סבתא אילזה נולדה וגדלה בברלין.

מצאנו שלוש תמונות מקסימות של אילזה הילדה ואחיה ארנסט.

 מאחור נרשם בכתב יד השנה בה צולמה כל תמונה: 1911, 1913, 1914. נראה ששלושתן צולמו בסטודיו לצילום, עם רקע ותלבושות. אולי האמצעית לא (הרקע התמונה זו הוא של קיר ולא רקע מצוייר כמו באחרות, והבגדים נראים בגדי חג של אותה תקופה).

הצילום שלי פה ממש לא עושה עימן חסד. ההדפסה, החדות, עומק הגוונים… גם סריקה לא היתה מעבירה את היופי הזה של הדפסת מגע (?) על נייר-נייר, לא כל שכן צילום דרך הזכוכית. תצטרכו לדמיין (או לקפוץ לראות).

לזכר צילומי הסטודיו המסורתיים של פעם.

(ולמי שרוצה כאלה גם היום: מפרגנת לאלה פאוסט: חברה מהלימודים וקולגה, ולאלי מעייני כמובן)

היעד: גן החיות התנ"כי / ירושלים

המטרה: יום כיף משפחתי, כולל הכל: נסיעה ברכבת, אוכל, צפייה בחיות, נמנום בדרך הביתה.

המועד: אחד הימים הקרים בפברואר 2014 (לא חייבים דווקא ביום קר. מומלץ להתחשב במזג האוויר כמובן. במקרה שלנו פשוט נאלצנו להתחשב בחופש מהעבודה יותר מבמזג האוויר. ככה לקחנו תינוקת רמת גנית בת חודש וחצי לטייל יום שלם בחוץ בקור הירושלמי. זה מחשל!)

אמצעים: שתי עגלות, תיק מלא כריכים, מים, חיתולים ובגדי חורף. והרבה הרבה מצב רוח טוב!

המסקנה: גן החיות התנ"כי הוא אחד מגני החיות היפים שהייתי בהם (בעולם! אני לא משווה רק לספארי, למרות הפטריוטיות הרמת-גנית). הוא בנוי על צלע הר (לכן כדאי להביא עגלה למקרה שאחת הבננות צריכה לנוח), צופה על נוף מרהיב. אזורי המחייה של בעלי החיים בנויים בשיטה של גני החיות המודרניים, בהם בעלי החיים מסתובבים באיזור המדמה את סביבת החיים הטבעית שלהם, ללא כלוב (בלי סורגים בקיצור, שימוש באיזורים המגודרים בזכוכית או הגבהה/הנמכה של איזור שלם). גן החיות הזה מכיל חיות מגוונות ומעניינות, ובגלל שהגענו באמצע השבוע (ובחורף) היינו כמעט לבד, בלי צפיפות ותור. יכולנו לשוטט חופשי (תרתי משמע).

כיף ברכבת

העיקר שיש מה לאכול

דובי קטנה באה לבקר את החיות

עלמיק הפילה את המוצץ שלה לתוך המתחם של העופות הטורפים

באותו יום נעדרו מהעבודה קוף חולה סכרת ולביאה מתאבלת על בן זוגה שעבר לגן חיות אחר. באמת.

בקיצור! מומלץ בחום (אולי באמת עדיף להגיע בפעם הבאה בקיץ….)

לפני מליון שנה (בסביבות ה-50 ) אבא שלי קיבל מקרוב משפחה מחקר בנושא עץ המשפחה שלנו. צד אחד – הצד של אמא של אבא שלי (סבתא אילזה) נחקר והגיע עד המאה ה-17. אבא שלי המשיך במשך תקופה לחקור ולהרחיב את עץ השורשים הזה.

על בריסטול מגולגל, כתוב בכתב ידו של אבי (באותיות לטיניות ברובו), וחלקו בדפים המודפסים במכונת כתיבה, נח לו עץ השורשים של משפחת לוינסקי בתוך ארון במשך שנים.

לכבוד יום ההולדת ה-75 של אבא שלי החלטנו להוציאו אל האור – לעצב, להדפיס ולמסגר אותו ולתת לו במתנה. גם אם לרגע קט חשבתי שאוכל לעשות זאת בעצמי, לשמחתי החלטנו לפנות לרוית כהן – ארכיטקטית, מעצבת פנים, מעצבת גרפית, ומעצבת אלבומים, שאני מכירה כבר המון שנים. רוית הפכה את עץ השורשים למיצג מרגש של משפחתיות, וכמו שהיא תמיד עושה: באיפוק ובטעם משובח.

