משפחת משאל נוסעת לרוקיז. חלק שני: המסלול

אז מה עושים ברוקיז?

או. אז יש את ההרים – הרי הרוקיז, שברגע שהם מתגלים הנשימה נעתקת. ממש. נופים עוצרי נשימה של טבע פראי וכביר, הרים נישאים שכבר מרחוק ניתן לראות את שרידי המהלכים הגיאולוגיים העצומים שיצרו אותם. ההרים מתאפיינים בפסגות מחודדות, ובשכבות קרקע זוויתיות שניתן לראות למרחוק. בין ההרים ופסגותיהם המושלגות זורמים נהרות של מי שלגים הניקווים לאגמים בצבעי כחול-טורקיז-תכלת-ירוק לגווניהם.

אבל, כמו שניתן להבין – עם כל הכבוד ליופי העצום והרב הזה, את הבננות בנות הכמעט-שש ושלוש וחצי שלי כל זה מעניין מאוד, אבל באופן מוגבל. זאת אומרת, "וואו, איזה נוף! אבל מה עושים עכשיו?!".

כמו כל משפחה גם אנחנו כבר מכירים את  סף הסבלנות, רמת ההתעניינות ואת היכולות והמגבלות שלנו. אנחנו ארבעה אנשים עם תחומי עניין משותפים אך גם שונים, ולשימחתינו הצלחנו לשלב ולגוון ולמצוא בכל יום דברים שיעניינו אותנו. כן, גם את הבננות אבל גם אותי ואת רם, ואני שמחה לשתף ולתת רעיונות למי שבדרך (או סתם בא לו לשטוף את העיניים בנופים ולקנא, כי אי אפשר שלא. מהמם שם, באמת!)

המסלול שלנו היה בכיוון ההפוך מבהמלצות ברוב הספרים, (למשל הספר קנדה מערב וצפון מערב ארה״ב / מסלולים, שבנינו את המסלול בעזרתו ובעזרת אחותי המומחית) פשוט כי אנחנו גרים בוונקובר אז התחלנו שם. אבל ניתן לעשות את המשולש הזה מכמה כיוונים. אנחנו נסענו מוונקובר לג'אספר – באנף – יוהו – קלגרי.

והנה חלק מהדברים שראינו ועשינו בדרך:

מפלי Bridal vail falls

לקישור.

כמו שסיפרתי בפוסט על הקרוואן, התחלנו את הטיול בנסיעה של שעתיים. כדי לנצל את היום, כדי להתרגל לקרוואן, ופשוט כדי להתחיל. כדי שהיום לא יחלוף בנסיעה בלבד קפצנו למפלים, לא רחוקים מוונקובר, אבל שווים את העצירה. וכצפוי במפלים על שם הינומה – זכינו לראות שם גם חתן-כלה וכל השושבינים בצילומי חתונה באווירת יער. החתן, הכלה והשושבינים היו לבושים כמו פיות/אֶלפים ולא יכולנו שלא לעמוד ולבהות קצת (וגם לצלם תמונה, בכל זאת אני חובבת צילומי חתונות…)

צילומי חתונה בסגנון יער פיות

Mcconnell Lake

לקישור

גם היום השני למסע היה בעיקר יום של נסיעה. ועם כל הכבוד לאטרקציה של לנסוע בקרוואן, ולנוחות של שולחן (יצירה, משחקים, אוכל) מול הבננות לאורך כל הנסיעה, גם את היום הזה תיבלנו בעצירה בדרך. זה עוד לא אגם בשמורה, "סתם" אגם. אבל אימצנו לנו מסורת בטיול הזה – להשתדל בכל יום למצוא "איפה אפשר לטבול, לפחות את הרגליים". המים הקפואים לא מהווים מכשול לשאיפה הזו. וגם העלוקות לא, כך התברר.

שיט לצפייה בדובים ב- Blue River

 לקישור

שיט מהיר ומקסים בסירת מנוע מאויישת בכ-12 תיירים נפעמים, על הנהר, עם נוף מדהים. תמרול לא כל-כך נהנתה מהשיט עצמו, מהרוח בפנים והרעש של המנוע. עלמה בהתחלה פחדה ואז התחילה להנות. אחרי שיט בנוף מרהיב השייטת כיוונה את הסירה לשפת הנהר שם היא חיפשה סימני תזוזה מרחוק. על שפת הנהר ראינו דוב שחור. זה היה מדהים! כולנו הבטנו בו בדממה, המומים מחיית הפרא בסביבת המחייה הטבעית שלה – דוב שחור אוכל ענפים על שפת המים.

זה הנוף

וזה הדוב

בחברה המארגנת מבטיחים שבכל שיט יאותר לפחות דוב אחד. כולנו הסכמנו שהשיט עצמו היה כל-כך יפה שהיינו מרוצים גם ככה. כמובן שהיינו מרוצים עוד יותר שראינו דוב…

Maligne Canyon / Jasper

לקישור

שמורת ג'אספר מרהיבה ביופיה, ויש בה יחסית פחות מטיילים. מסלול יפהפה לאורך קניון ברוחב 3 מ׳ שחצב הנהר בהר. אח״כ נסיעה ל- Maligne Lake וטיול סביבו במסלול Moose lake loop. (המסלול קליל ונוח, אבל אני כל הזמן פחדתי שיבואו דובים כי שכחנו באוטו את הפעמונים, מזל שהדובים חכמים מאיתנו). בדרך חזרה, בנסיעה בקרוואן ראינו התקהלות של כלי רכב ואנשים. עצרנו גם וראינו שני דובים שחורים והמון סנאי סלע. גילינו שהדרך הכי טובה לראות חיות זה לעצור בכל פעם שיש התקהלות של אנשים!

הנה אנחנו!

שרפות יער עצומות מתחוללות כל שנה בבריטיש קולומביה ובאלברטה. גם ברגעים אלה

הסנאי חשב לתומו שיקבל אוכל. אבל לא! אנחנו מטיילים מחונכים

האגמים סביב ג'אספר  Lake Annette, Patricia Lake ו-Pyramid Lake

לקישור

יום גשום בשמורה היפה הזו, ובכל זאת התעקשנו ללכת לטייל. מסלול קליל סביב Lake Annette בגשם סוחף, ותצפיות באגמים היפהפיים Patricia Lake ו-Pyramid Lake. החשש במזג אוויר כזה היה מבחינתי בעיקר העננים הנמוכים, שמנעו מאיתנו לצפות ביופי הזה של הרים נישאים מעל אגמי מראה. אבל מצאנו יופי גם בעננים. ולגבי הטיול בגשם – זו היתה חוויה. צילצלנו לנו בפעמונים נגד דובים, למרות שהמסלול ראשי ומתוייר, צעדנו במעילי גשם וסיפרנו סיפורים מצחיקים. היה כיף!

