ניו-יורק עם ילדות

מיד, אחרי הביקור בישראל, בדרך חזרה לוונקובר, עצרנו לשבוע בניו-יורק. זה היה מתוכנן (קנינו כרטיסים מראש) אבל הטיול הכי-פחות-מתוכנן שלנו עד כה. היה אמור להיות לרם כנס שם, התלבטנו אם זה יתאים לנו להשאר, החלטנו ללכת על זה, בסוף הכנס ירד מהפרק ו -כך יצא – שהיינו שבעה ימים בניו-יורק, אחרי שבועיים בביקור בארץ.

זה לא פוסט עצות או טיפים.

מי אני שאייעץ לאחרים?! בשלב הזה של חיי המשפחתיים הבנתי כבר שכל משפחה שונה, כמו שכל ילדה שלנו שונה, כמו שכל אחד מאיתנו שונה וכו' וכו'.

אז זה לא פוסט עצות, רק חוויות, סובייקטיביות, שלנו.

ועכשיו אחרי ההקדמה וההתראה:

שבוע בניו-יורק, עם ילדות

תקופה: סוף אפריל תחילת מאי. מזג-אוויר, קריר, גשום, רוח. ויום אחד כמעט שרבי.

מגבלות: חדר די עלוב במלון, כמו שחדר במחיר סביר+ נראה בניו-יורק. ג'ט-לג.

גילאים: שני מבוגרים, שתי ילדות בנות 7.5 ו-5.

מה עושים? (או כרוח הפוסט ללא עצות – מה עשינו?)

בניו-יורק, כמו שטיילנו בפעמים קודמות כמבוגרים בניו-יורק, נמצאים כל היום מחוץ למלון. גם כך החדר קטן וצפוף (ומלא מזוודות מלאות מתנות מישראל) וגם כי – הגענו עד הנה וכו'.

ומה אם מזג-האוויר לא מאפשר? – הולכים למקומות סגורים כמו מוזיאון הטבע, והספריה הציבורית (אם אתם רוצים באמת המלצות – אלה שתי ההמלצות העיקריות שלי. הספרייה היתה מפתיעה בכמה שהיא יפה ומעניינת, ומוזיאון הטבע – היו חסרות לנו כמה שעות בשביל בכלל להתחיל למצות. הקדשנו לו זמן קצר מדי.)

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
מוזיאון הטבע

ומה אם יוצאת השמש במפתיע? מנצלים את מזג-האוויר היפה לתצפית ספונטנית מהאמפייר-סטייט-בילדינג, יוצאים לשיט לפסל החירות, הולכים על ההיי-ליין, הולכים לטייל בשכונות השונות, הולכים לסיבוב בסנטרל פארק.

מה אוכלים? מוצאים מקום חביב קרוב למלון שאפשר "לסגור" בו ארוחות בקלות, ויש לכל אחד מאיתנו משהו לאכול בו. עדיף בית קפה או מזנון (לנו היה מעבר לכביש Bread and Butter – מזנון שיש בו ארוחות לאורך כל היום, כל סוגי המזון וברמה גבוהה, ובעיקר, הייתרון שלא צריך לחכות לשירות אלא קונים, אוכלים, הולכים). לאורך היום אפשר לקנות ברחוב (נקניקיות, בייגלים, אוכל בפוד-טראקס) ולהצטייד בירקות ופירות בסופר או בדוכנים מדי כמה ימים. כמובן שיש אינסוף אפשרויות בכל מקום שנמצאנו בו, אבל הכי שמחנו (רם ואני) למצוא סניף של "מזנון" של אייל שני, בצ'לסי מרקט. חבל שלא הספקנו לעבור שם שוב לאיזה פיתה.

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
חוטפים חטיף על הדרך

מה עושים עם הג'ט-לג? כיוון שאנחנו למודי ג'ט-לג מכל הביקורים ונקובר-ישראל (הפרש של 10 שעות), אנחנו כבר יודעים מראש מה הולך להיות. יודעים, ובכל זאת מתבאסים בכל פעם מחדש. ג'ט-לג הוא הרי השטן, בעיקר עם בנות צעירות שלא מצליחות להעסיק את עצמן ומעירות את כל שאר המנסים לישון (אמרה במירמור), במיוחד בחדר פצפון בניו-יורק. אז קמנו מוקדם (לא נורא – הכל נפתח מוקדם, זאת הרי ניו-יורק) ונרדמנו מוקדם (אפשר לקחת מונית בשעת דחק כשכולם גמורים מעייפות, למרות שיש לנו כרטיס שבועי לסאבווי). וגם פרשנו לישון שנ"צ ג'ט-לג פעם אחת. העיקר לא להלחץ, זאת רק עייפות.

