משפחת משאל נוסעת לרוקיז. חלק ראשון: הקרוואן!

נסענו לאחד עשר יום לטיול ברוקיז הקנדים, בקרוואן. שילוב מושלם של הגשמת חלום של כולנו (החלומות של עלמה: לטוס בכדור פורח ולנסוע בקרוואן. הנה וי אחד נוסף לרשימה) וטיול חובה לכל קנדי (גם אם קנדים זמניים) – הרי הרוקיז! היה נפלא. באמת. מזג האוויר האיר לנו פנים, הקרוואן היה נהדר – מאובזר למופת, הנוף – נו, באמת שאין מילים לתאר (בגלל זה מצורפות לפוסט מליון תמונות), ובעיקר – למרות האינטנסיביות הסתדרנו נהדר ביננו, והיה פשוט כיף. נוספו לנו אינספור חוויות קטנות וגדולות לזכור.

ביום שבת, באחת עשרה בבוקר רם החנה את הקרוואן מול הבית שלנו בוונקובר, וההרפתקה שלנו החלה:

מחשבות ומסקנות מטיול בן אחד עשר יום בקרוואן:

1. צפוף בקרוואן. לא משנה כמה הוא גדול, וכמה הילדים קטנים. לקח לנו יום אחד להבין שברגע שחונים, מיד צריך "לשפוך" את כולם החוצה, למען רווחת הכלל. גם הבננות צריכות קצת לחלץ את העצמות, וגם אני צריכה מרווח תנועה מינימלי בשביל להתחיל להיזכר איפה שמתי כל דבר בשעתיים שהעמסנו את הקרוואן בכל תכולת הבית שלנו. לבננות בעצמן גם לקחו איזה יום-יומיים להבין שבעצם גם להן עדיף ככה – בחוץ, לבד, ביחד, להמציא משחקים ולשחק עם עצמן, ולא לבזבז דקה נוספת בפנים. כל זה כמובן אפקטיבי כשלא יורד גשם (חזק מדי).

2. קרוואן זה דבר גדול. יותר גדול מהאוטו הענק שלנו בוונקובר. למרות ששכרנו קרוואן בינוני בגודלו (ראינו בדרך קרוואנים גדולים פי שלושה וארבעה משלנו). אין מראה אחורית, ובכלל לא מומלץ לנסוע ברוורס ללא הכוונה מבחוץ כי באמת לא רואים כלום מאחורה. יש שבילים ואתרים שאי אפשר להכנס אליהם עם קרוואן (ככה נאלצנו לוותר על כמה אתרים, ואולי זה טוב כי יש כל כך הרבה מה לראות). מצד שני אחרי כמה ימים של הסתגלות רם נהג בו כמו מלך הכביש, אפילו החנה ברוורס בין שני קרוואנים חונים (זה הישג כביר – למי שלא הבין).

3. הקרוואן מאובזר בהכל, כמו בית קטן וחכם. ניתן לראות שכל וו וכל וילון נבחר ונתלה לאחר ניסיון של שנים רבות. הקירות מלאים ארונות איחסון שונים, מתחת למושבים מגירות איחסון, הוא מצוייד במקרר, מיקרו שהוא גם תנור, וכיריים. ארונות המטבח אובזרו בכמעט כל כלי המטבח שניתן לחשוב עליהם בשימוש יומיומי – קומקום חשמלי, קערות, סירים, מסננת, מצת, מחבט נגד יתושים, מטאטא ויעה, וכו'. נכון, צריך להוסיף כסף עבור קרוואן מאובזר, ובכל זאת, לא מקבלים רק את המינימום, אלא את המקסימום. למשל – לא רק כוסות שתיה, אלא ספלים לשתיה חמה וכוסות יין. אם כבר מטיילים, אז בכיף. ומה שעוד יותר חשוב – למרות כל הקפיצות והטלטולים של הדרך – כל המדפים מצויידים במעצור שכזה, וכל דלתות הארונות נסגרות בטריקה – כך שהכלים נשמרים שלמים ואפילו לא נופלים עליכם ברגע שפותחים את הדלת…

4. בכל הזדמנות שיש, מלאו מים ורוקנו את הקרוואן ממים אפורים. לא נראה לי שצריך לפרט. ובכל זאת: לקרוואן יש מיכל מים נקיים, מיכל מים אפורים = מי הניקוז מהכיורים, ומיכל "מים שחורים" = ביוב מהשרותים. בערב הראשון כשחנינו בחניון הקרוואנים ייעץ לנו איש חביב מהקרוואן השכן – "עזבו, אין מה לרוקן כל יום, מספיק פעם בכמה ימים, אפילו שבוע". כנראה בגלל שהוא התגורר בקרוואן ענק, בגודל של כמעט אוטובוס (ואולי מיכל המים האפורים שלו היה בגודל כל הקרוואן שלנו). טעות שלמדתי על בשרי, כשעמדתי בסוף אותו ערב במי המקלחת שלא מתנקזים יותר. איכס.

