מסימני הסתיו

  1. שלכת.
    מכל עבר, העצים משילים כמויות עצומות של עלים. כל עץ שני נצבע בצבעי השלכת היפהפיים. זהוב, צהוב, כתום, חום, ואדום כמעט זוהר, ממלאים את העין. עלמה אמרה לי השבוע: "אמא, את כל הזמן אומרת – תראו את העץ הזה! תראו כמה העלים יפים, תראו איזו שלכת! – די כבר". נמאס לה לשמוע אותי מתפעלת. מה לעשות, אני לא יכולה להפסיק.

    סתיו גלית לוינסקי
    רחוב, רגיל, לידינו
    סתיו גלית לוינסקי
    יש פה פשוט רחובות שנראים ככה

    סתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקיסתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקי

  2. הימים מתקצרים.
    כשאחר הצהריים מתחיל להחשיך כה מוקדם, כשקמים בחושך מוחלט בשבע בבוקר ומתארגנים באפלולית לצאת לבית הספר… זה סימן שהסתיו הגיע, ושהחורף מתקרב. עוד מעט יחליפו את השעון ובכלל אבדנו באפילה.

    סתיו גלית לוינסקי
    דגלאס פארק. הפארק האהוב בו עלמה משחקת כדורגל

    סתיו גלית לוינסקי

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    עלמיק. תמיד מוכנה לשתף פעולה
  3. דלעות.
    השנה לא הלכנו לקטיף דלעות. במקום זה, עלמה התחפשה לדלעת וצעדנו לכנסייה הסינית שנמצאת בבלוק שלנו. היה שם אירוע האלווין קטן, כמה דוכנים, פופקורן בחינם, דוכן יד שניה חינמי, בלונים, איפור פנים, והשיא – בגינה הקטנה שמאחורי הכנסייה פיזרו דלעות לאיסוף.
    גינת הדלעות המפוזרות העלתה שוב את הויכוח הותיק ביני לבין רם – האם הדלעות צומחות ככה בשדה או שמפזרים אותן לכבוד ה- Pumpkin Patch?. אולי הן צומחות בשדה הבוץ, אבל האם לכבוד האירוע מפזרים שם עוד כמה מאות דלעות?
    בכל מקרה כל העיר בסימן דלעות כבר למעלה מחודש. מוכרים, קונים, מגלפים, מקשטים. יש מליון סוגי דלעות בסופר, יש משקה דלעת, עוגת דלעת, פאי דלעת, מרק דלעת, ופרסומות לכל אלה למי שפספס.

    דלעת סתיו גלית לוינסקי
    בשנה שעברה השקענו יותר ונסענו ל-Pumpkin Patch אמיתי
    דלעת סתיו גלית לוינסקי
    שתי דלעות בשנה שעברה, אחד הימים לפני האלווין

  4. תוכניות לחורף
    כמו קנדים אמיתיים (או כמו עצמנו האמת, אנחנו ייקים – זה שלא בדם אז בלב – ואוהבים לתכנן קדימה) זה הזמן לתכנן את חופשת החורף. כבר סוף אוקטובר! אי אפשר לדחות יותר! חייבים לדעת מה נעשה בעוד
    חודשיים. תכלס, גם על חופשת האביב אנחנו כבר מדברים.

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    תמרול באור קסמים

    סתיו גלית לוינסקי
    היש דבר יפה מזה?!
  5. מתקרר בחוץ.
    הטמפרטורות יורדות, מעונן, ויורד המון המון (המון) גשם. בארץ כבר היינו אומרים שזה חורף – 15 מעלות וגשם, אבל פה אנחנו יודעים – החורף עוד לפנינו. החלפתי לבננות את הארון ל"ארון חורף" כבר לפני כמה שבועות. בבית עדיין הן לובשות את שמלות הקיץ שלהן, אבל בחוץ – איך לומר – כבר צריך מעיל. ועם כמה שהשלכת יפהפיה, וכשהשמש מציצה מבעד לעננים הכבדים ומלטפת את העצים אני מתמוגגת – החורף כבר מעבר לפינה, והוא קודר ועגמומי.