מימין אגם תכול, משמאל אגם ירוק
מקום טוב לתלות את הפעמונים

Athabasca Falls

לקישור

לאורך הדרך ניתן לעשות עצירות לתצפיות קצרות, לפעמים רק כדי לעצור ליד משהו יפה, לפעמים פשוט כי אסור לפספס. יש המון מפלים בדרך, ואלה בין המרשימים. כמות אדירה של מים זורמת מנהר רחב לתוך קניון צר. וכישראלים (או כבני אדם?) אנחנו מאוד מתפעלים מהרבה מים.

כביש הקרחונים

לקישור

כביש הקרחונים הוא כביש מספר 93, המקשר בין שמורת ג'אספר לבאנף. הדרך הזו נחשבת לאחת הדרכים היפות בעולם. מצד שני ידענו שלבננות הסבלנות לראות הרים עוצרי נשימה ותצפיות מהממות תיגמר די מהר, ולכן החלטנו מראש לעצור ל"אטרקציה". ועוד איזה אטרקציה! ולמי שמגיע בלי ילדים/מלווה בילדים גדולים יותר ובעלי מוטיבציה משלנו, הבנו שהדרך רצופה מסלולי הליכה שאסור להחמיץ. הלוואי והיינו יכולים לטייל גם ברגל לאורך הדרך הזאת. זה כבר יקרה בפעם הבאה. בנתיים הסתפקנו בנסיעה ועצירה בנקודות תצפית, וב-

Columbia ice field

לקישור

מה זה אטרקציה?! זה היה אחד ההיילייטים בטיול שלנו. מדובר בנסיעה קצרה באוטובוס-טרקטור שכזה לגליישר העצום (שהולך וקטן בכל שנה לצערינו) בשדה הקרח קולומביה. הטרקטור מביא את כל המוני התיירים לקרחון עצמו, להליכה וטיול חופשי במשך כ-45 דקות. נכון, זה מאוד תיירותי, אבל זה גם מגניב אש. הזכיר לי את הטיול שלי ושל רם בגליישר פרנץ-יוזף בניו-זילנד. צילמנו, הצטלמנו, טעמנו קרח (חלקנו) ונסענו בטרקטור ענק. המון חוויות מרגשות ביום אחד!

החלק השני של ה"אטרקציה" הוא נסיעה לתצפית על חמשת הקרחונים בשדה הקרח קולומביה, לאורך טיילת  ה- Sky walk שממוקמת חלקה באוויר, מעל העמק והנהר. עוצר נשימה, תראו בעצמכם:

הנה עלמיק באמצע הגשר, בירוק
שדה הקרח המרשים

 Lake Luise  לייק לואיז

לקישור

ללייק לואיז כדאי להגיע מוקדם. כיוון שהוא כל כך פופולארי (ומהמם, זה לא בלי סיבה) החניה מוגבלת וגם כמות התיירים מעיקה. אבל ברגע שמתרחקים 50 מטר מהכניסה – כבר לא כל כך מרגישים את התיירים. מסלול הליכה לתצפית Fairview lookout ותצפית על כל האגם. בגלל שזה יותר מ-50 מטר (ובעלייה) שם כבר הרגשנו די לבד. הליכה מסביב לאגם Lake shore וטבילה באגם. שם איכשהו אני נפלתי לגמרי, הטלפון נסדק, ההוד של המצלמה נשבר, הברך והידיים נחבלו, אבל לכולנו שלום. הבנות מיד נחלצו לעזרתי ודאגו נורא.

לייק לואיז מהתצפית. והבניין הענק? מלון פיירמונט
כן זה הצבע של האגם
מטיילים סביב האגם. ברגע שמתרחקים 50 מטר מהכניסה מתמעטים התיירים של האוטובוסים

High Tea במלון פיירמונט, על לייק לואיז

לקישור

בצהריים הלכנו לנו למסיבת תה במלון פיירמונט מול אגם לואיז, לכבוד יום הולדתי ה-40. (הזמנו מקום בבוקר אחרי שוידאנו שהבנות בחינם, זה עולה 55 דולר לאדם…). דיברנו עם הבננות כל הבוקר על מה זה מסיבת תה, ובמלון הן נהגו בי כמו במלכה. כולנו נהננו, הבנות שתו שוקו, אכלנו סקונס וסנדוויצ׳ונים, והמון קינוחים.

Moraine lake

לקישור

מה, עוד אגם? אז כן. זה אגם יפהפה, עם טיפוס קליל לתצפית נהדרת, וגם, שוב הזדמנות לטבול רגליים או להשתכשך (אם אתם ממש עמידים לקור).  אגב במורין לייק וגם בלייק לואיז אפשר לשכור סירה (במחיר  מופקע אמנם, אך בטיול הזה כבר איבדתם את השיקול הכספי מזמן. הכל נורא יפה ומאוד יקר…)

צלמות מצלמות
צלם מצלם צלמת מצלמת צלמת

Johnston Canyon

לקישור

כבר ציינתי שבאנף היא שמורה יותר מתויירת מג׳אספר,  בג׳ונסטון קניון הרגשנו את זה יותר מכל. זה קניון מקסים, צר ועם שני מפלים מרשימים שאפשר להתקרב אליהם אבל הוא היה כל-כך צפוף ומתוייר שזה המסלול היחידי בטיול שלנו שהייתי מוותרת עליו. במקומו הייתי שמחה להגיע לנקודה מרוחקת יותר אבל יותר שקטה. אבל אין מה להתלונן, נהר היה? היה. מפלים שאפשר להרטב מטיפותיהם היו? היו. גלידה בסוף היתה? זה העיקר.

זה היה יום העצמאות ה-150 של קנדה. היינו חייבים להצטלם במשהו אדום

Spiral Tunnels

לקישור

נקודת תצפית על חלק מסויים במסילת הרכבת שעובר בשלושה מישורים במקביל. מה הכוונה? בגלל  הטיפוס בגובה שהרכבת צריכה לעשות במסלולה בין הרי הרוקיז נחצבו בתחילת המאה מנהרות בהרים, בתוכן רכבת המשא הארוכה והאיטית עושה סיבוב ויוצאת במישור גבוה יותר. אם מחכים בנקודת התצפית ניתן לראות את הרכבת נכנסת ויוצאת משלוש מנהרות, ובגלל שהיא כל כך ארוכה רואים אותה בשלושה מישורים במקביל. תכל׳ס מה שאני זוכרת הכי מההסבר באתר זה שמסילת הרכבת המסובכת הזו נבנתה על ידי 1000 פועלים בשמונה חודשים, בתשלום של 1.25 דולר ליום עבודה. עבדות בקיצור.

אותה רכבת בשלושה מישורים

Natural Bridge over the Kicking Horse River

לקישור

עוד נקודת תצפית מגניבה שהגענו אליה ממש במקרה. אני ורם התפעלנו מהכמויות האדירות של המים שחצבו גשר טבעי בסלע, בעוד הבנות רקדו לצלילי שיר שהמציאו. כל אחד ותחומי העניין שלו.

