אין כמו הים בארץ

אין כמו הים בארץ.

ואין כמו המשפחה, והמשפחתיות, והארוחות שישי – ארוחות שבת, בייביסיטר של סבאסבתא, ביקורים ספונטניים של חברים, ההורים קופצים, "בואו נשאר כבר לכל השבת אצל ההורים", האוכל של אמא שלי, האוכל של אמא של רם, החגים ביחד, מרחק פסיעה מחברים, חלב מהשכנים, שכנים שהם חברים, שכנים שהם בייביסיטר, החברים מהגן, נפגשים בגינה אחה"צ, קובעים בוואטסאפ עם חברים מהגן, ארוחות ערב ספונטניות עם חברים, רושמים במכולת, מרחק יריקה מכל חנות שצריך, קניות סופר באינטרנט, "אמא תתקני לי את החולצה", "מתי תבואו? לא נפגשנו משבת ועלמיק כבר מתגעגעת"….

הים בארץ

השבוע קיבלנו את ההזמנה הרשמית. רם התקבל ל- Fellowship (תת התמחות) בונקובר. תאריך תחילת עבודה: 1/7/16. תאריך מעבר שלנו: יוני-יולי 2016. תאריך תחילת התרגשות: תכף.

תאריך תחילת לחץ: ע כ ש י ו !

אז איך הים בונקובר?

בריכה בגיגית

כתבתי כאן מזמן על רחצה בים לכבוד פתיחת עונת הרחצה. אבל ים? בריכה? יוני-יולי-אוגוסט זאת עונת הגיגיות הרשמית בישראל. או לפחות בסביבה הקרובה לי.

כי ללכת לים או לבריכה מצריך הכנה מוקדמת, ציוד, אוכל, מצופים, חיתולי-ים, גלגל-ים, מגבות, לונגי, צעצועי-מים, צעצועים לחול, כסף לארטיק, מציל או לפחות עזרה בלשמור על שתי בננות שובבות, לסחוב הכל הלוך-חזור, לרוץ לעשות פיפי עם אחת בזמן שהשניה מנסה שיטות חדשות לריצה על סף הבריכה, להספיק להתקפל בזמן כדי שלא ירדמו באוטו, לשטוף את החול, לסחוב את כל הציוד בחזרה לאוטו… לעומת בריכה בגיגית שזה מה שזה:  גיגית, מים, ילדה שמחה.

בימי הקיץ הקשים אצלינו במרפסת

בגיגית

בחצר או על הדק אצל סבא וסבתא

כשנפגשים עם חברים

צריך למלא גיגית או שתיים במים פושרים

קצת צעצועי-מים

והכי חושב: אוכל! (שלוקים/ בננה/ ענבים/ אבטיח/ ואפילו ארוחת ערב שלמה עובד)

בגיגית

וזהו. הצלחנו להעביר אחר הצהריים נוסף של חום בלתי סביר…

מתכוננת על יבש
מתכוננת על יבש

נ.ב היו לי תמונות גיגית נוספות נ ה ד ר ו ת שלא השתמשתי בהן כדי לא לחשוף עירום ילדים ברשת. בהמשך לדיון בנושא…

פעם ראשונה בים?

מה זה להיות ישראלי בלי ללכת לים?!

עלמיק היתה בפעם הראשונה בים באפריל 2012, בגיל שמונה חודשים.

פתיחת עונת הרחצה גלית לוינסקי

רם היה תורן באותו יום, ואני אפילו לא העלתי על דעתי לטבול אותה במים הקפואים.

תמרול היתה בפעם הראשונה בים ביום העצמאות בשנה שעברה, מאי 2014, בגיל חמישה חודשים.

פתיחת עונת הרחצה גלית לוינסקי

למזלה היה יום אביך/סגרירי, ולקול מחאותי בנושא הקור, היא נטבלה בעיקר בחול.

עלמיק, כחובבת ים ידועה כבר הרשתה לעצמה להשתכשך בחול ובמים להנאתה.

השנה פתחנו את עונת הרחצה בחול המועד פסח. המים היו ק-פ-ו-א-י-ם ואני לא העזתי להכניס יותר מבוהן (פולניה תמיד נשארת פולניה) אבל הבנות שלי ושל אחותי חגגו במים.

זאת אומרת תמרול התיידדה עם הדבר הגדול הזה שוקראים לו "ים" באופן הדרגתי ביותר: היא ממש פחדה בהתחלה, אחר כך הסכימה להתקרב ורק להביט "על הידיים". אחר כך ישבה על רם וטבלה רגליים במים, ואחרי משהו כמו חצי שעה של התבוננות וליטוף הגלים ירדה והלכה לבד, חפרה בחול ונהנתה מאוד. יש לציין שאבא שלה היה סבלני ועיקש.

פתיחת עונת הרחצה גלית לוינסקי

ויש מי שלקח לה בדיוק שתי דקות להתחיל לרוץ ולצעוק "כיף לי בים", לקפוץ למים ולברוח מהקור, ולהנות מלהמציא בכל רגע דרך "מגניבה" חדשה לעשות פיפי במים.

טיול קטן באביב: פארק חוף השרון

טיול קטן לאביב גלית לוינסקי

את פארק חוף השרון הכירה לי סמדר – בת קיבוץ שפיים, ב"צילומי הזוג" לפני החתונה שלה עם אורן. גיליתי מקום מקסים, וזוג מקסים. האמת שהרבה מקומות יפים הכרתי בעשר שנות צילום אירועים בארץ. זה היה ביוני 2010.

מה שיפה בפארק הזה (גן לאומי חוף השרון), זה שיש בו הרבה "מרכיבי שטח" – גם חורשת אקליפטוסים, פריחה נהדרת בעונה ועצים מעניינים למראה, וגם בתום מסלול קצר וקל (אפילו יחסית לנעלי עקב של כלות) מגיעים לצוק מרהיב ביופיו המשקיף על חוף ים פראי ונהדר.

מאז צילמתי שם עוד עשרות זוגות לפני חתונתם, וגם כמה בוקים של בת-מצווה, וצילומי הריון ומשפחה. פעם הפרענו שם להצעת נישואין בדיוק ברגע התרחשותה (זה מקום מאוד "רומנטי"). ראינו גם במהלך השנים איך הצוק הולך ונאכל, וכבר לא ממש בטוח לעמוד בקצה שלו.

אם ממשיכים לאורך הדק שנבנה שם, אפשר לדעתי ממש לרדת למים. עוד לא מצאתי את הירידה. אבל הנוף המרהיב מלמעלה… מספק רקע נהדר לכל צילום. אני לא מצליחה להפסיק לצלם את הנוף (מי ששוכר אותי כצלמת יודע שתמיד יקבל בין כל התמונות גם המון צילומי נוף, פרחים וכד', כי אי אפשר להתעלם מהסביבה. ושם באופן מיוחד…)

הכי כיף בלהכיר מקומות יפים לצילום זה שאפשר לקחת לשם את המשפחה!

בכל עונה יפה שם. ביום בהיר, אביך או סגרירי. בשבת שלפני תחילת הבלגאן של פסח עשינו שם טיול קטן – עם החברים הטובים והעוללים שבחבורה (אנחנו ועוד חצי בית ישראל). יש מסלול קל לאורך הצוק, בחלקו ממש על דק. הפריחה נהדרת, ויש בריזה נעימה. יש אופציה של מסלול מעגלי, או פשוט ללכת בין הפרחים, ואפשר לקנח בפיקניק בחורשה.

חשוב לזכור:  אני אמנם הכרתי את הפארק רק לפני חמש שנים, אבל נראה שכווולם מכירים אותו, וכדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום חניה.

שיהיה אביב שמח!

פסח 2015 גלית לוינסקי

עברה את גיל ההתבגרות

כל פעם שאמא שלי מדברת על הגיל שלה היא צוחקת ואומרת "אני כבר עברתי את גיל ההתבגרות" ומוסיפה "בשנה-שנתיים". (כל מי שמכיר את אסתר עכשיו בטוח מחייך לעצמו. )

אז בסוף שנות החמישים אמא שלי באמת היתה בגיל ההתבגרות.

אני לא יודעת מי צילם את התמונה הזאת, אבל היא תמונה יפהפיה בעיני. כל כך לא אופיינית לצילום במצלמה ביתית בתקופה הזאת (או בכל תקופה): תוך כדי תנועה, מתוך המים. ולמרות הקומפוזיציה המושלמת – נראית לא מבויימת בכלל. כמעט כאילו לא היתה שם מצלמה או צלם.

רגע אחד.

ועבר.