הקציצות של אמא שלי – כשהן טריות טריות מהמחבת – ממממ…. – אחד הדברים האהובים עלי. (שוב חברי הטבעונים מחסירים פעימה. בשר?! בקר?!)
עוד מילדות: חמות מהמחבת (מהנייר הסופג, בכל זאת משפחה של רופאים), או קרות מהמקרר עם מלפפון חמוץ וחרדל (אחרי בית-ספר עם פ.), בפיתה, בסנדוויץ, ארוחת לילה, נשנוש בעמידה, או במחנה 80 כשההורים באים לבקר (עם סלט תפוחי אדמה).
וכנראה מגיל שהבננות עומדות מספיק יציב הן רוצות לטפס על כיסא ולעזור.
לערבב ולערבב, להוסיף חומרים, ללבב את הקציצות בידיים רטובות, להניח בצד… ולחכות שהן מוכנות וריחניות אחרי שסבתא מטגנת. לא גדולות מדי ולא קטנות מדי. שאפשר לתפוס בשתי אצבעות ולטעום, רגע לפני הארוחה.
אני לא מתיימרת להיות בשלנית גדולה, או אובייקטיבית, אבל זה מתכון מנצח!
אגב בתמונות בספר מתכונים מימין זו לא עלמה. זאת נגה, אחיינית שלי, הנכדה הבכורה שגם היא בגיל קצת פחות משנתיים התנדבה לעזור… אי שם בשנת 1999 בערך.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
Great post, I loved it! 🙂
>
אהבתיאהבתי
מתה עלייך!
אהבתיאהבתי
מקסים כמו תמיד!
נוסטלגי כמו שאני אוהבת
ומעורר תאבון😋
אהבתיאהבתי
תודה! את מוזמנת היום לארוחת צהריים (:
אהבתיאהבתי
Nice, pictures that make me hungry
Ran
אהבתיאהבתי
ממש! אני מיד הכנתי לי
אהבתיאהבתי
נהדר גלית. אין כמו בישול בין דורי ממתכון משפחתי כדי לעורר את בלוטות הטעם והנוסטלגיה וההתרגשות
אהבתיאהבתי
(: בלוטות הנוסטלגיה עובדות פול טיים אצלי
אהבתיאהבתי