מסיבת בלוק

הרגע חזרנו ממסיבת בלוק. מסיבה שכונתית, באמצע הכביש, בין הבתים ברחוב שלנו.

תכל'ס זה היה הבלוק של אחותי אבל היא הזמינה אותנו להצטרף (ואנחנו גרים באותו רחוב במרחק כמה בלוקים גם ככה).

זו היתה יוזמה של שני שכנים. הם עברו בין הבתים והזמינו את כולם כבר לפני כמה ימים, חילקו פלאיירים, וביקשו שכל מי שיגיע יבוא משהו לאכול, +כיסא, שולחן, כאלה. ברור שלא רציתי ללכת (צריך לדבר עם אנשים חדשים) אבל רם אמר שיהיה מגניב (היתה כזו מסיבה בבלוק שלנו כמה ימים לפני שהגענו, הוא הלך), ושין אחותי ונטע באות, אז הכנתי עוגיות שוקולד צ'יפס ובאנו.

הם סגרו את הרחוב לאורך בלוק אחד, הביאו כיסאות, ברביקיו, שולחן לאוכל, כלים חד פעמיים. השכנים המארגנים הביאו צידנית מלאה בשתיה קרה, גירים צבעוניים לילדים, בועות סבון. לאט לאט הגיעו עוד ועוד אנשים, כל אחד הביא משהו מהבית – מזרן, עוד כיסא, כשלברביקיו נגמר הגז מישהו אחר גרר את הברביקיו שלו מהבית.

מסיבת בלוק

הגענו די בהתחלה, קצת במבוכה הצגנו את עצמנו, כל אחד אמר איפה הוא גר. גם הם לא מכירים האחד את השני. "אה אתם מהבית הירוק? אנחנו מפה בבית החום, גרים פה כבר ארבעים שנה. ממול גרה פאם, היא משכירה ללורי וג'וליה. זה הבן שלי (מציג את בנו השחור, הוא לבן), אתם רואים שאנחנו לא דומים". הם חיים שם כבר שנים, אבל כמה פעמים אתה פוגש את השכנים ברחוב? הילדים לומדים בבתי ספר שונים, חלק מהשכנים מבוגרים, הרבה בתים מחולקים ומושכרים לזוגות צעירים ולסטודנטים.

לאט לאט הגיעו עוד אנשים. מבוגרים וצעירים, כמה משפחות. ישבו, שתו בירה, פטפטו, הכירו. אלינו התקרב מיד אביחי, הוא ופסקל אשתו עברו לפני שבועיים ממונטריאול בעקבות עבודה. הוא ישראלי, שמע את ה"ניגון" של העברית שלנו מרחוק ובא לבדוק מי מדבר עברית. הם מצפים לילד, היא לא עובדת, התחילה את חופשת הלידה שלה (שנה חופשת לידה. חצי שנה ראשונה מקבלת 75% מהשכר שלה, בחצי השנה הנוספת 50%). עם הבנות שלנו התחילה לשחק לורי, צעירה ששוכרת אצל פאם יחידת דיור. היא גם עברה לא מזמן, והיא שיחקה עם הבנות בדיגדוגים ומשחקי ידיים, למרות שהן לא מדברות אנגלית. הן התאהבו בה מיד.

מסיבת בלוק

מסיבת בלוק

מסיבת בלוק מסיבת בלוק מסיבת בלוק מסיבת בלוק

תמרול במסיבת בלוק
צילום התמרול: נטע

לקראת השעה שבע כל איזור המסיבה היה מלא, אנשים אכלו, אחרים סתם ישבו על הדשא. חלק ישבו ופיטפטו על הכיסאות, אחרים בעמידה. להקה בת ארבעה נגנים התחילה לנגן ולשיר. הבננות רקדו, ורצו בין האנשים אוספות לעצמן חברים חדשים (מבוגרים דווקא).

