Beautiful British Colombia

אנחנו גרים בוונקובר, בפרובינציית בריטיש קולומביה בקנדה.

בריטיש קולומביה כל-כך יפה שעל כל לוחיות הרישוי של המכוניות כאן כתוב ״ביוטיפול בריטיש קולומביה״. למדינות אחרות בארה״ב ופרובינציות אחרות בקנדה כתוב דברים כמו: אלברטה – "Wild Rose country", איידהו – "World famous potatoes", אונטריו – "Yours to discover", וכד'.

מספר רכב בריטיש קולומביה

סיפרתי פה רבות על הטיולים שלנו בסביבה הקרובה לונקובר, והקרובה פחות, ועל הטיול הגדול שלנו לרוקיז בקיץ שעבר (חלק ניכר מהשמורות ברוקיז שייכים לפרובינציה שלנו). 

השנה בחרנו לנסוע לטיול הקייצי שלנו לוונקובר איילנד, לאיזור טופינו. ונקובר-איילנד הוא אי ששטחו כשטח מדינת ישראל, הממוקם מערבית לוונקובר ול״מיין לנד״ – ליבשת. הוא השטח המערבי ביותר של קנדה. יש סביבו המון ״איי לוויין״ – איים שם בעצמם יעדי טיול וקיט. ביקרנו בו כבר באחד מסופי השבוע הארוכים הראשונים שלנו בקנדה, לפני כשנתיים, אבל אז ביקרנו רק בעיר הבירה ויקטוריה. לפני שנה שטנו לאחד האיים הקרובים לוונקובר-איילנד – גבריולה, והיה כל כך יפה ונעים שאנחנו נחזור אליו שוב באמצע הקיץ. 

חופש צילום גלית לוינסקי
נופשים בגבריולה

אז מה יש לעשות בוונקובר איילנד? אשתף במה שאנחנו עשינו בו.

ויקטוריה. (כאן הלינק)

היינו בה כאמור – לסופשבוע ארוך לפני כשנתיים. עיר שקטה וחביבה (שקטה יחסית לונקובר אליה תושבי המקום מתייחסים כאל כרך סואן וצפוף). היה בה פסטיבל מוזיקת פולק חביב להנאת הציבור, שיט מומלץ לצפייה בלויתנים (הם רבים באיזור הזה בגלל שזה לא ממש האוקיינוס או משהו כזה), ופעילויות נעימות כמו גן פרחים ענק במרחק שעה נסיעה, וכד׳. הפעם לא נסענו אליה אלא לאיזור טופינו. 

ונקובר איילנד צילום גלית לוינסקי
ויקטוריה, ונקובר איילנד
ונקובר איילנד צילום גלית לוינסקי
לויתן קטלן
ונקובר איילנד צילום גלית לוינסקי
גם כלבי ים יש פה

ונקובר איילנד צילום גלית לוינסקי

ונקובר איילנד צילום גלית לוינסקי
פסטיבל פולק בויקטוריה

ונקובר איילנד צילום גלית לוינסקי

איזור טופינו. (כאן הלינק)

שמעתי המלצות על טופינו עוד כשגרנו בארץ. אפילו שמעתי ש״זה המקום הכי יפה בכל מערב קנדה״. לא הייתי עדיין במספיק מקומות בכדי לצאת בהצהרה כזו, אני רק יכולה להגיד שזה אחד המקומות היפים שראיתי בחיי. ואני הייתי בניו-זילנד. 

פורט אלברני. (כאן הלינק)

עצרנו ללילה הראשון בעיירה באמצע הדרך לטופינו, לא כי הדרך ארוכה כל-כך, כמו שאנחנו כמשפחה לא חובבים נסיעות ארוכות. גרנו במלון מתוק שבבעלות זוג מורמונים נחמדים, וטיילנו על המזח הקפוא של הנמל של פורט אלברני, ״הנמל העמוק ביותר בצפון אמריקה!״ כמו שהסביר לנו בעל-המלון. העובדה הזו מאוד הבהילה את עלמה, וניסיתי להסביר לה שגם כך כל הימים באותו גובה – גובה פני הים, וזה לא משנה לנו מה העומק של המים. בכל מקרה, שם התחלנו את טיול הקיץ שלנו, ב- 14 מעלות ורוח קרה. איפה הקיץ?! תהיתי, וזה רק סימן לנו את הכיוון הקריר של הטיול. (יודעת שאתם מקנאים שם בישראל, אבל זה מוזר לארוז פה לחופשה קייצית קנדית, וכצפוי ארזתי מעט מדי דברים ארוכים לכולנו). תכלס׳ – עיירת רפאים טיפוסית לאיזור, מי שעוצר פה בדרך כלל הוא בדרך לטופינו כנראה, ולכן אחרי השעה חמש אחר-הצהריים בקושי רואים אדם ברחוב. מה שכן ראינו היה במבי רועה בצד הכביש. מיד עצרנו להתבונן וארבע מצלמות נשלפו לתיעוד הרגע. האדם היחידי שעבר שם התבונן בנו במבט של ״מי אלה התיירים המטורפים האלה״, כאילו עצרנו בחריקת בלמים לצלם חתול רחוב ברמת-גן. 

במבי צילום גלית לוינסקי במבי צילום גלית לוינסקי

במבי צילום גלית לוינסקי

במבי צילום גלית לוינסקי
ממש ספארי באפריקה

מה שכן, בדרך לעיירת הרפאים פורט אלבני עצרנו לטיול ביער פיות אמיתי. Cathedral Grove יער של עצי מחט עצומים בגובהם, בני מאות שנים. ראינו כבר יערות יפים בפרובינציה היפה שלנו, אבל זה באמת יער יפה באופן מיוחד. העצים הגבוהים והרחבים, המוני גזעים שנפלו בסופה אחת ענקית ב-1997 מונחים בין השרכים והצמחיה הנמוכה שיכולה לצמוח דרך האור המועט שחודר בין עלוות העצים הצפופה. יפהפה.

יער צילום גלית לוינסקי
עץ בן 800 שנים
יער צילום גלית לוינסקי
תמר השתלבה בקיים

יער צילום גלית לוינסקי

יער צילום גלית לוינסקי

יער צילום גלית לוינסקי
גזע קטן מוטל בצד הדרך

יער צילום גלית לוינסקי

יער צילום גלית לוינסקי
הבננות החליטו שזה פרפר, הן שמרו אותו ונתנו לו שם

את הנסיעה בין פורט אלבני לאיזור טופינו עברנו ביום מעונן וגשום, מה שלא הפריע לנו להנות מדרך עוצרת נשימה, לאורך נחלים, מפלים, נהרות ופסגות הרים (את הפסגות לא ראינו בדרך הלוך, רק בדרך חזור). 

נחל בדרך לטופינו צילום גלית לוינסקי נחל בדרך לטופינו צילום גלית לוינסקי

איזור טופינו – יוקללת Tofino – Ucluelet (כאן הלינק)

בצד המערבי ביותר של האי ונקובר נמצאת שמורת טבע יפהפה – Pacific Rim National Park, ומשני צידיה שתי העיירות הנ״ל – טופינו ויוקללה. ומה יש בשמורה? כל כולה יערות גשם צפופים ורטובים, השוכנים ממש לאורך רצועת החוף של האוקיינוס. הגאות והשפל בחופים המרהיבים חושפים רצועות חוף חולי ולבן, או סלעי וקשוח, עצים הצומחים ממש על קו המים, והמוני מינים של חיות-יער וחיות-ים.

כל חוף נראה קצת אחרת, לא טיילנו בכולם אבל נראה לי שכל מסלול שהיינו עושים היינו נהנים לא פחות. כשיפה – אז יפה. 

ביום הראשון טיילנו בשני מסלולים, וכשחזרנו לבקתה שלנו בעל-המלון סיפר לנו שהמסלול שעשינו בבוקר נסגר אחר-הצהריים עקב דובה שהתנפלה על מטיילים. המטיילים הספיקו לברוח לרכב שלהם, והמסלול נסגר על מנת למצוא את הדובה והגור שלה, אבל אני כבר ידעתי שלא אצליח לישון בלילה. 

״גם סביב בקתות המלון מסתובבים דובים״ – הוא טרח להוסיף, ״אבל הם ממש פחדנים, אין צורך להבהל״. יופי, ממש עזרת. ודווקא את הפעמונים לגירוש דובים שכחתי לארוז הפעם. 

שני המסלולים הנהדרים הם: Combers Beach Trail  – מסלול קצרצר ביער (עם דובה, מתברר), ויציאה לחוף חולי מהמם, Wild Pacific Trail – Lighthouse loop מסלול מעגלי וקליל לצלילי המגדלור שמסמן לספינות כיוונים בערפל הסמיך. זהו מסלול יער קל ומרובה נקודות תצפית נהדרות על החוף היפה.

