קרקס

בגן החדש של עלמיק – גן נטע – יש ששה ילדי גן טרום חובה, ו-26 ילדי גן חובה. עלמיק היא בטרום-חובה, והיא למעשה הילדה הכי צעירה בגן. מה ש-(לשמחתינו הרבה) לא מפריע לה להשתלב, להרגיש "בבית", לפרוח, להתבטא, או כמו שקרן הגננת (המהממת יש לציין) שלה אומרת: "להיות אחת מהדומיננטיות".

בכל זה אין לי בעייה להתגאות ואף להשוויץ, כי עלמיק היא עלמיק – ילדה שמחה, חברותית, עם ביטחון עצמי (ו'בעלת תחושת ערך עצמי' כמו שלמדנו ב"אדלר"), אוהבת לדבר, לא חוששת להיות במרכז, אוהבת חברה. בקיצור – לא ברור מה הקשר הגנטי בנינו.

כל ההקדמה הזאת היתה בשביל לספר שהשנה, לראשונה, קיבלנו "שיעורי בית". כל ילד התבקש להעביר הרצאה קצרה בגן בנושא שיבחר. כל נושא. עלמיק שמחה מיד להתנדב להרצות לשאר הילדים. הצענו לה את הנושא "קרקס", כיוון שהיתה בקרקס מדראנו באוקטובר (וזו היתה חוויה בלתי נשכחת), ומכירה את הנושא מספרי קריאה אהובים שלה: "בילבי בת גרב"/אסטריד לינדגרן ו"לילבס ילדת הקרקס"/אסטריד לינדגרן.

העלנו איתה רעיונות ונושאים לדבר עליהם עם הילדים, כמו: מהו קרקס? מה ההבדל בין קרקס של היום לשל פעם – כמו שמופיע בספרים שהביאה? (בעיקר שאין היום בעלי חיים בקרקס, מה שמוביל לשיחה על בעלי חיים בשבי, אילוף וכד'), הסבר על ליצנים, לוליינים, וכו'.

הכנו ביחד פלקטים – באחד ציור של אוהל קרקס (שהיא בעיקר נהנתה לצבוע אותו) והשני כל מני תמונות מהספרים, ומהביקור שלה בקרקס מדראנו, כדי שתוכל להדגים בזמן שהיא מסבירה. דוגמא ללוליינים על חבל, דוגמא לבילבי ולילבס עומדות על סוס, תמונות של אריות/פילים בקרקס, ליצן.

קרקס

זהו, ביום המיועד לקחנו את הפלקטים והספרים, ועלמיק הלכה ל"הרצות" לילדי הגן. בבוקר היא עוד אמרה לי שהיא חושבת שאין לה מספיק נושאים לדבר עליהם", ו"מה אם היא לא תזכור על מה לספר". היא נכנסה בשמחה לגן. אני התרגשתי בשבילה.

בשעה 14:25 התקשרה אלי קרן הגננת. "יש לך ילדה מדהימה!" – היא פתחה את השיחה. "היום עלמה היתה הגננת. עמדה ליד הפלקט, הסבירה, נתנה לילדים רשות דיבור, הקשיבה למה שהם אמרו, תיקנה, הוסיפה, הבהירה. הילדים התעניינו מאוד והתפתחה שיחה מרתקת על קרקס, בעלי חיים, ומהו אילוף. היו לי דמעות בעיניים".

גם לי היו דמעות בעיניים.

היום הראשון לשנת הלימודים

הראשון בספטמבר.

היום הראשון לשנת הלימודים.

איזו התרגשות! שתי הבננות התחילו היום גנים חדשים: עלמיק עלתה לגן טרום-חובה (גן עירייה אחרי שנתיים וחצי בגן פרטי מקסים) ותמרול עברה ממשפחתון מקסים לגן פרטי מקסים (הגן שעלמיק סיימה).

אני זוכרת איך אני הייתי מחכה שיגמר החופש הגדול ואתחיל את השנה החדשה, בכיתה חדשה.

שתיהן עמדו נרגשות, מצפות ומחכות, מוכנות עם התיקים על הגב.

עלמיק מחכה כבר שבועות "לעלות לגן של גדולים". תמרול בדיוק התחילה להגיד את המילה "גן". אבל כבר מכירה ויודעת – כמיטב הבנתה – במה מדובר.

ואני, עם דמעות בעיניים, גאה בהן כל כך. איך הן גדלו ככה? מתי הן נהיו כאלה עצמאיות, דעתניות, מסתדרות בעולם?!

שתיהן צלחו את היום הראשון בהצלחה יתרה. עלמיק, הצעירה מכל ילדי הגן שלה, דיברה מול כולם והשתתפה בכל. תמרול – בלי להוציא מילה – הלכה ושיחקה ואכלה ובדקה מי ומה ואיפה הכי כדאי, משאירה אותי לצלם אותה מרחוק.

אני מתרגשת כל כך בשבילן, ודואגת, וחוששת, ולא ישנה טוב בלילות האחרונים. והן באומץ, ביטחון ועצמאות הולכות בגב זקוף לדרך החדשה. יש להן בחיוך אחד קטן יותר ביטחון עצמי משאני צברתי ב-38 שנותי. יש להן ביטחון, ותחושת ערך עצמי, וכישורים חברתיים נהדרים, יותר משלי אי פעם כבר יהיו. ובצדק!

הלוואי וכל החיים יהיו להן ביטחון עצמי ותחושת ערך עצמי כאלה. שלא יאבדו להן בסמטאות מערכת החינוך והאנשים שיפגשו בדרך. שימשיכו לסמוך על עצמן, ולדעת בביטחון שהן יכולות, ומבינות, וחכמות, ומיוחדות, וכל הדברים הטובים שהן.