מסיבת בלוק מסיבת בלוק מסיבת בלוק מסיבת בלוק

מסיבת בלוק מסיבת בלוק

כל כמה רגעים ניגש אלינו מישהו, הציג את עצמו, פתח בשיחה. אלן (השכן המארגן) ביקר שלושה שבועות בישראל לפני כמה שנים. מישהי פיטפטה איתי על תמר, ועל השם תמר, שנפוץ גם בקהילה שלה (היא ארמנית במקור). אחרת שיבחה בפני את עלמה על איך שהיא רוקדת. איש אחד ניגש אלי והחמיא לי על הצלחת שבה הגשתי את העוגיות (אמא שלי הכינה אותה בחוג קדרות). עם פסקל שבהריון דיברתי על חופשת הלידה שלה ועל הלידה המוקדמת של עלמה. וכל זה באנגלית הרצוצה שלי כשאני משתדלת להמעיט בדיבור ולסיים בזריזות ובהצלחה כל משפט שאני מתחילה.

וכולנו הרגשנו בנוח, ונעים, ושמחנו כל כך שבאנו. גם אנחנו כאורחים מהבלוק הסמוך ("ברוכים הבאים לונקובר! בהצלחה!") גם הבנות ששיחקו מיד עם כמה ילדים אחרים, ונהנו מתשומת לב המבוגרים. גם כל הסובבים אותנו. נראה שכל אחד מצא את מקומו

מסיבת בלוק מסיבת בלוק

מה זה?! הקנדים לא ידועים כאנשים קרים? כל אחד לביתו? סגורים? למה הם כל כך נחמדים אלינו? מי בכלל יוזם כזאת מסיבה, סתם כך ביום שישי אחר הצהריים באוגוסט? לא מסיבת צעירים דווקא, לא לכבוד איזה חג. פשוט בשביל הקהילה. כדי שנכיר אחד את השני. כדי שיהיה נעים לעבור ברחוב, אולי ניפגש מדי פעם על המדרכה. והגיעו ככה אנשים, בכל הגילאים, ושוחחו מבוגרים עם צעירים וההפך, ונהנו ממזג האוויר וממוזיקה טובה ואוכל טעים.

שוב הופתעתי לגלות שהם פשוט אנשים לא צינים. אין פה שום אינטרס חבוי. הם לא מכירים, וישמחו להכיר. זו כל המטרה. וזה מפתיע אותי כי אנחנו – הישראלים – מצטיירים בעיני עצמנו כאנשים חמים, פתוחים, וחברותיים.

ולא רק שאני לא מדמיינת מסיבה כזו אצלינו ברחוב המעגל ברמת גן, גם לא נראה לי שהייתי באה.

מסיבת בלוק מסיבת בלוק

אולימפיאדה

איזו אכזבה האולימפיאדה הזו.

לא מהספורטאים חלילה, מהמשחקים עצמם או מההשגים. ממש לא.

פשוט מאז שאני ילדה אני אוהבת לצפות באולימפיאדה. אני זוכרת את עצמי צופה בטקס פתיחת האולימפיאדה ב-1984, מול הטלויזיה אצל חברים של הורי בחיפה. כילדה הייתי צופה בכל התחרויות ששודרו (קיץ, חופש גדול, ערוץ אחד), ובעיקר האתלטיקה, השחיה וכמובן התעמלות הקרקע והמכשירים שריתקו אותי. הייתי צופה עם אבא שלי בריצות הקצרות, אני זוכרת את המרתון, מירוצי השליחים וריצת המשוכות. הייתי מתרגשת בשביל המתעמלות הצעירות והשריריות של התעמלות הקרקע. אני וחברות ילדותי הערצנו את הסרט "נדיה" וצפינו בו שוב ושוב (עד לא מזמן. אחלה סרט).

ההזדהות עם המתחרים: ההתרגשות איתם מהמעמד, והקושי על פניהם בהמתנה, המתח לפני קבלת הניקוד. הציפייה לתוצאה שתופיע על המסך, ואז ההקלה או השמחה או האכזבה, עוברת כזיק בעיניים, חיוך או לא, ומיד ממשיכים הלאה, מרימים יד וניפוף פרידה, או מחכים לנסיון נוסף לשפר את התוצאה. כמה כוח נפשי.