    טיפות טל על עלה – לחצו להגדלה
  6. יבש.
    יבש יבש יבש. הכל. האוויר, השיער, העור בכפות הידיים. רק הגשם רטוב.
  7. האלווין.
    ביום האחרון של אוקטובר נחגג החג. השנה חוץ מלקשט את הבית יומיים קודם, ו"לקטוף" דלעת אחת בגינה (מסעיף 3) לא ממש התכוננו. בבית-הספר היהודי מדגישים שזה לא חג יהודי ולא חוגגים אותו. יום לפני האלווין גילפנו דלעות, חתכתי בדים לתחפושת ואכלנו עוגיות מקושטות בציפוי סוכר כתום.
    ב"ליל כל הקדושים" עצמו כבר נכנסנו לאווירה בהתרגשות רבה. ה"אווירה" כוללת התארגנות מוקדמת (מקלחת ואוכל כי חוזרים מאוחר), התחפשות (החלטנו מזמן על התחפושת המשפחתית של רוח רפאים. לפני כמה ימים תמר – כמה צפוי – החליטה שהיא רוצה להתחפש לפרפר כדי שיראו לה את האיפור. שוין, העיקר כולנו מעופפים) צילום התחפושת, הכנת שלט Please take only one ליד קערת הממתקים שנשאיר מחוץ לדלת כשנלך לעשות Trick or Treat בשכונה. ההכנות הסתיימו יצאנו "לקרוע" את השכונה ולהבהיל את השכנים

    תכנית להאלווין עלמה משאל
    התכנית של עלמה לתחפושות

    תחפושת רוח רפאים גלית לוינסקי
    האלווין 2018!
  8. אני לא מפסיקה לצלם.
    איזה כיף שיצא לי לצלם כמה פעמים בחודש האחרון (לצלם לאחרים – עבודה) כי זכיתי לצאת שוב ושוב לצלם ביופי הזה. אבל גם בלי עבודה אני גוררת את הבננות בכל הזדמנות שמשית לצלם קצת את הסתיו. "נלך לקווין אליזבת' פארק? אבל מה נעשה שם?!" נשאלתי בפעם הראשונה. "אתן תשחקו ואני אצלם" עניתי. בפעם השלישית הן כבר הפסיקו להאמין לי, אבל המשיכו לבוא. נכון, אני מצלמת גם אותן, אבל גם הן נהנות לשחק בנתיים. לצערי המסקנה שלי היא שלמרות כל שנות הניסיון ולמרות המצלמה המעולה החדשה שלי – בתמונות הסתיו הזה לא יוצא יפה כמו במציאות. הצבעים, האווירה – רק עוברים באופן חלקי. לכן אני לא מפסיקה לצלם, אבל בעיקר לא מפסיקה להתפעל. עוצרת, מתבוננת ומנסה לתייק את זה באיזה מקום בראש שלא יעלם לי, שאזכור.

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    קצת כדורגל בשמש הסתווית

    סתיו גלית לוינסקי

    וזהו. נראה שעוד משב-רוח אחד והעלים האחרונים ינשרו מהעצים. עד האביב.

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    איזה מתוקות אתן בננות
עוד פוסטים בנושא (כי זו השנה השלישית שאני לא מפסיקה להתפעל פה מהסתיו): כאן כתבתי על הסתיו לראשונה, וכאן על האלווין הראשון שחגגנו, כאן על העונות בגינה שלנו, וכאן על עונות השנה על הנדנדה.

Halloween

חג חמוד זה האלווין ("ליל כל הקדושים").

החג עצמו נחגג ביום שני האחרון בערב (ה-31 באוקטובר) אבל בלי קשר לחגים היהודיים שחגגנו לאורך כל אוקטובר, בעצם מתכוננים לחג הזה כבר כמה שבועות…

לשמחתינו האחייניות שלי שחגגו "האלווין" כל חייהן הדריכו אותנו בדיוק איך חוגגים ומה הם מנהגי החג.

האלווין
שדה דלעות שפגשנו בספטמבר

האלווין האלווין

זה מתחיל בקישוט הבית, אנשים מתחילים לקשט את הבית בדלעות ובמוטיבים של סתיו בשבועות האחרונים. גם אנחנו קנינו דלעות ושמנו בכניסה לבית. לאט לאט ראינו בסביבה הקרובה עוד ועוד בתים שמקושטים לכבוד החג. בשבוע האחרון נסענו לדולר-סטור הגדולה ורכשנו קישוטים ייעודיים ותלינו אותם ביחד (אני החזקתי כל קישוט והבננות עשו את עצמן עוברות ברחוב ומתפעלות מהבית המקושט שלנו, ומכוונות אותי איפה לתלות).