לצורך החלק ה"עיצובי" עברתי בסתר על מאות מכתבים, איגרות, מסמכים, ותעודות שונות ששמורות בבית הורי (מסמכים היסטוריים בני מאות שנים, שמחזיקים מעמד יותר טוב מכל תעודה שקיבלתי בחיי. הגרמנים יודעים לייצר ניירות שמחזיקים יותר מאנשים. זה ידוע). סרקנו ומיינו מסמכים ותמונות עתיקות, ורוית ביד אמן עיצבה לנו עץ משפחה מרהיב שיזכר לדורות (תרתי משמע).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לא יודעת אם רואים בתמונה, אבל בנוסף ל-16 דורות מתועדים, מצורפות תמונות של בני המשפחה שלנו, סבא וסבתא שלי, הורי סבתי, סבא של אמי, וגם סבא וסבתא של סבתא אילזה שלי מהמאה ה-19 (התמונה השמאלית ביותר משמאל, צולמה ב-1860)

דורות על דורות של רופאים.

שורשים עמוקים ועלווה רחבה.

עץ השורשים תלוי אחר כבוד על הקיר המרכזי בפינת האוכל בבית הורי.

עיצוב גרפי: רוית כהן-שי 0544918332

 בוקר טוב צוהל הרחוב לאן לאן? לגן!

פרטי חובה של עלמה לגן:

חצאית/שמלה √ טייץ תואם √ תסרוקת  √ סיכות לשיער  √ שקית עם קרקרים לדרך  √ תיק של הגן  √ תיק לשים חפצים שחייבת לקחת לגן  √ בובה/ציור/משחק  √

פריטים אופציונליים לגן:

כל אקססורי / משחק / טוש / ציור שאנחנו (מתייאשים ו)מסכימים באותו הבוקר.

אין מה לומר. אני תמיד חושבת שהיא לא דומה לי.

הגנטיקה עושה את שלה. (או במילים אחרות: הכינו את ארון הנעליים!)

בחמש-שש שנים האחרונות אני ואמא שלי הולכות לקורס קדרות-אבניים.

כשאמא שלי יצאה לפנסיה החלטנו שזו הזדמנות טובה ללכת יחד לחוג/קורס כלשהו. התחלנו בהרצאות בנושא ספרות עברית שהתקיימו בכל יום רביעי אחרי הצהריים. אחרי שלושה עשר מפגשים ברצף שבהם נמנמתי בהרצאות (ואני דווקא מאוד אוהבת ספרות עברית, זה לא אני, זאת השעה) הבנו שאנחנו צריכות משהו יותר אקטיבי. "לעשות משהו עם הידיים".

במקביל במסגרת הסבת אקדמאים להוראת אומנות – תואר שעשיתי ב"מדרשה", נדרשתי להשלמת נקודות בסדנאות אמנות. וככה הגעתי לאבניים. (וגם להדפס אבל על זה בפוסט אחר).

במשך חמש שנים (או יותר, כבר קשה לספור) למדנו אצל שולה מילר בסדנאות של מוזיאון תל-אביב (מרכז מאירהוף שלאחרונה הודיעו שעומד להסגר ולשנות ייעוד לגני ילדים)

אבל השנה החלטנו לעשות מעשה ולהחליף אווירה ומורה וככה התגלגלנו לסטודיו של רועי מעיין.

איזה כיף! התחלה חדשה, אווירה נהדרת, מורה חדש: מפרגן, מחמיא, מאתגר.

לראשונה זה (כמה אמרנו? חמש? שש?) שנים אני עובדת על פרוייקט חדש ומאתגר. סדרה של כלים מעוטרים בהדפסים מצילומים שלי. לא יכולה כבר לחכות שיצאו מהתנור! (קצת כמו לחכות לפיתוח של נגטיב, אבל בדרך הישנה. לחכות ולחכות. לערבב. לחכות. עוד מעט ולחומר המקבע….)

 פוסט על הבית שלנו התפרסם בבלוג "הביתה"! (לכניסה לפוסט ולבלוג המקסים ה"הביתה", וכאן במאקו עיצוב)

איזו התרגשות!

למי שלא מכיר- יש חיה כזאת: צילומי משפחה.  (מקצועיים, לא מדברת על האלבום בטלפון)

מדובר בסשן צילומים של כשעה-שעתיים, בלוקיישן נבחר, ובו מצטלמים בני המשפחה. בדרך כלל מזמינים אותי לצלם משפחה צעירה בשילוב עם צילומי הריון (אבא+אמא עם בטן+ילד/ה). אופציה נוספת לצילומי משפחה היא לכבוד בר/בת מצווה (בשילוב עם בוק ברמצווש/בתמצווש), או לכבוד יום-הולדת עגול "גדול"- כל ה"מישפוחה" עושה צילומים ביחד לכבוד יום-הולדת 50/60/70/80 של סבא/סבתא, ואז אפשר להפיק מהצילומים פוסטר או אלבום למסיבה. בקיצור: רק צריך את התירוץ המתאים.