5. לכל מקום שנוסעים הבית נוסע איתכם – זה אדיר. ביום הראשון עוד הכנו כריכים למסלול. אבל מיד (כשהבננות לא נגעו בכריכים) הבנו שהכל איתנו – לוקחים נשנושים לטיול, וכשחוזרים לקרוואן נאלתר כבר ארוחה זריזה. אני לא זוכרת טיול שאכלנו בו כל כך בריא! ירקות טריים עם כל ארוחה, בלי תפריט מסעדות שמנוני בכלל. לא חייבים לקחת על הגב ציוד לכל היום, אם עוצרים באמצע היום בקרוואן אפשר להתלבש / להתפשט לפי מזג האוויר המשתנה. לקרוואן יש גנרטור (ואפילו תא סולרי על הגג), כך שלא חייבים להיות מחוברים לחשמל או למים בשביל להשתמש בכל מה שרוצים. בסוף אחד המסלולים רם אפילו הספיק לעשות מקלחת חפוזה בחניון של המסלול, לו ולבנות הרטובות מהטבילה באגם.

6. אין מספיק מקומות חניה לקרוואנים, כדאי לבוא מוקדם. באופן כללי השתדלנו לצאת לטייל מוקדם עקב העומס הרב באתרים (טיילנו גם על סופשבוע ארוך של קנדה דיי – יום העצמאות ה-150 של קנדה, כל האתרים היו מלאים וכל מקומות הלינה מוזמנים חודשים מראש. הקנדים כנראה אוהבים מאוד לטייל בארצם. בצדק.) בימים בהם יצאנו מאוחר, או הגענו לאתר הראשון אחרי נסיעה, לפעמים נאלצנו לשנות את התוכנית מפאת – פשוט – חוסר מקום חניה. זה קרוואן, אי אפשר להחנות אותו בצד הדרך. למזלנו לא נאלצנו ממש לוותר על שום תכנית, מקסימום להתגמש קצת בזמנים.

7. אם כבר נוסעים בקראוון, הבחירה ברוקיז היתה מושלמת. בפארקים שהיינו בהם (ג'אספר, יוהו, באנף) יש חניוני קרוואנים נקיים, מסודרים, וגם יפים. כל האתרים ה"ציבוריים" (של רשות הפארקים הקנדית, בניגוד לחניוני קרוואנים פרטיים) משקיפים על נוף יפהפה, ובחלקם ניתן לטייל לנחל / אגם שיושב ממש בתוך החניון עצמו. עובדי החניונים שומרים על הטבע וגם על הניקיון, ומקפידים להזהיר מפני חיות הבר (בעיקר דובים), ואפילו לאסוף באופן אקטיבי חפצים שעלולים להריח ממזון אנושי. ערב אחד, מיד כשהגענו לחניון הלילה (כל החניות ממוספרות, ואת כל המקומות הזמנו חודשים מראש) עצר לידינו רכב של עובדי הפארק ונתן לנו את בועות הסבון שהשארנו בחוץ בבוקר. "חשבנו שעלול להיות ריח אנושי לבועות הסבון אז שמרנו אותם עבורכם בנתיים". כמה קנדי.

8. יש הווי קרוואנים. בחניוני הקרוואנים אנשים שומרים על שקט נעים – לא מפריעים אחד לשני להנות מהטבע, הילדים משחקים ביחד, מבוגרים מפטפטים בעליצות בדרך לפחי המיחזור הגדולים. בערב האחרון ביקשנו משוכן הקרוואן הסמוך שיצלם אותנו למזכרת עם הקרוואן. מיד הוא סיפר לנו על עצמו ומשפחתו שגרים בקלגרי ועולים בכל הזדמנות שיש להם לבקר בבאנף. הוא גר בקרוואן של הבן שלו כרגע, שחזר עם משפחתו הביתה. באותו ערב לאחר אריזה ממושכת העברנו לכל שוכני הקרוואנים השכנים שאריות מזון סגורות וחפצים שלא יכולנו לקחת בטיסה חזרה הביתה: ביצים, שימורים, דגני בוקר, בועות סבון, מכלי גז למנגל, ואפילו המנגל עצמו – חולקו בין השכנים שלנו.

9. הייתי עושה את הכל שוב. את הטיול לרוקיז אפשר לעשות מכמה כיוונים, להתחיל בקלגרי ולסיים בוונקובר, להתחיל בוונקובר ולנסוע דרך קמלופס לשמורת גליישר ולעלות ליוהו ובאנף, לוותר על ג'אספר. אנחנו נסענו מהבית בוונקובר לג'אספר, ומשם המשכנו ליוהו ובאנף (על המסלול והאתרים בפוסט הבא, אמן), סיימנו בקלגרי וחזרנו בטיסה לוונקובר. זה אומר שהתחלנו בעשר שעות נסיעה בקרוואן (שחילקנו ליומיים וחצי בגלל הבננות שלא חובבות נסיעות ארוכות), ורק בלילה השלישי הגענו בעצם לשמורת ג'אספר. רם אומר שבדיעבד היה עושה את זה אחרת, טס ומוותר על הנסיעה הארוכה בהתחלה. אני דווקא חשבתי שיש יתרון גדול בלהתחיל בבית (קניות של שבוע נדחסו למקרר ולארונות, ולא היינו צריכים לעשות כמעט שום השלמות של אוכל בדרך) ולהתחיל את הטיול לאט. למרות שאני בטוחה שיש יתרונות בלנסוע הפוך, להתחיל בקלגרי השטוחה והמשעממת ולגלות את הרוקיז המהממים נגלים למול עיניך בעליה לבאנף.