גשר טבעי שנחצב בסלע מהחיכוך המתמיד של המים

Emerald Lake

לקישור

אז בסוף מצאנו לנו את אגם הטורקיז המושלם לשוט בו בסירה (ואפילו מעט יותר בזול). נכון, זה עוד אגם טורקיז מושלם, כמה כבר אפשר (אולי אתם תוהים). אבל בשלב הזה של הטיול הבנו שלא צריך ״להספיק״ אלא להיות, ואכן היינו שם כמה שעות. גם בשיט, גם בטבילה במים הקפואים ובמשחקים מומצאים שונים.  לא צריך הרבה בכדי להנות מהשלווה והיופי.


חייבים לטבול בכל יום אמרנו, לא?!

האגם משנה את צבעיו בכל רגע, לפי תנועת השמש ומעוף העננים

Banff Gondola   הרכבל בבאנף  

לקישור

״עוד רכבל לתצפית?״ שאלתי את עצמי כשראינו את התור של השעתיים וחצי לרכבל בבאנף, ״כמה יפה כבר יכול להיות שם למעלה?״ תהיתי. הרי אנחנו מכירים רכבלים ותצפיות מהממות מהסביבה הקרובה לנו פה בוונקובר. ובכל זאת החלטנו לחכות. מזל! קנינו כרטיסים ובילינו את שעות ההמתנה במשחקי קלפים שהבאנו מהבית, בצל, למול הנוף. כשעלינו לתצפית בהחלט התגלה לנו מחזה מרהיב של 360º נוף הרים יפהפה. היה שווה את ההמתנה. למעלה על הרכס יש מסלול קצר לנקודה הגבוהה ביותר שם ממוקמת הבקתה שאליה היו החזאים מטפסים ברגל, בעשרות השנים לפני שנבנה הרכבל.

ממתינים לעלות ברכבל
ממתינים ומשחקים בצל

היה שווה לחכות
הנקודה הכי גבוהה באיזור. הנוף יפהפה לכל הכיוונים

העיירה באנף

לקישור

את העיירה באנף השארנו לסוף, כשנהיה שבעים מטיולים ומהרים ומאגמים. אבל האמת שלא מיצינו גם שם. שכרנו אופניים ורכבנו לטיול משפחתי לאורך Sundance canyon, שהתגלה כמעייף וקשה במיוחד לאור החום והיתושים שתקפו אותנו בעקשנות.  בפאתי העיירה ראינו חוות סוסים, ממנה יצאו טיולי סוסים שונים. הזמנו לבננות ״רכיבה על סוסי פוני״. להפתעתינו התברר ש״סוסי הפוני״ היו בעצם סוסים רגילים, העונים לשמות Strawberry ו-Pilgrim. באופן מפתיע ושונה מחוויות רכיבה קודמות בארץ, הסוסים היו כל כך רגועים ונינוחים שאפילו דמיינתי לי שהם לא סובלים מחייהם בחווה הזאת, בפאתי באנף. הבננות התלהבו ונהנו. עלמיק לא הפסיקה לדבר עם הקאווגירל שלה, ותמרול פשוט ליטפה בעדינות את הסוס התותי, וחייכה לאורך כל הסיבובים שהוא צעד איתה.  קינחנו טיול רגלי בעיירה, עד המפלים המפורסמים שלה.

טיולי סוסים יוצאים מהחווה
ילדה אחת מאושרת בשקט
ילדה שניה מאושרת בקול

נחושות להכנס, בהתחלה. אחר כך מתברר כמה קר באמת והן הולכות לשחק על החוף עם חברים חדשים שהרגע הכירו

***

את סיום הטיול חגגנו בארוחה ליד הקרוואן שלנו, בזיקוקים ומרשמלו ובחלוקת שלל לתושבי הקרוואנים הסמוכים.

למחרת ארזנו את עצמינו ונסענו להחזיר את הקרוואן בקלגרי. איזו עיר שטוחה וחסרת נוף!

היה טיול משגע, מדהים, ומלא חוויות וסיפורים. היה כיף כל כך.

וכיף גם לחזור הביתה, לוונקובר.

משפחת משאל נוסעת לרוקיז. חלק ראשון: הקרוואן!

נסענו לאחד עשר יום לטיול ברוקיז הקנדים, בקרוואן. שילוב מושלם של הגשמת חלום של כולנו (החלומות של עלמה: לטוס בכדור פורח ולנסוע בקרוואן. הנה וי אחד נוסף לרשימה) וטיול חובה לכל קנדי (גם אם קנדים זמניים) – הרי הרוקיז! היה נפלא. באמת. מזג האוויר האיר לנו פנים, הקרוואן היה נהדר – מאובזר למופת, הנוף – נו, באמת שאין מילים לתאר (בגלל זה מצורפות לפוסט מליון תמונות), ובעיקר – למרות האינטנסיביות הסתדרנו נהדר ביננו, והיה פשוט כיף. נוספו לנו אינספור חוויות קטנות וגדולות לזכור.

ביום שבת, באחת עשרה בבוקר רם החנה את הקרוואן מול הבית שלנו בוונקובר, וההרפתקה שלנו החלה:

מחשבות ומסקנות מטיול בן אחד עשר יום בקרוואן:

1. צפוף בקרוואן. לא משנה כמה הוא גדול, וכמה הילדים קטנים. לקח לנו יום אחד להבין שברגע שחונים, מיד צריך "לשפוך" את כולם החוצה, למען רווחת הכלל. גם הבננות צריכות קצת לחלץ את העצמות, וגם אני צריכה מרווח תנועה מינימלי בשביל להתחיל להיזכר איפה שמתי כל דבר בשעתיים שהעמסנו את הקרוואן בכל תכולת הבית שלנו. לבננות בעצמן גם לקחו איזה יום-יומיים להבין שבעצם גם להן עדיף ככה – בחוץ, לבד, ביחד, להמציא משחקים ולשחק עם עצמן, ולא לבזבז דקה נוספת בפנים. כל זה כמובן אפקטיבי כשלא יורד גשם (חזק מדי).

2. קרוואן זה דבר גדול. יותר גדול מהאוטו הענק שלנו בוונקובר. למרות ששכרנו קרוואן בינוני בגודלו (ראינו בדרך קרוואנים גדולים פי שלושה וארבעה משלנו). אין מראה אחורית, ובכלל לא מומלץ לנסוע ברוורס ללא הכוונה מבחוץ כי באמת לא רואים כלום מאחורה. יש שבילים ואתרים שאי אפשר להכנס אליהם עם קרוואן (ככה נאלצנו לוותר על כמה אתרים, ואולי זה טוב כי יש כל כך הרבה מה לראות). מצד שני אחרי כמה ימים של הסתגלות רם נהג בו כמו מלך הכביש, אפילו החנה ברוורס בין שני קרוואנים חונים (זה הישג כביר – למי שלא הבין).