טופינו צילום גלית לוינסקי
לא אחד הדברים היפים שראיתם?!
טופינו צילום גלית לוינסקי
הבנות מיד מצאו פרוייקט

טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי

טופינו צילום גלית לוינסקי

טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי

טופינו צילום גלית לוינסקי
סליחה אבל הייתי חייבת להשוות רגע… חוף דור, ישראל, לפני שלושה חודשים
חוף דור צילום גלית לוינסקי
מלאכית בחוף דור, לפני שלושה חודשים
ואלה התמונות מ-Wild Pacific Trail – Lighthouse loop:

טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי טופינו צילום גלית לוינסקי

היום השני באיזור היה גשום מאוד, ומעונן לכל אורכו. אם כבר גשם, החלטנו לטייל בתוך יער הגשם. מסלול מצויין בתוך יער הגשם היה- Rainforest B Trail. הפעם כבר יצאנו לדרך חמושים בפעמונים, ועטויים במעילי גשם חד פעמיים. שיואו כמה שיפה שם. מתברר שאיזור זה הוא אחד מהאיזורים הספורים בעולם שיש בו יער גשם ממוזג (בניגוד ליער גשם טרופי). הוא נראה כיער גשם בסרטים, כולל צמחיה עבותה, שרכים, שיחים ומטפסים. היער גשום (בפועל בדיוק ירד שוב גשם), ולח מאוד. פשוט לא חם, אלא נעים.

יער גשם קנדי צילום גלית לוינסקי
ככה נראה יער גשם קנדי

יער גשם קנדי צילום גלית לוינסקי

בדרך חזרה למלון עצרנו גם לראות את הגולשים. טופינו היא עיירת גולשים. הדבר בא לידי ביטוי בתזכורות בשמות המסעדות והמוטלים, בשלטים בצד הדרך, בחנויות שמוכרות ציוד גלישה (רק בקנדה: על אותו מתלה בחנות תלויים בגדי-ים ומעילי-גשם), ובבעל המלון שלנו למשל שנראה, לבוש ומדבר כמו גולש מזדקן. ואכן חליפת הגלישה שלו תלויה לייבוש בכניסה למלון. בקיצור, איפה הם גולשים הגולשים? בחוף Long Beach למשל. מתברר שקצת גשם ממש לא מטריד אותם. כנראה שהזרזיף של ה- Drizzle (גשם אופייני גם לוונקובר) משתלב היטב עם רסס הגלים. החוף הערפילי היה מלא במשפחות וקבוצות גולשים, ולנו נותר רק להתענג על היופי. 

חוף צילום גלית לוינסקי
תגדילו תגדילו מהמם שם
חוף צילום גלית לוינסקי
הבנתי שזה גן-עדן לגולשים

חוף צילום גלית לוינסקי חוף צילום גלית לוינסקי חוף צילום גלית לוינסקי

ביום השלישי יצאה השמש ושטפה בהדרה את הכל. ביום הזה חגגנו את קנדה דיי בשני חופים באיזור: South Beach ו- MacKenzie Beach וגילינו ש: 

  1. לא ממש משנה על איזה חוף אתם ״נופלים״ פה, סביר להניח שהוא יהיה ״אחד החופים הכי יפים שראיתם״. פשוט יפה פה. אין מספיק סופרלטיבים לתאר. 
  2. בכל מזג אוויר שהיינו בו (מעונן וסגרירי / שמשי ורוח חזקה) החוף יראה אחרת לגמרי, אבל יהיה מאוד יפה. 
  3. אין ממש שימוש לחמשת זוגות המכנסיים הקצרים שארזתי לכל אחת מהבנות לטיול. 
  4. כל זוג / משפחה קנדית ששתי בנות חמודות ירוצו אליהם בקנדה דיי ויציעו להם עוגיות מייפל יקח עוגיה אחת לפחות, אפילו אם רק מתוך נימוס ושמחת החג. חבורות של צעירים יסרבו בנימוס לעומת זאת.


חוף טופינו צילום גלית לוינסקי חוף טופינו צילום גלית לוינסקיחוף טופינו צילום גלית לוינסקי

חוף טופינו צילום גלית לוינסקי

חוף טופינו צילום גלית לוינסקי
קנדה דיי שני שלנו כאן. הקודם היה ברוקיז

חוף טופינו צילום גלית לוינסקי

חוף טופינו צילום גלית לוינסקי

חוף טופינו צילום גלית לוינסקי
זה כבר במקנזי ביץ'

חוף טופינו צילום גלית לוינסקי חוף טופינו צילום גלית לוינסקי

היום הרביעי והאחרון נסב רובו סביב התחרדנות בשמש בחופים היפים. השמש מאוד חזקה ומחממת,  אבל הרוח חזקה יותר… גם כשממש חמים ונעים לא ירדתי משתיים/שלוש שכבות.

היינו במסלול Tonquin Trail ובחוף Tonquin Beach שלרגליו וסתם נהננו מהסביבה הציורית בטופינו עצמה.

טופינו צילום גלית לוינסקי
מתחרדנים על החוף

טופינו צילום גלית לוינסקי

טופינו צילום גלית לוינסקי
עוד הזדמנות לצייר את עצמן בחול

טופינו צילום גלית לוינסקי

טופינו צילום גלית לוינסקי
זה הנוף מהעיירה טופינו עצמה

בקיצור – היתה אחלה חופשת קיץ, קצרה ומהממת, ספגנו שמש, חזרנו שזופים (רק בפנים ובכפות הידיים) ומרוצים לחופש גדול עתיר תוכניות ונקובראיות.

גם לחזור הביתה כיף, ואחרי הנסיעה והשיט במעבורת חזרה, הבננות ממש התרגשו לראות שוב את ה״בית הכחול״. כשנכנסנו תמרול רצה לחדר השינה שלה וחיבקה את המיטות.

שיהיה חופש נעים ורגוע לכולנו!

כמה קטנות:

ולמה קוראים לונקובר איילנד ונקובר איילנד? מה, חסרים שמות? מסתבר שיש ממש אינפלציה בשמות באיזורינו. מלבד ונקובר (שלנו), יש לא רחוק מכאן – ממש שניה מהגבול יש את ונקובר של וושינגטון/ ארה״ב, צמוד לוונקובר של בריטיש קולומביה (שלנו) מצפון יש את נורת׳ ונקובר, וממערב את ווסט ונקובר, ויש גם הר ונקובר. מי היה הוונקובר הזה שעל שמו קרויים כל המקומות האלה? ג׳ורג׳ ונקובר – מגלה ארצות בריטי שהגיע לאי (אחרי הספרדים ואחרי ג׳יימס קוק) ב-1791.

לאורך כל הטיול נעזרנו בספר קנדה מערב / מסלולים / נטע דגני. – אני חייבת לפרגן, ספר מצויין. 

פוסטים נוספים על טיולים בבריטיש קולומביה: טיולים קרובים לבית בפוסט המשפחה המטיילת, קמפינג בססקוואץ', על טיול לרוקיז בקרוואן, ועוד אחד על מסלול הטיול ברוקיז.

קמפינג

קמפינג. לישון באוהל.

כשהייתי ילדה זכור לי קמפינג בסיני. הייתי בת 4-5, אני זוכרת שנסענו המון שעות באוטו, המשפחה שלי ביחד עם עוד משפחה של חברים, אני זוכרת ביסלי לפנות בוקר בדרך הלוך (ושהקאתי אותו בצד הדרך), אני זוכרת כמה ימים של כיף וחול וים ומים מג'ריקנים ענקיים. אין לי מושג איך ההורים שלי הביאו הכל מהבית – אוהל ואוכל ושק"שים ומים ובגדים לכמה ימים.

Galit Lewinski
טוב כאן אני רואה שעלמה דומה לי. כנראה שהיא באמת מהמשפחה (:

Galit Lewinski

Sinai Galit Lewinski
אבל איפה החולצה הזאת של אמא שלי?! למה היא לא הגיעה אלי בסוף?!

Sinai Galit Lewinski

קמפינג בסיני גלית לוינסקי

בתשע שנותי בצופים ישנתי ב"מחנה הגדול" ב"מאהל", שזה לא באמת אוהל, אלא מבנה מסנדות וחבלים, שקשרנו במו ידינו במגוון "כפיתות" וקשרים מתוחכמים.