10. אל-תוש. אין גבול לכמות האל-תוש שצריך כשלנים כל כך קרוב לטבע. גם ככה ליתושים ממש לא אכפת ממנו, והדבר היחידי שעוזר זה הרשתות על החלונות בקרוואן. "מהר, מהר לסגור את הדלת" הפך משפט שגור אצלינו בימים האלה.

ועכשיו: לתמונות! כל התמונות בפוסט צולמו מתוך הקרוואן / בחניון לילה של קרוואנים / במרחק שלא עולה    על 100 מטר מהקרוואן שלנו. פרס יקר ערך יוגרל בין מי ששורד עד סוף התמונות;)

לעצות נוספות ולתכנון המסלול נעזרנו בספר: קנדה מערב / מסלולים / נטע דגני ובנסיון המשפחתי של אחותי (תודה שין!)
כל תמונה ניתן להגדיל בלחיצה
פתאום חנה לנו קרוואן מול הבית
קרוואן על רקע קרוואן
פליימוביל קרוואן. תכל'ס גרסה מוקטנת לקרוואן שלנו, כולל המגירות
אוכל של טיולים. גרסת הקרוואן
צחוקים ב"חדר" של הבנות
אין אגם או מקור מים שעלמה לא בדקה בו את טמפרטורת המים
התארגנות של בוקר
איזה מזל שהן מסתדרות כל כך טוב בינהן. אחרת זה היה עלול להיות מאוד צפוף
טובלות בנהר שעובר צמוד לחניון הלילה
זה הנוף מחניון הלילה שלנו
מוס. גילינו שבמקום לחכות לראות חיות צריך פשוט לעצור איפה שכולם עוצרים. כנראה שרואים שם משהו
לייק לואיז. לא סתם כולם באים לשם
בקצה הימני התחתון אנשים סתומים. יש בכל העולם מתברר
הנוף מהחלון. אי אפשר להפסיק לצלם
ככה זה נראה מהחלון. כל הזמן.
ארוחת צהריים ליד שדה הקרחונים קולומביה
עשרות מטרים של שלג. פסגות מרהיבות, הכל תוך כדי נסיעה
הרוקיז. נוף עוצר נשימה
זו לא גלויה. זה אמיתי לגמרי
לייק לואיז ופופיק
נוף של ג'אספר, על גבי קרוואן בשמורת ג'אספר
המים קפואים, אז מה?!
נהר הסוס הבועט
טיול סוסים בעיירה באנף
הרבה אגמים יש ברוקיז. כל אחד יותר יפה מהשני.
יום גשום. נו מה נעשה?! נישאר בקרוואן?!
סיפור לפני השינה במיטה של הבננות
שולחן אוכל/יצירה/משחקים
זה דווקא קרוואן של מישהו אחר
הוכחה שבאמת היינו שם
אגם ויער שרוף. הרבה שרפות יער בתקופת הקיץ
יער שרוף , מהכביש
חניון לילה לייק לואיז. חניון ציבורי, מהמם
ארוחת בוקר
משחקים ב"צלחת מנופפת" ע"פ תמרול
הבננות הדביקו קישוטים, שהקרוואן יהפוך לבית
בראנצ' באיזה חניון בדרך
השולחן מול הבנות בנסיעה – מאוד שימושי! צריך אחד כזה בכל אוטו
סתם אגם, אני אפילו לא זוכרת איך קראו לו. ביומיים נסיעה לג'אספר
הצילו עלוקה!
מטר מהקרוואן, לא צריך להתאמץ להכין כריכים לדרך
לילה ראשון, בודקים את כל המיטות

 

ובשבוע הבא – בלי נדר – פוסט שני על הרוקיז, הפעם קצת יותר אינפורמטיבי. תודה למי שהצטרף לחוויה שלנו!

 

טיול קטן לשבת: חירייה

פעם קראו לה "חירייה". חירייה היתה המזבלה של גוש דן, וכמי שגדלה באיזור הריח היה נישא באוויר למרחק קילומטרים, תלוי בכיוון הרוח.

כיום זהו "פארק אריאל שרון", והוא אחד הפארקים ה"שווים" באיזור שלנו. (למרות שאנחנו עדיין קוראים לו "חירייה").  חירייה

להמשיך לקרוא

חמישה ימים בפריז

לפני שבועיים חזרנו – רם ואני – מחמישה ימים בפריז. רק אנחנו, בלי הבננות.

חמישה ימים של בילוי של "מבוגרים". חופש אמיתי.

הזמנו את החופשה הזאת כבר לפני כמה חודשים, כשהחלטנו שהשנה לא ניסע לחופשה משפחתית בחו"ל. מאז השתנו הרבה דברים, וככל שהתאריך התקרב החששות שלי גברו. "אני אתגעגע נורא". "חבל על הכסף". "פריז מלאה אנטישמים". "תמר עדיין יונקת". "איך אנחנו מפילים ככה את הבנות על ההורים?!". "איך הם יסתדרו בלעדינו…"

כמעט ביטלנו. לא בגללי דווקא – אני תמיד מקטרת אבל אני כבר יודעת שכשאני "קופצת למים"  (יוצאת בערב למרות העייפות/נוסעת למרות כל ההיסוסים/לוקחת עבודה שחששתי ממנה) אני תמיד נהנית. רם היה חולה בCMV וטכנית כמעט לא הצליח להרים את עצמו. בסוף הרצון גבר על המחלה (:

יש לציין שהבננות נשארו בידיים טובות. שלושה לילות אצל סבאסבתא מצד אחד, שלושה לילות אצל סבאסבתא מהצד השני. ההורים שלנו שכנים וביחסים מצויינים אז בכלל נוח לכולם. סיפרנו לעלמיק יום קודם שאנחנו נוסעים לחופשה, ושגם היא ותמרול יהיו בחופשה אצל סבא וסבתא. הסברנו בדיוק מתי נחזור והשארנו "טבלת יאוש" כדי להמחיש את הזמן שחולף. ביום שהבאנו אותן להורים היא לא הפסיקה לבקש: "נו תלכו כבר לחופשה, אני רוצה גם להתחיל את החופשה שלי!"

מיד בשדה הרגשנו כמה קל יותר לטייל לבד. מאוד מאוד כיף לטייל עם הבננות, אבל קל יותר בלעדיהן. לארוז לשנינו לקח לי רבע מהזמן של לארוז להן את התיק לסבתות. אפשר לישון בטיסה. להגיע למלון. לצאת לסיבוב רגלי….. מאוד רגוע לטייל לבד.

ביום הראשון התגעגעתי נורא. כל הזמן חישבתי מתי נחזור לחדר לצלצל לבננות.

ביום האחרון גם התגעגעתי נורא. האמת שכל הלילה היו לי חלומות וסיוטים עליהן, וכשקמתי רק רציתי שיגיע הערב ונחזור.

אבל תוך כדי ובין לבין אוכל טוב-שינה רצופה בלילה-אייפל מלמטה-אייפל משיט על הסיין-תור לאייפל-עולים על האייפל-שער הניצחון-שאנז אליזה-גני לוקסמבורג-נסיעות במטרו-הליכה רגלית ברובע סן ז'רמן-שיטוט במארה-הליכה ברובע הלטיני-כנסיית הנוטרדאם-מוזיאון הלובר-מרכז פומפידו-מוזיאון דה אורסיי-קרפים -מקארונים-שוקולד-סטייקים ברוטב חרדל-שופינג לנו-שופינג לבנות-מצלמות חדשות לאוסף מצלמות-כריכים על ספסל על הדרך-לשבת להסתכל על האנשים בפארק-מלון ליד הסורבון כל בוקר רואים את הסטודנטים מגיעים-שיחות על כל מני נושאים לא רק על הבננות-הליכה יד ביד ברחוב- לא ממהרים לשום מקום-קניית מתנות להורים שאיפשרו לנו את החופש הזה-מזג אוויר מעולה-כמה יפה פה לא סתם קוראים לה עיר האורות.

עבר צ'יק צ'ק. היה כיף. הבנות שמחו לראות אותנו ולהפתעתנו לא כעסו עלינו בכלל. תמר גדלה בכמה חודשים בימים האלה. הפגישה עם שתיהן היתה ממש שמחה ומרגשת. עלמיק התעוררה ואמרה: "הפרעתם לי לישון". ואז הבינה שחזרנו וקמה בשמחה. נהננו. התגעגעענו.

נשמנו נשימה עמוקה.

טיול קטן ל"הטיול הקטן"

"לטיול יצאנו
כלנית מצאנו
על גבעת הדשא במערב

הטיול הקטן

אל ההר עלינו
את הים ראינו
ומשם ירדנו בדהרה.

הטיול הקטן

צב זקן פגשנו בדרך
בית ענקי החזיק על גב

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בתהלוכה נהדרת
אלף נמלים נשאו חגב.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בשלולית המים
שמנו ת'רגלים
על החוף ישבנו בתוך סירה

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בחלקת אספסת
רצנו בתופסת
כל הלטאות נבהלו נורא.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

באנו בשורה אל הכרם
רוח סערה וענף נשבר

הטיול הקטן גלית לוינסקי

שמה בין תילי חפרפרת
אלף רקפות כל אחד ספר.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

אז מאוד עייפנו
והביתה שבנו
שמש כבר יורדת ומאוחר.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

רק בתוך הדשא
כלנית לוחשת
שובו בשלום
נפגש מחר."

הטיול הקטן גלית לוינסקי

כל האיורים מתוך: "הטיול הקטן" מאת נעמי שמר. איורים ליאת יניב. הוצאת עם עובד 2013

כל הצילומים משני טיולים קטנים ליער כוכב יאיר באמצע דצמבר ובסוף פברואר (אז היתה כל הפריחה הזאת, לא מתחייבת מה פורח שם עכשיו) ב-Waze: חי בר כוכב יאיר / דרך המרכז כוכב יאיר.

ואם התמכרתם לאיורים המשגעים יש גם בלוג יומי משגע של ליאת.

טיול קטן בחורף: גן החיות התנ"כי

היעד: גן החיות התנ"כי / ירושלים

המטרה: יום כיף משפחתי, כולל הכל: נסיעה ברכבת, אוכל, צפייה בחיות, נמנום בדרך הביתה.