3. הקרוואן מאובזר בהכל, כמו בית קטן וחכם. ניתן לראות שכל וו וכל וילון נבחר ונתלה לאחר ניסיון של שנים רבות. הקירות מלאים ארונות איחסון שונים, מתחת למושבים מגירות איחסון, הוא מצוייד במקרר, מיקרו שהוא גם תנור, וכיריים. ארונות המטבח אובזרו בכמעט כל כלי המטבח שניתן לחשוב עליהם בשימוש יומיומי – קומקום חשמלי, קערות, סירים, מסננת, מצת, מחבט נגד יתושים, מטאטא ויעה, וכו'. נכון, צריך להוסיף כסף עבור קרוואן מאובזר, ובכל זאת, לא מקבלים רק את המינימום, אלא את המקסימום. למשל – לא רק כוסות שתיה, אלא ספלים לשתיה חמה וכוסות יין. אם כבר מטיילים, אז בכיף. ומה שעוד יותר חשוב – למרות כל הקפיצות והטלטולים של הדרך – כל המדפים מצויידים במעצור שכזה, וכל דלתות הארונות נסגרות בטריקה – כך שהכלים נשמרים שלמים ואפילו לא נופלים עליכם ברגע שפותחים את הדלת…

4. בכל הזדמנות שיש, מלאו מים ורוקנו את הקרוואן ממים אפורים. לא נראה לי שצריך לפרט. ובכל זאת: לקרוואן יש מיכל מים נקיים, מיכל מים אפורים = מי הניקוז מהכיורים, ומיכל "מים שחורים" = ביוב מהשרותים. בערב הראשון כשחנינו בחניון הקרוואנים ייעץ לנו איש חביב מהקרוואן השכן – "עזבו, אין מה לרוקן כל יום, מספיק פעם בכמה ימים, אפילו שבוע". כנראה בגלל שהוא התגורר בקרוואן ענק, בגודל של כמעט אוטובוס (ואולי מיכל המים האפורים שלו היה בגודל כל הקרוואן שלנו). טעות שלמדתי על בשרי, כשעמדתי בסוף אותו ערב במי המקלחת שלא מתנקזים יותר. איכס.

5. לכל מקום שנוסעים הבית נוסע איתכם – זה אדיר. ביום הראשון עוד הכנו כריכים למסלול. אבל מיד (כשהבננות לא נגעו בכריכים) הבנו שהכל איתנו – לוקחים נשנושים לטיול, וכשחוזרים לקרוואן נאלתר כבר ארוחה זריזה. אני לא זוכרת טיול שאכלנו בו כל כך בריא! ירקות טריים עם כל ארוחה, בלי תפריט מסעדות שמנוני בכלל. לא חייבים לקחת על הגב ציוד לכל היום, אם עוצרים באמצע היום בקרוואן אפשר להתלבש / להתפשט לפי מזג האוויר המשתנה. לקרוואן יש גנרטור (ואפילו תא סולרי על הגג), כך שלא חייבים להיות מחוברים לחשמל או למים בשביל להשתמש בכל מה שרוצים. בסוף אחד המסלולים רם אפילו הספיק לעשות מקלחת חפוזה בחניון של המסלול, לו ולבנות הרטובות מהטבילה באגם.

6. אין מספיק מקומות חניה לקרוואנים, כדאי לבוא מוקדם. באופן כללי השתדלנו לצאת לטייל מוקדם עקב העומס הרב באתרים (טיילנו גם על סופשבוע ארוך של קנדה דיי – יום העצמאות ה-150 של קנדה, כל האתרים היו מלאים וכל מקומות הלינה מוזמנים חודשים מראש. הקנדים כנראה אוהבים מאוד לטייל בארצם. בצדק.) בימים בהם יצאנו מאוחר, או הגענו לאתר הראשון אחרי נסיעה, לפעמים נאלצנו לשנות את התוכנית מפאת – פשוט – חוסר מקום חניה. זה קרוואן, אי אפשר להחנות אותו בצד הדרך. למזלנו לא נאלצנו ממש לוותר על שום תכנית, מקסימום להתגמש קצת בזמנים.

7. אם כבר נוסעים בקראוון, הבחירה ברוקיז היתה מושלמת. בפארקים שהיינו בהם (ג'אספר, יוהו, באנף) יש חניוני קרוואנים נקיים, מסודרים, וגם יפים. כל האתרים ה"ציבוריים" (של רשות הפארקים הקנדית, בניגוד לחניוני קרוואנים פרטיים) משקיפים על נוף יפהפה, ובחלקם ניתן לטייל לנחל / אגם שיושב ממש בתוך החניון עצמו. עובדי החניונים שומרים על הטבע וגם על הניקיון, ומקפידים להזהיר מפני חיות הבר (בעיקר דובים), ואפילו לאסוף באופן אקטיבי חפצים שעלולים להריח ממזון אנושי. ערב אחד, מיד כשהגענו לחניון הלילה (כל החניות ממוספרות, ואת כל המקומות הזמנו חודשים מראש) עצר לידינו רכב של עובדי הפארק ונתן לנו את בועות הסבון שהשארנו בחוץ בבוקר. "חשבנו שעלול להיות ריח אנושי לבועות הסבון אז שמרנו אותם עבורכם בנתיים". כמה קנדי.

8. יש הווי קרוואנים. בחניוני הקרוואנים אנשים שומרים על שקט נעים – לא מפריעים אחד לשני להנות מהטבע, הילדים משחקים ביחד, מבוגרים מפטפטים בעליצות בדרך לפחי המיחזור הגדולים. בערב האחרון ביקשנו משוכן הקרוואן הסמוך שיצלם אותנו למזכרת עם הקרוואן. מיד הוא סיפר לנו על עצמו ומשפחתו שגרים בקלגרי ועולים בכל הזדמנות שיש להם לבקר בבאנף. הוא גר בקרוואן של הבן שלו כרגע, שחזר עם משפחתו הביתה. באותו ערב לאחר אריזה ממושכת העברנו לכל שוכני הקרוואנים השכנים שאריות מזון סגורות וחפצים שלא יכולנו לקחת בטיסה חזרה הביתה: ביצים, שימורים, דגני בוקר, בועות סבון, מכלי גז למנגל, ואפילו המנגל עצמו – חולקו בין השכנים שלנו.

