איך גיליתי את היהדות בגולה

השבוע תמר לקחה מהספריה ספר. (הספריות עדיין סגורות אבל אפשר להזמין ולבוא לאסוף)

על יהדות בגולה גלית לוינסקי

הסיפור הוא על בקסטר החזיר שרצה להיות כשר. הכל התחיל באי-הבנה: בקסטר חשב שבשביל להיות אורח בארוחת שבת (שעליה סיפר זקן חביב שעשה לו ממש חשק) הוא צריך להיות כשר. הוא מנסה בדרכים שונות להפוך לכשר אבל ללא הצלחה, כי חזיר לא יכול להיות כשר! עד שהוא פוגש רַבָּה (רבי אישה) שמסבירה לו שהוא צריך להיות כשר רק אם אוכלים אותו, והוא מוזמן לארוחת שבת ונהנה מאוד. הסוף.

על יהדות בגולה גלית לוינסקי
יש בספר גם הרבה מלפפונים חמוצים, חלה וקיגל כמאכלים יהודיים מסורתיים
על יהדות בגולה גלית לוינסקי
בקסטר החזיר מחפש מוצרים יהודיים
על יהדות בגולה גלית לוינסקי
הרבה מלמדת את בקסטר על כשרות

כמה דברים שלא היו יכולים לעבור בארץ היו כאן, בעשרים העמודים המאויירים של ספר ראשית-קריאה זה?

הדמות הראשית – חזיר. בארץ היה לנו צעצוע  של טרקטור נוסע שנקנה ב"שילב". בצעצוע היה חוואי שנהג בטרקטור וגרר עגלה מלאה חיות: תרנגולת מקרקרת בלחיצה, סוס צוהל בלחיצה, כבשה פועה, פרה גועה וכמובן היפופוטם שנוחר בלחיצה בקול של חזיר – כי לא ימכרו צעצוע עם חזיר בישראל והרי היפופוטם הוא חיית משק הגיונית לגמרי.

הרַבָּה האישה. היא לא רבנית (אשת הרב) אלא רַבָּה שמסבירה לחזיר במאור פנים את חוקי התורה. לא רק שאין הדרת נשים וילדות מהספר, מובן ומקובל שיש גברים ונשים, ילדים וילדות מאויירים. (קופת-חולים כללית, תנובה – תלמדו).

העלילה הפלורליסטית. אצלינו בגולה לא כולם יהודים, ולכן כשהחזיר הולך לתחנת האוטובוס הוא פוגש כל מני אנשים מכל מני תרבויות. מן הסתם החזיר עצמו אינו יהודי, אבל היהודים הנחמדים מזמינים אותו להתארח בביתם לארוחת שבת.

הנמשל: יש אוכל כשר, לא מקום כשר או אדם כשר. (ההפך מכל מקום הסעדה אפשרי בארץ).

הספר נחתם במכתב להורים:

"Encourage hachnasat orchim in your family. Talk with your children about showing kindness toward those left out because of shyness, an unusual appearance, being new, or any other reason. Share the fact that everyone eventually feels different from others in some way. Encourage your children to leave a welcome card on a new child's desk at school or tape an original drawing to a neighbour's mailbox; ask your children to accompany you to the door when guests arrive at your home."

בקיצור: קבלו את האחר, פיתחו את ביתכם לזר, ובעיקר למדו את ילדכם איך להיות אנשים טובים (Kind באנגלית, אין בדיוק תרגום לזה): לברך שכנים חדשים, להשאיר פתק משמח לילד חדש בכיתה וכד'.


אני ישראלית.

גדלתי בבית ישראלי, ששומר את המסורת היהודית לפי הגרסה המשפחתית החילונית הפרטית שלנו: חוגגים את כל החגים אבל לא צמים ביום כיפור, יום השבת נועד למנוחה, האזנה לתקליטים, פעולות בצופים ובעיקר לטיולים בארץ ולנסיעה לים. את נרות שבת היינו מדליקים בילדותי אני ואבא שלי דווקא. ככה זה עבד לנו.

כשהגענו לקנדה והבנות התחילו ללכת לבית-ספר יהודי שמחתי שיהיו חשופות לעברית וחששתי מ"דתיות יתר". מה זה אומר שהן לומדות תפילות בכיתה? כיוון שזה כל-כך זר לי מיד התחלתי לדאוג. בגיל שלוש תמר היתה שרה לעצמה "שמע ישראל" בשרותים. עלמה למדה תפילות שבת וברכות כבר בכיתה א', והיתה שואלת אותי אם אני זוכרת את המילים. ואני, שמעולם לא למדתי לברך את ברכת המזון הייתי שולחת אותה לשאול את המורה.

אבל פה גם גיליתי שיש יהדות אחרת. יהדות בה יש פחות דגש על ההגדרה "דתיים" או "חילונים". יהדות בה מלמדים בבית-הספר את המשמעות של "צדקה", "הכנסת אורחים", "דרך ארץ". לא כמילים אלא כעידוד להתנהגות. להיות "מנטש". ובבית ספר אף אחד לא בודק "מיהו יהודי". מי שנרשם ללימודים הוא יהודי מספיק.