מה עם ברודווי? הזמנו כרטיסים להצגת "אלאדין" מראש. כן, המחירים גבוהים מאוד, ולא קנינו באותו היום  בטיימס-סקוור כרטיסים מוזלים כמו שתמיד עשינו, אבל – מתברר שיש גם הצגות צהריים. ובצהריים – כידוע, יש פחות עייפות מהג'ט-לג. רעיון גאוני של רם! ארבעתינו נהננו כל-כך. וגם נשארנו לפגוש את השחקנים ביציאה האחורית של התיאטרון. מה פתאום? כי תמר ביקשה, ורם שאל אם אפשר. ומתברר שכן, אפשר! (מזל שיש מי שמלמד אותן שרק צריך לשאול והן לא לוקחות דוגמא ממני).

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
איזה חמודים השחקנים. באמת!

איך מתניידים? הרבה ברגל, הרבה בסאבווי (כרטיס שבועי לשני המבוגרים, שתי הילדות בחינם – כך לפחות האישה בדלפק בתחנת הסאבווי טענה, למרות שזה היה נראה לנו מאוד תמוה), קצת באוטובוס (זה אותו כרטיס) קצת במוניות. הסאבווי בניו-יורק הוא מקום מאוד מלחיץ עם ילדים, מתברר. אם הרחובות צפופים ועמוסי טיפוסים מוזרים, אז הסאבווי הוא תמצית הצפיפות והמוזרות. התחנות מאוד מלוכלכות, והרכבות צפופות. גם בוונקובר יש רכבת תחתית, אפשר היה לחשוב שנהיה רגילים, אבל עומס הנתיבים, והצפיפות – אי אפשר להשוות. הכי מלחיץ – לעמוד על הרציף בזמן שהרכבת (לא זו שאנחנו צריכים) חולפת במהירות. כיוון שבביקור הראשון שלי עם רם בניו-יורק הופרדנו פעם אחת על-ידי דלתות הסאבווי שנסגרו בנינו (והיינו צריכים לתאם בסימנים איפה ניפגש אחר-כך וכל זה בשתי שניות לפני שהרכבת התחילה לנסוע) הבננות ידעו בדיוק מה עליהן לעשות כשנכנסים לתחנת סאבווי. (לתת יד ולא לעזוב אותנו עד שיוצאים חזרה לרחוב).

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
הסאבווי בניו-יורק. תקפידו לעמוד רחוק, ואל תשכחו אלכו-ג'ל לאחר כך

ומה קורה כשמתעייפים מלטייל? כמו בכל טיול שלנו (גם כתבתי את זה בחוצלארץ עם בננות), אנחנו משתדלים (משתדלים מאוד, לא תמיד יוצא) להתחשב בכל המשתתפים. זה אומר שאם הולכים למוזיאון, נחפש תצוגה שמעניינת את כולם. אם מחליטים על חצי יום הליכה ברחובות, נשלב בו גם שעה בגן שעשועים. ואם מתעייפים? מתגמשים.

מוקדי תיירות: לפסל החירות ידענו שאנחנו חייבים לשוט, וגם לטייל לרגליו, כי הבנות למדו עליו בבית הספר ומבחינתן ניו-יורק = פסל החירות. כדאי לקנות מראש כרטיסים, להגיע מוקדם, ולקחת בחשבון שגם בשבוע הכי אוף-סיזן בשנה, יש תור של שעה למעבורת. קחו בחשבון, לא אמרתי לוותר. האמפייר-סטייט-בילדינג היה בבלוק של המלון שלנו, אז לשמחתינו ביום שבו יצאה השמש הגענו ממש מוקדם והצלחנו לעלות לתצפית בראש הבניין בלי תור משמעותי. לכיכר טיימס הלכנו מספר פעמים, בעיקר כי בפעם הראשונה הבנות היו כל-כך עייפות שלא נראה לנו שהתרשמו מספיק מהטירוף, אז חזרנו לשם שוב, לוודא שהן מבינות את גודל השגעת. ולגבי הסיבוב באוטובוס התיירים עם הגג הפתוח…. לא חשבתי שבחיים יתפסו אותי על אוטובוס כזה בניו-יורק ("הייתי פה כבר חמש פעמים" "אנחנו כבר יודעים בעצמינו לאן כדאי ללכת בניו-יורק""הכי כיף להרגיש את העיר ברגליים" – מגוון תירוצים שחשבתי ואמרתי) אבל הבננות מאוד מאוד רצו לעלות עליו. וכך מצאנו את עצמינו בנסיעה של כמעט שלוש שעות בפקקים של מנהטן, על גג של אוטובוס פתוח לרוח הקרה, מאזינים לשירים והסברים על העיר. היה מאוד נחמד (וגם גילינו, ברבע שעה האחרונה, שיש את כל ההסבר בעברית באחד מערוצי השמע).