9. הייתי עושה את הכל שוב. את הטיול לרוקיז אפשר לעשות מכמה כיוונים, להתחיל בקלגרי ולסיים בוונקובר, להתחיל בוונקובר ולנסוע דרך קמלופס לשמורת גליישר ולעלות ליוהו ובאנף, לוותר על ג'אספר. אנחנו נסענו מהבית בוונקובר לג'אספר, ומשם המשכנו ליוהו ובאנף (על המסלול והאתרים בפוסט הבא, אמן), סיימנו בקלגרי וחזרנו בטיסה לוונקובר. זה אומר שהתחלנו בעשר שעות נסיעה בקרוואן (שחילקנו ליומיים וחצי בגלל הבננות שלא חובבות נסיעות ארוכות), ורק בלילה השלישי הגענו בעצם לשמורת ג'אספר. רם אומר שבדיעבד היה עושה את זה אחרת, טס ומוותר על הנסיעה הארוכה בהתחלה. אני דווקא חשבתי שיש יתרון גדול בלהתחיל בבית (קניות של שבוע נדחסו למקרר ולארונות, ולא היינו צריכים לעשות כמעט שום השלמות של אוכל בדרך) ולהתחיל את הטיול לאט. למרות שאני בטוחה שיש יתרונות בלנסוע הפוך, להתחיל בקלגרי השטוחה והמשעממת ולגלות את הרוקיז המהממים נגלים למול עיניך בעליה לבאנף.

10. אל-תוש. אין גבול לכמות האל-תוש שצריך כשלנים כל כך קרוב לטבע. גם ככה ליתושים ממש לא אכפת ממנו, והדבר היחידי שעוזר זה הרשתות על החלונות בקרוואן. "מהר, מהר לסגור את הדלת" הפך משפט שגור אצלינו בימים האלה.

ועכשיו: לתמונות! כל התמונות בפוסט צולמו מתוך הקרוואן / בחניון לילה של קרוואנים / במרחק שלא עולה    על 100 מטר מהקרוואן שלנו. פרס יקר ערך יוגרל בין מי ששורד עד סוף התמונות;)

לעצות נוספות ולתכנון המסלול נעזרנו בספר: קנדה מערב / מסלולים / נטע דגני ובנסיון המשפחתי של אחותי (תודה שין!)
כל תמונה ניתן להגדיל בלחיצה
פתאום חנה לנו קרוואן מול הבית
קרוואן על רקע קרוואן
פליימוביל קרוואן. תכל'ס גרסה מוקטנת לקרוואן שלנו, כולל המגירות
אוכל של טיולים. גרסת הקרוואן
צחוקים ב"חדר" של הבנות
אין אגם או מקור מים שעלמה לא בדקה בו את טמפרטורת המים
התארגנות של בוקר
איזה מזל שהן מסתדרות כל כך טוב בינהן. אחרת זה היה עלול להיות מאוד צפוף
טובלות בנהר שעובר צמוד לחניון הלילה
זה הנוף מחניון הלילה שלנו
מוס. גילינו שבמקום לחכות לראות חיות צריך פשוט לעצור איפה שכולם עוצרים. כנראה שרואים שם משהו
לייק לואיז. לא סתם כולם באים לשם
בקצה הימני התחתון אנשים סתומים. יש בכל העולם מתברר
הנוף מהחלון. אי אפשר להפסיק לצלם
ככה זה נראה מהחלון. כל הזמן.
ארוחת צהריים ליד שדה הקרחונים קולומביה
עשרות מטרים של שלג. פסגות מרהיבות, הכל תוך כדי נסיעה
הרוקיז. נוף עוצר נשימה
זו לא גלויה. זה אמיתי לגמרי
לייק לואיז ופופיק
נוף של ג'אספר, על גבי קרוואן בשמורת ג'אספר
המים קפואים, אז מה?!
נהר הסוס הבועט
טיול סוסים בעיירה באנף
הרבה אגמים יש ברוקיז. כל אחד יותר יפה מהשני.
יום גשום. נו מה נעשה?! נישאר בקרוואן?!
סיפור לפני השינה במיטה של הבננות
שולחן אוכל/יצירה/משחקים
זה דווקא קרוואן של מישהו אחר
הוכחה שבאמת היינו שם
אגם ויער שרוף. הרבה שרפות יער בתקופת הקיץ
יער שרוף , מהכביש
חניון לילה לייק לואיז. חניון ציבורי, מהמם
ארוחת בוקר
משחקים ב"צלחת מנופפת" ע"פ תמרול
הבננות הדביקו קישוטים, שהקרוואן יהפוך לבית
בראנצ' באיזה חניון בדרך
השולחן מול הבנות בנסיעה – מאוד שימושי! צריך אחד כזה בכל אוטו
סתם אגם, אני אפילו לא זוכרת איך קראו לו. ביומיים נסיעה לג'אספר
הצילו עלוקה!
מטר מהקרוואן, לא צריך להתאמץ להכין כריכים לדרך
לילה ראשון, בודקים את כל המיטות

 

ובשבוע הבא – בלי נדר – פוסט שני על הרוקיז, הפעם קצת יותר אינפורמטיבי. תודה למי שהצטרף לחוויה שלנו!

 

המשפחה המטיילת

תמיד חלמתי שנהיה "משפחה מטיילת". משפחה כזאת שקמה בבוקר שבת, אורזת תיקים וסנדויצים ויוצאת לטייל. בארץ ניסינו לעשות את זה מדי פעם. היתה שנה שיצאנו אחת לחודש עם חברים לטיול משפחות קצר, אבל אחת לחודש זה רק בחודשי החורף, וזה לא החזיק הרבה. ניסינו כוחינו גם בארגון טיולים קצרים בעצמינו בסביבה הקרובה יחסית, רק אנחנו או עם סבאסבתא. טיילנו בכמה מהמסלולים הקרובים המומלצים למשפחות: נחל אלכנדר, מקורות הירקון, בריכת הנופרים, ושמורת אנטיפטרוס, תל חדיד, יער אילנות, עין השופט, רמת הנדיב, פארק חוף השרון, וכל מני מסלולים קצרים באיזור המרכז. אבל אף פעם לא היינו "טיילים". לא בעיני לפחות.

וכאן, מאז שהגענו לוונקובר, איכשהו, אנחנו מטיילים המון. כאן כולם מטיילים. יוצאים ל"הייק" קוראים לזה, וזה משהו מאוד קנדי. כולם אוהבים את ה-Out Doors. ברגע שיוצאת קרן השמש הראשונה מיד כולם בחוץ – עושים ספורט, מטיילים. גם במהלך כל החורף אנשים פה מטיילים (אבל זה לא בשבילנו. שעה בחוץ בטמפרטורה נמוכה מספיקה לי), ומרגע שמתחמם אז בכלל. הגשם התמידי לא מרתיע אותם.