האולימפיאדה הזו "עברה עלי" בונקובר, והיא החלה שלושה שבועות אחרי שהגעתי עם הבנות לכאן. בלי כבלים ובלי טלויזיה (היא עוד לא הגיעה, קיבלנו אותה מתנה לפותחי חשבון הבנק) צפינו בשידורים דרך אתר החדשות הקנדי ה-CBC. סרטוני הוידאו באתרים הישראלים לא נפתחים כאן, כך שלא יכולנו לראות את התחרויות של המתחרים הישראלים. הקנדים כמובן משדרים את ענפי הספורט שמעניינים אותם, ושבהם משתתפים ספורטאים קנדים, כמו רוגבי, טרמפולינה, קפיצה למים, ריצות, ורכיבה קבוצתית מוזרה על אופניים. ענפי הספורט שהם משדרים מעניינים כשלעצמם, נהננו לראות במשך יומיים קפיצה למים ולעודד את הקופצות הקנדיות, אבל העריכה של השידורים קצת מאכזבת – לא רואים את התחרות כולה אלא השידור עובר מתחרות לתחרות כל הזמן, וקצת קשה לעקוב. אני מניחה שזה ככה גם בארץ. אולימפיאדה אולימפיאדה

אולימפיאדהאולימפיאדה

מתחילת שידור האולימפיאדה הלהבתי את הבנות, וסיפרתי להן כמה שזו תחרות מרגשת, שמגיעים ספורטאים מכל העולם, וישבנו ביחד לצפות סביב המחשב שלי. לא הצלחתי להראות להן תקציר של טקס הפתיחה בשום אתר. חלק מהזמן צפינו בסרטונים ערוכים של מקצה אחד בלבד, או תרגיל קרקע אחד, ובשאר הזמן השארנו ברקע את השידור הישיר. בשום שלב לא הצלחתי להראות להן טקס זכיה במדליה מההתחלה ועד הסוף! הסברתי שזוכים, ואז עולים על הפודיום מקבלי מדלית הארד, ואז מקבלי מדלית הכסף ואז הזהב, ושמושמע ההימנון של המדינה ברקע. אבל לא ראינו טקס כזה, תמיד קוטעים את השידור לפני ההימנון. לא הצלחנו לראות את ההתרגשות של הזוכים מהמעמד המטורף הזה. (אפשר כמובן לחפש ביוטיוב, אבל כל הרעיון זה לצפות בתחרות שלמה, להתרגש, לקוות, ואז לשמוח עם הזוכים).אולימפיאדה אולימפיאדה

חמישה ימים לפני תום המשחקים הגיעה הטלויזיה והתחלנו לצפות בשידורי ה-CBC במסך הגדול.

אולימפיאדה אולימפיאדה אולימפיאדהמה שכן – עלמה ותמר עודדו באופן פעיל את המתמודדים (הקנדים בעיקר אבל גם אחרים), ועלמה שמחה גם בשביל הישראלים וגם בשביל הקנדים "כי גם הם מהקבוצה שלנו". תמר מקפידה לצעוק "וואוו!!!" ולהתלהב מהקפיצות המושלמות למים. בסך הכל נהננו, אבל אני מרגישה חוסר מהחוויה הסוחפת של ימי האולימפיאדה של ילדותי. אולי זו אני שהתבגרתי, אולי זו המולטימדיה שסביבי.

אולימפיאדה
עושות תרגילי קרקע נוסח בננות

בין תיירים לדיירים

הימים הראשונים ברילוקיישן עוברים עלי בהרגשה המוזרה של 'בין תיירים למתגוררים'. מצד אחד אנחנו גומעים את העיר, מחפשים בכל רגע פנוי מקום לנסוע אליו, פארק חדש לגלות, רחוב לתור אותו, מסעדה מעניינת. אנחנו לא חוזרים על אותו מקום פעמיים, כל הזמן מסתובבים ומבלים. ומצד שני בסוף כל יום (ובדרך כלל גם באמצע למנוחת הצהריים של תמר) אנחנו חוזרים הביתה למקלחת (וטיפול כינים שסחבנו מהארץ) ולישון במיטות שלנו. מצד אחד הכל חדש ומסעיר ומבלבל וגדול ומרשים ויפה וירוק ופורח וזורם, מצד שני זה בית, עם ארוחות לבשל וכביסה לכבס וסידורים של בית כמו למיין את המיחזור ולעשות קניות בסופר.

