טיול קטן ל: יער אילנות

"בואו איתנו ליער אילנות" אמרו לי רוני ואורי כשחשבנו מה נעשה בשבת יפה כזו (שרם עובד בה, ואני מחפשת בילויים לי ולבננות). "יאללה". אמרתי. שמעתי על היער הזה מזמן – כמקום מצויין לצילומי זוגות ביום החתונה (צלמת אירועים נשארת צלמת אירועים. הארץ ממופה לי בראש לפי גני אירועים, אולמות, ויעדים פוטנציאלים לצילומי זוג).

יער אילנות

יער אילנות הוא "האורבורטום הלאומי" – גן איקלום העצים של ישראל. הגן המשתרע על פני 130 דונם, נוסד בשנות ה-50' של המאה העשרים על ידי אנשי המחלקה לחקר היער של משרד החקלאות. הם אספו כ-700 מיני עצים מרחבי העולם ושתלו אותם בחלקות לפי איזורי המחייה המקוריים שלהם. במשך עשרות שנים חקרו את העצים וצמיחתם, עד שמחלקת חקר היער נסגרה בשנת 1986 והיער ננטש. היער שוקם ונפתח מחדש בשנת 2013. עצי היער ממופים, וליד כל עץ ניצב שלט ועליו כתוב מין העץ. משולב בשלטים קוד שניתן לסרוק בסמארטפון ולקבל מידע נוסף אודותיו.

יער אילנות

ביער אילנות שבילים רחבים ונוחים למעבר כלי רכב ועגלות, שולחנות פיקניק, ספסלים, והרבה פינות חמד נסתרות. יש ביער כמה שבילים מסודרים, וניתן לרדת מהשביל וללכת בין העצים המיוחדים הפזורים בו.

 ביער המיוחד הזה פזורות גם אטרקציות נוספות לילדים (ולנו). משחק אינטראקטיבי (שלא שיחקנו) שנקרא "היער הקסום", מבוך משיחים, מעגל קזוארינות (עצי קזוארינות שנשתלו במעגל וצמחו למבנה עצי יפהפה)

יער אילנות

יער אילנות
מעגל קזוארינות

אורי חד לנו חידות בנושא העצים המיוחדים שפגשנו:

הבננות אספו עלים שונים ומשונים שנשרו בשביל להביא לגן לקראת טו' בשבט

יער אילנות יער אילנות

עשינו פיקניק על ספסל, טיילנו קצת בין העצים, ושי חיפש ומצא אנפות, וגם יונק דבש.

יער אילנות

היער היה מלא חמציצים, והילדים אספו אותם ללא לאות.

בקיצור: מומלץ מאוד!

יער אילנות
טוב שיש גלגלים למערום כלי הרכב

כמובן שיש לקחת בחשבון שכל עם ישראל כבר קיבל המלצות על המקום, ושהיער קרוב לכל בית בגוש דן, ונגיש לכל סוגי כלי הרכב לילדים (בקיצור בשבת יפה תפגשו לפחות עוד משפחה אחת שאתם מכירים. אנחנו פגשנו. זה היה כיף, אבל אני רק מציינת ).

שותלות במרפסת

כיוון שאני רוצחת צמחים מקצועית

אבל לא מוכנה לוותר על מרפסת פורחת וצבעונית

כל חצי שנה בממוצע אנחנו קופצות למשתלה לקנות שתילים ומתכנסות במרפסת לפרוייקט שתילה

כי אין כמו להתלכלך קצת בידיים, להרגיש את האדמה, להריח שתיל חדש, ולשתול בעצמך בשביל להיות אופטימיים ולקוות ש"הפעם הם יחזיקו מעמד! לפחות כמה שבועות!"

שותלות

שותלות שותלות

שותלות
חידה: כמה בנות בפסים יש בתמונה?

קטנה אחת

נעמה

קטנה אחת
מילים: צרויה להב
לחן: אלון אולארצ'יק

"קטנה אחת –
פלומה
פקע ניצן בבוקר
שפתיים של חלב
רכות
עיניים נפקחות
וחמימות
וריח של תינוקת
והבעות
ואצבעות
ומתיקות

קטנה אחת –
אי שם
תלוי כדור של בדולח
וקרן שמש בזהירות
ניגשת
נוגעת בו באור
והפיות כולן
באות
לעריסה שלך
בכל צבעי הקשת

עיניים נפקחות
וחמימות
וריח של תינוקת
והבעות
ואצבעות
ומתיקות"

נעמה

 נעמה. קטנה אחת.