בצבא שרתתי כפקידת לשכה ופקידה פלוגתית בגדוד נח"ל, כולה 10 חודשים הייתי על מדים (כי הייתי בת גרעין אז "נאלצתי" לעזוב לשל"ת אמצע ולהאחזות …) אני זוכרת אימון אחד ברמת הגולן במהלכו ישנו כל הבנות של הגדוד בשני אוהלים ענקיים ("אוהל 11"?) שלושה חודשים של סוף קיץ וסתיו ברמת הגולן, תחת שמש קופחת וגשם עז, עד שיום אחד חזרנו לבסיס וכל האוהל היה על האדמה. התמוטט בסופה שהיתה בסוף השבוע…

בשנות רווקותי ישנתי כמה לילות בודדים באוהל על שפת הכינרת, נמסה מחום ומזבובים, או קופאת מקור הלילה באוהל במדבר עם חברים.

אוהל בכנרת גלית לוינסקי
רם ואני באוהל על שפת הכנרת, צעירים ועליזים

לפני כשנתיים במסגרת 'להספיק כמה שיותר זמן איכות עם משפחה לפני הנסיעה' נסענו ללילה של קמפינג על חוף הים בחוף-דור. ביום הראשון סבלתי מכל רגע, כל דקה, כל שניה. הרגשתי כל גרגר חול שנכנס לי בין אצבעות הרגליים וכעסתי על כל גרגר חול שנכנס לי לאוהל ולמצעים. עם בוא הבוקר התחלתי להנות. ים, חופש, אז מה אם נאלצתי לישון בשביל זה באוהל.

Camping Galit Lewinski
מקימים את האוהל

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

את היומיים האחרונים לקייטנה של עלמה הקיץ ב-JCC בילתה (עם יתר קבוצות הקייטנה בגילאי 6-12) בקמפינג באחד האגמים היפים באיזור. כן, בגיל 6, לילה בקמפינג, לבד עם המדריכים. הקנדים מאוד מאוד אוהבים Camps בקיץ, והם מתחילים איתם בגיל מאוד צעיר. היא נהנתה בטירוף!

בסופשבוע הכמעט-אחרון של הקיץ הצטרפנו לחבורה עליזה של ישראליים מקומיים שעושים קמפינג על בסיס קבוע (3-4 פעמים בכל קיץ, כבר כמה שנים). אקדים ואומר שהתלבטנו אם לנסוע או לא. לא היה לנו ממש ציוד, ולישון באוהל? למה בעצם? זה לא קרוואן, ובטח לא מלון… אבל החלטנו לאזור אומץ, (עזר לי להחלטה הפוסט של רונית כפיר על החופשה שלהם בפארקים הלאומיים של ארה"ב, בה את רוב הלילות עברו באוהל, שממש עשה לי חשק). "רק לילה אחד", אמרנו לעצמינו, "מה כבר יקרה, ואם נוסעים אז עדיף לנסוע עם כזו חבורה מנוסה, שתלמד אותנו את כל הטריקים".

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

אז מה אני אגיד על קמפינג בפארק הלאומי Sasquatch בקנדה?

אין מקלחות, אסור להבעיר אש בגלל השרפות (אבל מותר מנגל על גז), יש יתושים, קר בלילה, יש רק שרותים "עם חור" (כשעלמה אמרה לי שבקמפינג יהיו שירותים "עם חור" התחלתי ללמד אותה "על יבש" בבית איך לכרוע ואיך להקפיד שהמכנסיים ישארו יבשים. היא מיד תיקנה אותי, אלו לא שרותי "בול פגיעה" כמו בימי הצופים העליזים שלי, אלא שרותים עם אסלה, רק עם בור ניקוז במקום ביוב. בכל מקרה היא לא מסכימה להשתמש בהם).

יש אתר קמפינג מסודר ונוח, ומאוד נקי, עם שולחנות ואדמה משוטחת לבניית האוהלים, יש פקחים שמסדרים ומנקים ומוודאים שכולם שומרים על החוק (שאסור להבעיר אש למשל), יש מי שתיה זורמים, ובעיקר יש נוף מהמם, אגם לרחוץ בו, גינה לשחק בה עם הילדים, ואנשים מאוד נחמדים.

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski

נשארנו לעוד לילה. ברור לא?!

Fireman Web

בוקר שבת חורפי, אנחנו מטיילים בדאון-טאון פורטלנד, אורגון. בכביש חולפת כבאית, אנחנו עוצרים להסתכל והכבאים מבפנים מנופפים לבננות לשלום. אנחנו ממשיכים בטיול לחוף נהר הווילאמט, ואז, לגמרי במקרה מגיעים לתחנת מכבי-האש המרכזית של פורטלנד. בהצצה מהחלונות אנחנו רואים כבאיות עתיקות, ומתחילים להקיף את הבניין בכדי לראות מה הן שעות הפתיחה של המוזיאון. סגור היום.

מכבי אש גלית לוינסקי
מציצים

מכבי אש גלית לוינסקי מכבי אש גלית לוינסקימכבי אש גלית לוינסקי מכבי אש גלית לוינסקי

״בואו נראה אם יש מישהו בפנים״, אומר רם. ״אם לא שואלים לא יודעים״. טוב שיש מישהו שלא מתבייש במשפחה.  ״זה לא כאן״ אני צועקת כשהם מתקרבים לדלת האחורית, ״אף אחד לא יפתח לכם״, אני מוסיפה, בדיוק כשאת הדלת פותח כבאי תמיר ומסביר פנים. ״רצינו לשאול אם אפשר להציץ״ אומר רם בלי להסס, והכבאי מפנה אותנו לדלת המוסך של התחנה. ״בואו מסביב אני אפתח לכם״.

שתי דקות אחר-כך ואנחנו בפנים, בתוך תחנת הכיבוי המרכזית של פורטלנד, מקבלים סיור פרטי מהכבאי החסון ווב. ווב נראה בדיוק כמו מי שכל אחת מדמיינת כשהיא שומעת את המילים "כבאי אמריקאי". גבוה, שרירי, עצמות לחיים גבוהות. שלוש כבאיות ענקיות חונות בתחנה באותו בוקר, אחת נסעה לטפל בשריפה (אנחנו יודעים, הרי ראינו אותה חולפת הבוקר). ווב מסביר לנו על ההבדלים בין הכבאיות, יש טראק ויש אנג'ין, אחת עם סולם, אחת נושאת את הגלונים העצומים של המים והצינורות הארוכים. בהתחלה הוא מציע לבננות לשבת בתא הנהג, אחר כך אנחנו עוברים אחורה לתוך הכבאית עצמה, ומקבלים הסבר מפורט על המכשירים. ווב עונה בסבלנות ובפירוט לכל שאלה. בעיקר עלמה שואלת וווב עונה לה ומדגים.

הוא נמצא בתחילת משמרת של 24 שעות, 8 בבוקר עד 8 בבוקר למחרת. הוא מראה לנו איך הוא לובש את המדים שלו מהר, מה הוא לובש, איך הוא נושם ממסכת חמצן ואת המיכל שהוא נושא על הגב. עלמה ממשיכה לשאול שאלות מכוונות והוא עובר דבר דבר ומסביר. ״דו יו וור גלובס?״ היא שואלת. כן, הוא עונה ונותן לה להרגיש כמה שהחליפה חסינת-האש עבה. כדי שלא נישרף מהאש. כדי לא ננשום עשן חם. כדי שנוכל לטפס במדרגות. לכל שאלה – תשובה והדגמה. אחר-כך עוברים לצד האחורי של הכבאית והוא מראה שכל הדפנות של כלי הרכב מלאות ארונות ומגירות של ציוד. זה בכדי לחלץ אנשים מרכב, זה הצינור שמתחבר לכאן, זה המנוע ההידראולי. הכבאית השניה היא כבאית מיוחדת לחילוץ עירוני, למקרה של קריסת בניין או טיפוס גבוה. הוא מראה לנו גם אופנוע-ים וחליפות צלילה מיוחדות שיש להם, למקרה שהם צריכים לעשות חילוץ בנהר. כאן מפעילים את הסירנה. בתשובה לשאלתה של עלמה הוא מסביר שהוא יכול ללכת לנוח ואפילו לישון, שיש להם מיטות בקומה העליונה אבל אם הפעמון מצלצל הם מיד גולשים בעמוד ונכנסים לכבאית, מוכנים לצאת לעזור. הוא אפילו מדגים לנו את הגלישה בעמוד (אבל לא מסכים לתת לעלמה לנסות… מן הסתם).

כעבור כחצי שעה, ואינספור שאלות הודנו שוב ושוב לכבאי ווב על הזמן שהקדיש לנו והמשכנו לטייל.

