סינית, יפנית, וישראלית נפגשו בשיעור אנגלית

אחלו לי מזל-טוב, היום, באיחור של שנתיים בקנדה, אחרי הפסקה של 23 שנים, חזרתי ללמוד אנגלית.

ישבנו בחדר אחד – יהודיה קנדית (המורה ובעלת בית-הספר), ישראלית (אני), יפנית וסינית, ופטפטנו.

"תתחילו בלשבור את הקרח", הנחתה המורה, "אבל תהיו קנדיות. אף קנדי לא שואל אחד את השני "מאיפה אתה?" או "כמה שנים אתה כאן?" תשאלו שאלה "קנדית".

היפנית, איימי, שהיא כבר תלמידה ותיקה בבית-הספר לתרגול אנגלית, פתחה בשאלה הכי קנדית: "What are your plans for the weekend?" ואנחנו ענינו לה.

ג'יין, המורה, הזכירה לנו כל הזמן לענות, להגיב. "Good for you!" "Yeah. nice!", כאלה. אף קנדי לא מקשיב לסיפור ומהנהן, היא אמרה לי. את צריכה להגיב. Make a comment! ג'יין חזרה על התשובה הקנדית המשומשת "I should check it out!" שזה ה"אולי ניפגש מתישהו" האולטמטיבי הקנדי, ומשמעותו – אני לא מתכוונת לעשות את זה לעולם אבל אני מביעה התעניינות מנומסת במה שהרגע אמרת.

המשכנו לפטפט, כשג'יין ניסתה לגרום לנו להגיב, לשאול, ולענות תשובות מפורטות. תוך כדי רשמתי לפני ביטויים חדשים שלא הכרתי, או שלא ידעתי בדיוק איך להשתמש בהם עד עכשיו.

מדהים לגלות, כשחיים במדינה דוברת אנגלית, כמה אני זוכרת מלימודי האנגלית שלי (מבית הספר היסודי אפילו) וכמה הם היו מותאמים לנו, הישראלים. למשל, אני זוכרת שעל בעלי-חיים צריך לדבר כעל It. היום למדתי שזה לא מנומס לשאול אדם על הכלבה שלו כ"זה", במיוחד אם הבת-אדם הרגע ציינה שזו She. זה מצחיק עוד יותר לאור העובדה שאני עדיין חושבת על חפצים בתור זכר או נקבה, כמו בעברית, וכבר יצא לי לשאול מוכרת בחנות בגדים "Where is that shirt? I thought she was there" ולהתפדח קשות ברגע שהמוכרת הולכת. כן גלית, החולצה זה She  אבל הכלבה לא.

על ההגייה של אותיות כמו שהן נקראות – כבר מזמן למדתי (מהבנות שלי בעיקר) כמה שאני הוגה לא נכון.  מה אני אעשה?! זה לא רק מבטא, ככה לימדו אותי! (טוב, בואו נאשים את פועה המורה שלי לאנגלית ביסודי, שמן הסתם למדה כמוני אנגלית בבית-הספר) למשל הצירוף OO שלימדו אותנו להגיד "אֻו", בכלל מבוטא כמין "אֶה" – בצֶירה. כששאלתי את תמר משהו על הוָו, ותירגמתי לה כדי שתבין – Hook היא לא הבינה על מה אני מדברת, עד הפעם השלישית בערך. אה! לא הֻוק, הֶק!" תיקנה אותי. אני לא ממש מסוגלת לבטא את התנועה הזו. אותו הדבר לגבי אות הניקוד I. לימדו אותנו שהיא נשמעת כמו התנועה אִי, כמו י' בעברית. וגם זה נשמע הרבה פעמים כמו צֶירה.

ובחזרה לשיעור. הרבה פעמים ג'יין המורה חזרה והסבירה איך כדאי לדבר, איך קנדים יגיבו. למשל לא להשתמש ב- "I want you to…" אלא ב- "I believe it's better to…" וכד'. זה לא רק להיות "פוליטיקלי קורקט", זה להיות קנדי. להשתמש בביטויים שמכבדים את האדם שעמו משוחחים, כמו: "Your point is well taken", "Thank you for bringing it to my attention", במקום ה"תודה, הבנתי", שהיתה התגובה שהפטרתי בתחילה.

