במסגרת שעות ההתנדבות שלי בבית הספר (כל משפחה מחוייבת לתת 12 שעות התנדבות בשנה) נודבתי להעביר שיעור צילום מזורז לכיתות ה'. הבנות שלי הולכות גם הן לגן ולבית-הספר VTT בונקובר, ואלן, העומדת בראש מחלקת לימודי היהדות מכירה אותי כבר מצילומי אירועים בית-ספריים בשנה שעברה.
כשאלן פנתה אלי בתחילת שבוע שעבר עם הרעיון היא ידעה בדיוק מה היא מחפשת ומה היא צריכה. בשנה שעברה עשו את אותו פרוייקט עם כתות ה', וצלמת-אמא אחרת הנחתה אותו. אלן הסבירה לי שהיא רוצה שאפתח בהסבר קצר של עשר דקות על צילום ועל מהות הפרוייקט, ואחר כך אקח את התלמידים בקבוצות של 4-5 ילדים החוצה לפינות שונות של בית הספר בכדי לצלם. לצורך העניין גוייסו מצלמות דיגיטליות ישנות מהקהילה (מוטיב התרומה והעזרה פה מאוד בולט. אהיה חייבת לכתוב על זה בהזדמנות). כמובן שנענתי מיד בחיוב. לא שחסרות לי שעות התנדבות (לדעתי כבר סיימתי את כל ה-12 שלי, ורק אמצע דצמבר), אבל אם מבקשים עזרה מבית-הספר אני באמת שמחה להתנדב, וללכת לצלם עם הילדים נשמע טוב.
"אני אשמח להעביר את הפרוייקט" עניתי לאלן. "והכל אפשרי, אני מבינה שהזמן דוחק לפני חנוכה, אני מבינה שזה יהיה מאוד מהיר, רק שעה לכל כיתה. רק דבר אחד אני לא יכולה לעשות: אני לא יכולה לדבר עשר דקות מול הכיתה, את זה את תצטרכי לעשות". כן. אני יודעת אנגלית. כן, אפילו יש לי תעודת הוראה, עשיתי הסבת אקדמאים להוראת אמנות במדרשה בבית ברל. וכן, גם שם בועדת-הקבלה הסברתי שיש לי פחד קהל נוראי והם הבטיחו שהגעתי למקום הנכון, ששם במדרשה הם ילמדו אותי להתגבר ולדבר מול הכיתה. זה לא קרה. סיימתי (שנתיים? שלוש? לא זוכרת כבר) שנות הסבה שם, כולל התנסות, ועדיין אני לא מסוגלת לעמוד מול כיתה.
למחרת התייצבתי מול כיתה ה'1, מצויידת בשתי מצלמות שלי ועוד חמש מצלמות שבית-הספר הספיק גייס, מול 20 תלמידי הכיתה, כולם נראים ילדים מבית יהודי טוב, שקטים, קשובים, מתלהבים להחזיק מצלמה ביד. עדיין לא הצלחתי להרים אליהם את העיניים. אלן הסבירה על הפרוייקט מהנקודות ששלחתי לה יום קודם במייל – קצת על חיפוש האור, הסתכלות על אור וחושך, צילום בשחור-לבן, וניסתה לדובב אותי להמשיך. אמרתי שנתחלק מיד לקבוצות ואני אמשיך להסביר להם כבר בפועל מה עושים.
עשיתי את הפרוייקט הזה במשך קצת יותר משעה לכל כיתה, בשני ימים נפרדים. בכל עשר דקות פגשתי חבורה חדשה של ילדים, מתרגשים להחזיק את המצלמה וממהרים כבר להתחיל לצלם. הסברתי להם בקצרה איך להחזיק את המצלמה, איפה ללחוץ בשביל לצלם, איך להסתכל בתוצאה וגם על מה להסתכל, מה לחפש, לבחור להתבונן מקרוב או מרחוק, טיפונת על קומפוזיציה – רק בפן המעשי ביותר, ושיחררתי אותם לרוץ ולצלם.
