טיול קטן ל"גן גורו"

"גן גורו" הוא גן חיות אוסטרלי ב"פארק המעיינות" ליד הגלבוע.

לרמת-גנים בוגרי ביקורים רבים ב"ספארי" ברגע הראשון היה נראה מוזר ש"יש כל כך מעט חיות". גן שלם רק לקנגורו?! אז אלא אם אתם חובבי קנגורו וקוואלות שרופים, לא הייתי ממליצה לנסוע במיוחד עד לשם. אבל אם אתם באיזור, ויש לכם שעתיים פנויות, זו בהחלט המלצה חמה.

גן גורו

זהו פארק לא גדול, אבל הקנגורויים מסתובבים חופשי, רובצים, נחים, אוכלים, שותים, נותנים לאנשים ללטף אותם ולהאכיל אותם קליפת אקליפטוס. הגן מאוד רגוע (לפחות כשאנחנו היינו) ולמרות שזו בעצם "פינת ליטוף" ענקית, לא נראה שהחיות סובלות (או מתעניינות במיוחד האמת). הקנגורויים נחים, האנשים מסתובבים בינהם וממשיכים הלאה.

מה עוד יש? יש דב קוואלה מתוק מתנמנם על עץ אקליפטוס, יש עוד מגוון חיות בכלובים, ועיזים חופשיות, יש פינת איפור, פינת יצירה, פינת כלי נגינה אוברג'יניים, פינת אפיית לחם אבורג'יני. (למרות שאולי היו כל כך הרבה "פינות" בגלל שביקרנו בגן בחוה"מ סוכות).

גן גורו

גן גורו
אפיית לחם
אפיית לחם
גן גורו
גן גורו גן גורו
הידעת? אפשר ללחוץ על כל תמונה להגדלה

פסטיבל כדורים פורחים

בחול המועד סוכות נסענו לפסטיבל הכדורים הפורחים (בגלבוע).

החלטנו שעל אף השעה המוקדמת של ניפוח הכדורים הפורחים, ועל אף המאמץ להגיע מרחוק – לא נישן בשטח ונגיע מהבית. קראו לזה אסטניזם, קראו לזה ייקיות, לא היה נראה לנו שהלינה הראשונה שלנו בשטח ביחד תהיה בין עוד 5000 איש במתחם צפוף.

זה היה באמת מוקדם! אבל זו היתה "הרפתקה" (כמו ששיווקנו לעלמיק): הכנו את עצמינו בערב הקודם, הבננות הלכו לישון בבגדים נוחים ובשעה 03:30 נשלפו מהמיטות ישר לאוטו. קיווינו שימשיכו לישון בנסיעה השקטה צפונה. תמרול באמת התגברה על ההפתעה, התכרבלה בכיסא והמשיכה לישון. עלמיק לעומת זאת מרוב התרגשות מה"הרפתקה" לא הצליחה להרדם (או להפסיק לדבר) במשך שעתיים הנסיעה לשם…

הגענו ב-5:00 למתחם, וכשנפתחו השערים ב5:30 בבוקר, וכל משפחות המנומנמות התחילו להגיע ולהתקבץ כדי לראות את תחילת ניפוח הכדורים, אנחנו היינו עירניים ורעננים (התעוררנו הרי שעתיים קודם כבר). אפילו תפסנו מקום בשורה הראשונה.

אין ספק שזה אחד הדברים המקסימים שיש. בשקט בשקט, עוד לפני עלות השחר, מתחילים לאט לנפח את הכדורים. לאט לאט הם גדלים ומתרוממים מהאדמה והופכים לצורות תלת מימדיות. והכל שקט ורגוע. כל הצופים יושבים בנחת על האדמה ומתבוננים בניפוח, ובכדורים קטנים יותר שעוברים קרוב לקהל המתעורר לאיטו. לאט לאט עולה גם השחר והכדורים הפורחים הראשונים מתחילים להמריא אל על. כולם מתרגשים ושמחים עם כל כדור פורח שעולה לשמיים. כל הקהל מנופף לשלום למטיסי הכדורים. בסביבות 6:30 בבוקר כבר כל השמיים מלאים כדורים פורחים בכל מני גבהים, חלקם רחוקים, חלקם קרובים, וכולנו מביטים בפלא בהשתוממות.

פסטיבל כדורים פורחים

פסטיבל כדורים פורחים פסטיבל כדורים פורחים

פסטיבל כדורים פורחים

ויש גם ציפורים נודדות
ויש גם ציפורים נודדות

בזמן ההמתנה לכדורים להתנפח ולהמריא ניחשנו באיזה צורות הם, וקיווינו שכולם יצליחו להמריא. כשהם המריאו וטסו להם בשלווה בשמיים ממעל, בחרנו איזה כדור פורח הוא הכי יפה (עלמיק: הצפרדע ההפוכה כי היא ממש קפצה לשמיים מהר, אני ורם: הראש. תמרול: עוד לא החליטה).

פסטיבל כדורים פורחים פסטיבל כדורים פורחים

פסטיבל כדורים פורחים

פסטיבל כדורים פורחים

פסטיבל כדורים פורחים

ב-7:00 בבוקר התחיל מופע אווירי של צנחנים קופצים מכדורים פורחים, וכמה סוגים של אופנועי-רחיפה (ככה קוראים לזה?)

פסטיבל כדורים פורחים פסטיבל כדורים פורחים

פסטיבל כדורים פורחים

ב-8:00 בבוקר הכל נגמר. פתאום הבנו שהיום רק התחיל, בדיוק כשהתחלנו להתעייף… מזל שיש את "גן גורו" במרחק של חמש דקות משם…

היה מרהיב! ממש "הרפתקה" מומלצת. רק חבל שזה מתקיים בחול המועד סוכות בלבד…

פארק הירקוןבנתיים אנחנו צריכים להסתפק בצפיה בכדור הפורח שבפארק הירקון…

הולכים היום אחה"צ לפארק – מי בא?