מרגיש קצת כמו Airbnb, רק בבית ממש ממש שווה וחמוד. ושכל הדברים שלנו בו פחות או יותר. ושאני משקיעה הרבה אנרגיה בלהכיר את הסופר והאוטו והדרך לעשות פה דברים. ושהולכים אחה"צ לגינה. ושרם עובד בכל יום. ושלא צריך למהר ולסמן וי על האתרים כי אנחנו פה גם מחר, וגם בקיץ הבא, וגם בשנתיים הקרובות.

מוזר.

מצד אחד כשרואים את הגלידה האהובה עלינו מניו-יורק עוצרים את האוטו בחריקת בלמים כי "חייבים לאכול Cold stone" (כמו בכל טיול שלנו שהופך להיות "טיול קולינארי", שמחשבים את המסלול שלנו לפי הארוחות שצריך להספיק).

מצד שני מבשלים ואוכלים בבית. צריך לשמור על שגרה כלשהי, לדאוג לאכול בריא, לא לאכול בחוץ יותר מדי, לא לדלג על ארוחות. רם הגשים חלום ו"קיבל מאיתנו ליומולדת" מכשיר ברביקיו הממוקם מחוץ לדלת של המטבח. כיוון שרם הוא היחידי שעובד (או נמצא במסגרת) כרגע, הוא מיד השתלב בסדר היום המקומי בו אוכלים ארוחה קלה בצהריים, ומרגיש צורך לארוחה חמה יותר בערב. אנחנו נעות בין ארוחת ערב ישראלית לארוחה חמה איתו בערב.

על המנגל תמרול ואבא

מצד אחד כמו כל התיירים אנחנו נוסעים לכל האתרים התיירותיים ו"כובשים" את כל היעדים שמופיעים בספר: סטנלי פארק, קווין אליזבת פארק, האקווריום, גרנוויל איילנד, הכפר האולימפי, GasTown.מתוקות בקווין אליזבת פארק יער בלין קניון

Lynn Canyon
Lynn Canyon

עלמיק בLynn Canyon

White Rock beach
White Rock beach

שפל White Rock beach

סטנלי פארק
סטנלי פארק. ממש הפארק הלאומי!

גזע עץ סטנלי פארק חוף ים בסטנלי פארק

מצד שני יש לנו "קשרים עם המקומיים" (אחותי ומשפחתה גרים פה כבר שמונה שנים) ואנחנו מכירים דרכם את המקומות ה"שווים" באמת. את חוף הים של ה-Spanish Banks, חוף הים של העיירה White Rock, טיול ב-Lynn Canyon ,את הבריכה הציבורית היפה שנפתחת רק בקיץ, את המקום עם המזרקות לילדים הכי קרוב לבית…

אגב בריכת השחיה – אני לא מצליחה להפנים עדיין את המחיר המגוחך (2.5 דולר קנדי למבוגר, 1.5 לילד בן 3-8) של הבריכה הנהדרת והנקייה הזו. וככה זה בכל הבריכות הציבוריות הפזורות בעיר. איך זה שאנחנו בישראל משלמים 65 ש"ח למבוגר בכניסה בשבת לבריכה שיש בה בקושי חצי מטר של דשא לאדם ?! ג'ריקו ביץ'

ג'ריקו ביץ'
שפל מופלא בג'ריקו ביץ'

ג'ריקו ביץ'

הבריכה
הבריכה העירונית המדוברת

תמר במזרקות עלמה במזרקה

הסכר
Cleveland-dam

מצד אחד אנחנו המון בחוץ, נהנים מהשמש הקיצית ומזג האוויר הנעים, מבלים Out-doors כמו כולם פה.

מצד שני יש לנו בית לחזור אליו. חדר עם המון המון צעצועים שהבאנו מהארץ ושהבנות של אחותי העבירו אלינו באהבה. יש לנו "זמן בית" בבוקר, בערב, ובדרך כלל גם בצהריים, לנוח ולשחק.בין תיירים לדיירים בין תיירים לדיירים

בין תיירים לדיירים

בין תיירים לדיירים

מצד אחד אנחנו בחופשה. לפחות אנחנו – הבנות, קמות מאוחר, נהנות ללכת ברחובות הסמוכים, לעשות כל יום אטרקציה אחרת, להעביר זמן איכות עם הבנות של אחותי.

