איך יודעים שבא אביב?

אחרי שנת החורף הארוכה, בבת אחת, כאילו בפקודה משמיים (או אולי מהשורשים) כל הצמחיה בוונקובר התחילה להנץ, ואז לפרוח. נסענו לחופשת פסח בארץ, והשארנו מאחור ונקובר גשומה, אפורה, אך מלאה ניצנים. חזרנו אחרי שבועיים ביום שמשי במיוחד הישר לוונקובר פורחת באלף צבעים.

במיוחד בלטה פריחת הדובדבן. כל הרחובות נטועי עצים פה בוונקובר, בדרך כלל כל בלוק משני צדדיו נטועים אותו סוג של עצים. הבלוק שלנו ברובו עצי דובדבן, משני צידי הכביש. הדובדבן פרח במלוא תפארתו במשך כשבועיים-שלושה, (באיחור רב – כך הסביר לי נהג מונית מקומי, בגלל החורף הקר שהיה), לפני שעלי הכותרת החלו לנשור. כך היה עם כל סוגי העצים המקומיים, בכל בלוק ניתן היה לראות צבע שליט – ורוד או בורדו או לבן.

אביב בונקובר
הרחוב שלנו כפי שנגלה לנו כשחזרנו מהארץ
אביב בונקובר
הרחוב שלנו מהצד השני
אביב בונקובר
פריחת הדובדבן. קודם הפרחים, רק אחר כך העלים

אביב בונקובר

אביב בוונקובר
הכל מתחדש
אביב בונקובר
העיר פורחת באלף צבעים

אביב בונקובר אביב בונקובר אביב בונקובר אביב בונקובר אביב בונקובר

מתברר שגם העץ עליו תלויה הנדנדה שלנו – הוא עץ דובדבן. כך יכולנו לבחון מקרוב את הפלא. העץ שהיה עירום כל חודשי החורף בבת אחת החל להנץ ולפרוח כולו בוורוד. אחר כך מתחילים לצמוח העלים הירוקים, ואז מתייבשים ונושרים בבת אחת עלי הכותרת הורודים, והעץ נשאר ירוק. שיעור קצר בבוטניקה פה מול הבית. בוקר אחד קמנו לרחוב מכוסה עלי כותרת וורודים, ואחרי כמה ימים הם הרקיבו, וזהו. נגמרה פריחת הדובדבן.

אביב בוונקובר
תוך כמה ימים כל הרחוב היה מלא עלי כותרת

וכך זה עם כל פרחי הגינה שלנו. הצמחים שהתכופפו מעומס השלג בחורף האחרון, באורח פלא התאוששו, הזדקפו, והחלו לפרוח במגוון צבעים. ולמרות שהיו פה עדיין ימים קרים וגשומים, מתובלים בימי שמש עזה, הצמחים יודעים מה תפקידם בטבע. אותי זה הדהים, לא פחות. לתומי חשבתי שכל הצמחים מתו בחורף הקשה, אבל הטבע חזק בהרבה ממה שאני חושבת. בלי טיפול מיוחד, אפילו מבלי לפזר חומרי דישון, אחד אחד הצמחים התאוששו וחזרו לחיים.

כשהולכים פה ברחובות אפשר לראות שבכל כמה ימים מגיע תורו של צמח אחר לפרוח, כל צמח בזמן אחר מתחיל להנץ, וכמו נותן את כל כולו למופע חד-פעמי וקצר. כל צמח פורח בשיא תפארתו למשך כמה שבועות, וזהו, נושר ונשאר ירוק, עד המופע של השנה הבאה.

אביב בונקובר
הגינה שלנו פורחת

אביב בונקובר

אביב בונקובר
גם הגינה שלנו פורחת בכל מני צבעים
אביב בונקובר
בגינה של השכנים. פתאום כל העיר התמלאה בצבעונים לאיזה שבועיים

אביב בונקובראביב בונקובר אביב בונקובר

והנה הגיעה העונה שכל הוונקובראים מחכים לה: הקיץ. כל כך יפה פה בקיץ!

לתמונות של וונקובר בסתיו לחצו כאן, לוונוקבר בחורף לחצו כאן וכאן ניתן לראות את ארבע עונות השנה בגינה שלנו.

המשפחה המטיילת

תמיד חלמתי שנהיה "משפחה מטיילת". משפחה כזאת שקמה בבוקר שבת, אורזת תיקים וסנדויצים ויוצאת לטייל. בארץ ניסינו לעשות את זה מדי פעם. היתה שנה שיצאנו אחת לחודש עם חברים לטיול משפחות קצר, אבל אחת לחודש זה רק בחודשי החורף, וזה לא החזיק הרבה. ניסינו כוחינו גם בארגון טיולים קצרים בעצמינו בסביבה הקרובה יחסית, רק אנחנו או עם סבאסבתא. טיילנו בכמה מהמסלולים הקרובים המומלצים למשפחות: נחל אלכנדר, מקורות הירקון, בריכת הנופרים, ושמורת אנטיפטרוס, תל חדיד, יער אילנות, עין השופט, רמת הנדיב, פארק חוף השרון, וכל מני מסלולים קצרים באיזור המרכז. אבל אף פעם לא היינו "טיילים". לא בעיני לפחות.

