כל פעם שאמא שלי מדברת על הגיל שלה היא צוחקת ואומרת "אני כבר עברתי את גיל ההתבגרות" ומוסיפה "בשנה-שנתיים". (כל מי שמכיר את אסתר עכשיו בטוח מחייך לעצמו. )
אז בסוף שנות החמישים אמא שלי באמת היתה בגיל ההתבגרות.
אני לא יודעת מי צילם את התמונה הזאת, אבל היא תמונה יפהפיה בעיני. כל כך לא אופיינית לצילום במצלמה ביתית בתקופה הזאת (או בכל תקופה): תוך כדי תנועה, מתוך המים. ולמרות הקומפוזיציה המושלמת – נראית לא מבויימת בכלל. כמעט כאילו לא היתה שם מצלמה או צלם.
רגע אחד.
ועבר.
אני ראשון!!…
באמת תמונה מיוחדת. וגם הפוסט עצמו כתוב ממש יפה.
(אם זה נשמע כמו התחנפות אז את צודקת. אני פשוט עדיין בונה על הבצק סוכר מהפוסט הקודם..)
אהבתיאהבתי
אני לא מ א מ י נ ה שאתה אוכל את הגועל הזה. טוב אם אתה בעניין אז נסדר לך משהו (:
אהבתיאהבתי
פוסט מקסים
אהבתיאהבתי
ונכון שכל מי שמכיר את אסתר מחייך עכשיו, אבל נראה לי שאסתר מחייכת כרגע יותר מכולם: "הצליח לי עם הילדה הזאת…"
אהבתיאהבתי
חחחחח…
גם עם הילדה השניה הצליח. תיזהר לפני שאתה מסתבך פה
אהבתיאהבתי
אכן,אני מחייכת ! ובעיקר כשאני חושבת כמה שנים עברו מאז גיל ההתבגרות שלי….
אהבתיאהבתי