נעמה

נעמה ורוני היפות. רכות ומתיקות. ואהבה אהבה אהבה.

נעמה

כשתמר חולה ואמא צריכה לקפוץ לסטודיו

מה לעשות כשתמר חולה ואמא הבטיחה לקפוץ לעזור לחבר צלם לכוון תאורה בסטודיו שלו?

בסטודיו

אז נוסעים לסטודיו

בסטודיו

ומקימים פלאשים

בסטודיו

ומכוונים

בסטודיו

ומודדים אור

בסטודיו

ובנתיים משחקים בטאבלט / בצק / חרוזים / ברבי שהבאנו מהבית, ובמשחקים שמצאנו שם

בסטודיו

וקצת מטפסים על הקירות, אבל בגלל שתמרול הזאת כזאת מתוקוש גם את זה היא עושה בחן

בסטודיו

ועל הדרך זוכים בסשן צילומים קצרצר שלי עם המתוקוש המחלימה, מהאחד והיחיד אלי מעייני

אחת על אחת: ונקובר

כבר מזמן היה לי חלום לנסוע עם עלמיק לחופשה של שתינו, אחת על אחת, בחו"ל. בכל פעם שאני איתה לבד כל כך כיף לנו, כל כך מעניין לדבר איתה, שתינו נהנות מהמפגשים, וכל ה"עניינים" נעלמים (קנאת אחיות, תשומת לב מאבא, כאלה). חיפשתי מקום שיתאים לכזאת חופשה ועל אף המאמץ והמחיר הגבוה, כל פעם חזרתי לרעיון הנסיעה לונקובר, לבקר את אחותי ומשפחתה. זה רחוק, זה יקר, אבל שלא כמו כל מני ערים קרובות  – בונקובר יש לנו משפחה, אז לא צריך כל הזמן לחפש "אטרקציות", ואפשר סתם – להיות ביחד (שזה גם ככה הדבר האהוב על שתינו).

הפעם האחרונה שהיינו (שתינו) בונקובר היתה לפני כמעט שלוש שנים, כשעלמיק היתה בת שנה וחצי. התארחנו אצל אחותי ומשפחתה במשך חמישה שבועות בזמן שרם עשה "אלקטיב" (עבד) במכון להתפתחות הילד. על אף האינטנסיביות של לגור זמן כה ארוך עם משפחה אחרת לכולנו זו היתה חוויה מדהימה. לי – להיות עם אחותי, ולעלמה – להיות עם בנות הדודה שלה שאוהבות אותה כל כך.

שתינו התרגשנו מאוד לקראת הנסיעה. עלמיק פוגשת בכל שנה את בנות הדודה שלה ומדברת איתן הרבה בפייסטיים. כשסיפרנו לה שאנחנו נוסעות היא מאוד שמחה והתחילה לספר לכולם שהיא "נוסעת לחופשה עם אמא". האמת שכל החברים שלי שיש להם ילדים "גדולים" (בני יותר משנה נגיד) אמרו לי שהם מקנאים בי. איזה כיף זה אחד על אחד עם הילד הגדול, ועוד בחו"ל. לדעתי זו הזדמנות חד פעמית, כי תכל'ס כשהילד השני מגיע לגיל כזה אי אפשר לנסוע רק איתו, כי זה ישבור את לב הבכור…

ארזנו, נסענו, טסנו, הגענו.

היה נהדר. היה כיף להיות ביחד אחת על אחת – במטוס, בבית. היה כיף עם הבנות של אחותי, הן היו בחופשת החורף שלהן והקדישו לנו המון זמן. היה לי כיף להיות קצת עם אחותי לשם שינוי. היה טוב להתגעגע לשגרה שבבית ולרם ולתמרול. אבל לא היה מושלם. הג'ט לג בימים הראשונים היה קשה מאוד מאוד. שכחתי כבר כמה קשה יכול להיות ג'ט לג של 10 שעות הפרש, בעיקר לקטנים. עלמיק בכתה המון, נעה בין התנהגות תזזיתית כמעט היפראקטיבית למשברים של בכי ועייפות קשה. זה לקח חמישה (!) ימים ולילות עד שהיא הצליחה להחזיק יום שלם במצברוח טוב. ביום החמישי הרגשתי שסופסוף אני "מזהה אותה". היא חזרה להיות עלמיק השמחה, המתעניינת, הנהנית שלי. עד אז כבר הספקתי להשבר כמה פעמים, להתחרט שנסענו, לבכות בלי שליטה בעצמי ולהרדם בשעות מוזרות. כן, גם אני הייתי בג'ט לג.