בין תיירים לדיירים

בין תיירים לדיירים בין תיירים לדיירים

ומצד שני אנחנו נשארים. צריך להוציא מספר ביטוח לאומי, ללמוד להכיר את המפה של העיר, להוציא רישיון נהיגה (לא מאמינה שאני צריכה לעבור שוב טסט אחרי שיש לי רשיון כבר 22 שנה. ועוד באנגלית), לקנות רהיטים וחפצים לבית, לרשום לחוגים לשנה הבאה, לקנות תלבושת אחידה לגן.

מצד אחד אנחנו המון ביחד. ארבעתנו. כמו בחופשה משפחתית ארוכה וטובה.

מצד שני צריך להתרגל לדבר בטלפון/סקייפ/מסנג'ר/פייסטיים/וואטסאפ עם המשפחה והחברים האהובים שהשארנו בארץ. אנחנו עוד לא ממש מתגעגעים (מרגישים בחופשה – כבר אמרתי) אבל צריך לסגל הרגלי שיחה, ולמצוא זמן לדבר. כי מלבד הפרשי השעות הגדולים (עשר שעות הפרש) והעיסוקים הרבים של כולם, הזמן טס, וזה לא שניפגש בעוד שבוע לארוחת שבת עם סבא וסבתא או נקפוץ ביחד לגינה עם החברים. צריך ללמוד לדבר (ללמד את הבנות לדבר, להבין שעכשיו הן צריכות לפנות חמש דקות מעיסוקיהן ולהתרכז בשיחה, זה לא מובן מאליו) ואנחנו צריכים להיות מודעים ולפנות זמן לזה.בין תיירים לדיירים בין תיירים לדיירים

מצד אחד שנתיים זה המון זמן לא להיות בארץ. המון זמן לא לפגוש משפחה וחברים. להתגעגע. להרגיש לבד. להנות מהביחד שלנו. לחיות בשגרה אחרת, להתרגל לחשיבה אחרת. מצד שני מה זה שנתיים בחיים?

Happy Pride!

אתמול זכינו לחגוג במצעד הגאווה בונקובר 2016. היה נ ה ד ר !

אני לא רוצה לעשות את ההשוואה למצב האלים והעגום של נושא הגאווה בארץ, אז אתם תאלצו לעשות את ההשוואה בעצמכם:

בשבועות האחרונים כל סניפי הבנקים (!) בונקובר מקושטים בצבעי הגאווה, במשחק כדורגל שרם הלך לצפות מכרו "חבילת גאווה" הכוללת צעיף בצבעי גאווה ותרומה לקהילה. בעבודה של רם המליצו לנו לבוא לצפות במצעד, ואנחנו באנו בשמחה ובציפיות גבוהות. הסברנו לבנות שאנחנו הולכים למצעד שחוגג את האהבה, ואת העובדה שכל אחד יכול לבחור את מי לאהוב, בנים שאוהבים בנים, בנות שאוהבות בנות, בנים שאוהבים בנות – העיקר שאוהבים את מי שרוצים. עלמה קצת מכירה את הנושא מהגן הרב-תרבותי שהיתה בו השנה, ובעיקר מסוגי המשפחות השונות שהיו לילדי הגן שלה. תמר רצתה לראות את ה"מסיבה".

pride Vancouver 2016

ואכן זו היתה מסיבה ענקית, 500,000 איש צופים במצעד, מכל המינים, הגילאים, הגזעים. הרבה מבוגרים הגיעו עם כיסאות מתקפלים מהבית, תפסו מקום טוב ליד הכביש. באו משפחות עם ילדים, זוגות, יחידים וקבוצות. במצעד צעדו קבוצות גאות, וגם נציגים של מסעדות, חנויות אופנה, פאבים וכל מני עסקים גדולים וקטנים. ובין לבין צעדו נציגים של כל נותני השירותים הגדולים בעיר: בנקים, האקווריום, שדה התעופה, הנמל, שרותי הרווחה, נציגי הרופאים, רשות השידור הממלכתית (CBC), ועוד ועוד.

pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016

pride Vancouver 2016
איגוד עובדי בית החולים
pride Vancouver 2016
שדה התעופה של ונקובר
pride Vancouver 2016
האקווריום של ונקובר

pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016

ראש הממשלה בא לצעוד במצעד ביחד עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים.