לפני יומיים צילמתי עלייה לתורה בבית כנסת קונסרבטיבי בוונקובר. התקבלתי בסבר פנים יפות, אישה-צלמת-במכנסיים. לא הרגשתי לרגע שאני עושה משהו לא בסדר, או שאני נכנסת לבית-כנסת "שלהם" או שאני צריכה להתאים את עצמי. הרגשתי ברוכה-הבאה.

זה לא שאני הופכת דתיה פתאום. אני לא מאמינה באלוהים וזה מכשול משמעותי. אני גם לא מתיימרת להכיר את הדת מעבר למעט שמוגש לפני. אני כן שמחה להרגיש שדווקא פה היהדות מקבלת אותי כמו שאני, לא שופטת אותי על מראה או לבוש, ושמלמדים את הבנות שלי שדרך ארץ חשובה הרבה יותר מחוקי הדת למינהם.

בימים אלו בהם אנשים כה רבים נאבקים להכרה בשוויון שלהם בעצם היותם בני אדם – לא צריך ללכת רחוק. יש את הכל כבר אצלינו מתברר. בעיקר אם משאירים את כל הלכלוך וההתלהמות והשחיתות בחוץ (והגזענות הטבעית שלנו), ומסתכלים בעיניים תמימות רק ביופי שיש בדת הזו.

8 מחשבות על “איך גיליתי את היהדות בגולה

  1. קראתי, מעניין ואני מאחל לך רק לחוות יהדות יפה. עם זאת, יש כל כך הרבה יופי ביהדות שבארץ שחבל שלא זכית להכיר. מישהו שקורא כל פוסט. דתי. בעל תשובה.

    אהבתי

    1. תודה על תגובתך, ושמחה מאוד שאתה קורא את הפוסטים שלי. אני בטוחה שיש יהדות יפה גם בארץ, וגם אני נחשפתי אליה פשוט באופן פרטי יותר. אני מאוד לא אוהבת את הכוחנות שיש לדת בארץ בדברים הציבוריים: בתקשורת, בכורח לעבור ברבנות בשביל להתחתן, בשלילת תעודות כשרות למסעדות שפתוחות בשבת – גם אם מגישות מזון כשר. בקיצור- בעיני, כחילונית, זה מרגיש שהדת בארץ מחליטה עבור הציבור כל-כך הרבה החלטות כי כנראה שחושבת שהציבור לא מסוגל להחליט לבד. זה מאוד הרחיק אותי מכל דבר שהרגיש לי "דתי" בארץ. חוץ מאנשים פרטיים, שהם כמובן פשוט – אנשים. טובים, טובים פחות, נחמדים יותר או פחות, בלי קשר להגדרה של כמות ה"דתיות" שלהם. פה אני מרגישה שיש לי יותר את החופש לאהוב את החלקים היפים ביהדות ושהם גם שלי. בארץ מרגישה שהיהדות נוכסה על ידי דתיים, ולכן היא לא "שלי". אני לא מרגישה שייכת. אבל שוב חוזרת שהכל אנשים.

      אהבתי

      1. מסכימה מאוד עם הבחור שכתב לפני, בעל התשובה: יש יהדות כ"כ יפה בארץ.
        ואני גם מסכימה איתך: ייצוג היהדות היום בארץ נעשה בצורה כוחנית ואלימה (בעיני כמובן). אני מאמינה שאם התקשורת תפסיק להזין את זה ותפסיק לתת לזה במה- בהרבה דברים יופחת הכוח.
        כמו"כ- אני יכולה לומר לך בוודאות גמורה שיש היום יותר ויותר זוגות שמתחתנים שלא דרך הרבנות ובכל זאת הם נשואים כדת משה וישראל (וכל עדת האורתודוקסים בארץ ובחו"ל). חלק מהזוגות האלו הם דתיים מבית שחולקים על הרבנות כמושלת בכיפה.
        ויש היום יותר ויותר אנשים שומרי מסורת, דתיים (אני בתוכם), שיושבים במקומות שאין להם תעודה שמצהירה שהרבנות חושבת שהם כשרים, אבל הם כשרים לגמרי ויש להם סיבות אחרות ל'למה אין לנו תעודת כשרות'. ויש היום יותר ויותר אנשים שמחפשים את התעודה החברתית כשהם אומרים: 'באיזה עולם המקום הזה כשר כשהוא לא נגיש לכלל החברה?'
        אני מאמינה שאנחנו בפני שינוי דתי כללי- זה נכון שיש חלקים שמקצינים ,כי לקיצון תמיד יש קונים, אבל אנחנו הרבה יותר פתוחים ומקבלים, שומעים את האחר גם אם לא מסכימים, השיח הכללי-עולמי הוא יותר פתוח ופלורליסטי- ולא ייתכן שהוא לא יחלחל לכלל החברות שיש ביקום.
        שמחה שכתבת את הפוסט הזה. תודה.
        שבת שלום-
        ימה (דתיה מבית וגם היום:)

        אהבתי

  2. נהניתי לקרוא את הפוסט הזה, כל אחד שומר על היהדות בדרכו, וקובע לעצמו את הקווים האדומים שלו, העיקר לא לכפות אחד על השני. שבת שלום.

    אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s