ונהנתי מכל רגע.
זה היה מאוד מאוד לחוץ, צריך להספיק לצלם לפני ההפסקה. 20 ילדים מכל כיתה, כל אחד בקצב אחר. קצת אינטריגות בין הילדים. אבל רוב הילדים כל-כך נהנו והתרגשו, שפשוט נדבקתי מהם. כמה זה מרגש, כמה כיף להחזיק את החפץ הזה, הקסם הזה שלוקח את המציאות ושם אותה בתוך פריים. כמה כוח יש לצילום. כל ילד או ילדה שסיימו לצלם כמה פריימים ניגשו אלי וביחד הסתכלנו על מה שצילמו ובחרנו את הפריים האחד שאותו נדפיס. ואיזה דברים הם צילמו! חלק מהילדים לא "התחברו" למשימה. חלק לא לגמרי הבינו או שלא היה להם חשק "להכנס לזה". אבל חלק סיפרו לי בעיניים קורנות שלאבא/דוד שלהם יש "מצלמה גדולה" כמו שלי, שלפעמים הם מצלמים בה. אחת הילדות סיפרה לי שלקחה קורס צילום בקיץ. וחלק פשוט נהנו לחפש קרן שמש או לצלם את העלים או לחפש זווית מעניינית מתוך מתקן השעשועים בחוץ.
בבית עברתי על 39 התמונות שהילדים בחרו להדפיס והמרתי אותם לשחור לבן. שיחקתי קצת עם הקונטרסט, ושלחתי להדפסה. חלק מהפריימים היו נהדרים. כמה יצירתיות, וזה כשיש להם רק כמה דקות לצלם, ובקושי שמעו הסבר על הפרוייקט. הם רק רצו לנסות, לצלם, להתבונן. הילדים האלה, אלה שנולדו עם הסמרטפון ביד, התלהבו להחזיק מצלמה דיגיטלית כמעט בת גילם, אמיתית, ולצלם.
אחרי יומיים פנתה אלי אשה אחת בסופר שליד בית-הספר. היא שאלה אם אני "הצלמת". סיפרה לי שהבת שלה, שבדרך-כלל לא מספרת לה כלום על מה שקורה בלימודים, סיפרה בהתלהבות על שיעור הצילום הזה, ועלי, ושהיא נהנתה מאוד לצלם. האמת – גם אני מאוד מאוד נהנתי. אולי בפעם הבאה אני אצליח אפילו לדבר מול כל הכיתה ביחד.
מי יודע. אולי אני בעצם מסוגלת.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
מקסים ומרגש !!! אמא
אהבתיאהבתי
תודה אימוש
אהבתיאהבתי
יוזמה ברוכה, כמה חשוב ללמוד להשתמש נכון במכשיר שמתעד את חיינו וחוויותינו
אהבתיאהבתי
זה היה כל כך מהיר שהם לא ממש הספיקו "ללמוד" אבל חוו חוויה טובה. זה מספיק בשביל לעורר את התאבון ללמוד באמת
אהבתיאהבתי
כצלם אל צלמת, מקסים, יצירתי ומלא השראה!
אהבתיאהבתי
תודה! הצילומים שלהם באמת מעוררי השראה, גם בעיני
אהבתיאהבתי
אני נפעמת מהפריימים המאוד לא בנאליים. זה עם המדרגות ממש הזכיר לי ציור של אשר. וכשאת כותבת על "המגבלות" שלך זה הכי נוגע.
אהבתיאהבתי
זה עם המדרגות! גם בעיני הצילומים נהדרים. הילדה (של צילום המדרגות) בחרה צילום אחר, ואני בכל זאת שמתי אותו בצד, כי הוא נפלא בעיני
אהבתיאהבתי
גלית איזה יופי של פרויקט והתוצרים! צילומים נהדרים.
קודם ראיתי את הצילומים ואז קראתי – בהתחלה חשבתי שהם שלך, ושהם נהדרים.
נפלא לחשוב שכל הורה מתנדב לבית הספר. איזה משאב מבוזבז בארץ.