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
באוטובוס התיירים

ולגבי התאמת הטיול לכולנו: שאני אהיה בניו-יורק ולא אלך לחנות הספרים סטראנד?! זה בסדר אם הבננות ישארו עם רם בנתיים לשחק בגן השעשועים ביוניון-סקוור. זה בסדר אם אני צריכה זמן בחנות אדידס ובנתיים השאר מחכים (עלמה עם המצלמה שלה, רם עם הטלפון, תמר רוקדת). זה בסדר אם נלך לחנות של ה-NBA כי רם רוצה. זה גם בסדר אם הבננות התעייפו ונוותר על ההליכה ברגל לליטל-איטלי. אי אפשר הכל.

אין ברירה, נצטרך לחזור שוב!

חיכיתם, קראתם, הייתם סבלניים, ועכשיו התמונות:

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
שיט במעבורת לפסל החירות. כולנו חמושות במצלמות

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
גם פה אי אפשר אפילו לצלם מבלי שמישהו יעבור. כל כך הרבה תיירים!
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
טיימס-סקוור
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
בגן החיות, סנטרל פארק
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
אביב בניו-יורק
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
תצפית מהאמפייר-סטייט-בילדינג
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
מנהטן מונחת לרגלינו
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
בספרייה העירונית

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
בספרייה העירונית – הבובות המקוריות של כריסטופר רובין, בהשראתן כתב א.א.מילן את ספרי פו-הדב
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
אין כמו לקרוא פו-הדב ליד פו-הדב המקורי
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
בספריה העירונית
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
מחוץ לספריה העירונית, גילינו שבהשראת הספריה הזו נכתב "אריה הספריה" (אולי)
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
מחוץ לספריה העירונית
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
חנות הצעצועים FAO Schwartz עברה מקום, אבל הפסנתר עבר איתה
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
איזה תיירים!!!
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
אביב בסנטרל פארק

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
האמפייר-סטייט-בילדינג. ביום שהראש שלו יצא מהעננים

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
סנטרל פארק
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
חרד קטן וצפוף. לבננות זה בכלל לא הפריע

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

 

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
The Vessel
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
The Vessel – מיצג ענק פתוח לציבור, לא לבעלי פחד גבהים. בתמונה- הבננות מולי
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
The Vessel
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
המשפחה המצלמת – על ה-High Line
ניו יורק גלית לוינסקי
המשפחה המצלמת – מקרוב
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
High-Line
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
הפיתה המדוברת מ"מזנון"
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
צריך הפסקות למשחק בפארק. וושינגטון סקוור
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
עלמה מלמדת את תמר על המאנקי-בארס. מה השם של מאנקי-בארס בעברית? באמת עוד לא מצאנו תשובה לשאלה

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
קצת פירות בים הפחמימות של טיול בחו"ל
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
אה, וגלידה. לאיזון
ניו יורק צילום גלית לוינסקי
האם גלידה אמריקאית הומצאה באמריקה?

ניו יורק צילום גלית לוינסקי

ניו יורק צילום גלית לוינסקי
וזה הסוף. מנוחה לרגליים בסוהו.

טיול קטן ל"גן גורו"

"גן גורו" הוא גן חיות אוסטרלי ב"פארק המעיינות" ליד הגלבוע.

לרמת-גנים בוגרי ביקורים רבים ב"ספארי" ברגע הראשון היה נראה מוזר ש"יש כל כך מעט חיות". גן שלם רק לקנגורו?! אז אלא אם אתם חובבי קנגורו וקוואלות שרופים, לא הייתי ממליצה לנסוע במיוחד עד לשם. אבל אם אתם באיזור, ויש לכם שעתיים פנויות, זו בהחלט המלצה חמה.

גן גורו

זהו פארק לא גדול, אבל הקנגורויים מסתובבים חופשי, רובצים, נחים, אוכלים, שותים, נותנים לאנשים ללטף אותם ולהאכיל אותם קליפת אקליפטוס. הגן מאוד רגוע (לפחות כשאנחנו היינו) ולמרות שזו בעצם "פינת ליטוף" ענקית, לא נראה שהחיות סובלות (או מתעניינות במיוחד האמת). הקנגורויים נחים, האנשים מסתובבים בינהם וממשיכים הלאה.

מה עוד יש? יש דב קוואלה מתוק מתנמנם על עץ אקליפטוס, יש עוד מגוון חיות בכלובים, ועיזים חופשיות, יש פינת איפור, פינת יצירה, פינת כלי נגינה אוברג'יניים, פינת אפיית לחם אבורג'יני. (למרות שאולי היו כל כך הרבה "פינות" בגלל שביקרנו בגן בחוה"מ סוכות).

גן גורו

גן גורו
אפיית לחם
אפיית לחם
גן גורו
גן גורו גן גורו
הידעת? אפשר ללחוץ על כל תמונה להגדלה

טיול קטן לסתיו: כותנה

ממש לפני שנה (מחר – לפני שנה בדיוק) נסענו לראות קצת כותנה.