אחת על אחת ונקובר
ג'ט לג הוא השטן

בדצמבר (סביב היום הקצר בשנה) קר וגשום בונקובר. לפעמים מושלג. שעות האור הן בין בערך 08:30 בבוקר ועד 16:30 אחר הצהריים. רוב הפעילויות שעשינו היו במקומות סגורים, פשוט כי קר ולא נעים בחוץ. ביום הראשון שהגענו, ממש לכבודינו, התחיל לרדת שלג. הוא לא נערם, סתם שלג רטוב, אבל אנחנו הישראליות שמחנו בו מאוד. עלמיק מיד לבשה מעיל ומגפיים ויצאה לטעום את השלג.

אחת על אחת ונקובר

בילינו ביחד במיטב הבילויים החורפיים: הלכנו לשחות בבריכה המחוממת. החלקנו על הקרח. קפצנו בטרמפולינות. ביקרנו ב"אקווריום" המפורסם של ונקובר, הלכנו ל"מסיבת תה" בבית תה אמיתי. הלכנו פעם אחת לשופינג (עלמה שנאה כרגיל). שיחקנו הרבה בבית במשחקים, איפור, קעקועים, לק, ציורים, המון ריקודים, וכל מה שבנות אוהבות. עשינו ערב סרט, ומסיבת פיג'מות, ומסיבת שוקו חם, וקישטנו ארבעה בתי ג'ינג'ר ברד. אפינו עוגיות, וחלות לשבת, ושין הכינה לנו מטעמים בארוחות נהדרות.אחת על אחת ונקובר

אחת על אחת ונקובר
ג'ינג'ר ברד והופעה

אחת על אחת ונקובר

הגענו בתקופה היפה של לפני קריסמס. כל העיר היתה מקושטת ומוארת. נסענו לבקר ב-VanDusen – גן מטופח ויפה במשך השנה, ומקושט באורות בכמות אינסופית לקראת חג המולד. התפלאתי לראות איך האנשים שם כל כך לא צינים, ונהנים בלב שלם מהאורות, הקישוטים ואווירת החג. כשהגענו לגן הוא היה מלא באנשים, רובם מבוגרים, שהתמוגגו מהאורות. ברחובות אפשר לראות אנשים הולכים עם סוודרים של קריסמס, או חובשים קרניים או כובעים של החג. בערב חג המולד עצמו עשינו סיור אורות באוטו, נסענו לראות איך הבתים מקושטים (וחזרנו הביתה לחגוג יומולדת לעלמה).

אחת על אחת ונקובר
בית ג'ינג'ר ברד ב-VanDusen

אחת על אחת ונקובר

מעשה שהיה כך היה: בוקר אחד עלמיק קמה ואמרה: "חשבתי שנחגוג לי כאן יומולדת חצי!" (לא יודעת למה פתאום היא חשבה על זה. אולי זכרה שהבנות לימדו אותנו על רעיון יומולדת חצי כאן בונקובר בגיל שנה וחצי שלה? אולי נזכרה ששין אחותי היתה נוכחת בשלושת ימי-הולדת-חצי שהיו לה עד עכשיו?!) בכל מקרה כולם קפצו על הרעיון ונרתמו למשימה: שין אפתה עוגת שוקולד. נטע הכינה רשימה של רעיונות שיתאימו לחגיגה, ושאלה את עלמיק שאלות מנחות (צבע אהוב: סגול. נסיכה אהובה: אין. בעצם אנה ואלזה. בעצם הן לא נסיכות כי הן קוסמות), שלוש הבנות קישטו את העוגה ברוח התשובות, עלמיק התיישבה להכין לעצמה מתנה "שתיתן לנו לתת לה" (כי הרי ידוע שלא קונים מתנות ליומולדת חצי). בערב חגגנו לעלמיק יומולדת ארבע ושליש והיא היתה כל כך שמחה וגאה!