"הולכים היום אחר הצהריים לפארק. מי בא?"

זהו תוכן ההודעה שנרשמה אחה"צ בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. הפארק: הפארק הלאומי ברמת גן. ההולכים: אנחנו (רם, הבנות ואני). שמחו להצטרף: שתי הסבתות (האמהות שלנו).

רם ואני גילינו מחדש את הפארק הלאומי ברמת גן אחרי הלידה של עלמה. פתאום, אחרי שהיא נולדה, חשנו צורך לצאת איתה לאיזה פארק, משהו ירוק, ללא לכלוך של עצי פיקוס ולשלשת יונים (שני דברים שהגינות באיזור שלנו מתאפיינות בהם). עלמיק גם היתה ממש פיצקית, ונבהלה מכל הרעש וההמולה של רחוב ביאליק ההומה.

הפארק הלאומי
עלמה מתחת לשמיכה מימין, בת כמה ימים

להמשיך לקרוא

צוללים קדימה

בעוד רם מבלה שבוע צלילות מטורפות על יאכטה במלדיבים, אני פה, לכתוב על צלילות באילת. כל אחד והכיף שלו (:

עשיתי קורס צלילה באילת בגיל 18, אחרי שבטיול השנתי של יב' לקחו אותנו לשנרקל בחוף אלמוג ויצאתי נפעמת ונסערת מהמים. את הקורס עשיתי עם אחותי שין, והוא היה מרגש ומאתגר, ונהדר. מאז צללתי פה ושם באילת, פעם אחת בים התיכון (ניסיון כושל), ושני ספארי צלילה בסיני. איכשהו לאורך השנים, התעייפתי מלסחוב ציוד, לחבר את המאזן והווסת, לפמפם באוזן שמאל הכואבת, לעשות שוב ושוב "צלילות ריענון" כי כל פעם עברה יותר משנה מאז הצלילה האחרונה, ובעיקר: התעייפתי מלפחד מתחת למים. נכון, לפני 20 שנה עשיתי קורס מגניב, וחשבתי שאני אתמיד, ארד לצלילות באילת, בסיני, ובחו"ל, התלהבתי וקניתי ציוד אישי, אבל זה לא קרה. היו לי כמה צלילות שהפחידו אותי מדי (אחת מהן היתה כמעט התקף חרדה שבעקבותיו נכנסתי ממש להיפר ונטילציה, נגמר לי האוויר במיכל הרבה לפני שנגמרה הצלילה לכל השאר) וכל העניין הפך מהנאה לכמעט סבל.

ובכל זאת, בנובמבר האחרון, רם הצליח לשכנע אותי לרדת לסופשבוע צלילות באילת.

צלילה להמשיך לקרוא

טיול קטן לשבת: חירייה

פעם קראו לה "חירייה". חירייה היתה המזבלה של גוש דן, וכמי שגדלה באיזור הריח היה נישא באוויר למרחק קילומטרים, תלוי בכיוון הרוח.

כיום זהו "פארק אריאל שרון", והוא אחד הפארקים ה"שווים" באיזור שלנו. (למרות שאנחנו עדיין קוראים לו "חירייה").  חירייה

להמשיך לקרוא

טיול קטן ל: כלניות. או: איך עברנו את פברואר בלי לבקר ב"דרום אדום"

פברואר. כל היום אני שומעת ברדיו את הפזמון: "דרום – אדום, דרום – אדום, חג הכלניות בצפון הנגב".

צריך לנסוע ל"דרום אדום" אני אומרת לרם.

דרום אדום

כי תכף יגמר.

דרום אדום

לפני שנתיים נסענו, והמראה המלבב של מרבדי הכלניות הפורחים, ממלאים את שדה הראייה מקצה לקצה…

דרום אדום
תמרול יונקת בצל

היה באמת משובב נפש.

אבל כנראה במודע או שלא, לא מצאנו את ההזדמנות. בין השבתות שרם עובד, לשבתות הגשומות, ולשאר הפעילויות המשפחתיות, איכשהו זה לא יצא. אמרנו שניסע בשישי, כדי לא להכנס לפקקים המטורפים שיש שם בשבת, אבל לא הצלחנו לתאם עם שאר החברים. אמרנו שנקום ממש מוקדם כדי לא להתקע בפקקים, אבל בשבת בבוקר – אין סיכוי שנצליח לקום מוקדם. בקיצור: כך או כך, הרעיון של שעתיים בפקקים בשביל לראות כלניות (עד כמה שהן יפות ואדומות) ניקר כל הזמן וסיכל את התכנית.

אז טיילנו במקומות אחרים, וראינו כלניות אחרות.

בתל-חדיד ראינו כלניות פורחות מלא-העין.

תל חדיד

ובגלל שהגר היתה איתנו קיבלנו שיעור גם על שאר הפרחים והצמחים שניקרו בדרכינו

תל חדיד

למדנו על רקפות, מרגניות, סביונים, חרציות, חרדל, צבר, אירוסים, ועוד שיחים ועצים שונים.

ובגלל שלא עמדנו בפקקים היינו שמחים ורגועים והיה לנו זמן לשחק בכדור,

תל חדיד

לעשות פיקניק,

תל חדיד

ולהתמלא בתותים.

מה צריך יותר?!

תל חדיד
תמר מאמצת משפחה חדשה. היא גם ג'ינג'ית באופי כנראה