הטבע פה מאוד קרוב. גם העיר עצמה מאוד יפה ועשירה בפארקים ובצמחיה, וגם הטבע פשוט קרוב, טכנית. ב-20 דקות נסיעה אפשר להגיע לטבע-טבע, לא "טבע עירוני" או פארק. כל הצילומים בפוסט צולמו (כמעט כתבתי "נלקחו"… פחות משנה פה ואני כמעט לא פוצה את הפה אבל זה מחלחל מתברר), בקיצור צולמו במקומות במרחק עד שעה נסיעה מהבית שלנו במרכז וונקובר. ללא שיט במעבורת, לפעמים כולל נסיעה ברכבל במעלה הר. אנחנו גרים במקום יפהפה, אין מה לדבר. לא סתם כל לוחית רישוי מקומית מתחילה במשפט "Beautiful British Columbia".

טבע בתוך ונקובר עצמה:
המשפחה המטיילת
ונקובר, מבט מפארק קווין אליזבת
המשפחה המטיילת
דאון-טאון ונקובר, מבט מפארק פולס קריק
המשפחה המטיילת
הפארק ליד הבית של חברים, Trout Lake, Vancouver
Trout Lake, Vancouver
המשפחה המטיילת
מוזיאון המדע, ונקובר, מבט מהכפר האולימפי
המשפחה המטיילת
גשר האריות, ונקובר, מבט מסטנלי פארק
המשפחה המטיילת
רוכבות בפולס קריק
המשפחה המטיילת
סטנלי פארק, ונקובר
המשפחה המטיילת
אינגליש ביי, ונקובר
המשפחה המטיילת
אינגליש ביי, ונקובר
המשפחה המטיילת
Wreck Beach, שלרגלי אוניברסיטת UBC, שהוא חוף מדהים ביופיו (וגם חוף נודיסטים)
המשפחה המטיילת
ההורים שלי מצלמים, החוף של UBC, ונקובר
המשפחה המטיילת
חוף UBC, ונקובר

וגם העובדה שעובדים חמישה ימים בשבוע עוזרת. סופשבוע שמורכב מיומיים שלמים זו מתת-האל למדינות המערביות. חבל שדווקא אנחנו, שהמצאנו את השבת, נשארנו רק איתה. תחשבו מה זה לקום בבוקר, לארוז תיקים ומצלמה וסנדויצים, לצאת לטייל טיול נהדר, לחזור הביתה עייפים בערב, ומחר – עוד שבת! אפשר ללכת לבריכה / למוזיאון / לחברים.

בארץ סופי השבוע שלנו כל כך עמוסים, גם במשפחה (שני צדדים תודה לאל), גם להספיק לראות חברים, וגם לנסות לעשות משהו ביחד – בריכה, מוזיאון, טיול… אי אפשר להספיק הכל. בטח לא להספיק לנוח.

וכאן, הפנאי מאוד מוערך. אנשים עושים ספורט, מטיילים, יש להם תחביבים. בכל יום שני בבוקר אנשים שואלים זה את זה: מה עשיתם בסופשבוע? נסעתם לאנשהו?

אז כן, בוודאי, נסענו! טיילנו. אם במנשא או ברגל, אם לבד או עם חברים, וכשסבאסבתא באו לבקר אז איתם, טיילנו פה בוונקובר בסטנלי פארק, בג'ריקו ביץ', טראוט לייק, ובאינגליש ביי, בחוף Wreck Beach ב-UBC, בפארק טרה נובה בריצ'מונד הסמוכה, כפר הדייגים סטיבסטון, הגשרים התלויים בקפילנו והסכר הסמוך לו, רייס לייק, אליס לייק, בונטזן לייק, הר גראוס, ווייט רוק, וויט קליף, סקוואמיש, מפלי שנון, דיפ קוב, לין קניון. מי שקרא על לכאן בטח שם לב לשמות הדומים… הקנדים לא מקוריים בשמות שלהם.

ואנחנו ממש לא "טיילים" אמיתיים יחסית למשפחות פה. הכל יחסי.

טיולים רגליים במרחק נסיעה של עשרים דקות עד שעה ממרכז וונקובר:
המשפחה המטיילת
Cleveland Dam, ונקובר
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Alice Lake
המשפחה המטיילת
Grouse Mountain
המשפחה המטיילת
הנוף מ- Grouse Mountain
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
Capilano
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Shannon Falls – המפל השלישי בגובהו בבריטיש קולומביה
המשפחה המטיילת
טיילת סטיבסטון, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
אווזים בסטיבסטון, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
פארק טרה נובה, ריצ'מונד
אווזים בפארק טרה נובה, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
Deep Cove
משיטים קנו ב-Deep Cove
המשפחה המטיילת
Lynn Canyon
המשפחה המטיילת
אוכלות סנדוויצ'ים ב- Lynn Canyon
המשפחה המטיילת
שפל ב- White Rock
כל הקישורים לאתרים מופיעים בלחיצה על שמם ברשימה (לא ליד התמונות). למתעניינים בטיול בוונקובר אשמח לתת יותר מקישורים (:

סדנת צילום באיטליה

"בואי ניסע לסדנת צילום באיטליה" אמרתי לחברתי רוטב בוקר אחד, לפני כמעט ארבעה שבועות. "אוכל. צילום. איטליה." לא הייתי צריכה להגיד יותר. "תני לי לחשוב על זה רגע". היא ענתה. פחות מחמש דקות אחר כך קיבלתי הודעה בוואטסאפ: "יאללה!". היה כתוב בה. וככה התחילה ההרפתקה שלנו באגם קומו, איטליה.

אני עוקבת אחרי אפרת לוזנוב והבלוג המהמם שלה  My Lovely Mess בערך מאז שנכנסתי לעולם הבלוגים (זמן קצר אך איכותי). כשאפרת ושרון – הלוא היא שרון גור מהבלוג המשגע Pasta Every Day  – החליטו לחבור לסדנת צילום-אוכל-איטליה משותפת בוילה המשופצת של שרון ופייטרו בקוליקו איטליה… לא היתה ברירה אלא לנסוע.

זאת אומרת… לא הייתי חושבת על זה בכלל אלמלא נועה חברתי (שהלהיבה אותי ואז פרשה פתאום בתואנות של הנקה), אבל מרגע שההתלהבות ניצתה, כבר הייתי חייבת לנסוע. להספיק עוד איטליה אחת לפני ונקובר. לעשות משהו בשביל עצמי. להפרד כמו שצריך מרוטב. לבלות זמן איכות ביחד. פשוט – לנסוע לשם.