זה חזק פה בצפון אמריקה העיסוק בכבאים. לתמר היה סיור של הגן בשנה שעברה (טרום טרום חובה) לתחנת כיבוי אש בוונקובר. בבית-הספר יש תרגול אש אחת חודש פחות או יותר. אני מניחה שזה גם בגלל שרוב המבנים בנויים מעץ וגם מפני שמכבי-האש הם הראשונים שמגיעים לכל מקום, שרפה או לא. הם הראשונים במתן עזרה. כשהשכן שלנו בן ה-85 החליט לנסות לטפס על הגדר שממקיפה את ביתו ונפל, עוד לפני האמבולנס הגיעו מכבי האש. הם מאומנים לתת סיוע מכל סוג, כך אני מבינה. לא רק להוריד חתולים שנתקעו על עץ גבוה כמו בסיפורים.

מכבי אש גלית לוינסקי מכבי אש גלית לוינסקי מכבי אש גלית לוינסקי מכבי אש גלית לוינסקי

ובכלל התמונות והסרטונים הכי מגניבים הם מהטלפון. של רם. כי מישהי התביישה להוציא את המצלמה…
עוד קצת הסברים בזכות עלמה:
והדגמה חיה:

והכבאי ווב? למה הוא הקדיש לנו חצי שעה מזמנו ומוטיבציה אינסופית להסביר ולהדגים ולענות? אולי כי שיעמם לו בתחילת משמרת ארוכה. אולי כי אנחנו הציבור, והתפקיד שלו הוא לעזור לנו.  אולי כי שאלנו, ואם לא שואלים לא מקבלים תשובה.

אולי כי יש פעמון מיוחד בקדמת כל כבאית, שתפקידו היחידי הוא לענות לילדים שמנופפים לכבאים בדרכם. באמת. ״הפעמון הזה? הגדול?״ – הסביר ווב. "הוא כדי לצלצל לשלום לילדים שמנופפים לנו בדרך."

מכבי אש גלית לוינסקי

מכבי אש גלית לוינסקי
היה שווה!

עץ יהושע

הגענו לג'ושוע-טרי נשיונל פארק אחר-הצהריים. נכנסנו לפארק, ונסענו ברכב פנימה, בכביש מפותל. משני הצדדים נוף מדברי צחיח, שונה מאוד מכל מדבר שראיתי עד כה. דרך החלון רואים את עצי הג'ושוע, בהתחלה מעטים ונמוכים, וככל שמטפסים בגובה גם העצים גובהים. עצים מוזרים הם עצי הג'ושוע . כמו קקטוסים ענקיים, אבל, בעצם לא. כמו צמחי מדבר מוזרים. כמו עצים שיצאו משליטה, שלא החליטו לאן הם רוצים להגיע.

אחרי נסיעה של כחצי שעה בתוך השמורה העצים האלה כבר ממלאים את כל הנוף, מקצה אל קצה.

וקר. מאוד. כשנכנסנו לשמורה הטמפרטורה בחוץ היתה 7° מעלות. כשהגענו למסלול היו כבר 0° מעלות (לפי מד הטמפ. של האוטו). יצאנו ברוב התלהבות לטייל במסלול קצר, מייל אחד, הליכה רגועה ומישורית של שעה בערך, לפי המלצת הספר (פארקים לאומיים בארה"ב/מסלולים). אבל לא היינו במיטב בגדי החורף שלנו (בכל זאת, קליפורניה) והיה קר מאוד. ובמסלול הליכה בין בולדרים ענקיים, שרידי עצים, מני צמחים מדבריים משונים, וקצת תיירים כמונו, שבאו להעביר את ערב חג-המולד פה בין העצים האלה. אחרי כשעה טיול, נהיה ממש קר. כולנו קופאים, ובעיקר תמרול שלא דיברה כמעט בכלל (והיא הרי כל הזמן מדברת או שרה), למרות שהיא שמה את דמבו בתוך המעיל והוא קצת חימם אותה.

השמורה חביבה על מטפסי סלעים

חזרנו לאוטו ונסענו לנקודת התצפית המומלצת בספר. אחרי כרבע שעה נסיעה, בחוץ הרוח משתוללת ומעיפה פיסות חול לכל הכיוונים. עצרנו בנקודת התצפית אבל במקום לצאת החוצה הסתכלנו נפעמים בסופת החול הזו שמשתוללת בחוץ. ואז הבנו: זה בכלל לא חול. זה שלג!

השלג עף ומסתחרר בשיגעון לכל הכיוונים, ואנחנו מסתכלים בו, המומים.

אחרי כעשר דקות נגמר השלג, הרוח החזקה העיפה את העננים. השמים התבהרו, ושמש הציצה.

למחרת בבוקר חזרנו לשמורה לעשות מסלול מומלץ נוסף. הפעם היינו לבד על הכביש, לבד במסלול. בכל זאת הבוקר של חג-המולד בצפון אמריקה. טיילנו לנו בשמש החמימה בין עצי הג'ושוע המוזרים, שהרוח החזקה שנשבה בלילה הטיחה בהם שלג. השלג קפא, אבל רק מצד אחד של העץ. העצים עומדים ועליהם פס צר של שלג קפוא, רק מהכיוון שבו נשבה הרוח.

מחזה יפהפה.

 שלג. במדבר.

לבריאות!

דצמבר 2016.

ועכשיו קצת U2:

משפחת משאל נוסעת לרוקיז. חלק שני: המסלול

אז מה עושים ברוקיז?

או. אז יש את ההרים – הרי הרוקיז, שברגע שהם מתגלים הנשימה נעתקת. ממש. נופים עוצרי נשימה של טבע פראי וכביר, הרים נישאים שכבר מרחוק ניתן לראות את שרידי המהלכים הגיאולוגיים העצומים שיצרו אותם. ההרים מתאפיינים בפסגות מחודדות, ובשכבות קרקע זוויתיות שניתן לראות למרחוק. בין ההרים ופסגותיהם המושלגות זורמים נהרות של מי שלגים הניקווים לאגמים בצבעי כחול-טורקיז-תכלת-ירוק לגווניהם.

אבל, כמו שניתן להבין – עם כל הכבוד ליופי העצום והרב הזה, את הבננות בנות הכמעט-שש ושלוש וחצי שלי כל זה מעניין מאוד, אבל באופן מוגבל. זאת אומרת, "וואו, איזה נוף! אבל מה עושים עכשיו?!".

כמו כל משפחה גם אנחנו כבר מכירים את  סף הסבלנות, רמת ההתעניינות ואת היכולות והמגבלות שלנו. אנחנו ארבעה אנשים עם תחומי עניין משותפים אך גם שונים, ולשימחתינו הצלחנו לשלב ולגוון ולמצוא בכל יום דברים שיעניינו אותנו. כן, גם את הבננות אבל גם אותי ואת רם, ואני שמחה לשתף ולתת רעיונות למי שבדרך (או סתם בא לו לשטוף את העיניים בנופים ולקנא, כי אי אפשר שלא. מהמם שם, באמת!)

המסלול שלנו היה בכיוון ההפוך מבהמלצות ברוב הספרים, (למשל הספר קנדה מערב וצפון מערב ארה״ב / מסלולים, שבנינו את המסלול בעזרתו ובעזרת אחותי המומחית) פשוט כי אנחנו גרים בוונקובר אז התחלנו שם. אבל ניתן לעשות את המשולש הזה מכמה כיוונים. אנחנו נסענו מוונקובר לג'אספר – באנף – יוהו – קלגרי.

והנה חלק מהדברים שראינו ועשינו בדרך:

מפלי Bridal vail falls

לקישור.

כמו שסיפרתי בפוסט על הקרוואן, התחלנו את הטיול בנסיעה של שעתיים. כדי לנצל את היום, כדי להתרגל לקרוואן, ופשוט כדי להתחיל. כדי שהיום לא יחלוף בנסיעה בלבד קפצנו למפלים, לא רחוקים מוונקובר, אבל שווים את העצירה. וכצפוי במפלים על שם הינומה – זכינו לראות שם גם חתן-כלה וכל השושבינים בצילומי חתונה באווירת יער. החתן, הכלה והשושבינים היו לבושים כמו פיות/אֶלפים ולא יכולנו שלא לעמוד ולבהות קצת (וגם לצלם תמונה, בכל זאת אני חובבת צילומי חתונות…)

צילומי חתונה בסגנון יער פיות

Mcconnell Lake

לקישור

גם היום השני למסע היה בעיקר יום של נסיעה. ועם כל הכבוד לאטרקציה של לנסוע בקרוואן, ולנוחות של שולחן (יצירה, משחקים, אוכל) מול הבננות לאורך כל הנסיעה, גם את היום הזה תיבלנו בעצירה בדרך. זה עוד לא אגם בשמורה, "סתם" אגם. אבל אימצנו לנו מסורת בטיול הזה – להשתדל בכל יום למצוא "איפה אפשר לטבול, לפחות את הרגליים". המים הקפואים לא מהווים מכשול לשאיפה הזו. וגם העלוקות לא, כך התברר.