אנחנו השתחלנו והתיישבנו ממש על הכביש (בכל זאת ישראלים). הצועדים והרוקדים הססגוניים חלפו על פנינו, כולנו התלהבנו מהמוזיקה, הריקודים, התלבושות. הבנות לא הפסיקו לצחוק ולהנות. הן נהנו גם שכל אחד שחילק משהו ראה את שתי הבנות (ובעידוד החבר המבוגר שישב מאחורינו) מיד נתן גם להן: הן אספו סוכריות על מקל, מגנטים, משרוקיות, שרשראות, בועות סבון, ברושורים, קעקועים, מדבקות, והשיא: דולפין מתנפח שאחד הצועדים פשוט ניגש ונתן לעלמה. יצאנו בשלל רב.

pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016

pride Vancouver 2016

pride Vancouver 2016

כשאחרוני הצועדים עברו כל הקהל קם לרקוד איתם, ואחר כך התחיל להתפזר. התחלנו לצעוד בכיוון ההפוך כדי לשבת לאכול, ביחד עם עשרות אלפי צופים. מולנו הגיעו תוך דקות קבוצות של צעירים שאספו את כל השאריות המפוזרות של האשפה לתוך שקיות זבל. כמה עשרות מטרים אחריהם התחילו לעבוד המכוניות שמנקות את הכביש וצוותי איסוף אשפה. קצת יותר מאחור משאיות אספו את המעקות, ולידם שוטרים על אופניים. עד שהגענו למסעדה כל הכביש מאחרינו היה נקי ומפונה.

pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016

כשראיתי בשבוע שעבר בפייסבוק משפחות של חברים שהלכו למצעד הגאווה בירושלים חשבתי: 'כל הכבוד להם. אם הייתי בארץ גם אני הייתי לוקחת את הבנות והולכת'. רק שאם הייתי בארץ בטח רם היה עובד וזה כבר לא היה בילוי משפחתי, והייתי מתבאסת על הפקקים, ויותר מהכל – מפחדת לקחת את הבנות.

כמה נורמאלי כאן. אני מסתכלת ומשתאה.

pride Vancouver 2016 pride Vancouver 2016

רשמים ראשונים מונקובר

התחלתי לכתוב את הרשימה הזאת כ"פתק" בטלפון יום לאחר שהגענו. אנחנו עשרה ימים פה, כמובן שהדברים כבר נראים לי אחרת. אבל רק עכשיו המחשב חובר, המסך נקנה, ויש לי רגע להעלות את זה…
רשמים ראשונים מונקובר, לא לפי סדר הגיוני או חשיבות:
  • מרגישה קצת כמו אחרי לידה. קצת לבד למרות שכולם איתי. מפחדת לצאת החוצה לבד (עם הבנות). הכל חדש, מפחדת לנהוג באוטו, לא מכירה את המוצרים בסופר, לא יודעת איפה החנות של הטלפונים.
  • ונקובר כל כך יפה בקיץ. עושה חשק שהקיץ ימשך עוד ועוד. חבל שהוא כה קצר פה.ונקובר רשמים ראשוניםונקובר רשמים ראשוניםונקובר רשמים ראשונים
  • בגינת המשחקים: פזורים משחקים (תלת אופן, משאיות, דלי) שאנשים השאירו להנאת הילדים. מישהי בשיא הטבעיות מורידה שמלה ומשתזפת על שמיכה על הדשא בגינה. אף אחד לא מרים גבה.ונקובר רשמים ראשונים
  • נופל לי האסימון כמו בפעם הראשונה בגינה ברחוב המעגל: אני צריכה לדבר עם הורים אחרים. רק שהפעם זה באנגלית ואין לי מה לומר. זוכרת את השבועות הראשונים עם עלמה בגינה כשהיא היתה קטנטונת. שתקתי, הקשבתי, ולאט לאט הבנתי שאין ברירה גם אני צריכה לתקשר אם אני רוצה שלעלמה יהיה טוב (וגם דוגמא אישית וכו'). ביום הראשון כאן הלכנו לגינה הקרובה. הגיעו אבא וילדה וילד. רם הציע לעלמה לשחק עם הילדה שנראתה בגילה, ועלמה רצתה מאוד. כל כמה דקות היא באה לשאול איך אומרים משהו באנגלית ובשאר הזמן הן תיקשרו בלי להבין אחת את השפה של השניה. רם הלך לפטפט עם האבא ואני חשבתי : אוי לא, שכחתי מזה שצריך גם לדבר עם זרים. אחר כך כשאמרתי את זה לרם הוא אמר לי ״מזג אוויר. תמיד יש את מזג האוויר״.
  • גינות הבתים פה מטופחות בטירוף. החצרות של הבתים, וגם קטע הגינה שמול הכביש (כל אחד רשאי לדאוג לגינון הקטע שבין הבית / הגדר של הבית עד הכביש. כך שכל הרחוב ירוק ופורח, כל אחד בהתאם לגינה שלו, לא באופן אחיד). גם ברחובות הראשיים ישנן אדניות פורחות תלויות מהעמודים.
    ונקובר רשמים ראשונים
    הרחוב שלנו
    ונקובר רשמים ראשונים
    הבית שלנו

