ובחוץ משתולל לו אביב

בכל הזמן הזה של הקורונה התחיל לו האביב המשגע של ונקובר. הוא הפציע בהדרגה, אחר כך מילא את כל העין, ועכשיו כבר ממש משתולל לו בחוץ.

לאורך כל התקופה לא אסרו עלינו לצאת החוצה ולא הגבילו זמן או מרחק. אבל בגלל האווירה והאיסור להתקרב, ובגלל שגרת הלימודים העמוסה אנחנו יוצאות בדרך כלל לשעה קלה בכל יום. לפעמים ברגל, לרוב רוכבות על אופניים בשכונה (הבנות רוכבות ואני הולכת לידן ומאזינה לטל ואביעד באוזניות ומשלימה קצת זמן איכות עם תכנית הבוקר, שזה חלק משמעותי משגרת חיי בשנים האחרונות וכיוון שאין לי דקה לבד בחודש וחצי האחרונים זו הדרך שלי לשמור על שפיות…). בסופשבוע רוכבים יותר רחוק או הולכים לשחק בפארק בכדור עם חברים תוך שמירה על מרחק צעקות. פעם אחת הרחקנו לטייל ליד אגם שאנחנו אוהבים לבקר בו. זה היה כמו לפתוח את השער לכלבלבים, הבנות רצו לאורך כל המסלול, רוב הזמן תוך צעקות בקולי קולות. כמה שהן כמהות לחופש, למרחבים. אבל האמת שרוב הימים היציאה מהבית מתמצה בכמה דקות הליכה מסביב לבלוק, ויש ימים (בעיקר לאחרונה שדי, כבר מיציתי) שאני לא יוצאת בכלל. הבנות משחקות קצת בגינה הקדמית שלנו, או הולכות לסיבוב לבד מסביב לבלוק ואני נשארת בבית.

אביב בונקובר גלית לוינסקי
כל התמונות צולמו במרחק הליכה מסביב לבית, ברדיוס קילומטר

אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי

כל התקופה הזו, כמו איזה חור בזמן. הזמן עצר מלכת וגם התקדם בצורה מסחררת במקביל. איך כבר עבר חודש וחצי כשכל יום נראה כמו היום שעבר? מצד שני, אני כבר לא זוכרת איך נראית שגרה. איך זה לצאת לעבוד, ולקחת את הבנות לבית ספר ולחוגים ולהספיק את כל מטלות היום, והנה חולף לו האביב ומי יודע מה יבוא אחריו. קיץ? איזה מין קיץ מוזר – ללא קייטנות או חופשות או ביקורים?

והטבע בשלו. ניצנים – פרחים – נשירה – עלים ירוקים.

הימים הולכים ומתארכים, יש עדיין אור בחלון כשהבנות נכנסות למיטה לישון.

אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקיאביב בונקובר גלית לוינסקי

ברחוב שלנו נטועים עצי דובדבן. כל החורף הם עומדים ערומים, קצת כפופים, כעורים ומתקלפים. באביב מתחילים לראות את הניצנים מפציעים, ואז בבת אחת (כך זה מרגיש) כל הרחוב מתמלא פריחה ורודה, אשכולות צפופים של פרחים שממלאים את כל העץ עד שהוא נראה כעומד להתפוצץ. ועכשיו, אחרי כשבוע וחצי של פריחה סוערת – הנשירה מתחילה. עלי הכותרת הורודים מתעופפים עם כל משב רוח קל וממלאים את המדרכה. רגע, חכו שניה, אולי תאטו הפעם? והנה העצים הורודים שלנו מתכוננים לסיום הסבב השנתי שלהם. כבר נגמר?! עוד לא הספקתי.

ואנחנו מדברות כבכול בוקר בשגרת הקורונה עם הארץ, ורואות בעיניים כלות את ההקלות שבארץ, איך כולם נפגשים ומתארחים ומתחבקים. פה אמנם הסגר לא היה כל-כך מלא איסורים וקשה אבל ההקלות לא נראות באופק. הפרובינציה נוקטת צעדים איטיים ומדודים, כמו בכל התקופה הזו, ולא ממהרת לעשות שינויים.

והנה, אוטוטו, האביב בחוץ כמעט נגמר. ואנחנו – כאילו נשארנו מחוץ לרצף הזמן. עדיין פה, בבית.

