היום, ה15/2/19, תמר בת חמש וחודשיים, ואנחנו פה בוונקובר שנתיים ושבעה חודשים.
שזה בדיוק חצי מהחיים שלה.
לא פלא אם כך שהיא לא מוכנה לדבר על לחזור לישראל.
לא מוכנה לחשוב על זה.
אפילו לא ממש רוצה לנסוע לבקר.
ואם כבר הנושא עולה היא מסבירה שהיא תחזור לוונקובר לפני שתתגייס לצבא. כי היא לא רוצה למות במלחמה.
תודה באמת.
כאילו לא קשה להיות ישראלים גם ככה (:
ברור שמבחינתה זה לא נתפס. ילדים הכי שמרנים כשמדובר במעברים, ובכל מעבר שעברנו (ועברנו הרבה) היה ילד אחד ששילם מחיר. אלא שיש גם מחיר למי שנשאר באותו מקום, ויש גם רווח להכרות עם מקומות שונים ובעיקר עם ההבנה שגם אם שינו לך את המקום את יכולה להסתדר. זה שיעור מעולה לחיים.
אהבתיאהבתי
את צודקת כל-כך
אהבתיאהבתי
כל כך מוכר…
גם הבכורה שלי לא רוצה להתגייס והיא בת 14..זה יותר קרוב
אהבתיאהבתי
אני קצת מבינה אותה… אני מאוד נהנתי בצבא שלי, אבל בכל זאת, צבא. זה לא חייב להיות מובן מאליו לכל אחד
אהבתיאהבתי
זה מסתבר היום, אחרי 5 שנים מחוץ לישראל..
אהבתיאהבתי
כן באמת לוקח זמן ופרספקטיבה להבין את זה…
אהבתיאהבתי