בתחילת השיעור ישבתי, קצת צינית, קצת מסוייגת, "אני לא בנאדם דברן" אמרתי לג'יין כשלא מצאתי תגובה מתאימה למה שג'סיקה (הבחורה הסינית) אמרה. "בשביל זה הגעת לפה" ג'יין הזכירה לי. אחרי "שבירת הקרח"  שהיתה קצת חורקת, עברנו למשחק תפקידים של יחסי עבודה במשרד. ג'סיקה (התלמידיה מסין) ואני נקראנו לשיחה אצל המנהלת שלנו (התלמידה מיפן) כי אנחנו מפטפטות ומצחקקות יותר מדי בזמן העבודה. אם בהתחלה הגבתי ב"אוקי, את צודקת, ננסה לא לדבר יותר" רק כדי לסיים את הדיון, לאט לאט התרככתי, ונתתי לעצמי "להכנס לדמות". נכון, לא כל משפט שהתחלתי ידעתי מראש כיצד הוא יסתיים, אבל את רובם סיימתי, ואפילו הבנות האחרות הבינו וענו לי.

זה היה מתיש. שעתיים שלמות של להקשיב ולשוחח, ועוד באנגלית!

מחכה כבר למפגש בשבוע הבא!

reading a bed-time story photo by Galit Lewinski
עלמה מקריאה לתמר סיפור באנגלית לפני השינה
בית הספר שאני לומדת בו אנגלית: ETC English Training Centre
פוסטים נוספים על לימוד אנגלית: על אנגלית בשלושה חודשים, על תרגום מעברית לאנגלית: "הרגשות שלי כואבות", וספירת מלאי אחרי שנתיים. על רב-תרבותיות קנדית אופיינית: נלי ופרסיס ואני

10 מחשבות על “סינית, יפנית, וישראלית נפגשו בשיעור אנגלית

  1. פוסט מצויין, מאיר צדדים שאנחנו לא שמים לב אליהם, נשמח לקבל עוד דוגמאות בשיעורים הבאיםנשלח מסמארטפון ה-Samsung Galaxy שלי.

    אהבתי

  2. לאמא שלי יש דודה ישראלית שעברה לקנדה. הבן שלה עלה לארץ ופחד שבתור עולה הוא עושה לילדים שלו את אותן פאדיחות שהוא חווה בתור ילד עם אמא ישראלית. המנטליות הישראלית הרגיזה אותו הרבה בהתחלה, בדברים הכי קטנים. ידעתי שאנחנו ישירים וחצופים, אבל עד שקראתי את הפוסט שלך לא ידעתי שהקנדים עד כדי כך מתחשבים ורגישים (או לפחות מדברים בצורה מתחשבת ורגישה). זה מסביר הרבה.

    אהבתי

    1. אני חושבת שהם גם יותר מתחשבים אבל גם מחונכים לדבר בצורה כזו. יש פה הרבה את ה"כן, צריך לעשות את זה מתישהו!" לסוגיו, שנאמרים בהתלהבות כזו שאת חושבת שהם באמת מתכוונים לעשות את זה מתישהו, ובעצם מנפנפים אותך. מאוד קשה להבין מה הכוונה האמיתית בהרבה מקרים.

      אהבתי

  3. אכן פוסט נהדר. נשמע שאת לומדת את הניואנסים התרבותיים הללו, שכל כך מסגירים את המוצא, במיוחד של ישראלים. הזכרת לי (כרגיל) אנקדוטה מימי בבוסטון, כשלימדתי קבוצת מבוגרים. הייתי אומרת משהו מצחיק (בעיני) ואיש לא צחק. ואז הייתי מקבלת גלי צחוק במקומות ממש לא צפויים. הומור במיוחד צבוע בצבע מקומי, אבל כך גם כללי הנימוס הללו שמסתתרים מאחורי המשפטים שהמורה התעקשה שתגידי.

    אהבתי

    1. הומור! זה ממש חסר לי. לא שאני אדם שמספר בדיחות, פשוט אי אפשר להכניס נימה צינית או להשתמש באיזה צחוק לשחרור האווירה, כי זה פשוט לא עובד בשפה אחרת.

      אהבתי

  4. אני כל כך אוהבת את הפוסטים שלך שקשורים בשפה. זה מלמד כל כך הרבה על תרבויות. בישראל אני נחשבת לאשה מנומסת, אני משוכנעת שבקנדה הייתי נתפסת כחצופה וברברית… הפוסט הזה ממש עשה לי חשק ללמוד שפה.

    אהבתי

    1. זה ממש ככה- גם אני בנאדם רהוט ונעים הליכות בעברית, ופה בגלל הבדלי השפה ובעיקר הניואנסים – הרבה פעמים אני מרגישה יהירה, או בוטה. ועל הומור בכלל אין מה לדבר

      אהבתי

  5. וואו לא פשוט מתברר..
    אבל מדהים להבין את תפישת העולם הקנדית דרך כמה פרייזים וניסוחם.
    בהצלחה מותק😘

    אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s