אביב בונקובר גלית לוינסקי
כל שלבי פריחת הדובדבן

אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי
ניצנים ופרחים

אביב בונקובר גלית לוינסקי אביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי
כל עץ הוא כמו זר פרחים ענק
אביב בונקובר גלית לוינסקי
פריחה מלאה, אי אפשר להסיר את המבט

אביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי
והשלכת הורודה – כל הרחוב מתמלא קונפטי ורדרד

אביב בונקובר גלית לוינסקיאביב בונקובר גלית לוינסקיאביב בונקובר גלית לוינסקיאביב בונקובר גלית לוינסקיאביב בונקובר גלית לוינסקי

אביב בונקובר גלית לוינסקי
אין על הנדנדה הזו

 

אביב ארוך וצבעוני

בעוד בארץ האביב "קצר וחטוף ושובר את הלב"* בין פסח לימי-זיכרון ועצמאות, שטפונות וברד לא צפוי… פה בונקובר האביב ארוך, צבעוני וממלא את הלב. אמנם גם באביב יורד המון גשם, אבל הנה הגיע מאי, והרי ידוע ש- "April showers bring May flowers".

אז יצאנו תמרול ואני להסתכל על האביב מסביב לבלוק שלנו , חמושות במצלמות (אני במצלמה ותמרול בטלפון, עלמה העדיפה להשאר לשחק אצל השכנים).

ואלה קצת מהתמונות שלי:

אביב גלית לוינסקי

אביב גלית לוינסקי

ואלה קצת מהתמונות של שתמרול צילמה:

למחרת המשכנו מחוץ למרכז הקהילתי, כשחיכינו לעלמה שהיתה בחוג. ריח הפריחה היה משגע, אבל לא הצלחנו למצוא בדיוק את המקור שלו. הרחנו אחד אחד את כל סוגי הפרחים שהיו שם (בעיקר צבעונים), והריח לא היה מהם.

אביב גלית לוינסקי אביב גלית לוינסקי

אביב גלית לוינסקי אביב גלית לוינסקי

אביב גלית לוינסקי
פיקניק על הספסל ליד המרכז הקהילתי
אביב גלית לוינסקי
וזה הנוף שמולנו. Douglas Park

חלף שבוע, היו עוד כמה ימי שמש, וגם ימי גשם, וזהו, פריחת הדובדבן ברחוב שלנו הסתיימה ונשרה. מעכשיו ועד סוף הקיץ יפרחו אחד אחד כל העצים והשיחים, כל אחד בתורו בפריחה יחודית ומרשימה, ואחר-כך יפנה את קדמת הבמה לתפרחת של צמח אחר. היום פורח אצלינו בגינה הלילך. בשבוע הבא בוודאי כל פרחיו ינשרו וצמח אחר יפרח באופן מרהיב. וחוזר חלילה.

הספקנו לתפוס עוד אחר-הצהריים אחד של דובדבן פורח ברחוב שלנו:

אפילו לעונות השנה יש כאן פנאי.

אביב גלית לוינסקי
אביב, נדנדה ולילך. עץ הדובדבן הפך ירוק בנתיים.
"קצר פה כל-כך האביב" / דויד גרוסמן*
פוסטים נוספים שכתבתי בנושא אביב בונקובר: עונות השנה על הנדנדה, איך יודעים שבא אביב?, ארבע עונות בגינה שלנו

איך יודעים שבא אביב?

אחרי שנת החורף הארוכה, בבת אחת, כאילו בפקודה משמיים (או אולי מהשורשים) כל הצמחיה בוונקובר התחילה להנץ, ואז לפרוח. נסענו לחופשת פסח בארץ, והשארנו מאחור ונקובר גשומה, אפורה, אך מלאה ניצנים. חזרנו אחרי שבועיים ביום שמשי במיוחד הישר לוונקובר פורחת באלף צבעים.

במיוחד בלטה פריחת הדובדבן. כל הרחובות נטועי עצים פה בוונקובר, בדרך כלל כל בלוק משני צדדיו נטועים אותו סוג של עצים. הבלוק שלנו ברובו עצי דובדבן, משני צידי הכביש. הדובדבן פרח במלוא תפארתו במשך כשבועיים-שלושה, (באיחור רב – כך הסביר לי נהג מונית מקומי, בגלל החורף הקר שהיה), לפני שעלי הכותרת החלו לנשור. כך היה עם כל סוגי העצים המקומיים, בכל בלוק ניתן היה לראות צבע שליט – ורוד או בורדו או לבן.