אני חושבת עד כמה זה ודאי משפיע על הלך הרוח בכיתה, כשכל הורה מכיר את הילדים, כשהילדים מכירים את ההורים. נקודה מעניינת וחשובה, ואני מחכה לשמוע על התרומות.
עוד אני מחכה לשמוע מתי תעמדי מול קהל. מבטיחה אימון אישי כשניפגש.
אהבתיאהבתי
לא בטוחה שאפילו אימון אישי יעזור במקרה שלי (: אבל אשמח לנסות. ובכלל, בחרתי לי מקצוע שהוא הכי ההפך מעמידה מול קהל, וזה מתאים לי. לא חייבים. אבל הייתי שמחה להיות מסוגלת לעמוד מול קבוצת ילדים, שזה בקושי "קהל". הצילומים שלהם באמת נהדרים, זו היתה חוויה נהדרת גם עבורי. ולגבי ההתנדבות בבית הספר: אני חייבת לכתוב על זה. זו תופעה. זה מאוד מעניין בעיני.
אהבתיאהבתי
פרוייקט מקסים, הצילומים מפתיעים ממש..
לא הייתי מדמיינת שאלו תלמידים ביסודי.
כל הכבוד!
אהבתיאהבתי
לגמרי תלמידים, בכיתה ה', שיש להם חמש דקות להבין מה ואיך וגם למצוא ולצלם.
אהבתיאהבתי
כתבת כל כך יפה. היה נשמע כאילו את רוצה להעביר חוג צילום לילדים בסוף 🙂 התמונות שהבאת כאן הן יפות ממש. כל הכבוד לילדים.
וזה באמת מענין – כי צילום היום, הוא שונה *לגמרי* ממה שהיה לפני 15-20 שנים כשעוד היה פילם, וכשלא לכל אחד הייתה מצלמה בכיס.
אהבתיאהבתי
הצילום עבר ממש מהפכה בעולם של ימינו, מזה שלפני 100 שנה היתה מצלמה רק ליחידי סגולה, בעלי ממון או צלמים מקצועיים, ועד היום שכולנו מסתובבים ומתעדים כל דבר שקורה סביבנו. מן הסתם זה מאוד השפיע גם על המקצוע, כי אם כל אחד יכול לעשות את זה אז מה הייחוד שללנו הצלמים?! ואגב אלן הציעה באמת חוג בתום הפרוייקט, אני מקווה שהיא רצינית.נראה לי שצריך להכות על הברזל (הביטחון שלי) בעודו חם.
אהבתיאהבתי
ברור שאת מסוגלת! ואיזה תמונות יפות הם צילמו
אהבתיאהבתי
נכון?! תמונות יפהפיות. ותודה.
אהבתיאהבתי
צילומים מקסימים.
וללא קשר….עכשיו שנפתחה אצלנו עונת המרקים הכנתי את המקלות המלוחים של אבא של רם,כולל החוויאג'. הם משמשים במקום קרוטןנים ואחכ ממשיכים לנשנש אותם כל השבוע. לא יצאו לי מדוייקים אבל בהחלט ממכרים 🙂
אהבתיאהבתי
מקסים ומרגש! תמונות יפיפיות!
אהבתיאהבתי
פרויקט נהדר! גם אצלנו המון מבוסס על התנדבות הורים וזה מקסים בעיני (אם כי לפעמים יכול להיות מעיק). אולי בפעם הבאה תבקשי שיאריכו מראש את השיעור ויתנו לכם שעתיים? נשמע שהכל היה מין מרוץ כזה ונראה לי שכל המאמץ יהיה שווה עוד יותר אם יהיה יותר זמן לצלם בנינוחות ולהעמיק את העבודה איתם.
אהבתיאהבתי
לגמרי, בפעם הבאה אני מתעקשת על יותר זמן. הפעם, בתור ניסייון ראשון פשוט התאמתי את עצמי למה שכבר עו לפני. לדעתי ניתן לשפר!
אהבתיאהבתי