שיט לצפייה בדובים ב- Blue River

 לקישור

שיט מהיר ומקסים בסירת מנוע מאויישת בכ-12 תיירים נפעמים, על הנהר, עם נוף מדהים. תמרול לא כל-כך נהנתה מהשיט עצמו, מהרוח בפנים והרעש של המנוע. עלמה בהתחלה פחדה ואז התחילה להנות. אחרי שיט בנוף מרהיב השייטת כיוונה את הסירה לשפת הנהר שם היא חיפשה סימני תזוזה מרחוק. על שפת הנהר ראינו דוב שחור. זה היה מדהים! כולנו הבטנו בו בדממה, המומים מחיית הפרא בסביבת המחייה הטבעית שלה – דוב שחור אוכל ענפים על שפת המים.

זה הנוף

וזה הדוב

בחברה המארגנת מבטיחים שבכל שיט יאותר לפחות דוב אחד. כולנו הסכמנו שהשיט עצמו היה כל-כך יפה שהיינו מרוצים גם ככה. כמובן שהיינו מרוצים עוד יותר שראינו דוב…

Maligne Canyon / Jasper

לקישור

שמורת ג'אספר מרהיבה ביופיה, ויש בה יחסית פחות מטיילים. מסלול יפהפה לאורך קניון ברוחב 3 מ׳ שחצב הנהר בהר. אח״כ נסיעה ל- Maligne Lake וטיול סביבו במסלול Moose lake loop. (המסלול קליל ונוח, אבל אני כל הזמן פחדתי שיבואו דובים כי שכחנו באוטו את הפעמונים, מזל שהדובים חכמים מאיתנו). בדרך חזרה, בנסיעה בקרוואן ראינו התקהלות של כלי רכב ואנשים. עצרנו גם וראינו שני דובים שחורים והמון סנאי סלע. גילינו שהדרך הכי טובה לראות חיות זה לעצור בכל פעם שיש התקהלות של אנשים!

הנה אנחנו!

שרפות יער עצומות מתחוללות כל שנה בבריטיש קולומביה ובאלברטה. גם ברגעים אלה

הסנאי חשב לתומו שיקבל אוכל. אבל לא! אנחנו מטיילים מחונכים

האגמים סביב ג'אספר  Lake Annette, Patricia Lake ו-Pyramid Lake

לקישור

יום גשום בשמורה היפה הזו, ובכל זאת התעקשנו ללכת לטייל. מסלול קליל סביב Lake Annette בגשם סוחף, ותצפיות באגמים היפהפיים Patricia Lake ו-Pyramid Lake. החשש במזג אוויר כזה היה מבחינתי בעיקר העננים הנמוכים, שמנעו מאיתנו לצפות ביופי הזה של הרים נישאים מעל אגמי מראה. אבל מצאנו יופי גם בעננים. ולגבי הטיול בגשם – זו היתה חוויה. צילצלנו לנו בפעמונים נגד דובים, למרות שהמסלול ראשי ומתוייר, צעדנו במעילי גשם וסיפרנו סיפורים מצחיקים. היה כיף!

מימין אגם תכול, משמאל אגם ירוק
מקום טוב לתלות את הפעמונים

Athabasca Falls

לקישור

לאורך הדרך ניתן לעשות עצירות לתצפיות קצרות, לפעמים רק כדי לעצור ליד משהו יפה, לפעמים פשוט כי אסור לפספס. יש המון מפלים בדרך, ואלה בין המרשימים. כמות אדירה של מים זורמת מנהר רחב לתוך קניון צר. וכישראלים (או כבני אדם?) אנחנו מאוד מתפעלים מהרבה מים.

כביש הקרחונים

לקישור

כביש הקרחונים הוא כביש מספר 93, המקשר בין שמורת ג'אספר לבאנף. הדרך הזו נחשבת לאחת הדרכים היפות בעולם. מצד שני ידענו שלבננות הסבלנות לראות הרים עוצרי נשימה ותצפיות מהממות תיגמר די מהר, ולכן החלטנו מראש לעצור ל"אטרקציה". ועוד איזה אטרקציה! ולמי שמגיע בלי ילדים/מלווה בילדים גדולים יותר ובעלי מוטיבציה משלנו, הבנו שהדרך רצופה מסלולי הליכה שאסור להחמיץ. הלוואי והיינו יכולים לטייל גם ברגל לאורך הדרך הזאת. זה כבר יקרה בפעם הבאה. בנתיים הסתפקנו בנסיעה ועצירה בנקודות תצפית, וב-

Columbia ice field

לקישור

מה זה אטרקציה?! זה היה אחד ההיילייטים בטיול שלנו. מדובר בנסיעה קצרה באוטובוס-טרקטור שכזה לגליישר העצום (שהולך וקטן בכל שנה לצערינו) בשדה הקרח קולומביה. הטרקטור מביא את כל המוני התיירים לקרחון עצמו, להליכה וטיול חופשי במשך כ-45 דקות. נכון, זה מאוד תיירותי, אבל זה גם מגניב אש. הזכיר לי את הטיול שלי ושל רם בגליישר פרנץ-יוזף בניו-זילנד. צילמנו, הצטלמנו, טעמנו קרח (חלקנו) ונסענו בטרקטור ענק. המון חוויות מרגשות ביום אחד!

החלק השני של ה"אטרקציה" הוא נסיעה לתצפית על חמשת הקרחונים בשדה הקרח קולומביה, לאורך טיילת  ה- Sky walk שממוקמת חלקה באוויר, מעל העמק והנהר. עוצר נשימה, תראו בעצמכם:

הנה עלמיק באמצע הגשר, בירוק
שדה הקרח המרשים

 Lake Luise  לייק לואיז

לקישור

ללייק לואיז כדאי להגיע מוקדם. כיוון שהוא כל כך פופולארי (ומהמם, זה לא בלי סיבה) החניה מוגבלת וגם כמות התיירים מעיקה. אבל ברגע שמתרחקים 50 מטר מהכניסה – כבר לא כל כך מרגישים את התיירים. מסלול הליכה לתצפית Fairview lookout ותצפית על כל האגם. בגלל שזה יותר מ-50 מטר (ובעלייה) שם כבר הרגשנו די לבד. הליכה מסביב לאגם Lake shore וטבילה באגם. שם איכשהו אני נפלתי לגמרי, הטלפון נסדק, ההוד של המצלמה נשבר, הברך והידיים נחבלו, אבל לכולנו שלום. הבנות מיד נחלצו לעזרתי ודאגו נורא.

לייק לואיז מהתצפית. והבניין הענק? מלון פיירמונט
כן זה הצבע של האגם
מטיילים סביב האגם. ברגע שמתרחקים 50 מטר מהכניסה מתמעטים התיירים של האוטובוסים

High Tea במלון פיירמונט, על לייק לואיז

לקישור

בצהריים הלכנו לנו למסיבת תה במלון פיירמונט מול אגם לואיז, לכבוד יום הולדתי ה-40. (הזמנו מקום בבוקר אחרי שוידאנו שהבנות בחינם, זה עולה 55 דולר לאדם…). דיברנו עם הבננות כל הבוקר על מה זה מסיבת תה, ובמלון הן נהגו בי כמו במלכה. כולנו נהננו, הבנות שתו שוקו, אכלנו סקונס וסנדוויצ׳ונים, והמון קינוחים.

Moraine lake

לקישור

מה, עוד אגם? אז כן. זה אגם יפהפה, עם טיפוס קליל לתצפית נהדרת, וגם, שוב הזדמנות לטבול רגליים או להשתכשך (אם אתם ממש עמידים לקור).  אגב במורין לייק וגם בלייק לואיז אפשר לשכור סירה (במחיר  מופקע אמנם, אך בטיול הזה כבר איבדתם את השיקול הכספי מזמן. הכל נורא יפה ומאוד יקר…)

צלמות מצלמות
צלם מצלם צלמת מצלמת צלמת

Johnston Canyon

לקישור

כבר ציינתי שבאנף היא שמורה יותר מתויירת מג׳אספר,  בג׳ונסטון קניון הרגשנו את זה יותר מכל. זה קניון מקסים, צר ועם שני מפלים מרשימים שאפשר להתקרב אליהם אבל הוא היה כל-כך צפוף ומתוייר שזה המסלול היחידי בטיול שלנו שהייתי מוותרת עליו. במקומו הייתי שמחה להגיע לנקודה מרוחקת יותר אבל יותר שקטה. אבל אין מה להתלונן, נהר היה? היה. מפלים שאפשר להרטב מטיפותיהם היו? היו. גלידה בסוף היתה? זה העיקר.