    ונקובר רשמים ראשונים
    אדניות ברחוב הראשי
  • אין קקי של כלבים ברחוב. פשוט אין. או שיש פחות כלבים מברחוב המעגל ברמת גן, או ש(סביר להניח) אנשים חוששים מהקנס בן ה-2000 דולר שיטילו עליהם אם לא יאספו את צואת כלביהם. המשפט הקבוע "תיזהרי, יש כאן קקי" שהבנות רגילות לשמוע מאז שהן למדו ללכת פשוט לא רלוונטי כאן. אפשר אשכרה לשבת על כל דשא.
  • לא ממחזרים פה שקיות ניילון. מאוד מוזר. יש לנו פה חמישה פחים שונים בבית, על פי דרישת העירייה, אבל פח מיחזור כמו ״הפח הכתום״ ברמת גן אין.ונקובר רשמים ראשונים
  • נוהגת לראשונה באוטו גדול ממכונית משפחתית סטנדרטית. בעיר זרה. עם חוקי תנועה שונים. סיוט. מכונית גדולה = זו המכונית הגדולה ביותר שנהגתי בה אי פעם (חוץ מהטרנזיט של הקיבוץ בשל"ת כשחושבים על זה). עיר זרה= זו הפעם החמישית שלי פה, אבל חוש הכיוון שלי לא משהו (גם בלי ג'ט לג). חוקי תנועה שונים = למה למישהו זה נראה הגיוני לפנות ימינה באדום? שמאלה באדום? להכנס לצומת כשאי אפשר לחצות אותו???
  • מתברר שג'ט לג בקיץ קל יותר מג'ט לג בחורף. להתגבר על עשר שעות הפרש זה קשה Anyway, בעיקר ככל שהילדות קטנות. אבל יותר קל ״למשוך״ עד הערב כשאפשר לצאת לטייל באור, ולא כשיוצאים בארבע וחצי אחר הצהריים ובחוץ חשוך כאילו יצאנו לא״ש לילה. החיסרון: כשמתעוררים בארבע וחצי בבוקר בקיץ והבנות לא מאמינות שעדיין לילה.ונקובר רשמים ראשונים
  • כינים ישראליות שורדות טיסה.
  • לא לסחוב שוב מחשב PC דסקטופ ענק במזוודה בחזור. גם לארוז אותו, גם לבזבז עליו מזוודה שלמה, וגם החשש הנוראי שקרה לו משהו בדרך. עד שהגענו לחנות להחליף ספק כוח לא יכולתי לשאת את המחשבה שהוא נדפק בדרך. הדברים החשובים מגובים אבל מה זה הארדיסק נייד לעומת הניג׳וס של להתקין מחדש  את כל התוכנות… חייבת לעבור ל-MacBook.  רק שמישהו ימצא לי כבר את הפיתרון איך להעביר את כל התמונות שלי מהארדיסק שמתאים ל-PC -להארדיסק שמתאים ל-MAC. מחשבים ארורים.
  • המים הקרים בברז יוצאים קרים קרים.
  • כיף להגיע לבית. אנחנו כבר קוראים לו "הביתה".ונקובר רשמים ראשונים ונקובר רשמים ראשונים