המועד: אחד הימים הקרים בפברואר 2014 (לא חייבים דווקא ביום קר. מומלץ להתחשב במזג האוויר כמובן. במקרה שלנו פשוט נאלצנו להתחשב בחופש מהעבודה יותר מבמזג האוויר. ככה לקחנו תינוקת רמת גנית בת חודש וחצי לטייל יום שלם בחוץ בקור הירושלמי. זה מחשל!)

אמצעים: שתי עגלות, תיק מלא כריכים, מים, חיתולים ובגדי חורף. והרבה הרבה מצב רוח טוב!

המסקנה: גן החיות התנ"כי הוא אחד מגני החיות היפים שהייתי בהם (בעולם! אני לא משווה רק לספארי, למרות הפטריוטיות הרמת-גנית). הוא בנוי על צלע הר (לכן כדאי להביא עגלה למקרה שאחת הבננות צריכה לנוח), צופה על נוף מרהיב. אזורי המחייה של בעלי החיים בנויים בשיטה של גני החיות המודרניים, בהם בעלי החיים מסתובבים באיזור המדמה את סביבת החיים הטבעית שלהם, ללא כלוב (בלי סורגים בקיצור, שימוש באיזורים המגודרים בזכוכית או הגבהה/הנמכה של איזור שלם). גן החיות הזה מכיל חיות מגוונות ומעניינות, ובגלל שהגענו באמצע השבוע (ובחורף) היינו כמעט לבד, בלי צפיפות ותור. יכולנו לשוטט חופשי (תרתי משמע).

בקיצור! מומלץ בחום (אולי באמת עדיף להגיע בפעם הבאה בקיץ….)

טיול קטן לשבת: פרדס כמו של פעם

 היעד: פרדס קרוב לבית. (לא אגלה איפה כדי שלא כולכם תבואו לשם בשבת הבאה…. רמז: פעם גר שם המפוזר)

פרדס

אורך הטיול: עד הצהריים.

פרדס

מטרה: לראות פרדס, להכיר פירות הדר, לטייל בטבע קצת, לבלות זמן איכות עם סבא (:

מטרות משניות (של חלקינו): למצוא כמה שיותר מקלות, להתיז בשלוליות, לרדוף אחרי פרפרים, לגעת בזחלים, לנסות לטפס על עמודים ועצים, לקטוף פרחים ולשים מאחורי האוזן (או בתוכה).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

פרדס

אגב, לפני שלושים שנה: היו הרבה יותר פרדסים אבל זה נראה ממש אותו הדבר…

מצגת זאת דורשת JavaScript.

חוצלארץ עם בננות

לבקשת מיכל הקוראת המסורה של הבלוג (יש לי קוראים! איזה כיף) אני כותבת פוסט על טיול לחו"ל עם ילדים קטנים ממש.  אז אלה מבחר עצות שלי: אני לא מומחית לכלום, רק מספרת מהניסיון המועט שלי ומקווה שיעניין אתכם.

אנחנו אוהבים מאוד לטייל. בעיקר לחסוך ולנסוע לחו"ל. כשעלמיק נולדה חשבנו שייקח עוד הרבהההה זמן עד שנוכל לחזור לתחביב הזה. אבל לשמחתנו שינינו את דעתנו מהר מאוד. עד גיל שנתיים עלמיק הספיקה להיות שלוש פעמים בחו"ל: שבועיים באיטליה בגיל 11 חודשים, חודש בונקובר ושבוע בניו-יורק (בינואר פברואר יש לציין) בגיל שנה וחצי, ושבוע באיטליה בגיל שנה ו-11 חודשים (מהר מהר לפני שמתחילים לשלם עבור הכרטיס שלה).

חוצלארץ עם בננות
רוקדים בסנטרל פארק

עם תמרול הספקנו בינתיים לנסוע בקיץ האחרון לטיול של שבועיים בהולנד. תמר – בת שמונה חודשים, עלמה – בת שלוש בדיוק, ואנחנו – צעירים ואופטימיים.

חוצלארץ עם בננות
קרררר בהולנד באוגוסט

קודם כל: למה? הרבה אנשים התפלאו ושאלו למה בכלל לנסוע עם כאלה קטנטנות. הרי הן "לא יזכרו כלום", ו"איזה אומץ, זה ממש קשה". נכון, זה ממש לא קל, אבל לא קשה, וגם מאוד מאוד כיף! זאת חוויה עצומה לחוות טיול איתן ולראות אותו מהעיניים שלהן (הטיול הראשון שלנו לחו"ל עם עלמיק – לאיטליה – היה ללא ספק הטיול הכייפי ביותר שהיה לי בחיים). ומבחינת קושי – אתם מכירים את עצמכם ואותם, ויודעים את הדינמיקה המשפחתית. בחו"ל זה כמו לטייל בארץ, רק יותר אינטנסיבי. לי לוקח כל פעם איזה 24 שעות להתאפס על עצמי, לצאת מהלחץ ולהתחיל להנות. וזה ממש שווה את זה. זאת חוויה משפחתית נהדרת. 

חוצלארץ עם בננות
עלמה שטה

אז איך מתחילים:

צריך להוציא דרכון לקטנטנים. זה סיפור קל ביותר. ממלאים את הטפסים באתר של משרד הפנים וצריך להגיע עם הבננה הקטנה ולהראות אותה במשרד הפנים, לשלם, להצטלם, וזהו. כמעט אין תור אפילו. גם ויזה לארה"ב זה פשוט מאוד, למי שמעוניין. (אגב גם בשאלון לקטנטנים צריך להצהיר שהיא לא טרוריסטית.)

