הקציצות של אמא שלי – כשהן טריות טריות מהמחבת – ממממ…. – אחד הדברים האהובים עלי. (שוב חברי הטבעונים מחסירים פעימה. בשר?! בקר?!)
עוד מילדות: חמות מהמחבת (מהנייר הסופג, בכל זאת משפחה של רופאים), או קרות מהמקרר עם מלפפון חמוץ וחרדל (אחרי בית-ספר עם פ.), בפיתה, בסנדוויץ, ארוחת לילה, נשנוש בעמידה, או במחנה 80 כשההורים באים לבקר (עם סלט תפוחי אדמה).
עלמה, 2013, בת שנתיים
תמר, 2015, בת קצת פחות משנתיים
אני, 1979, בת קצת פחות משנתיים. אותו מטבח, רק מהצד השני ולפני השיפוץ.
וכנראה מגיל שהבננות עומדות מספיק יציב הן רוצות לטפס על כיסא ולעזור.
לערבב ולערבב, להוסיף חומרים, ללבב את הקציצות בידיים רטובות, להניח בצד… ולחכות שהן מוכנות וריחניות אחרי שסבתא מטגנת. לא גדולות מדי ולא קטנות מדי. שאפשר לתפוס בשתי אצבעות ולטעום, רגע לפני הארוחה.
אני לא מתיימרת להיות בשלנית גדולה, או אובייקטיבית, אבל זה מתכון מנצח!
אגב בתמונות בספר מתכונים מימין זו לא עלמה. זאת נגה, אחיינית שלי, הנכדה הבכורה שגם היא בגיל קצת פחות משנתיים התנדבה לעזור… אי שם בשנת 1999 בערך.
לאחרונה קצת התייאשתי מרמת האירוח בצימרים ובתי הארחה בארץ. מנסיונינו בחודשים האחרונים בדרך כלל הלינה יקרה מאוד, החדרים קטנים וברמה נמוכה, ולסיכום החוויה בעיקר – מאכזבת. לכן על אף שבאתי עם ציפיות נמוכות, בשניר באמת הופתעתי לטובה! המחיר אמנם לא זול, אבל יש תמורה: החדרים נקיים, נעימים ומושקעים. הקיבוץ יפה ונעים מאוד, כל איזור האירוח מאובזר בנדנדות ושולחנות פיקניק, יש מרפסת נעימה לכל בקתה, וההפתעה הגדולה: הארוחות. ארוחת הבוקר והערב היו נהדרות: עשירות, מגוונות, ומאוד מאוד טעימות.
קחו בחשבון שקרררררר בלילה
שימושים שונים לנדנדה
צוק מנרה.
הפעם האחרונה שהייתי בצוק מנרה היתה לפני משהו כמו 6-7 שנים. אז האטרקציות שהיו בצוק (למיטב זכרוני) היו הרכבל, וקארטינג – מכוניות זוגיות במסלול של רכבת הרים, בלבד. מאז הצוק עבר מיתוג של "פארק אקסטרים" ויש בו שלל אטרקציות ופעילויות: התווספו מסלולי אופני שטח, סנפלינג, קיר טיפוס, אומגה, טרמפולינה ענקית ועוד. הנוף מקסים, הרכבל ארוך מאוד והעלייה בו "שווה" את ההמתנה בתור. האטרקציה של המכוניות במסלול רכבת ההרים מ א ו ד מאוד כייפית! (יש הטוענים שמפחידה מאוד, אבל עלמיק ניסתה לשכנע זוג מבוגר שפחד לרדת לידה ש"עשיתי את זה כבר, זה לא מפחיד בכלל!", אז זה כנראה עניין של טעם.)
אל תשכחו לנסות להוציא קופוני הנחה (תעודת "בהצדעה", "חבר" 1+1 של לאומי קארד או מה שיש לכם, כי המחיר לא זול.
אגמון החולה
הגענו לאגמון החולה בעצלתיים, אחרי ארוחת הבוקר המאוחרת, ואחרי שעצרנו בקיבוץ דפנה לחפש נעליים… כיוון שהיה זה יום שבת יפה ושמשי השמורה היתה מלאה עד אפס מקום, ונאלצנו לחכות יותר משעה לקבלת האופניים המשפחתיים שרצינו לשכור. (יכול להיות שסיבה נוספת לעיכוב היתה השרפה שפרצה ימים ספורים קודם, ומיעוט כלי רכב שמישים).
השמורה מדהימה ביופיה: האגמון מלא בציפורים נודדות, השבילים והמסלולים מסודרים, ויש כמה מרכזי מידע המסבירים על בעלי החיים בשמורה. על אף השמש הקופחת מזג האוויר היה נעים. המסלול עבור אופניים, אופנים משפחתיים ושאר כלי רכב הוא מסלול מעגלי, די ארוך. לוקח כשעתיים לדווש את כולו, וכלי הרכב כבדים בעצמם. יכול להיות שכדאי לקחת סיור באוטובוס או ב"עגלת גולף", כשמגיעים מאוחר כמו שאנחנו הגענו. אפשר לקחת אוכל ולעצור בדרך לפיקניק. בכל מקרה כדאי לקחת בחשבון שהדיווש לא קל, ולילדים קטנים עלול להיות משעמם.
חסרונות: בעיה משמעותית בחניה: בימים עמוסים אין חניה קרובה. מיעוט כלי רכב – חיכינו למעלה משעה לאופניים המשפחתיים. המסלול לכלי רכב ארוך. בקיצור ההמלצה שלי היא להגיע מוקדם! (ואז כל החסרונות האלה לא תקפים) כי הנוף יפהפה.
תמרול מסבירה על חיות הבר
תמרול מסבירה על חיות הבר
עמק החולה על כל תפארתו
החוויה הקיבוצית
לנו ה"עירוניים" סתם שוטטות בקיבוץ, בענפי החקלאות או הגד"ש – מהווה אטרקציה. בקיבוץ שניר מגדלים בקר, וטיול רגלי לשדה בו הפרות רעו היה בילוי לאחר-הצהריים.
סיכום ומסקנות:
היה נהדר. יכולנו לבלות באיזור עוד כמה ימים (ולאכול מהארוחות המשובחות שבמלון).
MyTrueColors גלית לוינסקי 