פעם קראו לה "חירייה". חירייה היתה המזבלה של גוש דן, וכמי שגדלה באיזור הריח היה נישא באוויר למרחק קילומטרים, תלוי בכיוון הרוח.
כיום זהו "פארק אריאל שרון", והוא אחד הפארקים ה"שווים" באיזור שלנו. (למרות שאנחנו עדיין קוראים לו "חירייה").
פעם קראו לה "חירייה". חירייה היתה המזבלה של גוש דן, וכמי שגדלה באיזור הריח היה נישא באוויר למרחק קילומטרים, תלוי בכיוון הרוח.
כיום זהו "פארק אריאל שרון", והוא אחד הפארקים ה"שווים" באיזור שלנו. (למרות שאנחנו עדיין קוראים לו "חירייה").
היעד: פרדס קרוב לבית. (לא אגלה איפה כדי שלא כולכם תבואו לשם בשבת הבאה…. רמז: פעם גר שם המפוזר)
אורך הטיול: עד הצהריים.
מטרה: לראות פרדס, להכיר פירות הדר, לטייל בטבע קצת, לבלות זמן איכות עם סבא (:
מטרות משניות (של חלקינו): למצוא כמה שיותר מקלות, להתיז בשלוליות, לרדוף אחרי פרפרים, לגעת בזחלים, לנסות לטפס על עמודים ועצים, לקטוף פרחים ולשים מאחורי האוזן (או בתוכה).
אגב, לפני שלושים שנה: היו הרבה יותר פרדסים אבל זה נראה ממש אותו הדבר…