זה היה יום העצמאות ה-150 של קנדה. היינו חייבים להצטלם במשהו אדום

Spiral Tunnels

לקישור

נקודת תצפית על חלק מסויים במסילת הרכבת שעובר בשלושה מישורים במקביל. מה הכוונה? בגלל  הטיפוס בגובה שהרכבת צריכה לעשות במסלולה בין הרי הרוקיז נחצבו בתחילת המאה מנהרות בהרים, בתוכן רכבת המשא הארוכה והאיטית עושה סיבוב ויוצאת במישור גבוה יותר. אם מחכים בנקודת התצפית ניתן לראות את הרכבת נכנסת ויוצאת משלוש מנהרות, ובגלל שהיא כל כך ארוכה רואים אותה בשלושה מישורים במקביל. תכל׳ס מה שאני זוכרת הכי מההסבר באתר זה שמסילת הרכבת המסובכת הזו נבנתה על ידי 1000 פועלים בשמונה חודשים, בתשלום של 1.25 דולר ליום עבודה. עבדות בקיצור.

אותה רכבת בשלושה מישורים

Natural Bridge over the Kicking Horse River

לקישור

עוד נקודת תצפית מגניבה שהגענו אליה ממש במקרה. אני ורם התפעלנו מהכמויות האדירות של המים שחצבו גשר טבעי בסלע, בעוד הבנות רקדו לצלילי שיר שהמציאו. כל אחד ותחומי העניין שלו.

גשר טבעי שנחצב בסלע מהחיכוך המתמיד של המים

Emerald Lake

לקישור

אז בסוף מצאנו לנו את אגם הטורקיז המושלם לשוט בו בסירה (ואפילו מעט יותר בזול). נכון, זה עוד אגם טורקיז מושלם, כמה כבר אפשר (אולי אתם תוהים). אבל בשלב הזה של הטיול הבנו שלא צריך ״להספיק״ אלא להיות, ואכן היינו שם כמה שעות. גם בשיט, גם בטבילה במים הקפואים ובמשחקים מומצאים שונים.  לא צריך הרבה בכדי להנות מהשלווה והיופי.


חייבים לטבול בכל יום אמרנו, לא?!

האגם משנה את צבעיו בכל רגע, לפי תנועת השמש ומעוף העננים

Banff Gondola   הרכבל בבאנף  

לקישור

״עוד רכבל לתצפית?״ שאלתי את עצמי כשראינו את התור של השעתיים וחצי לרכבל בבאנף, ״כמה יפה כבר יכול להיות שם למעלה?״ תהיתי. הרי אנחנו מכירים רכבלים ותצפיות מהממות מהסביבה הקרובה לנו פה בוונקובר. ובכל זאת החלטנו לחכות. מזל! קנינו כרטיסים ובילינו את שעות ההמתנה במשחקי קלפים שהבאנו מהבית, בצל, למול הנוף. כשעלינו לתצפית בהחלט התגלה לנו מחזה מרהיב של 360º נוף הרים יפהפה. היה שווה את ההמתנה. למעלה על הרכס יש מסלול קצר לנקודה הגבוהה ביותר שם ממוקמת הבקתה שאליה היו החזאים מטפסים ברגל, בעשרות השנים לפני שנבנה הרכבל.

ממתינים לעלות ברכבל
ממתינים ומשחקים בצל

היה שווה לחכות
הנקודה הכי גבוהה באיזור. הנוף יפהפה לכל הכיוונים

העיירה באנף

לקישור

את העיירה באנף השארנו לסוף, כשנהיה שבעים מטיולים ומהרים ומאגמים. אבל האמת שלא מיצינו גם שם. שכרנו אופניים ורכבנו לטיול משפחתי לאורך Sundance canyon, שהתגלה כמעייף וקשה במיוחד לאור החום והיתושים שתקפו אותנו בעקשנות.  בפאתי העיירה ראינו חוות סוסים, ממנה יצאו טיולי סוסים שונים. הזמנו לבננות ״רכיבה על סוסי פוני״. להפתעתינו התברר ש״סוסי הפוני״ היו בעצם סוסים רגילים, העונים לשמות Strawberry ו-Pilgrim. באופן מפתיע ושונה מחוויות רכיבה קודמות בארץ, הסוסים היו כל כך רגועים ונינוחים שאפילו דמיינתי לי שהם לא סובלים מחייהם בחווה הזאת, בפאתי באנף. הבננות התלהבו ונהנו. עלמיק לא הפסיקה לדבר עם הקאווגירל שלה, ותמרול פשוט ליטפה בעדינות את הסוס התותי, וחייכה לאורך כל הסיבובים שהוא צעד איתה.  קינחנו טיול רגלי בעיירה, עד המפלים המפורסמים שלה.

טיולי סוסים יוצאים מהחווה
ילדה אחת מאושרת בשקט
ילדה שניה מאושרת בקול

נחושות להכנס, בהתחלה. אחר כך מתברר כמה קר באמת והן הולכות לשחק על החוף עם חברים חדשים שהרגע הכירו

***

את סיום הטיול חגגנו בארוחה ליד הקרוואן שלנו, בזיקוקים ומרשמלו ובחלוקת שלל לתושבי הקרוואנים הסמוכים.

למחרת ארזנו את עצמינו ונסענו להחזיר את הקרוואן בקלגרי. איזו עיר שטוחה וחסרת נוף!

היה טיול משגע, מדהים, ומלא חוויות וסיפורים. היה כיף כל כך.

וכיף גם לחזור הביתה, לוונקובר.

משפחת משאל נוסעת לרוקיז. חלק ראשון: הקרוואן!

נסענו לאחד עשר יום לטיול ברוקיז הקנדים, בקרוואן. שילוב מושלם של הגשמת חלום של כולנו (החלומות של עלמה: לטוס בכדור פורח ולנסוע בקרוואן. הנה וי אחד נוסף לרשימה) וטיול חובה לכל קנדי (גם אם קנדים זמניים) – הרי הרוקיז! היה נפלא. באמת. מזג האוויר האיר לנו פנים, הקרוואן היה נהדר – מאובזר למופת, הנוף – נו, באמת שאין מילים לתאר (בגלל זה מצורפות לפוסט מליון תמונות), ובעיקר – למרות האינטנסיביות הסתדרנו נהדר ביננו, והיה פשוט כיף. נוספו לנו אינספור חוויות קטנות וגדולות לזכור.

ביום שבת, באחת עשרה בבוקר רם החנה את הקרוואן מול הבית שלנו בוונקובר, וההרפתקה שלנו החלה:

מחשבות ומסקנות מטיול בן אחד עשר יום בקרוואן:

1. צפוף בקרוואן. לא משנה כמה הוא גדול, וכמה הילדים קטנים. לקח לנו יום אחד להבין שברגע שחונים, מיד צריך "לשפוך" את כולם החוצה, למען רווחת הכלל. גם הבננות צריכות קצת לחלץ את העצמות, וגם אני צריכה מרווח תנועה מינימלי בשביל להתחיל להיזכר איפה שמתי כל דבר בשעתיים שהעמסנו את הקרוואן בכל תכולת הבית שלנו. לבננות בעצמן גם לקחו איזה יום-יומיים להבין שבעצם גם להן עדיף ככה – בחוץ, לבד, ביחד, להמציא משחקים ולשחק עם עצמן, ולא לבזבז דקה נוספת בפנים. כל זה כמובן אפקטיבי כשלא יורד גשם (חזק מדי).

2. קרוואן זה דבר גדול. יותר גדול מהאוטו הענק שלנו בוונקובר. למרות ששכרנו קרוואן בינוני בגודלו (ראינו בדרך קרוואנים גדולים פי שלושה וארבעה משלנו). אין מראה אחורית, ובכלל לא מומלץ לנסוע ברוורס ללא הכוונה מבחוץ כי באמת לא רואים כלום מאחורה. יש שבילים ואתרים שאי אפשר להכנס אליהם עם קרוואן (ככה נאלצנו לוותר על כמה אתרים, ואולי זה טוב כי יש כל כך הרבה מה לראות). מצד שני אחרי כמה ימים של הסתגלות רם נהג בו כמו מלך הכביש, אפילו החנה ברוורס בין שני קרוואנים חונים (זה הישג כביר – למי שלא הבין).