חוצלארץ עם בננות

מומלץ לתכנן מראש! עם ילדים קטנטנים לא כדאי לסמוך על מלונות פנויים, ולא כדאי לבזבז הרבה זמן בחיפוש מסלולים. כדאי לדעת (פחות או יותר) מה רוצים לעשות וכמה זמן כדאי להקדיש לכל דבר. "אנחנו נעזרנו בספר "המשפחה המטיילת / שלומית יפת ביאליק בתכנון הטיול להולנד. זהו מדריך שימושי מאוד, גם אם לא נותן הרבה מידע היסטורי וידע כללי.

חוצלארץ עם בננות

חשוב מאוד: לא לצפות "להספיק את ______ " (כאן צריך למלא את היעד שאתם רוצים לבקר בו) אל תצפו לראות את כל הולנד או להספיק לכל האתרים באמסטרדם או לראות את כל המוזיאונים המעניינים בפירנצה. לא הייתי אומרת "להנמיך ציפיות" אבל כדאי לשמור על ציפיות ריאליות, בהתאם לגיל הילדים שאתם מטיילים איתם ולא להתאכזב אחר כך. זה טיול שונה, החוויות הן לאו-דווקא מביקור באתרים, לפעמים הן מדבר פשוט שעושים ביחד. (בפירנצה למשל במקום לראות מוזיאונים ישבנו בכיכר והתבוננו יחד באנשים, ובסוס שהיה שם). ובכל מקרה תמיד אנחנו אומרים: "כל כך יפה פה, חייבים לחזור שוב כשהבננות יגדלו"…

חוצלארץ עם בננות
מתוך סדרת התמונות "עלמיק ישנה באתרים הסטוריים"

אם כבר מטיילים עם הילדים (וכדאי לעשות זאת מבחירה, כי זה טיול שונה לחלוטין מטיול של מבוגרים) אז זה טיול לכל המשפחה, וממש כדאי להתייחס אליו ככזה. זאת אומרת: שכולנו נהנה. ואגב, אתם מכירים את הילדים שלכם. אם לא נראה לכם שהם יהנו אז לא חושבת שכדאי לטרוח כל כך (זה בהחלט מאמץ). מה זה שכולנו נהנה? ללכת ליום בפארק שעשועים שמתאים בדיוק לגיל של עלמיק. לנסות לשלב צפייה בחיות אם זה משהו שתמרול ממש אוהבת. להתפצל אם יש דברים שלא מתאימים לכולם (למשל להתפצל בשופינג. אני שונאת ש"עומדים לי על הראש" בחנות, ומה לעשות, את כל השאר זה משעמם).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לתכנן "טיול כוכב" אבל לשמור על נסיעות קצרות. למה הכוונה? טיול כוכב הוא טיול שבסוף כל יום חוזרים למקום לינה אחד. זה חוסך הרבה טרחה של לארוז את כל המיליון מזוודות, למצוא את כל הצעצועים, והעמיס את האוטו וכו' וכו' ובעיקר – חוסך את ההתרגלות של הילדים למקום חדש. (כל פעם שעברנו מלון עלמיק שאלה בדרך אם במלון הבא יהיו שרותים. וברגע שקיבלנו את החדר, מיד חילקה את החדרים ככה שהיא ותמרול ישנו באותו החדר והצמידה להן את המיטות, "שישמרו אחת על השניה" אבל בתכלס' – שיראה לה כמה שיותר כמו בבית).

נסיעות קצרות. אנחנו מעדיפים לבלות כמה שפחות זמן באוטו, כי (אצלינו) האוטו הוא סוג של "סיר לחץ": מעצים את כל המצבים: תמיד מתעייפים יותר, תמיד צריך פיפי וצריך לעצור בצד באמצע האוטוסטרדה, תמיד רעבים, ובעיקר רוצים לצאת. בקיצור, השתדלנו שהזמן באוטו לא יעלה על שעה לכל כיוון. עדיף כמובן לכוון את הנסיעות לשעות של שנת הבוקר / הצהריים אם יש, ולהכין בידור ו/או אוכל לקטנטנים. הבעיה היא שילוב "טיול כוכב" (שנוסעים לכל מקום מאותה נקודה) עם השאיפה לנסיעות קצרות. לשם כך רם תכנן לנו בעצם שני "טיולי כוכב" עיקריים. ישנו בשני איזורים בהולנד, ומהם נסענו בכל בוקר ליעדים שונים. באיטליה עשינו את אותו הדבר בדיוק. ישנו במהלך השבועיים שהיינו בצפון איטליה בשני מקומות מרכזיים, שמהם הגענו לכל מני יעדים בסביבה (למשל בצפון איטליה מקום לינה 1: איזור אגם גארדה וטיולים באגם, ונציה, ורונה וכו', ומקום לינה 2: איזור טוסקנה וטיולים באיזור, פירנצה, סיינה וכו'). את הנסיעה הארוכה במעבר בין שני מקומות הלינה חילקנו ועשינו בהפסקות, כך שלא תהפוך בעצמה לסיוט.