אביב בונקובר
הרחוב שלנו כפי שנגלה לנו כשחזרנו מהארץ
אביב בונקובר
הרחוב שלנו מהצד השני
אביב בונקובר
פריחת הדובדבן. קודם הפרחים, רק אחר כך העלים

אביב בונקובר

אביב בוונקובר
הכל מתחדש
אביב בונקובר
העיר פורחת באלף צבעים

אביב בונקובר אביב בונקובר אביב בונקובר אביב בונקובר אביב בונקובר

מתברר שגם העץ עליו תלויה הנדנדה שלנו – הוא עץ דובדבן. כך יכולנו לבחון מקרוב את הפלא. העץ שהיה עירום כל חודשי החורף בבת אחת החל להנץ ולפרוח כולו בוורוד. אחר כך מתחילים לצמוח העלים הירוקים, ואז מתייבשים ונושרים בבת אחת עלי הכותרת הורודים, והעץ נשאר ירוק. שיעור קצר בבוטניקה פה מול הבית. בוקר אחד קמנו לרחוב מכוסה עלי כותרת וורודים, ואחרי כמה ימים הם הרקיבו, וזהו. נגמרה פריחת הדובדבן.

אביב בוונקובר
תוך כמה ימים כל הרחוב היה מלא עלי כותרת

וכך זה עם כל פרחי הגינה שלנו. הצמחים שהתכופפו מעומס השלג בחורף האחרון, באורח פלא התאוששו, הזדקפו, והחלו לפרוח במגוון צבעים. ולמרות שהיו פה עדיין ימים קרים וגשומים, מתובלים בימי שמש עזה, הצמחים יודעים מה תפקידם בטבע. אותי זה הדהים, לא פחות. לתומי חשבתי שכל הצמחים מתו בחורף הקשה, אבל הטבע חזק בהרבה ממה שאני חושבת. בלי טיפול מיוחד, אפילו מבלי לפזר חומרי דישון, אחד אחד הצמחים התאוששו וחזרו לחיים.

כשהולכים פה ברחובות אפשר לראות שבכל כמה ימים מגיע תורו של צמח אחר לפרוח, כל צמח בזמן אחר מתחיל להנץ, וכמו נותן את כל כולו למופע חד-פעמי וקצר. כל צמח פורח בשיא תפארתו למשך כמה שבועות, וזהו, נושר ונשאר ירוק, עד המופע של השנה הבאה.

אביב בונקובר
הגינה שלנו פורחת

אביב בונקובר

אביב בונקובר
גם הגינה שלנו פורחת בכל מני צבעים
אביב בונקובר
בגינה של השכנים. פתאום כל העיר התמלאה בצבעונים לאיזה שבועיים

אביב בונקובראביב בונקובר אביב בונקובר

והנה הגיעה העונה שכל הוונקובראים מחכים לה: הקיץ. כל כך יפה פה בקיץ!

לתמונות של וונקובר בסתיו לחצו כאן, לוונוקבר בחורף לחצו כאן וכאן ניתן לראות את ארבע עונות השנה בגינה שלנו.

טיול קטן ל: כלניות. או: איך עברנו את פברואר בלי לבקר ב"דרום אדום"

פברואר. כל היום אני שומעת ברדיו את הפזמון: "דרום – אדום, דרום – אדום, חג הכלניות בצפון הנגב".

צריך לנסוע ל"דרום אדום" אני אומרת לרם.

דרום אדום

כי תכף יגמר.

דרום אדום

לפני שנתיים נסענו, והמראה המלבב של מרבדי הכלניות הפורחים, ממלאים את שדה הראייה מקצה לקצה…

דרום אדום
תמרול יונקת בצל

היה באמת משובב נפש.

אבל כנראה במודע או שלא, לא מצאנו את ההזדמנות. בין השבתות שרם עובד, לשבתות הגשומות, ולשאר הפעילויות המשפחתיות, איכשהו זה לא יצא. אמרנו שניסע בשישי, כדי לא להכנס לפקקים המטורפים שיש שם בשבת, אבל לא הצלחנו לתאם עם שאר החברים. אמרנו שנקום ממש מוקדם כדי לא להתקע בפקקים, אבל בשבת בבוקר – אין סיכוי שנצליח לקום מוקדם. בקיצור: כך או כך, הרעיון של שעתיים בפקקים בשביל לראות כלניות (עד כמה שהן יפות ואדומות) ניקר כל הזמן וסיכל את התכנית.

אז טיילנו במקומות אחרים, וראינו כלניות אחרות.

בתל-חדיד ראינו כלניות פורחות מלא-העין.

תל חדיד

ובגלל שהגר היתה איתנו קיבלנו שיעור גם על שאר הפרחים והצמחים שניקרו בדרכינו

תל חדיד

למדנו על רקפות, מרגניות, סביונים, חרציות, חרדל, צבר, אירוסים, ועוד שיחים ועצים שונים.

ובגלל שלא עמדנו בפקקים היינו שמחים ורגועים והיה לנו זמן לשחק בכדור,

תל חדיד

לעשות פיקניק,

תל חדיד

ולהתמלא בתותים.

מה צריך יותר?!

תל חדיד
תמר מאמצת משפחה חדשה. היא גם ג'ינג'ית באופי כנראה