מלא ממסעדות פאסט-פוד כל הדרך עד ונקובר, לא רואים אף שלט Gun-Show" לחובבי הז'אנר, ובצד הזה, ברגע שאנחנו עוברים את הגבול אנחנו מרגישים בבית.

כן, מרגישים כבר קצת קנדים (במיוחד בהתנשאות על האמריקאים חובבי הנשק, התוקפנים, האגרסיביים, הקפיטליסטים).

וגם – מה לעשות, אולי הכל פשוט יחסי.

אני ורוטב כובשות את ניו-יורק 2010

9 מחשבות על “ממש אמריקה!

  1. גם בקנדה יודעים להיות לא נחמדים. תשאלי את אחותך על הפעם שהיינו אמורים להגיע אליה עם ילד חולה ולא נתנו לנו לעבור למשך איזה שעה (חשבו שאנחנו בדרכינו להתעלק על מערכת הבריאות הקנדית) עד שהענין הוסדר…. בלי קשר I94 זה לא פאסה? כבר לא ממלאים את הטופס הזה בכניסה לארהב דרך האוויר….

    אהבתי

    1. אני יודעת ובטוחה שבכל מקום יכולים להיות פרנואידים ולא נחמדים. אני אישית יכולה לספור עשר פעמים שונות שהיו מאוד לא נחמדים אלי בכניסה או במעבר לארצות הברית, לפעמים באופו מגוחך, לרוב באופן משפיל ותוקפני. והמעבר הזה מקנדה סתם מעייף.

      אהבתי

  2. יצא לי פעמיים לעבור את הגבול בין ארצות הברית לקנדה ובחזרה באזור של מפלי הניאגרה. שם זה הלך די מהר, יכול להיות שבגלל שהם מתורגלים בזה מאוד: אנשים עוברים שם כל הזמן לכמה שעות כדי לצפות במפלים מהצד היפה (קנדה), וחוזרים מיד בחזרה. אבל נראה לי שהנוהל הנוח הזה לא מתאים בשבילכם, כי זה בקצה השני של קנדה… חבל שהם כל כך לא נחמדים (מה עובר עליהם, בעצם?), ועל הקנדים באמת בדרך כלל מספרים הרבה טובות בנוגע לאדיבותם הנעימה.

    בקיץ האחרון, כשהיינו בקרואטיה, עברנו את הגבול למונטנגרו וחזרנו באותו יום. ההמתנה ברכב בנקודות הגבול (הלוך ושוב) לקחה לנו (בלי הגזמה) כמעט שש שעות. נשבעתי שלעולם לא עוד – אבל אם גם בארה"ב זה כך, מה לי כי אלין על הקרואטים: הם לפחות היו אדיבים, אם כי איטיים להחריד.

    אהבתי

    1. שש שעות?! איזה יאוש. לפחות פה זה רק בכיוון אחד בדרך כלל. אבל האיטיות / עודף בירקרטיה…. זה מאוד מתסכל

      אהבתי

  3. הבדלךים בין תרבויות מאוד מעניינים אותי, ובמיוחד כשמדובר בתרבויות של ארצות שכנות (למשל ההבדלים והיריבות בין דנמרק לשוודיה שמופיעים בהרבה סדרות וסרטים). ולכן היה לי ממש מעניין לשמוע על ההבדלים, ולמה אנשים חוצים את הגבול מכאן לכאן. מרגע לרגע אני משתכנעת שהקנדים יודעים לחיות ולחנך את האזרחים שלהם להיות פשוט רדיבים וטובי לב. מעניין אותי אם נתקלת בקנדים ממש לא נחמדים/שירותיים.

    אהבתי

    1. בהחלט. והרי כמה קנדים אני כבר מכירה? אני חדשה פה. בדיוק אתמול מישהו השאיר לי מכתב נאצה על שמשת המכונית כי הוא וטען שחניתי לו במקום (וזה בכלל רחוב… לא חניה ספציפית של אף אחד, לא ברור). מכתבי נאצה גורמים להרגשה גרועה בכל מקום.

      אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s