היה קצת קשה להחליט לבלוע את האגו ולהגיע (בכל זאת, אני מכירה את אפרת מהמחלקה לצילום ב"בצלאל", היא למדה שנתיים מעלי), אבל פשוט החלטתי שאגו זה מיותר, ושאין מה להילחם. הוא פשוט לא עולה איתי למטוס. אני באה להנות ויהי מה!סדנת צילום באיטליה

סדנת צילום באיטליה להמשיך לקרוא

מסע שורשים בברלין

בספטמבר נסענו לטיול שורשים בברלין. ההורים שלי יזמו, מימנו, תכננו והזמינו אותנו לטיול. הפורום: משפחת לוינסקי הגרעינית (כן כן, רק חמישתינו. ללא בני זוג וללא ילדים). חוץ מלהורים שלי  – לנו – "הילדים" היה זה ביקור ראשון בברלין. לא כל כך ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, גם מבחינת הציפיות של כולם מהטיול, גם מבחינת אופי הטיול (חמישה אנשים מבוגרים, כל אחד בעל תחומי עניין שונים), ואפילו מבחינת "איך נסתדר בנינו", אם תהיה "כימיה", אם זה "יזרום" (בפעם האחרונה שנסענו בפורום הזה בדיוק זה היה בשנת 1986 בטיול משפחתי להולנד. עברו כמה שנים מאז…)

אז אקדים את המאוחר ואומר שזה היה טיול מ-צ-ו-י-ן. עלה על כל הציפיות. נהננו מאוד גם זה מחברת זה, גם נהננו לגלות כמה משותף בנינו עדיין (אחרי שנים שחיים בנפרד, וחלקנו אפילו ביבשות שונות, כמעט תמיד הזמנו את אותה המנה במסעדה) ובעיקר נהננו מהחוויות של מציאת ה"שורשים": החיפושים, הסיפורים, והפנאי לשמוע אותם.

ברלין עיר מרתקת, יפה, מגוונת, בעלת רבדים שונים – סותרים ומשתלבים. ולמרות כל הנושאים המעניינים שיש בה (מזרח-מערב, ההיסטוריה הקדומה יותר, העיר העכשווית, אמנות, תרבות) אתמקד בנושא הטיול שלנו: ברלין ומשפחת לוינסקי. להמשיך לקרוא

אחת על אחת: ונקובר

כבר מזמן היה לי חלום לנסוע עם עלמיק לחופשה של שתינו, אחת על אחת, בחו"ל. בכל פעם שאני איתה לבד כל כך כיף לנו, כל כך מעניין לדבר איתה, שתינו נהנות מהמפגשים, וכל ה"עניינים" נעלמים (קנאת אחיות, תשומת לב מאבא, כאלה). חיפשתי מקום שיתאים לכזאת חופשה ועל אף המאמץ והמחיר הגבוה, כל פעם חזרתי לרעיון הנסיעה לונקובר, לבקר את אחותי ומשפחתה. זה רחוק, זה יקר, אבל שלא כמו כל מני ערים קרובות  – בונקובר יש לנו משפחה, אז לא צריך כל הזמן לחפש "אטרקציות", ואפשר סתם – להיות ביחד (שזה גם ככה הדבר האהוב על שתינו).

הפעם האחרונה שהיינו (שתינו) בונקובר היתה לפני כמעט שלוש שנים, כשעלמיק היתה בת שנה וחצי. התארחנו אצל אחותי ומשפחתה במשך חמישה שבועות בזמן שרם עשה "אלקטיב" (עבד) במכון להתפתחות הילד. על אף האינטנסיביות של לגור זמן כה ארוך עם משפחה אחרת לכולנו זו היתה חוויה מדהימה. לי – להיות עם אחותי, ולעלמה – להיות עם בנות הדודה שלה שאוהבות אותה כל כך.

שתינו התרגשנו מאוד לקראת הנסיעה. עלמיק פוגשת בכל שנה את בנות הדודה שלה ומדברת איתן הרבה בפייסטיים. כשסיפרנו לה שאנחנו נוסעות היא מאוד שמחה והתחילה לספר לכולם שהיא "נוסעת לחופשה עם אמא". האמת שכל החברים שלי שיש להם ילדים "גדולים" (בני יותר משנה נגיד) אמרו לי שהם מקנאים בי. איזה כיף זה אחד על אחד עם הילד הגדול, ועוד בחו"ל. לדעתי זו הזדמנות חד פעמית, כי תכל'ס כשהילד השני מגיע לגיל כזה אי אפשר לנסוע רק איתו, כי זה ישבור את לב הבכור…

ארזנו, נסענו, טסנו, הגענו.

היה נהדר. היה כיף להיות ביחד אחת על אחת – במטוס, בבית. היה כיף עם הבנות של אחותי, הן היו בחופשת החורף שלהן והקדישו לנו המון זמן. היה לי כיף להיות קצת עם אחותי לשם שינוי. היה טוב להתגעגע לשגרה שבבית ולרם ולתמרול. אבל לא היה מושלם. הג'ט לג בימים הראשונים היה קשה מאוד מאוד. שכחתי כבר כמה קשה יכול להיות ג'ט לג של 10 שעות הפרש, בעיקר לקטנים. עלמיק בכתה המון, נעה בין התנהגות תזזיתית כמעט היפראקטיבית למשברים של בכי ועייפות קשה. זה לקח חמישה (!) ימים ולילות עד שהיא הצליחה להחזיק יום שלם במצברוח טוב. ביום החמישי הרגשתי שסופסוף אני "מזהה אותה". היא חזרה להיות עלמיק השמחה, המתעניינת, הנהנית שלי. עד אז כבר הספקתי להשבר כמה פעמים, להתחרט שנסענו, לבכות בלי שליטה בעצמי ולהרדם בשעות מוזרות. כן, גם אני הייתי בג'ט לג.

אחת על אחת ונקובר
ג'ט לג הוא השטן

בדצמבר (סביב היום הקצר בשנה) קר וגשום בונקובר. לפעמים מושלג. שעות האור הן בין בערך 08:30 בבוקר ועד 16:30 אחר הצהריים. רוב הפעילויות שעשינו היו במקומות סגורים, פשוט כי קר ולא נעים בחוץ. ביום הראשון שהגענו, ממש לכבודינו, התחיל לרדת שלג. הוא לא נערם, סתם שלג רטוב, אבל אנחנו הישראליות שמחנו בו מאוד. עלמיק מיד לבשה מעיל ומגפיים ויצאה לטעום את השלג.

אחת על אחת ונקובר

בילינו ביחד במיטב הבילויים החורפיים: הלכנו לשחות בבריכה המחוממת. החלקנו על הקרח. קפצנו בטרמפולינות. ביקרנו ב"אקווריום" המפורסם של ונקובר, הלכנו ל"מסיבת תה" בבית תה אמיתי. הלכנו פעם אחת לשופינג (עלמה שנאה כרגיל). שיחקנו הרבה בבית במשחקים, איפור, קעקועים, לק, ציורים, המון ריקודים, וכל מה שבנות אוהבות. עשינו ערב סרט, ומסיבת פיג'מות, ומסיבת שוקו חם, וקישטנו ארבעה בתי ג'ינג'ר ברד. אפינו עוגיות, וחלות לשבת, ושין הכינה לנו מטעמים בארוחות נהדרות.אחת על אחת ונקובר

אחת על אחת ונקובר
ג'ינג'ר ברד והופעה

אחת על אחת ונקובר

הגענו בתקופה היפה של לפני קריסמס. כל העיר היתה מקושטת ומוארת. נסענו לבקר ב-VanDusen – גן מטופח ויפה במשך השנה, ומקושט באורות בכמות אינסופית לקראת חג המולד. התפלאתי לראות איך האנשים שם כל כך לא צינים, ונהנים בלב שלם מהאורות, הקישוטים ואווירת החג. כשהגענו לגן הוא היה מלא באנשים, רובם מבוגרים, שהתמוגגו מהאורות. ברחובות אפשר לראות אנשים הולכים עם סוודרים של קריסמס, או חובשים קרניים או כובעים של החג. בערב חג המולד עצמו עשינו סיור אורות באוטו, נסענו לראות איך הבתים מקושטים (וחזרנו הביתה לחגוג יומולדת לעלמה).