לפני כמה ימים הוזמנו לגלף פרצופים בדלעות שלנו ביחד עם האחייניות שלי. זה לא מסובך, אבל מצריך שימוש בסכין גדול וחד ולכן אני גילפתי והבננות עזרו במה שיכלו: עלמה רוקנה את הדלעת החתוכה מסיבים ומגרעינים ותמר רקדה ברקע.

האלווין האלווין האלווין

חוץ מזה הלכנו לקטוף דלעות. החוות החקלאיות המקומיות מציעות בילוי של קטיף דלעות מהשדה וכדי להפוך זאת ליום בילוי "לכל המשפחה", חלקן מציעות אטרקציות נוספות כמו רכיבה על טרקטור, מופע מוזיקלי חי (בליווי בובות דלעת ותירס ענקיות שהיפנטו את תמר), מתחם קפיצה על חבילות חציר, היכרות עם חיות המשק, וכד'. כל החווה מקושטת לכבוד החג, המפעילים לבושים בתחפושות, מכל כיוון קופצים עליך שלדים מחופשים לאיכרים, והכל מושקע-מושקע-מושקע. בכל כרכרה שמובילה את האורחים אל שדה-הדלעת יושב זמר-נגן ששר שירי קאנטרי/ילדים בסגנון "לדוד משה היתה חווה" וכל הנוסעים מצטרפים לשירה ותורמים רעיונות לחיות ולקולותיה. כבר ציינתי בעבר כמה שהקנדים לא ציניים. זה דווקא נעים לחיות ככה.

האלווין

האלווין

שדה-הדלעת הוא שדה בוצי ביותר, והדלעות פשוט מונחות שם. לא הצלחנו להבין אם הן נקטפו מראש או שכל הצמח המקיף את הפרי פשוט נרקב כבר. בכל מקרה, טוב שאחותי ייעצה לנו לבוא במגפי גומי, כי אי אפשר להימנע מלטבול בבוץ, לפחות את הנעליים. כמובן שציידו אותנו בשקיות לנשיאת הדלעות שקטפנו, וביציאה ברז לשטיפת הבוץ. בדרך חזרה ראינו בחורה בנעלי אולסטאר לבנות בדרכן לשנות צבען לעד….

האלווין
הקטיף בעיצומו
האלווין
הדלעות פשוט מונחות שם (אפשר ללחוץ על כל תמונה להגדלה!)

האלווין האלווין האלווין

שדה דלעת שדה דלעת שטיפת המגפיים

האלווין
צריך להמשיך בבטיפול בדלעות גם בבית

בימים האחרונים כל העיר התקשטה והתכוננה. בקניונים חגגו ילדים קטנים מחופשים, את האטרקציות התיירותיות קישטו באורות כתומים ודלעות מגולפות, וברדיו שמעתי דיון בשאלה: "עד איזה גיל לגיטימי לעשות "טריק אור טריט". אנחנו נסענו ל-VanDusen, גן מקסים שכבר ראינו אותו מקושט בביקור שלנו בדצמבר. הגן היה מקושט כולו באורות ובמאות דלעות מגולפות. לא מרשים כמו בקריסמס אבל בהחלט נהננו לטייל בשבילים, לראות אמנים מגלפים בדלעת ותושבים (מבוגרים וילדים כאחד) מסתובבים בתחפושות מושקעות. שוב – הקנדים לא ציניים. זה דווקא מרען.

