החופש לבחור

השבוע לא הצבעתי בבחירות שוב, בפעם החמישית ברצף לדעתי. טוב, הארבע האחרונות – ברור, וגם אחת קודם אם אני לא טועה, כי אנחנו פה כבר כמעט חמש שנים. איבדתי כבר את הספירה.

אני לא מבינה את האנשים בארץ שלא מצביעים בבחירות. אין שום מצב שהייתי בארץ ולא הייתי מממשת את זכותי לבחור. למרות הייאוש והאכזבה והעייפות מכל הפוליטיקה הבלתי נסבלת בארץ. אבל זו אני (וכל מי שאני מכירה לדעתי). אני יודעת שהרבה מאוד אנשים לא הצביעו הפעם. אני לא מבינה אותם אבל זה המצב.

כמו שאני לא מבינה את אלה שניתנה להם הזכות להתחסן והם סירבו לה. אני יודעת שאני לא יכולה להבין, כי אני לא שותפה להרגשה שלהם, ויש לאנשים הרבה חששות סביב החיסון הזה וסביב המהירות בה הוא ניתן. ובכל זאת. אני מחכה בקוצר רוח לתורי להתחסן, שאמור להגיע בתחילת יוני, אם קצב בחיסונים פה ימשיך כמתוכנן.

ובנוסף, אני לא מבינה איך שוב נפלה רוחי מתוצאות הבחירות. חשבתי שאני לא מצפה לכלום. לפני כמה שבועות כבר אמרתי לאחותי שאני לא מצפה שיקרה שום שינוי. איך אפשר להתאכזב כשלא מצפים לכלום? מתברר שאפשר.

שנת הקורונה הזו הגדילה להוכיח כמה חופש יש וכמה אין לנו. סה"כ אנחנו חיים על פי תפיסת עולם דמוקרטית. חופש הבחירה הוא אחת מהחירויות. חופש התנועה הוא חירות שניתנה לי בתוקף היותי אזרחית במדינה דמוקרטית, ולקחתי אותו כמובן מאליו. הקורונה הוכיחה לי שגם את החירות הזו ניתן לעקל, ובמפתיע. שלא כמו בארץ לא היה פה שום "סגר" משמעותי. בכל שלב של המגפה, גם כשלא התקיימו לימודים בבתי הספר באפריל ובמאי 2020 לא אסרו עלינו לצאת מהבית, ולא ספרו לנו קילומטרים. בתקופה מסויימת בוטלו כל הטיסות (כמו בכל העולם) ואז הן חזרו.  ואז לתקופה של כחודשיים – עד לפני שבועיים נתב"ג היה סגור. התחושה הזו שאי אפשר לטוס הביתה, לארץ, היא תחושה מאוד קשה. גם למי ש"הביתה" לא חד משמעי בשבילה.

הקורונה שיבשה לחלוטין את תחושת החופש לבחור בעצמי. להחליט מתי לנסוע ולאן. מסוכן לטוס לטייל. אסור להכנס לישראל. הבחירה לא בידי.

החיים מלאים בחירות. קטנות וגדולות. אני בוחרת מה לאכול בצהריים. אני בוחרת מה ללבוש. אני בוחרת מה ואם לפרסם בפייסבוק. אני בחרתי לחיות את חיי עם רם. אבל רוב הדברים הם כמובן לא לבחירתינו. אם הייתי יכולה הייתי עוצרת את הזמן. מרפאת מחלות. בוחרת שיקירי יחיו לנצח, או לפחות לאורך הזמן שהם בוחרים. בדברים הגדולים באמת אין לנו בחירה – מי יוולד לנו. מה יהיו הפחדים שלנו, מה יהיה העתיד.

לכן אני שמחה מהבחירות שכן יש לי. גם אם הן קשות. ההתלבטות בין החיים בוונקובר או בישראל היא קשה ומשמעותית. היא משפיעה על חיינו בהווה ועל חיי הבנות שלי בעתיד. חוסר הבחירה גם משפיע על חיינו ברמה היום-יומית. אבל אני מזכירה לעצמי שהיא בחירה בין שתי אפשרויות טובות. וזה שיש לי את האפשרות לבחור זו פריווילגיה. אני מעריכה אותה. למרות שאני סובלת כל יום וכמעט כל שעה מההתלבטות הזו.

ליל הסדר נוסף בלי המשפחה שלי. לא העלתי בדעתי שזה אפשרי, והנה, בפעם השניה ברצף אנחנו לא נוסעים ארצה בפסח. הבנות שלי לא ראו את ההורים שלי כבר שנתיים. מה שאנחנו נאחזים בו זה תכנון החופשה הבאה בארץ. בקיץ, אם הקורונה וביבי יואילו לאפשר לנו להכנס.

בנימה אופטימית זו –

שיהיה חג חירות שמח!