כשאנחנו מתאמים את הצילומים אני תמיד ממליצה להביא כמה בגדים להחלפה לכל בני המשפחה (לפעמים בגד אחד "עובד" יותר טוב מאחר בצילומים, וזה גם קצת מגוון) ולהתאים בין הבגדים. אני נותנת מספר הנחיות לבחירת הבגדים מתוך הניסיון שלי בצילומים האלה:

1. להביא בגדים שאוהבים. או שאתם אוהבים את עצמכם בהם. (מדובר בעיקר בעצה להריוניות שגם ככה מתוסכלות מהשינוי הגופני הפתאומי: כדאי להצטלם במשהו שאת אוהבת ועושה לך טוב. אם אלה הצילומים שישארו לך מההריון, כדאי שתוכלי להסתכל עליהם, ועדיף בשמחה.)

2. אפשר להביא אקססוריז. שרשרת/ סיכה/ צעיף (הם גם מוסיפים צבע וטקסטורה לצילומים וגם יש משהו .להתעסק איתו ביד, בהתחלה, כשנבוכים)

 3. כדאי להתאים ברמת ה"חגיגיות" של הבגדים (לא כדאי שאת תלבשי שמלה מפוארת בזמן שבן זוגך לבוש בדגמ"ח וגופיה מתאילנד). וגם התאמה ברמת מזג האוויר (אם את בגופיה כי חם לך, מעיל הצמר של בן זוגך יראה מוזר בתמונה.)

4. מומלץ להתאים בגוונים של בגדי המשפחה (כדי שבתמונות הצבעים ישתלבו באופן נעים ואסתטי)

5.  לא מומלץ להביא בגדים עם טקסט/לוגו גדול (הטקסט תמיד מושך את העין. לא כדאי לעשות סשן שלם של צילומים ובסוף מה שתראו בתמונות זה את הסיסמא המטופשת שכתובה על הטי-שרט)

6. אפשר להשתמש בבגדים עם פאטרנים חוזרים, אבל בחוכמה. (או…. ועל זה רציתי להרחיב)

אין פה ממש עניין של "חוכמה". קשה להסביר מה באמת מתאים למה. אבל לפעמים יוצא לי לצלם מישהו (בדרך כלל מישהי, סליחה על ההכללה) שארזה בתיק לצילומים שילוב מנצח של דברים שפשוט "עובדים ביחד טוב". וככה, הבגדים פשוט משלימים לי את התמונה. תרתי משמע.

 ותודה לכל המצולמים שאישרו להשתמש בתמונותיהם המשפחתיות (בגלוי או בבטן): מתן, גיתית, עירד, שיזף, בארי, עפרי, ליאור, איריס, קלואי, ניל, אורי, רוני, שי, זיו, דפנה, עומר, שחר, איתן, דפנה, אלעד, ארי, מורן, עומר ודרור.

בשנת 2007 הייתי עסוקה בחיפוש אחר עץ.

רציתי צילום של עץ לתלות מעל המיטה.

היה לי בראש עץ. לא ידעתי בדיוק אם אני מחפשת עץ שלם, עם גזע וענפים ועלווה, או רק ענף שלוח. הסתכלתי אז הרבה על עצים וצילמתי.

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

לחץ להגדלה

את התמונות צילמתי בסרטי 120, בהאסלבלד שלי או בהולגה. מצחיק, היום צילומי ההולגה נראים קצת כמו עיבוד של אינסטגרם, אבל אז באמת שלחתי לפיתוח, ולסריקה, וחיכיתי לראות את התוצאות.

אני זוכרת צילומי עץ ליד קריית טבעון, שקדיה ליד נטף, עצי שזיפים פורחים בדרך למטולה.

בשנה הזאת גם הייתי בניו יורק וצילמתי כמה עצים בסנטרל פארק.

באותה תקופה למדתי במדרשה והגשתי את אחת התמונות לתרגיל בכיתה, תמונה רקומה.

בסוף , אחרי כל החיפושים, צילמתי נמר בספארי.

הנמר ניצח.

על סיפור הנמר כתבו גם בפוסט הזה בבלוג "הביתה"