נדנדה – עשה זאת בעצמך

המצרכים:

1 ילדה שמאוד מאוד רוצה נדנדה

1 עץ בעל ענף עבה. או חזק. או רעוע אם זה מה שיש.

1 קרש עבה ורחב מספיק (למשל: רוחב 20 ס"מ עובי 5 ס"מ)

4 מטר חבל עבה (בקוטר לפחות 2 ס"מ)

מסור יד, מקדחה

איזולירבנד, מצית, סכין יפני, עיפרון, סרגל או מטר למדידה

קצת עזרה מיוטיוב (בעיקר בקשירת הקשרים)

אופן ההכנה:

מחפשים עץ ראוי בשכונה. עושים סיור מקדים בין שאר הנדנדות התלויות מחוץ לבתים בבלוק על מנת לקבל השראה ולבדוק על איזה עצים הן תלויות.

מנסרים את קרש העץ ברוחב הרצוי (ברוחב ישבן ממוצע + כ-10 ס"מ בשביל החבלים. אנחנו ניסרנו ברוחב 60 ס"מ). קודחים חורים רחבים בארבע פינות, במרחק של כ-3-5 ס"מ מהקצה. אם החורים לא מספיק רחבים יש להרחיב אותם בעזרת חורים צמודים נוספים או סיבוב המקדחה בתוך החור בעודה פועלת על מנת להרחיב אותו.

נדנדה
אגב ככה נראית החצר האחורית שלנו

נדנדה נדנדה

נדנדה
אפשר לנצל את הזמן בכדי לשיר ולרקוד
נדנדה
בואו נבדוק איזה חור יותר רחב

נדנדה

מודדים את אורך החבלים הרצויים וחותכים אותם בהתאם. לא לשכוח לסמן באיזולירבנד את מקום החיתוך (על מנת שהחבל לא יפרם מיד בחיתוך, הוא מהודק באיזולירבנד שהדבקנו), שורפים את קצה החבל החתוך בעזרת מצית.

נדנדה

נדנדה

קושרים את החבל בקשרים מסובכים שמלווים בשיר הסבר ביוטיוב, זורקים את הקשר מעבר לענף. מעבירים את החבל בקשר ואז בחורים של צד אחד של הקרש. עושים את אותו הדבר עבור הצד השני של הקרש. קושרים את הנדנדה בגובה הרצוי.

נדנדה נדנדה

לא לשכוח להדק היטב את הקשרים, רצוי במתיחה חזקה.

הנדנדה שלכם מוכנה!

נדנדה

זה הזמן לקפוץ משמחה ולחבק את כל אלה שעזרו להגשים את החלום. עכשיו נותר רק להתיישב עליה ולהתנדנד. אפשר להשתמש בשארית החבל שנותרה על מנת למשוך את הנדנדה ולנדנד את האחות היושבת בה. הנדנוד יעיל יותר כאשר שרים שירים (נד-נד, או שירים מומצאים. אין הגבלה על סוג השיר).

נדנדהנדנדה נדנדה נדנדה

נדנדה

נדנדה

תהנו!

נדנדה
האושר ממשיך בכל דקה פנויה מאז. בדרך לגן למשל

הבית שלנו: העץ של הבננות

שאלו אותי לא פעם על העץ – המדבקה בצורת עץ בחדר של הבננות.

חדר בנות

אפשר לקנות כזה עץ (ומדבקות מטפטים וינטג' מרהיבות נוספות) ב-INKE (לא, זה לא איקאה אם למישהו האותיות נראות מוכרות). אמנם הכל באמת יקר, ויש עוד להוסיף משלוח ואולי מכס בארץ, אבל באתר הזה יש את מדבקות הקיר היפות ביותר שראיתי…

אז ראיתי את המדבקה הזאת לראשונה בחנות חפצים לילדים בונקובר/קנדה כשנתיים לפני שבכלל הייתי בהריון… והיא לא יצאה לי מהראש. כשהייתי בהריון ועיצבתי את החדר של הבננות היא הפכה לסוג של אובססיה. במשך חודשים האתר היה פתוח אצלי על המחשב, הייתי משוטטת ברחבי ETSY ואתרים אחרים בחיפושים אחר מדבקת עץ זולה יותר שתדמה ביופיה לעץ הזה שראיתי לפני שנים… מתלבטת בין עץ למדבקת פיל או ג'ירפה… וחוזרת לעץ. בקיצור לא היתה ברירה ורכשתי אותו.

