Snow day זו הגרסת הקנדית ל"המורה חולה יש שיעור חופשי" של ילדותינו.
אני: בננות יש היום Snow Day, הודיעו שבית-הספר סגור.
עלמה: יש! אפשר אייפד?
תמר: יש! אפשר אייפד?
כעבור שעה:
עלמה: אמא, אפשר שמישהו יבוא אלינו? אפשר לעשות משהו עם מישהו? אפשר פליידייט? אפשר לנסוע למישהו?
אני (בשקט): חשבתי שנלך לעשות מזחלות בפארק.
שתיקה.
אני (מחפשת פתרון שיתאים לשתינו – עלמה אוהבת החברה ואני הסמי-מיזנטרופית): אין לנו חברים שגרים קרוב. יודעת מה אולי סוזנה והבנות שלה ירצו לבוא לפארק גם.
עלמה: ייייששששש!!!! כןןןןן!!!!
* * * * *
כעבור 10 דקות:
אני: קבעתי ב-10:30 עם סוזנה מהכדורגל והבנות בפארק.
עלמה: יייששששש! (מתחילה להכין לעצמה ארוחת בוקר ולהתכונן)
תמר: (באמצע משחק) לאאאאא. אני לא רוצה ללכת. למה אף אחד לא שואל אותי?! אתם לא יודעים שבדיוק הבטחתי לדמבו יום כיף איתי.
אני לעלמה: תנסי לשכנע את אחותך שיהיה כיף, תעשי לי טובה.
* * * * *
כעבור שעה, לבושות במיטב בגדי הסקי, מוכנות עם ציוד להכנת איש-שלג ושתי מזחלות. יוצאות החוצה לכמות שלג שלא נראתה פה מזמן:
עלמה: יה איזה כיף! אמא תצלמי אותי!!
תמר: מממממ… טועמת שלג מפינות שונות בגינה.
אני: וואו אתן מוכרחות לראות מה הולך פה בחצר האחורית. רגע רגע אני חייבת לצלם.
כעבור רבע שעה:
אני: בואו כבר בנות, אמרנו להם שנהיה שם ב10:30 ואנחנו עוד לא בחצי הדרך
עלמה: נכון נכון בואו.
תמר: רגע אני רק חייבת לטפס על גבעת השלג הזאת. ווהו!! יה איזה מגניב. תראו איך אני עולה! ווהוו! אמא תצלמי אותי. וואו ואיזה כיף על גבעת השלג הזאת. ווהו!
כעבור רבע שעה:
אני (מזיעה מרוב שכבות, אבל מאבדת תחושה באצבעות הרגליים) : מפטפטת עם סוזנה בפארק
עלמה ותמר: גולשות עם החברות במדרון המתון. מתהפכות, צורחות, נהנות, עולות חזרה בריצה לראש המדרון וגולשות שוב. מנשנשות את השוקולד צ'יפס שהביאו בתור עיניים לאיש שלג ולכיבוד.
כעבור שעה ומשהו:
סוזנה (באנגלית): עוד חמש דקות הולכים. קפאו לי האצבעות בידיים.
חמש הבנות: Nooooo!
כעבור רבע שעה:
אני וחמש בנות צועדות חזרה לבית שלנו לפליידייט וארוחת-צהריים. סוזנה נוהגת באוטו שלה בנונשלנט כאילו היא לא חוצבת דרך בעשרים ס"מ שלג בתולי שגלגל מכונית לא נגע בו. אני מסתכלת בה בהערצה. טוב היא נולדה פה – אני מנחמת את עצמי. אני יודעת לחנות במקביל בתל-אביב.
כעבור שעתיים, שני מתקני ייבוש מלאים ציוד שלג בשלבי רטיבות משתנים, כל כריות הספה מרצפות את ריצפת הסלון, כל הברביות פזורות בסיטואציות משחק שונות, הבנות לבושות במיטב בגדי-הבלט שיש, אחרי מרק תירס וספגטי עם כדורי בשר לחמש בנות ושתי אמהות –
סוזנה: צריך לסדר אנחנו הולכות
אני: עלמה ותמר צריך לעשות חוברת בעברית ולהתאמן על הפסנתר
עלמה ותמר ושלוש חברותיהן: Nooooo
* * * * *
ערב, בית משפחת משאל:
רם: מחר אולי שוב יהיה Snow day. צריך לראות כמה שלג ירד בלילה.
אני: הלוואי ויהיה ואני לא אצטרך לנהוג לבית-הספר
עלמה: אני רוצה שיהיה בית-ספר ואני אוכל לפגוש את החברים שלי
תמר: אני נשארת בבית
* * * * *
בוקר: המייל המודיע אם בית-הספר נפתח היום או לא מגיע בסביבות 6:00 בבוקר.
רם מתנדב לקחת את הבנות היום לבית-הספר, אני אסע באוטובוס.
עלמה: יש היום בית ספר? יש! יש היום מסיבת טו' בשבט ויש לי ג'ים ויש דרמה ויש לי בהפסקה מפגש של Earth savers
תמר: ללללאאאאא. לא הספקתי לשחק בברביות בכלל. יש להן מסיבה. אני לא יכולה לבוא לבית-ספר.
כעבור שעה:
רם, עלמה ותמר נסעו לבית הספר
אני יושבת לכתוב פוסט על ה-Snow day. כבר עברתי את כל שלבי האבל (שאין יום חופש)
הפחד (לנהוג, ומה יהיה מחר?)
ההתפעמות מהשלג שבחוץ (מחזה עוצר נשימה, מצד שני הבטיחו שהיום ירד גשם, והנה שוב יורד שלג. מה יהיה מחר???)
וההשלמה (בסוף השבוע אני מצלמת בת-מצווה. אני אצטרך למצוא איך להגיע לשם).
ושהיה יום טוב ולבן לכולנו
* * * * *
פוסטים קודמים של ישראלית בשלג: השלג הראשון שלנו כאן שהיה יפה מכל, עשרה דברים שאפשר לעשות בשלג, ארבע עונות בגינה, ה-21 בדצמבר – היום הראשון של החורף, השלג האחרון לעונה.