האלווין בונדוזן דלעות מגולפון בונדוזן

חוץ מזה כמובן יש את עניין התחפושת. לפני כמה שבועות ביקרנו בסיאטל ונכנסנו לחנות "טארגט" גדולה (כל הזמן ירד גשם ולא היה לנו יותר רעיונות מה לעשות בחוץ). כשראינו את החלק העצום בחנות שמוקדש להאלווין חשבנו להקדים ולהתכונן מראש. שאלנו את הבנות למה הן ירצו להתחפש בהאלווין, ועלמה ענתה ללא היסוס: "פיראט!" תמר מיד הסכימה: "גם אני רוצה פיראט!" וכך קנינו כמה אקססוריז בחנות (כובע אחד, שתי חרבות ועשר רטיות – זה היה בעמדת יום ההולדת ולכן הכל היה זול ובכמות מצחיקה). באופן מפתיע גם השבוע, הן עדיין עמדו בהחלטתן להתחפש לפיראט ולא התחרטו ובחרו באיזו נסיכה. גיליתי שבנכר, וללא מחסן הבדים/אקססוריז מהילדות/מצבור חפצים שאספתי לאורך השנים – אני הרבה פחות יצירתית. שלושתינו התחפשנו לפיראטיות לובשות פסים, בנדנות ומעוטרות במעט אקססוריז. מה שלא פגם לנו כלל בהנאה (מתברר גם שלבננות בכלל לא אכפת אם תפרתי בעצמי את התחפושת או שקנינו קצת אקססוריז ב"טארגט", העיקר שמתחפשים, נוט טו סלף).

והערב עצמו: חגיגה! כולנו התלבשנו בהתרגשות וניסינו להצטלם בפרצופים מפחידים. אחר כך עשינו חזרה מצחיקה שבה הבנות הקישו בדלת, אני ורם (בתפקיד השכנים) פתחנו אותה, והבננות אמרו "טריק אור טריט" ובחרו ממתק ושמו כל אחת בתיק שלה. תירגלנו גם איך אומרים להן "למה התחפשת?" ואיך עונים "פיראטית" באנגלית. זה היה גם בשביל הכיף, וגם כדי להכין אותן קצת למה הולך לקרות, בכל זאת, לא בכל יום חוגגים חג בפעם הראשונה.

gal_6424

gal_6451

עם רדת החושך הלכנו לעשות "טריק אור טריט" בבלוק סמוך שנחשב בלוק עם בתים מאוד מקושטים ומשפחות שממש נהנות לחגוג את החג. ראינו בתים מקושטים בטירוף! באמת, זו לא הגזמה לומר שקצת "טירוף" מעורב בעניין. חלק מהבתים נראו לקוחים מתפאורה של סרט אימה. מקורי עכביש וחלקי גופות מציצות מהאדמה, דרך בית קברות שלם בחצר, ועד שימוש בתאורה, עשן, הקרנת סרטונים וקולות מפחידים. ראינו בית שבחצר שלו הוצבו בובות חלון ראווה וארון מתים בסצנת-הלוויה שלמה. והבננות – בלי שום בושה הלכו בית-בית, דפקו בדלת, אמרו "טריק אור טריט" ולקחו ממתק. תודה רבה וחג שמח, ויאללה לבית הבא. שוב נדהמתי משיתוף הפעולה וחוסר הציניות של התושבים. אנשים מבוגרים, חלקם מחופשים, יושבים ערב שלם בבית שלהם (שאותו טרחו וקישטו במשך כמה ימים) והם פותחים את הדלת לכל ילדי השכונה המחופשים. לכל ילד אומרים משהו נחמד על התחפושת או סתם "חג שמח" ומחלקים ממתקים בנדיבות!

האלווין האלווין

האלווין
שימו לב למצבה של טראמפ. הקנדים הם מאוד לא אמריקאים

האלווין

אחרי קצת פחות משעתיים חזרנו הביתה שמחים (מאוד!) ומרוצים (מאוד!) ועם שלל רב. שמחנו לראות שגם אצלינו ביקרו ילדים ולקחו את כל הסוכריות שהשארנו בקערה בחוץ (ועשו גם איזה טריק – לקחו את המגבת ששמתי לקישוט בקערה.)

מסקנות לשנה הבאה: א. לא צריך להשקיע במיוחד בתחפושת – לבננות לא ממש אכפת וגם ככה צריך ללבוש מעל הכל מעיל. ב. להיות נדיבים ולקנות את החבילה היקרה יותר של החטיפים בסופר, כולם פה היו כל כך נדיבים אלינו, זה לא הזמן לקמצנות. ג. דלעת מגולפת נרקבת ממש מהר, צריך לחשב את זמן הגילוף לפי יום ריקון פח הקומפוסט בשבוע.

דלעת