וכאן, מאז שהגענו לוונקובר, איכשהו, אנחנו מטיילים המון. כאן כולם מטיילים. יוצאים ל"הייק" קוראים לזה, וזה משהו מאוד קנדי. כולם אוהבים את ה-Out Doors. ברגע שיוצאת קרן השמש הראשונה מיד כולם בחוץ – עושים ספורט, מטיילים. גם במהלך כל החורף אנשים פה מטיילים (אבל זה לא בשבילנו. שעה בחוץ בטמפרטורה נמוכה מספיקה לי), ומרגע שמתחמם אז בכלל. הגשם התמידי לא מרתיע אותם.

הטבע פה מאוד קרוב. גם העיר עצמה מאוד יפה ועשירה בפארקים ובצמחיה, וגם הטבע פשוט קרוב, טכנית. ב-20 דקות נסיעה אפשר להגיע לטבע-טבע, לא "טבע עירוני" או פארק. כל הצילומים בפוסט צולמו (כמעט כתבתי "נלקחו"… פחות משנה פה ואני כמעט לא פוצה את הפה אבל זה מחלחל מתברר), בקיצור צולמו במקומות במרחק עד שעה נסיעה מהבית שלנו במרכז וונקובר. ללא שיט במעבורת, לפעמים כולל נסיעה ברכבל במעלה הר. אנחנו גרים במקום יפהפה, אין מה לדבר. לא סתם כל לוחית רישוי מקומית מתחילה במשפט "Beautiful British Columbia".

טבע בתוך ונקובר עצמה:
המשפחה המטיילת
ונקובר, מבט מפארק קווין אליזבת
המשפחה המטיילת
דאון-טאון ונקובר, מבט מפארק פולס קריק
המשפחה המטיילת
הפארק ליד הבית של חברים, Trout Lake, Vancouver
Trout Lake, Vancouver
המשפחה המטיילת
מוזיאון המדע, ונקובר, מבט מהכפר האולימפי
המשפחה המטיילת
גשר האריות, ונקובר, מבט מסטנלי פארק
המשפחה המטיילת
רוכבות בפולס קריק
המשפחה המטיילת
סטנלי פארק, ונקובר
המשפחה המטיילת
אינגליש ביי, ונקובר
המשפחה המטיילת
אינגליש ביי, ונקובר
המשפחה המטיילת
Wreck Beach, שלרגלי אוניברסיטת UBC, שהוא חוף מדהים ביופיו (וגם חוף נודיסטים)
המשפחה המטיילת
ההורים שלי מצלמים, החוף של UBC, ונקובר
המשפחה המטיילת
חוף UBC, ונקובר

וגם העובדה שעובדים חמישה ימים בשבוע עוזרת. סופשבוע שמורכב מיומיים שלמים זו מתת-האל למדינות המערביות. חבל שדווקא אנחנו, שהמצאנו את השבת, נשארנו רק איתה. תחשבו מה זה לקום בבוקר, לארוז תיקים ומצלמה וסנדויצים, לצאת לטייל טיול נהדר, לחזור הביתה עייפים בערב, ומחר – עוד שבת! אפשר ללכת לבריכה / למוזיאון / לחברים.

בארץ סופי השבוע שלנו כל כך עמוסים, גם במשפחה (שני צדדים תודה לאל), גם להספיק לראות חברים, וגם לנסות לעשות משהו ביחד – בריכה, מוזיאון, טיול… אי אפשר להספיק הכל. בטח לא להספיק לנוח.

וכאן, הפנאי מאוד מוערך. אנשים עושים ספורט, מטיילים, יש להם תחביבים. בכל יום שני בבוקר אנשים שואלים זה את זה: מה עשיתם בסופשבוע? נסעתם לאנשהו?

אז כן, בוודאי, נסענו! טיילנו. אם במנשא או ברגל, אם לבד או עם חברים, וכשסבאסבתא באו לבקר אז איתם, טיילנו פה בוונקובר בסטנלי פארק, בג'ריקו ביץ', טראוט לייק, ובאינגליש ביי, בחוף Wreck Beach ב-UBC, בפארק טרה נובה בריצ'מונד הסמוכה, כפר הדייגים סטיבסטון, הגשרים התלויים בקפילנו והסכר הסמוך לו, רייס לייק, אליס לייק, בונטזן לייק, הר גראוס, ווייט רוק, וויט קליף, סקוואמיש, מפלי שנון, דיפ קוב, לין קניון. מי שקרא על לכאן בטח שם לב לשמות הדומים… הקנדים לא מקוריים בשמות שלהם.