3. הקרוואן מאובזר בהכל, כמו בית קטן וחכם. ניתן לראות שכל וו וכל וילון נבחר ונתלה לאחר ניסיון של שנים רבות. הקירות מלאים ארונות איחסון שונים, מתחת למושבים מגירות איחסון, הוא מצוייד במקרר, מיקרו שהוא גם תנור, וכיריים. ארונות המטבח אובזרו בכמעט כל כלי המטבח שניתן לחשוב עליהם בשימוש יומיומי – קומקום חשמלי, קערות, סירים, מסננת, מצת, מחבט נגד יתושים, מטאטא ויעה, וכו'. נכון, צריך להוסיף כסף עבור קרוואן מאובזר, ובכל זאת, לא מקבלים רק את המינימום, אלא את המקסימום. למשל – לא רק כוסות שתיה, אלא ספלים לשתיה חמה וכוסות יין. אם כבר מטיילים, אז בכיף. ומה שעוד יותר חשוב – למרות כל הקפיצות והטלטולים של הדרך – כל המדפים מצויידים במעצור שכזה, וכל דלתות הארונות נסגרות בטריקה – כך שהכלים נשמרים שלמים ואפילו לא נופלים עליכם ברגע שפותחים את הדלת…

4. בכל הזדמנות שיש, מלאו מים ורוקנו את הקרוואן ממים אפורים. לא נראה לי שצריך לפרט. ובכל זאת: לקרוואן יש מיכל מים נקיים, מיכל מים אפורים = מי הניקוז מהכיורים, ומיכל "מים שחורים" = ביוב מהשרותים. בערב הראשון כשחנינו בחניון הקרוואנים ייעץ לנו איש חביב מהקרוואן השכן – "עזבו, אין מה לרוקן כל יום, מספיק פעם בכמה ימים, אפילו שבוע". כנראה בגלל שהוא התגורר בקרוואן ענק, בגודל של כמעט אוטובוס (ואולי מיכל המים האפורים שלו היה בגודל כל הקרוואן שלנו). טעות שלמדתי על בשרי, כשעמדתי בסוף אותו ערב במי המקלחת שלא מתנקזים יותר. איכס.

5. לכל מקום שנוסעים הבית נוסע איתכם – זה אדיר. ביום הראשון עוד הכנו כריכים למסלול. אבל מיד (כשהבננות לא נגעו בכריכים) הבנו שהכל איתנו – לוקחים נשנושים לטיול, וכשחוזרים לקרוואן נאלתר כבר ארוחה זריזה. אני לא זוכרת טיול שאכלנו בו כל כך בריא! ירקות טריים עם כל ארוחה, בלי תפריט מסעדות שמנוני בכלל. לא חייבים לקחת על הגב ציוד לכל היום, אם עוצרים באמצע היום בקרוואן אפשר להתלבש / להתפשט לפי מזג האוויר המשתנה. לקרוואן יש גנרטור (ואפילו תא סולרי על הגג), כך שלא חייבים להיות מחוברים לחשמל או למים בשביל להשתמש בכל מה שרוצים. בסוף אחד המסלולים רם אפילו הספיק לעשות מקלחת חפוזה בחניון של המסלול, לו ולבנות הרטובות מהטבילה באגם.

6. אין מספיק מקומות חניה לקרוואנים, כדאי לבוא מוקדם. באופן כללי השתדלנו לצאת לטייל מוקדם עקב העומס הרב באתרים (טיילנו גם על סופשבוע ארוך של קנדה דיי – יום העצמאות ה-150 של קנדה, כל האתרים היו מלאים וכל מקומות הלינה מוזמנים חודשים מראש. הקנדים כנראה אוהבים מאוד לטייל בארצם. בצדק.) בימים בהם יצאנו מאוחר, או הגענו לאתר הראשון אחרי נסיעה, לפעמים נאלצנו לשנות את התוכנית מפאת – פשוט – חוסר מקום חניה. זה קרוואן, אי אפשר להחנות אותו בצד הדרך. למזלנו לא נאלצנו ממש לוותר על שום תכנית, מקסימום להתגמש קצת בזמנים.

7. אם כבר נוסעים בקראוון, הבחירה ברוקיז היתה מושלמת. בפארקים שהיינו בהם (ג'אספר, יוהו, באנף) יש חניוני קרוואנים נקיים, מסודרים, וגם יפים. כל האתרים ה"ציבוריים" (של רשות הפארקים הקנדית, בניגוד לחניוני קרוואנים פרטיים) משקיפים על נוף יפהפה, ובחלקם ניתן לטייל לנחל / אגם שיושב ממש בתוך החניון עצמו. עובדי החניונים שומרים על הטבע וגם על הניקיון, ומקפידים להזהיר מפני חיות הבר (בעיקר דובים), ואפילו לאסוף באופן אקטיבי חפצים שעלולים להריח ממזון אנושי. ערב אחד, מיד כשהגענו לחניון הלילה (כל החניות ממוספרות, ואת כל המקומות הזמנו חודשים מראש) עצר לידינו רכב של עובדי הפארק ונתן לנו את בועות הסבון שהשארנו בחוץ בבוקר. "חשבנו שעלול להיות ריח אנושי לבועות הסבון אז שמרנו אותם עבורכם בנתיים". כמה קנדי.

8. יש הווי קרוואנים. בחניוני הקרוואנים אנשים שומרים על שקט נעים – לא מפריעים אחד לשני להנות מהטבע, הילדים משחקים ביחד, מבוגרים מפטפטים בעליצות בדרך לפחי המיחזור הגדולים. בערב האחרון ביקשנו משוכן הקרוואן הסמוך שיצלם אותנו למזכרת עם הקרוואן. מיד הוא סיפר לנו על עצמו ומשפחתו שגרים בקלגרי ועולים בכל הזדמנות שיש להם לבקר בבאנף. הוא גר בקרוואן של הבן שלו כרגע, שחזר עם משפחתו הביתה. באותו ערב לאחר אריזה ממושכת העברנו לכל שוכני הקרוואנים השכנים שאריות מזון סגורות וחפצים שלא יכולנו לקחת בטיסה חזרה הביתה: ביצים, שימורים, דגני בוקר, בועות סבון, מכלי גז למנגל, ואפילו המנגל עצמו – חולקו בין השכנים שלנו.

9. הייתי עושה את הכל שוב. את הטיול לרוקיז אפשר לעשות מכמה כיוונים, להתחיל בקלגרי ולסיים בוונקובר, להתחיל בוונקובר ולנסוע דרך קמלופס לשמורת גליישר ולעלות ליוהו ובאנף, לוותר על ג'אספר. אנחנו נסענו מהבית בוונקובר לג'אספר, ומשם המשכנו ליוהו ובאנף (על המסלול והאתרים בפוסט הבא, אמן), סיימנו בקלגרי וחזרנו בטיסה לוונקובר. זה אומר שהתחלנו בעשר שעות נסיעה בקרוואן (שחילקנו ליומיים וחצי בגלל הבננות שלא חובבות נסיעות ארוכות), ורק בלילה השלישי הגענו בעצם לשמורת ג'אספר. רם אומר שבדיעבד היה עושה את זה אחרת, טס ומוותר על הנסיעה הארוכה בהתחלה. אני דווקא חשבתי שיש יתרון גדול בלהתחיל בבית (קניות של שבוע נדחסו למקרר ולארונות, ולא היינו צריכים לעשות כמעט שום השלמות של אוכל בדרך) ולהתחיל את הטיול לאט. למרות שאני בטוחה שיש יתרונות בלנסוע הפוך, להתחיל בקלגרי השטוחה והמשעממת ולגלות את הרוקיז המהממים נגלים למול עיניך בעליה לבאנף.

10. אל-תוש. אין גבול לכמות האל-תוש שצריך כשלנים כל כך קרוב לטבע. גם ככה ליתושים ממש לא אכפת ממנו, והדבר היחידי שעוזר זה הרשתות על החלונות בקרוואן. "מהר, מהר לסגור את הדלת" הפך משפט שגור אצלינו בימים האלה.

ועכשיו: לתמונות! כל התמונות בפוסט צולמו מתוך הקרוואן / בחניון לילה של קרוואנים / במרחק שלא עולה    על 100 מטר מהקרוואן שלנו. פרס יקר ערך יוגרל בין מי ששורד עד סוף התמונות;)