לפני חמש שנים נתנו במתנה לחג הפסח מסגרות עם תמונות שלנו בלבן לסבאסבתא. מאז בכל ביקור בפסח אני מחליפה להם את התמונה לתמונה מעודכנת שלנו. ב-2020 כמעט שכחנו להצטלם מרוב השוק על הטיסה שבוטלה, ואז על ליל-הסדר לבד ועל כל החיים שהשתנו פתאום. השנה לא ויתרנו על צילומים בלבן לכבוד פסח. גם אם אי אפשר להכניס אותם בנתיים למסגרות בבית של ההורים שלנו.

בעזרת השמש בקרוב נתחבק, וזה יהיה יותר נעים מאי פעם.

תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אורזות תמונות משפחתיות, פסח 2016

תמונה משפחתית גלית לוינסקי

תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אנחנו, מרץ 2016
תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אנחנו, מרץ 2017
תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אנחנו, מרץ 2018
תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אנחנו, מרץ 2019
תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אנחנו, אפריל 2020
תמונה משפחתית גלית לוינסקי
אנחנו, מרץ 2021
אחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט מצאתי את הפוסט מלפני שנתיים בדיוק, שנכתב ביום הבחירות (כמו זה) וכלל את הצילומים בלבן לכבוד פסח. אז הצילומים בלבן ובחירות מ2019 כאן. והצילומים בלבן למסגרות לפני הפרידה בפסח 2016 כאן וכאן הצילומים בלבן מראש השנה, 2015.

6 מחשבות על “החופש לבחור

  1. שיהיה חג שמח. אני בוחרת בכל פעם מחדש לקרוא את מה שאת כותבת ובכל פעם מתרגשת.
    תחושותיך מובנות לגמרי. במצב הנוכחי הייתי בוחרת לחיות בונקובר, למרות הריחוק הכואב מהמשפחה. לצערי הרב-אין עתיד בישראל. לפחות לא כרגע.

    אהבתי

  2. מקסים גלית. פוסט נוגע ללב ואופטימי במידה בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו חיים בו.
    התמונות נהדרות (כהרגלך)

    אהבתי

  3. אני לא יודע איך אפשר להתבטא כמה אנחנו ברי מזל בישראל על כך שכבר התחסנו ובאותה נשימה לומר שאין כאן עתיד (בתגובות) וש"ביבי יואיל בטובו" לתת להכנס לארץ. נתב"ג פתוח לכולם, רק צריך בידוד בכניסה. לא הבנתי מה הסוגיה. ההורים שלי לא הצביעו משום שחששו מהקורונה, לדעתי באופן לא מוצדק ואף על פי שמחוסנים. הצפיפות בקנדה, אפילו בערים הגדולות, לא משתווה לצפיפות בישראל וגם האופי הצייתני של האזרחים שונה ולכן היה צריך כן יד חזקה כדי למגר את המגפה. מעבר לכך, נראה לי שבישראל חיי האדם חשובים יותר מפרנסה. אז את המשבר הכלכלי צלחנו (מקווה) על פי התחזיות ו6000 מתים זה לא דבר פשוט אבל בחו"ל ממשיכים לספור מתים. בעשרות אלפים וכאן זה די נעצר… נראה לי שכן יותר טוב ויהיה יותר טוב. המצב בישראל מבחינה פוליטית מסובך. אני לא מקבל את הטענה שרוצים להחליף את ביבי בגלל "שוחד מרמה והפרת אמונים". לפני המשפט (התפור לדעתי) הייתה מנטרה אחרת בתקופת בוז'י וציפי ("שיסוי פילוג") ולפני זה מנטרה אחרת ("אירן איראן הפחדות הפחדות"). רה"מ היה יכול לבחור להיות נשיא ו"להציל את עצמו" והנה זה לא קרה. סימן שהוא לוחם מלחמה שקשורה לאופי של המדינה ולא מלחמה אישית. זהו.

    אהבתי

    1. שלום דולב, אני שמחה שבחרת לקרוא ולהגיב. נתב"ג פתוח בשבועות האחרונים אחרי כמה שבועות שהיה סגור לכניסת אזרחים ללא אישור וועדת חריגים, בלי קשר לבידוד או לא בידוד, וזו עובדה. אני חושבת שלא רק בישראל חיי אדם חשובים מכלכלה ומפרנסה וכל מדינה מנסה להתמודד עם המגפה בדרך שמתאימה לתושביה ובהתאם לנסיבות שלה. יש גם פה בקנדה ביקורת רבה על ההתנהלות, והיא ביקורת שונה על התנהלות שונה מבישראל. המליונים שמתים לא מתים מחוסר איכפתיות של המדינה, וזו הכללה מאוד גורפת בעיני להגיד ש"בישראל חיי אדם חשובים יותר מפרנסה". אני לא יכולה להעיד עבור כל המדינות אבל לא יכולה שלא להתקומם על האמירה הזו. ולגבי ביבי – בוא נסכים שלא להסכים? אני כותבת את דעתי, ושמחה לקרוא גם את דעתך אבל לא מסכימה איתה.

      אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s