אחת על אחת ונקובר
בית ג'ינג'ר ברד ב-VanDusen

אחת על אחת ונקובר

מעשה שהיה כך היה: בוקר אחד עלמיק קמה ואמרה: "חשבתי שנחגוג לי כאן יומולדת חצי!" (לא יודעת למה פתאום היא חשבה על זה. אולי זכרה שהבנות לימדו אותנו על רעיון יומולדת חצי כאן בונקובר בגיל שנה וחצי שלה? אולי נזכרה ששין אחותי היתה נוכחת בשלושת ימי-הולדת-חצי שהיו לה עד עכשיו?!) בכל מקרה כולם קפצו על הרעיון ונרתמו למשימה: שין אפתה עוגת שוקולד. נטע הכינה רשימה של רעיונות שיתאימו לחגיגה, ושאלה את עלמיק שאלות מנחות (צבע אהוב: סגול. נסיכה אהובה: אין. בעצם אנה ואלזה. בעצם הן לא נסיכות כי הן קוסמות), שלוש הבנות קישטו את העוגה ברוח התשובות, עלמיק התיישבה להכין לעצמה מתנה "שתיתן לנו לתת לה" (כי הרי ידוע שלא קונים מתנות ליומולדת חצי). בערב חגגנו לעלמיק יומולדת ארבע ושליש והיא היתה כל כך שמחה וגאה!

אחת על אחת ונקובר
התכנית של נטע ליום ההולדת

הבנות של אחותי אוהבות לרקוד, והן רקדניות מצויינות אחת אחת. הן עצמן אוהבות לרקוד בבית, ככה סתם עם מוזיקה בשביל הכיף, ועלמיק שאוהבת לשיר, לרקוד ובכלל להופיע (העולם הוא קהל. לא ידעתם?!) השתלבה מצויין. הן רקדו בלי סוף, ושרו והקליטו את עצמן מופיעות. יש לי סרטונים כל כך מצחיקים בטלפון! באופן שובה לב כל אחת מהבנות בילתה עם עלמיק זמן איכות גם בנפרד: נגה הבכורה המציאה עם עלמיק משחקים. היא גם אלופת התסרוקות ומרגע שהציעה לעלמה לעשות לה "תסרוקת חגיגית" עלמיק לא הפסיקה לבקש עוד סוגי צמות מסובכות. גלי עשתה לעלמיק טיפולי פדיקור/מניקור מפנקים ומרחה לה לקים לפי בקשות ספציפיות ביותר. נטע הצעירה הקדישה שעות שלמות לציורים, הדבקות ומשחקי טאקי חיות. והרי מבחינת עלמיק – זה שכל אחת לקחה אותה לחדר שלה, ונתנה לה לחטט במגירות ובקופסאות שלה, זה הכי מעניין שיש!

בנוסף, האחייניות שלי חובבות צילום, כמו הוריהן. לא רק "הצטלמות בטלפון" כמו כולנו (ובעיקר בנות הטיפשעשרה, שמשרבבות שפתיים ועושות פוזות), גם ממש לצלם, במצלמות אמיתיות. והן מעולות בזה! את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי הורשתי לגלי. נטע מצלמת במצלמת פולרוייד מגניבה. נגה מצלמת מגיל מאוד צעיר במצלמות חצי מקצועיות ומקצועיות. כך שבנוסף לי, שאני כידוע מצלמת בלי סוף, מכל כיוון אפשרי נשמעו קליקים. וכמובן שאחרי כל סצנת צילומים (למשל עלמה עושה לק, מיד נשלפות מצלמות וטלפונים) כולנו מסתכלות ומשוות ושולחות אחת לשניה אימג'ים. תענוג!

חוץ מזה בגלל שהכל כל כך הזכיר לנו את התקופה הזאת לפני שלוש שנים, שבילינו יחד חודש שלם, המון תמונות הזכירו לנו תמונות ישנות. נגה יזמה ובשיתוף פעולה עשינו כמה שיחזורי תמונות ממש מוצלחים.אחת על אחת ונקובר אחת על אחת ונקובר אחת על אחת ונקובראחת על אחת ונקובר

אז היה כיף, ומרגש להפגש, ומעניין, ומשמח. ונשארה לעלמיק חוויה חיובית מלהיות בונקובר (וכששואלים אותה היא אומרת שהיא רוצה שבפעם הבאה נסע כולנו יחד. עם אבא גם). גם לי זה עזר להוריד את מפלס המתח לקראת המעבר, ניסיתי לדמיין את עצמי שם ברחובות, בבתים, בבריכה… לא יכולנו לחפש דירה באמת (אי אפשר לחפש חצי שנה מראש) אבל אני ושין עשינו קצת תיאום ציפיות, חלקנו את החששות שלנו והתרגשנו יחד לקראת העתיד. עשינו סיור ב"בית ספר של נטע" (שיהיה הגן של עלמה בשנה הבאה) והתחלנו להכיר את השטח "מבפנים".

אחת על אחת ונקובר
נגה ועלמה. אהבת אמת

להתראות ביולי!

אלבום הולנד

בשעה טובה עוצב, הודפס, הגיע – אלבום הטיול שלנו להולנד.

אלבום הולנד

כן כן…. חזרנו לפני 10 חודשים בדיוק מהטיול. אבל למי יש זמן להכין אלבום? ועוד לעצמי? (תמיד דוחים ודוחים את הדברים הפרטיים, איכשהו העבודה ומטלות היומיום תמיד באים ראשונים. בגלל זה תמיד אמרתי לכלות גרפיקאיות או חובבות העיצוב שיתנו לנו לעצב להן את אלבום החתונה כי אחרי שעובר האירוע אף אחד לא באמת מתפנה לעשות לעצמו אלבום….)

אז הכנתי אותו בין לבין במשך חודשים, והעיקר – הוא הגיע! איזה כיף!

אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד הולנד 012 אלבום הולנד אלבום הולנד

כי אין כמו לשבת לראות אלבום באמת.