לעצות נוספות ולתכנון המסלול נעזרנו בספר: קנדה מערב / מסלולים / נטע דגני ובנסיון המשפחתי של אחותי (תודה שין!)
כל תמונה ניתן להגדיל בלחיצה
פתאום חנה לנו קרוואן מול הבית
קרוואן על רקע קרוואן
פליימוביל קרוואן. תכל'ס גרסה מוקטנת לקרוואן שלנו, כולל המגירות
אוכל של טיולים. גרסת הקרוואן
צחוקים ב"חדר" של הבנות
אין אגם או מקור מים שעלמה לא בדקה בו את טמפרטורת המים
התארגנות של בוקר
איזה מזל שהן מסתדרות כל כך טוב בינהן. אחרת זה היה עלול להיות מאוד צפוף
טובלות בנהר שעובר צמוד לחניון הלילה
זה הנוף מחניון הלילה שלנו
מוס. גילינו שבמקום לחכות לראות חיות צריך פשוט לעצור איפה שכולם עוצרים. כנראה שרואים שם משהו
לייק לואיז. לא סתם כולם באים לשם
בקצה הימני התחתון אנשים סתומים. יש בכל העולם מתברר
הנוף מהחלון. אי אפשר להפסיק לצלם
ככה זה נראה מהחלון. כל הזמן.
ארוחת צהריים ליד שדה הקרחונים קולומביה
עשרות מטרים של שלג. פסגות מרהיבות, הכל תוך כדי נסיעה
הרוקיז. נוף עוצר נשימה
זו לא גלויה. זה אמיתי לגמרי
לייק לואיז ופופיק
נוף של ג'אספר, על גבי קרוואן בשמורת ג'אספר
המים קפואים, אז מה?!
נהר הסוס הבועט
טיול סוסים בעיירה באנף
הרבה אגמים יש ברוקיז. כל אחד יותר יפה מהשני.
יום גשום. נו מה נעשה?! נישאר בקרוואן?!
סיפור לפני השינה במיטה של הבננות
שולחן אוכל/יצירה/משחקים
זה דווקא קרוואן של מישהו אחר
הוכחה שבאמת היינו שם
אגם ויער שרוף. הרבה שרפות יער בתקופת הקיץ
יער שרוף , מהכביש
חניון לילה לייק לואיז. חניון ציבורי, מהמם
ארוחת בוקר
משחקים ב"צלחת מנופפת" ע"פ תמרול
הבננות הדביקו קישוטים, שהקרוואן יהפוך לבית
בראנצ' באיזה חניון בדרך
השולחן מול הבנות בנסיעה – מאוד שימושי! צריך אחד כזה בכל אוטו
סתם אגם, אני אפילו לא זוכרת איך קראו לו. ביומיים נסיעה לג'אספר
הצילו עלוקה!
מטר מהקרוואן, לא צריך להתאמץ להכין כריכים לדרך
לילה ראשון, בודקים את כל המיטות

 

ובשבוע הבא – בלי נדר – פוסט שני על הרוקיז, הפעם קצת יותר אינפורמטיבי. תודה למי שהצטרף לחוויה שלנו!

 

המשפחה המטיילת

תמיד חלמתי שנהיה "משפחה מטיילת". משפחה כזאת שקמה בבוקר שבת, אורזת תיקים וסנדויצים ויוצאת לטייל. בארץ ניסינו לעשות את זה מדי פעם. היתה שנה שיצאנו אחת לחודש עם חברים לטיול משפחות קצר, אבל אחת לחודש זה רק בחודשי החורף, וזה לא החזיק הרבה. ניסינו כוחינו גם בארגון טיולים קצרים בעצמינו בסביבה הקרובה יחסית, רק אנחנו או עם סבאסבתא. טיילנו בכמה מהמסלולים הקרובים המומלצים למשפחות: נחל אלכסנדר, מקורות הירקון, בריכת הנופרים, ושמורת אנטיפטרוס, תל חדיד, יער אילנות, עין השופט, רמת הנדיב, פארק חוף השרון, וכל מני מסלולים קצרים באיזור המרכז. אבל אף פעם לא היינו "טיילים". לא בעיני לפחות.

וכאן, מאז שהגענו לוונקובר, איכשהו, אנחנו מטיילים המון. כאן כולם מטיילים. יוצאים ל"הייק" קוראים לזה, וזה משהו מאוד קנדי. כולם אוהבים את ה-Out Doors. ברגע שיוצאת קרן השמש הראשונה מיד כולם בחוץ – עושים ספורט, מטיילים. גם במהלך כל החורף אנשים פה מטיילים (אבל זה לא בשבילנו. שעה בחוץ בטמפרטורה נמוכה מספיקה לי), ומרגע שמתחמם אז בכלל. הגשם התמידי לא מרתיע אותם.

הטבע פה מאוד קרוב. גם העיר עצמה מאוד יפה ועשירה בפארקים ובצמחיה, וגם הטבע פשוט קרוב, טכנית. ב-20 דקות נסיעה אפשר להגיע לטבע-טבע, לא "טבע עירוני" או פארק. כל הצילומים בפוסט צולמו (כמעט כתבתי "נלקחו"… פחות משנה פה ואני כמעט לא פוצה את הפה אבל זה מחלחל מתברר), בקיצור צולמו במקומות במרחק עד שעה נסיעה מהבית שלנו במרכז וונקובר. ללא שיט במעבורת, לפעמים כולל נסיעה ברכבל במעלה הר. אנחנו גרים במקום יפהפה, אין מה לדבר. לא סתם כל לוחית רישוי מקומית מתחילה במשפט "Beautiful British Columbia".

טבע בתוך ונקובר עצמה:
המשפחה המטיילת
ונקובר, מבט מפארק קווין אליזבת
המשפחה המטיילת
דאון-טאון ונקובר, מבט מפארק פולס קריק
המשפחה המטיילת
הפארק ליד הבית של חברים, Trout Lake, Vancouver
Trout Lake, Vancouver
המשפחה המטיילת
מוזיאון המדע, ונקובר, מבט מהכפר האולימפי
המשפחה המטיילת
גשר האריות, ונקובר, מבט מסטנלי פארק
המשפחה המטיילת
רוכבות בפולס קריק
המשפחה המטיילת
סטנלי פארק, ונקובר
המשפחה המטיילת
אינגליש ביי, ונקובר
המשפחה המטיילת
אינגליש ביי, ונקובר
המשפחה המטיילת
Wreck Beach, שלרגלי אוניברסיטת UBC, שהוא חוף מדהים ביופיו (וגם חוף נודיסטים)
המשפחה המטיילת
ההורים שלי מצלמים, החוף של UBC, ונקובר
המשפחה המטיילת
חוף UBC, ונקובר

וגם העובדה שעובדים חמישה ימים בשבוע עוזרת. סופשבוע שמורכב מיומיים שלמים זו מתת-האל למדינות המערביות. חבל שדווקא אנחנו, שהמצאנו את השבת, נשארנו רק איתה. תחשבו מה זה לקום בבוקר, לארוז תיקים ומצלמה וסנדויצים, לצאת לטייל טיול נהדר, לחזור הביתה עייפים בערב, ומחר – עוד שבת! אפשר ללכת לבריכה / למוזיאון / לחברים.

בארץ סופי השבוע שלנו כל כך עמוסים, גם במשפחה (שני צדדים תודה לאל), גם להספיק לראות חברים, וגם לנסות לעשות משהו ביחד – בריכה, מוזיאון, טיול… אי אפשר להספיק הכל. בטח לא להספיק לנוח.

וכאן, הפנאי מאוד מוערך. אנשים עושים ספורט, מטיילים, יש להם תחביבים. בכל יום שני בבוקר אנשים שואלים זה את זה: מה עשיתם בסופשבוע? נסעתם לאנשהו?

אז כן, בוודאי, נסענו! טיילנו. אם במנשא או ברגל, אם לבד או עם חברים, וכשסבאסבתא באו לבקר אז איתם, טיילנו פה בוונקובר בסטנלי פארק, בג'ריקו ביץ', טראוט לייק, ובאינגליש ביי, בחוף Wreck Beach ב-UBC, בפארק טרה נובה בריצ'מונד הסמוכה, כפר הדייגים סטיבסטון, הגשרים התלויים בקפילנו והסכר הסמוך לו, רייס לייק, אליס לייק, בונטזן לייק, הר גראוס, ווייט רוק, וויט קליף, סקוואמיש, מפלי שנון, דיפ קוב, לין קניון. מי שקרא על לכאן בטח שם לב לשמות הדומים… הקנדים לא מקוריים בשמות שלהם.

ואנחנו ממש לא "טיילים" אמיתיים יחסית למשפחות פה. הכל יחסי.

טיולים רגליים במרחק נסיעה של עשרים דקות עד שעה ממרכז וונקובר:
המשפחה המטיילת
Cleveland Dam, ונקובר
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Alice Lake
המשפחה המטיילת
Grouse Mountain
המשפחה המטיילת
הנוף מ- Grouse Mountain
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
Capilano
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Shannon Falls – המפל השלישי בגובהו בבריטיש קולומביה
המשפחה המטיילת
טיילת סטיבסטון, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
אווזים בסטיבסטון, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
פארק טרה נובה, ריצ'מונד
אווזים בפארק טרה נובה, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
Deep Cove
משיטים קנו ב-Deep Cove
המשפחה המטיילת
Lynn Canyon
המשפחה המטיילת
אוכלות סנדוויצ'ים ב- Lynn Canyon
המשפחה המטיילת
שפל ב- White Rock
כל הקישורים לאתרים מופיעים בלחיצה על שמם ברשימה (לא ליד התמונות). למתעניינים בטיול בוונקובר אשמח לתת יותר מקישורים (: