מ-כ-ב-י !

מה לעשות, אני נשואה לאוהד. בילדותו הוא אהד את "הכוח/רמת גן" (כדורגל), ולאחר כמה שנים של יאוש מתמשך הוא העביר את תקוותיו ל"מכבי/תל אביב" (כדורסל).

יש לו מנוי למשחקי מכבי, ובכל פעם שיש משחק מעניין / גיא מבריז לו הוא מציע לי להצטרף. זה באמת נחמד, אני מודה, כל האדרנלין וזה, אבל בדרך כלל אין לי כוח (למה לא לשבת בבית על המחשב אם כבר יש לי ערב פנוי?!). בפעם האחרונה שהלכתי זה היה בדצמבר 2013. עשרה ימים לפני שילדתי את תמר. בקושי עליתי במדרגות על ליציע (של החוליגנים ו) שלנו. 
דצמבר 2013מאז רם לקח את עלמה פעמיים למשחק, ואני ותמרול עודדנו מהבית. והנה, אחרי כמה חודשים של קיטורים על העונה הגרועה של מכבי, ועל זה שהם לא קובעים שום משחק לשעה "נורמאלית" (19:30) ביום ראשון שעבר זה קרה: הלכנו למשחק ארבעתינו. מכבי להמשיך לקרוא

ומי שלא קופץ אדום

ככה בונים אוהדת:

1. קונים לה בגד גוף של מכבי לגיל 3-6 חודשים

מי לא קופץ אדום
עלמה בת 5 חודשים

 ומשכיבים אותה לישון בו בכל פעם שיש משחק (ששששש…. היא הקמע הסודי, רק אנחנו יודעים…. עכשיו שבגד הגוף קטן עליה זה מסביר את ההפסדים האחרונים)

2. צופים במשחקים בבית ומלמדים את השירים

ומי שלא קופץ אדום
עלמה בת שנתיים+2

3.  הולכים לדרבי בהיכל נוקיה ברגע שהיא מספיק גדולה להשאר ערה בשעות של המשחק

דרבי
עלמה בת שנתיים+7

4. צופים בפיינל פור ומרשים להשאר ערה עד שנגמר

פיינל פור
עלמה בת שנתיים+9 תמר בת 5 חודשים ("מה רוצים ממני? את מי זה מעניין?")
פיינל פור
עלמה בת שנתיים+9 תמר בת 5 חודשים

5.  משיגים כדור עם חתימות לילדה, גם אם זה כרוך בכמה שקרים לבנים

6. הולכים לעודד כשיש משחק ליגה (כשאמא מרשה כי בכל זאת… חוזרים מאוחר…)

בשבת האחרונה

 ועל כל זה נאמר: שחורציאניטיס עולה עולה עולה.  העיקר שכיף לכם.