דברים לקחת איתי משנת 2019:

קיבלנו PR – אישור תושבות בקנדה. ביחד עם הרישון הקבוע לעסוק ברפואה שרם קיבל השנה – זהו אישור רשמי שקנדה רוצה אותנו פה. עכשיו השאלה מה אנחנו רוצים.

ביקרתי פעמיים בארץ לבד ופעם נוספת עם רם והבננות. מקווה להפוך את זה למסורת. לבד אני מספיקה הרבה יותר – גם לבלות זמן עם המשפחה שכה חסרה לי פה, גם עם חברים, וגם להרגיש שוב הילדה של ההורים שלי.

התחלתי ללמד צילום כחוג אחר-הצהריים בבית-הספר. התחלתי בסוף 2018, אבל בשנת 2019 לימדתי ששה קורסים, מתוכם אחד של מבוגרים. זו היתה קפיצה משמעותית ביותר בחיים שלי. יחד עם זה התחלתי להעביר גם שיעורים פרטיים, מה שהוביל ל –

העברתי הרצאה על צילום ועמידה מול המצלמה בצילומי תדמית לקהילת WE – קהילת נשים ישראליות בוונקובר, שאני גאה להיות חלק ממנה. כל מי שמכיר אותי יודע שלא סתם אני מאחורי המצלמה ולא לפניה, ואיזה צעד משמעותי (עד לא יאמן) זה עבורי. (ותודה ליעל רז שהציעה ועזרה לי לבצע, זה לא היה קורה בלעדייך). ומה שעוד יותר מפתיע – נהנתי בטירוף!

בשנת 2019 סופסוף שמתי את הרגל בדלת של צילום המשפחות והאירועים פה בוונקובר. זה התחיל בטפטופים בשלוש השנים האחרונות, אבל 2020 היא השנה הראשונה כאן שאני מתחילה עם אירועים סגורים לששה חודשים קדימה.

נסענו לחופשות משפחתיות בישראל, גרמניה, ניו-יורק קלונה וסיאטל (ממנה אני כותבת את הפוסט הזה בשעות האחרונות לשנת 2019). קרוב, רחוק, בנסיעה או טיסה – זמן משפחתי משמעותי ביחד.

התחלתי ללכת הרבה יותר בשיער פזור. עכשיו כל נושא המאבק בצורך בשליטה ברור יותר, לא?!

היום אני מסיימת חמש שנים של כתיבת הבלוג הזה. 287 פוסטים במספר, אני חוששת שהיד לא תהיה נטויה עוד הרבה שנים. עם זאת, חצי מהעשור הקודם כתבתי פה, הבלוג הפך לחלק מאוד משמעותי מחיי. נראה מה העשור הבא יגיד.

ובנימה אופטימית זו, מי היה מאמין שכבר 2020?!

ולהלן הסיכום בתמונות, בהתאמה ולפי הסדר.

שתהיה שנת 2020 חדשה ומוצלחת!

בעוד שעה מעירים את הבננות לצפות בזיקוקים.

פוסטי סיכום שנה בחמש שנים מאז קיים הבלוג: סיכום שנת 2015 – השנה הראשונה של הבלוג, סיכום שנת 2016, סיכום שנת 2017, סיכום שנת 2018. והנה הגענו עד הלום.

האיור שלנו בהשראת הסימפסונים הוזמן מהאתר הזה – https://turnedyellow.com/