הולנד עם ילדים

לקחת את הזמן. טיול עם ילדים הוא טיול בקצב איטי יותר. בעיני החוויה המשותפת לא נמדדת ב"לסמן וי" על יעדים. אפשר לראות פחות אבל להנות יותר. הטיול בקצב שמתאים גם לילדים. לדוגמא, הבננות שלי חייבות לנוח בצהריים. לפעמים הן נרדמו באוטו, לפעמים בעגלה או במנשא, לפעמים הלכנו כולנו לנוח בחדר, ולפעמים עלמיק דילגה על המנוחה ונרדמה ממש מוקדם בערב. כדאי להתאים את התוכניות לצרכים של הקטנטנים, והכי חשוב: להיות גמישים. (ככה גם אם התקלקל המנוע של הסירה והיינו תקועים במשך שעתיים על אי בלב אגם, לא נורא, ישבנו כולנו להאכיל ברווזים, אכלנו כריכים, ונהננו מהזמן ביחד.)

הולנד עם ילדים
תמרול מצאה לה תמיד זמן לישון שנ"צ

להשאיר זמן חופשי בכל יום. לא למלא את היום בפעילויות ולהגיע תשושים לערב (ואז עוד צריך להספיק ארוחת ערב ומקלחות וכבר כולן עייפות ובוכיות). אפשר לעשות הפסקה באמצע היום ולשבת קצת להסתכל על האגם. אפשר לעשות יום רגוע של טיול ביער. אפשר ללכת לאכול ארוחת בוקר בבית קפה חביב, ולהתחיל חלק מהימים יותר מאוחר (באמסטרדם למשל לא מיהרנו והתחלנו כל בוקר בארוחת בוקר בבית קפה מתוק שמצאנו לא רחוק מהמלון.) להשאיר זמן משחק לבננות. אם זה זמן זחילה לתמרול, כדי להוציא קצת אנרגיה, או זמן משחק בגינה לעלמיק כשהיא רואה נדנדה בדרך שהיא "חייבת" להתנדנד בה קצת. לזכור שהן צריכות את זמן המשחק החופשי שלהן (ולא ממש אכפת להן אם אנחנו עכשיו בגינה ברחוב המעגל או בגינה קפואה באמסטרדם, או בכיכר מלאת אדם בכפר איטלקי). ובאותו אופן: להשאיר זמן פנוי במלון. כיוון שאי אפשר לחזור הביתה באמצע הטיול, והמלון הוא "הבית", כדאי לזכור שהבננות צריכות לפעמים לנוח מהכל, וסתם לשחק בחדר. לנו זה יכול להראות בזבוז זמן, אבל להן זה עוזר להרגע ולהרגיש שייכות.

נולנד עם ילדים הולנד עם ילדים הולנד עם ילדים איטליה עם ילדים

מה כדאי להביא? להביא צעצועים ומשחקים  – כמובן את הדברים האהובים ביותר על ילדכם, והקטנים ביותר לנשיאה, לפי הגילים הרלוונטיים. לטיסות – (למשל דפים וצבעים לציור, מדבקות, ספרים, אייפד עם אפליקציות של סיפורים) , לנסיעות (למשל כל הנ"ל וגם דיסקים לאוטו, ספרים עם שירים, משחקי דמיון, כוסות ורעשנים לבננה הקטנטונת) למלון (למשל כל הנ"ל וגם בובות, תיק קטן שהבננה אוהבת להכניס בו דברים ולקחת) לאמבטיות (למשל כל הנ"ל וכוסות או משהו שאפשר להרטיב וגם לקלח איתו)

הולנד עם ילדים

להביא בגדים לכל העונות, והרבה. גם אם נראה לכם שלא צריך (תמיד אומרים שמקסימום קונים או לובשים שכבות, אבל אם במקרה אתה נופל על האוגוסט הקר ביותר ב90 שנה האחרונות בהולנד, ואתה בלי מעילים נורמאליים לבננות, אז להתחיל לחפש מקום לקנות מעיל, ו"חבל, יש להן המון בארץ", ו"חבל שלא הבאתי איזה פליז אחד לכל אחת וגמרנו"… מזל שבסוף מצאנו איזה חנות הכל-בדולר הגונה וקניתי שני פליזים כעורים אך זולים ששימשו אותנו נאמנה והשקיטו לי את המצפון). וגם אם בונים על לעשות כביסה. רוב הבגדים שלקחנו היו בגדים של הבננות, ועדיין לא היו לי בשבילן מספיק בגדים חמים (בגדי קיץ דווקא היו לי).

הולנד עם ילדים

להביא הרבה חיתולים והרבה מגבונים. אנחנו ארזנו לפי חישוב של 5 חיתולים ליום. שזה בד"כ יותר ממה שהשתמשנו בפועל (הורים מזניחים שכמונו) אבל אף אחד לא רוצה לבזבז זמן על לחפש סופר שיש בו בדיוק את החיתולים האהובים עליו (ועוד לא במבצע!). לעלמיק הבאנו שלוש חבילות של "אסלוניות" מניילון/נייר לשרותים ציבוריים והשתמשנו בשניים בודדים בלבד. היא איכשהו תמיד העדיפה להתאפק ולחכות לחדר. (או לאוטוסטרדה). 