המדבקה עשויה טפט וינטג' אמיתי (לטענת האתר) ומגיעה בחלקים. הגזע מגיע בכמה חלקים והעלים בנפרד. בוחרים באתר את הגוונים של הגזע ושל העלים (שלי זה מאי 126 לדעתי), ומקבלים מקבץ מגוון של עלי-טפטים שונים בצבעוניות שהזמנת. אני הזמנתי מראש תוספת עלים כי רציתי עץ מרובה עלווה. בעזרת דבק טפטים מדביקים עלה עלה, בחופש יצירתי מוחלט.

 מרוב התלבטויות… עד שבחרתי, ועד שהחבילה הגיעה מהולנד, והוצאה מהדואר, וכיוון שילדתי את עלמה מוקדם מהצפוי בשבוע 34…

יצא ששמונה ימים אחרי ניתוח קיסרי עמדתי והדבקתי עץ בדבק טפטים אל הקיר.

זאת אומרת לא יפה להגיד "הדבקתי".

יותר נכון לומר "ישבתי עם עלמה על הכיסא (רוב הזמן הנקתי. היא היתה פגית – זה לקח שעות) וכיוונתי את רם והוא הדביק עץ על הקיר". עלה עלה. אני אמרתי הוראות והוא הדביק: "תנסה קצת ימינה, בענף הימני יותר, במקבץ עם האדום, יותר למעלה, תסובב קצת, הפוך, עכשיו שמאלה, עוד למעלה, עכשיו תדביק".

זה לקח יומיים וחצי.

לא יאמן שהיתה לנו סבלנות.

ומזל שעלמיק עזרה.

השובך על העץ של נועה- Tutika המוכשרת

חיפושים אחר עץ

בשנת 2007 הייתי עסוקה בחיפוש אחר עץ.

רציתי צילום של עץ לתלות מעל המיטה.

היה לי בראש עץ. לא ידעתי בדיוק אם אני מחפשת עץ שלם, עם גזע וענפים ועלווה, או רק ענף שלוח. הסתכלתי אז הרבה על עצים וצילמתי.

את התמונות צילמתי בסרטי 120, בהאסלבלד שלי או בהולגה. מצחיק, היום צילומי ההולגה נראים קצת כמו עיבוד של אינסטגרם, אבל אז באמת שלחתי לפיתוח, ולסריקה, וחיכיתי לראות את התוצאות.

אני זוכרת צילומי עץ ליד קריית טבעון, שקדיה ליד נטף, עצי שזיפים פורחים בדרך למטולה.

בשנה הזאת גם הייתי בניו יורק וצילמתי כמה עצים בסנטרל פארק.

באותה תקופה למדתי במדרשה והגשתי את אחת התמונות לתרגיל בכיתה, תמונה רקומה.

עץ גלית לוינסקי רקום

בסוף , אחרי כל החיפושים, צילמתי נמר בספארי.

הנמר ניצח.

על סיפור הנמר כתבו גם בפוסט הזה בבלוג "הביתה"

הבית שלנו: החדר של הבנות

אני גרה כבר עשר שנים בדירה שהיתה של סבתא שלי ברמת גן. לפני כמה שנים מצאנו באחד הארגזים אקורדיון תמונות כזה, של תמונות של חדרי הבית משנת 1953. כמה חודשים אחרי שסבתא אילזה עברה לדירה היא הביאה חברה צלמת שתיעדה איך החדרים נראים (כדי לשלוח לחו"ל ו"להשוויץ", או יותר נכון "תראו איך הסתדרתי, אני חיה בישראל אבל יש לי הכל").

לקחנו כל תמונה כזו, מסגרנו ותלינו בכניסה לכל חדר.

החדר של הבנות

החדר של הבנות היה הקליניקה של סבתא אילזה שהיתה גניקולוגית.

החדר של הבנות החדר של הבנותהחדר של הבנותהחדר של הבנות