ואנחנו ממש לא "טיילים" אמיתיים יחסית למשפחות פה. הכל יחסי.

טיולים רגליים במרחק נסיעה של עשרים דקות עד שעה ממרכז וונקובר:
המשפחה המטיילת
Cleveland Dam, ונקובר
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Sea to Sky Gondola
המשפחה המטיילת
Alice Lake
המשפחה המטיילת
Grouse Mountain
המשפחה המטיילת
הנוף מ- Grouse Mountain
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
טיול עם חברים ב- Buntzen Lake
המשפחה המטיילת
Capilano
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Rice Lake
המשפחה המטיילת
Shannon Falls – המפל השלישי בגובהו בבריטיש קולומביה
המשפחה המטיילת
טיילת סטיבסטון, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
אווזים בסטיבסטון, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
פארק טרה נובה, ריצ'מונד
אווזים בפארק טרה נובה, ריצ'מונד
המשפחה המטיילת
Deep Cove
משיטים קנו ב-Deep Cove
המשפחה המטיילת
Lynn Canyon
המשפחה המטיילת
אוכלות סנדוויצ'ים ב- Lynn Canyon
המשפחה המטיילת
שפל ב- White Rock
כל הקישורים לאתרים מופיעים בלחיצה על שמם ברשימה (לא ליד התמונות). למתעניינים בטיול בוונקובר אשמח לתת יותר מקישורים (:

הופה הופה רייטר

יש שיר ילדים גרמני ידוע, שאני גדלתי עליו:

"Hopa hopa reiter

wenn er faellt dann  schreit er

Faellt er in den Graben

Essen ihn die Raben

Faellt er in den Sumpf

Macht der reiter Plumps"

ובתרגום חופשי:

"הופה הופה הרוכב,

כשהוא נופל, הוא בוכה

כשהוא נופל לתוך התעלה,

העורבים אוכלים אותו

כשהוא נופל לתוך הביצה, עושה הרוכב פלופ!"

כן, השירים הגרמנים כנראה אכזריים כמו סיפורי הילדים הגרמניים…

כשאני ואחַי היינו קטנים הסבתא הייקית שלנו – סבתא אילזה, היתה שרה לנו את השיר הזה. זה הולך ככה: מושיבים את הילד על ברכי המבוגר השר, עם הפנים אחד אל השני, ומחזיקים את הידיים. המבוגר מתחיל לשיר ולהקפיץ את הברכיים (עליהם יושב הילד המתגלגל מצחוק) בתנועת רכיבה על סוס. בשלב ה"פלומס" (כשהילד כבר לא יכול להתאפק מרוב צחוק והתרגשות) מפילים אותו אחורה בצחוק גדול (אצלינו גם מוסיפים דגדוגים בקטע הזה).

בחיפושים שלי ברשת אחרי השיר ומילותיו גיליתי שיש לשיר עוד כמה בתים, וורסיות נוספות, וגם שחלק מהאנשים לא מפילים אחורה את הילד אלא בין הברכיים של המבוגר, אבל אצלינו זה עובד ככה.

אחרי שסבתי נפטרה, כעבור שנים, כשהתחילו להצטרף נכדים למשפחתינו, דווקא אמא שלי (הלא-ייקית) לקחה על עצמה את ביצוע השיר לנכדים,

וכולם, בתורם, מתגלגלים מצחוק.

הופה הופה רייטר הופה הופה רייטר הופה הופה רייטר

אף אחד מהילדים לא יודע בכלל את משמעות המילים (הגרמניות, הלא-עדינות), אבל זה לא משנה לנו.

אני שרה את השיר עם טעויות רבות (אני לא דוברת גרמנית), אבל מקפידה להמשיך את המסורת, בין מפגש אחד לשני עם סבתא אסתר.

הופה הופה רייטר

לצפיה בסרטון של השיר לחצו כאן, לתרגום המילים לחצו כאן, לסרטון של סבתא ייקית בביצוע מלא שמצאתי לחצו כאן

בכורה

לכבוד חג הביכורים רציתי לספר על הבת בכורה שלי: עלמה.

בת בכורה

עלמה היא בת בכורה, בת חמש ועשרה חודשים, אחות גדולה לתמר בת השלוש וחצי.

לפי "מה שאומרים", לפי מה שקראתי, לפי "מחקרים" ובעיקר לפי שיחות עם אמהות חברות שלי – היא ילדה בכורה קלאסית: היא בעלת ביטחון עצמי, בוגרת, אחראית. חשוב לה "לרצות" אותנו – ההורים והמבוגרים, יש לה דרישות גבוהות מעצמה, היא חוששת לאכזב, פרפקציוניסטית, הישגית.