חוצלארץ עם בננות

אוכל: להתגמש. זאת העצה הכי חשובה שיש לי, במיוחד כי זה הדבר שהכי התקשתי בו. כשנסענו עם עלמיק לאיטליה הסתדרנו בקלי-קלות. בכל פינה יש אוכל מעולה, הכל טעים, מהיר, מזין (פסטה ואנטיפסטי, מעוך במזלג, והילדה מסודרת) בהולנד עם תמרול היה כבר הרבה יותר קשה. אוכל הרחוב בהולנד די גרוע+לא מזין=רגשות אשמה שלא עוברים עד היום לאמא. הבאנו מהארץ הכל בשביל לקנות מנות מוכנות / לבשל ולתת (בלנדר סטיק, צלחת, מזלג, תרמוסים קטנים לשמירה על החום/קור) אבל מה אני אמעך לה? צ'יפס עם מיונז? אז רוב הזמן היא אכלה רסק תפוחים שהבאנו מהארץ, והרבה פתי-בר. וכן, עד היום אני מרגישה רגשות אשמה על זה. אז אני אומרת: שבועיים היא אכלה לא טוב! לא נורא, היה לה כל כך כיף ביחד איתנו, היא בטוח כבר סלחה לי על זה.

חוצלארץ עם בננות

ו… לא לאכול שלוש ארוחות ביום במסעדה. על אף הרצון שלנו לחופש (חופש גם מהכנת אוכל) לשבת שלוש פעמים ביום, ולהזמין, ולהתלבט, ולחכות למנה… בזבוז זמן וכסף. לקנות בסופר בתחילת הטיול או בכל יום בדרך כמה דברים בסיסיים וחלק מהארוחות לאכול בחדר / בדרך. קורנפלקס בחדר, סנדויצ'ים בצהריים, או ירקות חתוכים ולחם עם גבינ"צ בערב. ופירות ונשנושים כמובן, לכל מקרה של רעב שתוקף באמצע היום.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

עגלה ומנשא. גם אם אתם פחות משתמשים בארץ בעגלה, בחו"ל יש הרבה הליכות (גם אם לא רוצים) ותמיד כדאי שתהיה אפשרות לקטנטנים לנוח. אנחנו הגדלנו והבאנו שתי עגלות לטיול להולנד (גם לעלמיק בת ה-3) אבל לצערנו העגלות בחרו שלא לטוס להולנד עם המזוודות אלא להתעכב לכמה ימים נוספים ברומא. אחרי שחיכינו שלושה ימים קנינו עגלה (שלישית!), וככה גילינו שבעצם, באין ברירה, גם עגלה אחת מספיקה לשתי בננות (לפי שיטת: מי שיותר עייפה יושבת) ואפילו יותר קל להתנייד ככה. חזרנו ארצה עשירים בעגלות, ונראנו כמו משפחה מרובת ילדים בטיסה מברוקלין (שלוש עגלות, מנשא, שלוש מזוודות, טרולי, שני תיקי גב, סווטשרטים ומעילים…. ) מזל שהפעם לא הבאנו כיסאות לאוטו.  ובעניין כיסא בטיחות לאוטו: אפשר לשכור מסוכנות השכרת הרכב כיסא לאוטו במחיר ממוצע של 50 יורו לכיסא. יתרון: לא צריך לסחוב בנוסף לכל גם כיסא מהארץ. (דבר שבחברות מסויימות מחליף מזוודה. זאת אומרת שאם לוקחים כיסא מותר להביא מזוודה אחת פחות או שמשלמים קנס). חסרונות: אתם לא יודעים איזה כיסא תקבלו (מבחינת איכות ובטיחות), וגם הנסיעה בארץ במונית לשדה התעופה (או נסיעות במוניות בחו"ל) היא ללא כיסא בטיחות. say no more. פחד אלוהים.

הולנד עם ילדיםהולנד עם ילדים

ההתלבטות הגדולה של לבחור טיסות לילה או יום. עד היום אין לנו מסקנה ברורה בנושא. ניסינו טיסת לילה: בשאיפה שהבננות ישנו אותה ונגיע ליום חדש. אבל סביר להניח שאנחנו לא נישן ונתחיל את הטיול מרוטים. ואם הן לא ישנו? אז כולנו נהיה מרוטים, ואי אפשר לעשות צ'ק-אין למלון עד שעה מסויימת ולנוח שם…. וצריך ללכת לקחת את הרכב השכור… בקיצור יום קשה ביותר. אז ניסינו טיסת יום עם קונקשן: בשאיפה שנקום בבוקר הטיסה כמו בני אדם, ניסע לשדה התעופה, נעביר את הטיסות והקונקשנים במשחקים, ונגיע בשעה סבירה למלון (אפילו הזמנו מלון בשדה התעופה וקבענו לאסוף את הרכב רק למחרת). אבל יום שכולו טיסות והמתנות, אפילו עם הבידור הטוב ביותר הופך ליום ארוך וקשה ביותר. (ואז גם צריך לשבת לחכות לעגלות האבודות ולמלא טפסים). בקיצור, לנושא הזה עוד לא מצאנו פתרון. 

לגבי טיסת חזור: זה כבר לא כל כך משנה, כי חוזרים הביתה. מה שחשוב זה לנסות להגיע לסוף-שבוע / לקחת יום חופש מהעבודה ביום החזרה כי צריך לנוח מכל החופשה הזאת (:

איטליה עם ילדים