לראות כותנה בשדה, וכותנה בחבילות ענק, לטפס על הקומביין ולהבהל שהוא ממש עובד אם מנסים להפעיל אותו, למשש כותנה, להריח, לזרוק כותנה, לאסוף כותנה ולקחת קצת לגן בשביל להדביק ב"יצירות הסתיו".

כותנה

ולרוץ בין חבילות הכותנה…

כותנה

בארץ שלנו בתקופה הזאת לא צריך להתאמץ לחפש, יש המון שדות כותנה, ובדיוק עכשיו קוטפים אותה (יש איזשהו קשר עם הגשם – ממהרים לקטוף לפני הגשם? ממהרים לאסוף את החבילות לפני הגשם? לא סגורה על זה). בכל מקרה ספציפית אנחנו נסענו לראות כותנה על כביש 44, בדרך לכרמי יוסף, ממש מול הכניסה לבית עוזיאל. אבל בשבוע שעבר נסעתי לצפון הקרוב וראיתי עוד שדות מחכים לקטיף…

בקיצור. אי אפשר לקרוא לזה טיול, אבל הצמח הלבן הזה שווה את הגיחה!

בים לבן
בים לבן

טיול קטן ל"הטיול הקטן"

"לטיול יצאנו
כלנית מצאנו
על גבעת הדשא במערב

הטיול הקטן

אל ההר עלינו
את הים ראינו
ומשם ירדנו בדהרה.

הטיול הקטן

צב זקן פגשנו בדרך
בית ענקי החזיק על גב

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בתהלוכה נהדרת
אלף נמלים נשאו חגב.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בשלולית המים
שמנו ת'רגלים
על החוף ישבנו בתוך סירה

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בחלקת אספסת
רצנו בתופסת
כל הלטאות נבהלו נורא.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

באנו בשורה אל הכרם
רוח סערה וענף נשבר

הטיול הקטן גלית לוינסקי

שמה בין תילי חפרפרת
אלף רקפות כל אחד ספר.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

אז מאוד עייפנו
והביתה שבנו
שמש כבר יורדת ומאוחר.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

רק בתוך הדשא
כלנית לוחשת
שובו בשלום
נפגש מחר."

הטיול הקטן גלית לוינסקי

כל האיורים מתוך: "הטיול הקטן" מאת נעמי שמר. איורים ליאת יניב. הוצאת עם עובד 2013

כל הצילומים משני טיולים קטנים ליער כוכב יאיר באמצע דצמבר ובסוף פברואר (אז היתה כל הפריחה הזאת, לא מתחייבת מה פורח שם עכשיו) ב-Waze: חי בר כוכב יאיר / דרך המרכז כוכב יאיר.

ואם התמכרתם לאיורים המשגעים יש גם בלוג יומי משגע של ליאת.

טיול קטן בחורף: גן החיות התנ"כי

היעד: גן החיות התנ"כי / ירושלים

המטרה: יום כיף משפחתי, כולל הכל: נסיעה ברכבת, אוכל, צפייה בחיות, נמנום בדרך הביתה.

המועד: אחד הימים הקרים בפברואר 2014 (לא חייבים דווקא ביום קר. מומלץ להתחשב במזג האוויר כמובן. במקרה שלנו פשוט נאלצנו להתחשב בחופש מהעבודה יותר מבמזג האוויר. ככה לקחנו תינוקת רמת גנית בת חודש וחצי לטייל יום שלם בחוץ בקור הירושלמי. זה מחשל!)

אמצעים: שתי עגלות, תיק מלא כריכים, מים, חיתולים ובגדי חורף. והרבה הרבה מצב רוח טוב!

המסקנה: גן החיות התנ"כי הוא אחד מגני החיות היפים שהייתי בהם (בעולם! אני לא משווה רק לספארי, למרות הפטריוטיות הרמת-גנית). הוא בנוי על צלע הר (לכן כדאי להביא עגלה למקרה שאחת הבננות צריכה לנוח), צופה על נוף מרהיב. אזורי המחייה של בעלי החיים בנויים בשיטה של גני החיות המודרניים, בהם בעלי החיים מסתובבים באיזור המדמה את סביבת החיים הטבעית שלהם, ללא כלוב (בלי סורגים בקיצור, שימוש באיזורים המגודרים בזכוכית או הגבהה/הנמכה של איזור שלם). גן החיות הזה מכיל חיות מגוונות ומעניינות, ובגלל שהגענו באמצע השבוע (ובחורף) היינו כמעט לבד, בלי צפיפות ותור. יכולנו לשוטט חופשי (תרתי משמע).

בקיצור! מומלץ בחום (אולי באמת עדיף להגיע בפעם הבאה בקיץ….)