בת בכורה

והיא גם –

הילדה הכי "טובה" שיש. אפשר לדבר איתה שיחות ארוכות, היא מקשיבה ומפנימה, וזוכרת. כיף לבלות איתה, נעים לשוחח איתה. היא סקרנית ומתעניינת. אפשר לדון איתה על דברים, היא קשובה וניתנת לשכנוע. היא אכפתית, ואמפתית. היא חברה טובה, היא כייפית ומצחיקה.

היא אחות נהדרת לתמר. אוהבת, מדברת, מחבקת, משחקת. היא דואגת לתמר ומרגישה אחריות כלפיה, היא מלמדת את תמר ומסבירה לה ועוזרת לה וגם שומרת עליה (ומעירה לה ומתקנת אותה גם). היא נדיבה כלפי אחותה – משתפת אותה, חולקת איתה, מתחשבת בה. "בואי תמר" אני שומעת את עלמה מהסלון, "אני מרשה לך לעזור לי לקשט את זה" (פרוייקט שעלמה קיבלה לשעורי בית). זה לא שהן לא רבות ומקנאות חלילה, אבל מהצד זה נראה שקודם כל הן אוהבות ודואגות אחת לשניה, שזה טבוע בהן.

היא עדיין מפתיעה אותי, כל הזמן, ותמיד לטובה.

בת בכורה
מקריאה לתמר
בת בכורה
צופות ביחד בסרט מפחיד (בטח פרוזן)
בת בכורה
אחות גדולה
בת בכורה
כותבות ברכת יומולדת לאבא
בת בכורה
אחות גדולה חותכת פנקייק לאחותה

בת בכורה

והיא גם חכמה ומצחיקה ויפה ויצירתית, ובעלת כישרון דרמטי וזיכרון של פיל. כיף לבלות איתה זמן, וכיף לתת לה מתנות כי היא שמחה מהן כל כך, וכיף להכין לה אוכל טעים כי היא נהנית ממנו ויודעת לשבח, והיא מפרגנת ויודעת להחמיא. והיא יודעת לחבק ולנשק ולא מתקמצנת (במיוחד אם אני מבקשת).

בת בכורה
בחנוכה קונצרט של בית הספר, מול מאות אנשים
בת בכורה
בהופעה פרטית לנו

בת בכורה

היא נהדרת בכל מובן, היא עולה על כל תקווה שהיתה לי ל"אם תהיה לי בת, איך תהיה הבת שלי…"

בת בכורה
גאה בעצמה בסקי
בת בכורה
לסביון אין ריח טוב
בת בכורה
שמחה ממתנת היומולדת שלה – אופניים

בת בכורה בת בכורה בת בכורה

בת בכורה

ואני חושבת הרבה, כמה אני שמחה שהיא הבת שלי, הילדה הזאת. אם הייתי ילדה הייתי רוצה להיות חברה שלה. היא בנאדם מקסים, וככה היא מעצמה. אני מזכירה לעצמי שהתפקיד שלי כאמא שלה הוא לכוון אותה קצת, ולעזור, וחושבת ש"רק שאני לא אפריע יותר מדי" כי יש בתוכה כבר את הכל.

ואז אני חושבת כמה כבד "עול הבכורה", הציפיות, הלחצים. ומיד אני נמלאת רגשות אשמה, אני אמא, וחצי פולניה  – רגשות אשמה הם מנת חלקי בכל יום. אני כועסת על עצמי שאני "מצפה ממנה" ליותר מדי, שאני "מכריחה אותה". שאני מזרזת אותה לגדול – להתמודד (חוג שחיה למשל). שאני לא משבחת אותה מספיק, או שאני משבחת יותר מדי. אני מזכירה לעצמי שהיא אמנם ה"גדולה שלי" אבל עוד לא בת 6. והיא תולה בי עיניים כאלו, מצפות, כאילו אני יודעת מה אני עושה.

ואי אפשר להתעלם מה"מיקום" במשפחה. אין מה לעשות, הן לא בנות אותו גיל והיחס שונה, לפעמים. וגם האופי של שתיהן שונה, ואז "כשעלמה היתה בגילה לא היינו מסכימים", וכל הדיון נפתח מחדש.

בת בכורה

ילדה שלי. עלייך נפל העול להיות בת בכורה, ובאותה הזדמנות נפלה בחלקך הזכות להיות – כן, בת בכורה. אני חושבת שאת ממקסמת את המצב.

קיבלת את ה"בכורה" ביושר, ושוב, את עושה את זה הכי טוב שאת יכולה, הכי טוב שאפשר. בת בכורה קלאסית-מיוחדת-אהובה. שלי.

בת בכורה
"סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים" שבועות 2017