אחת על אחת ונקובר
התכנית של נטע ליום ההולדת

הבנות של אחותי אוהבות לרקוד, והן רקדניות מצויינות אחת אחת. הן עצמן אוהבות לרקוד בבית, ככה סתם עם מוזיקה בשביל הכיף, ועלמיק שאוהבת לשיר, לרקוד ובכלל להופיע (העולם הוא קהל. לא ידעתם?!) השתלבה מצויין. הן רקדו בלי סוף, ושרו והקליטו את עצמן מופיעות. יש לי סרטונים כל כך מצחיקים בטלפון! באופן שובה לב כל אחת מהבנות בילתה עם עלמיק זמן איכות גם בנפרד: נגה הבכורה המציאה עם עלמיק משחקים. היא גם אלופת התסרוקות ומרגע שהציעה לעלמה לעשות לה "תסרוקת חגיגית" עלמיק לא הפסיקה לבקש עוד סוגי צמות מסובכות. גלי עשתה לעלמיק טיפולי פדיקור/מניקור מפנקים ומרחה לה לקים לפי בקשות ספציפיות ביותר. נטע הצעירה הקדישה שעות שלמות לציורים, הדבקות ומשחקי טאקי חיות. והרי מבחינת עלמיק – זה שכל אחת לקחה אותה לחדר שלה, ונתנה לה לחטט במגירות ובקופסאות שלה, זה הכי מעניין שיש!

בנוסף, האחייניות שלי חובבות צילום, כמו הוריהן. לא רק "הצטלמות בטלפון" כמו כולנו (ובעיקר בנות הטיפשעשרה, שמשרבבות שפתיים ועושות פוזות), גם ממש לצלם, במצלמות אמיתיות. והן מעולות בזה! את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי הורשתי לגלי. נטע מצלמת במצלמת פולרוייד מגניבה. נגה מצלמת מגיל מאוד צעיר במצלמות חצי מקצועיות ומקצועיות. כך שבנוסף לי, שאני כידוע מצלמת בלי סוף, מכל כיוון אפשרי נשמעו קליקים. וכמובן שאחרי כל סצנת צילומים (למשל עלמה עושה לק, מיד נשלפות מצלמות וטלפונים) כולנו מסתכלות ומשוות ושולחות אחת לשניה אימג'ים. תענוג!

חוץ מזה בגלל שהכל כל כך הזכיר לנו את התקופה הזאת לפני שלוש שנים, שבילינו יחד חודש שלם, המון תמונות הזכירו לנו תמונות ישנות. נגה יזמה ובשיתוף פעולה עשינו כמה שיחזורי תמונות ממש מוצלחים.אחת על אחת ונקובר אחת על אחת ונקובר אחת על אחת ונקובראחת על אחת ונקובר

אז היה כיף, ומרגש להפגש, ומעניין, ומשמח. ונשארה לעלמיק חוויה חיובית מלהיות בונקובר (וכששואלים אותה היא אומרת שהיא רוצה שבפעם הבאה נסע כולנו יחד. עם אבא גם). גם לי זה עזר להוריד את מפלס המתח לקראת המעבר, ניסיתי לדמיין את עצמי שם ברחובות, בבתים, בבריכה… לא יכולנו לחפש דירה באמת (אי אפשר לחפש חצי שנה מראש) אבל אני ושין עשינו קצת תיאום ציפיות, חלקנו את החששות שלנו והתרגשנו יחד לקראת העתיד. עשינו סיור ב"בית ספר של נטע" (שיהיה הגן של עלמה בשנה הבאה) והתחלנו להכיר את השטח "מבפנים".

אחת על אחת ונקובר
נגה ועלמה. אהבת אמת

להתראות ביולי!

אין כמו הים בארץ

אין כמו הים בארץ.

ואין כמו המשפחה, והמשפחתיות, והארוחות שישי – ארוחות שבת, בייביסיטר של סבאסבתא, ביקורים ספונטניים של חברים, ההורים קופצים, "בואו נשאר כבר לכל השבת אצל ההורים", האוכל של אמא שלי, האוכל של אמא של רם, החגים ביחד, מרחק פסיעה מחברים, חלב מהשכנים, שכנים שהם חברים, שכנים שהם בייביסיטר, החברים מהגן, נפגשים בגינה אחה"צ, קובעים בוואטסאפ עם חברים מהגן, ארוחות ערב ספונטניות עם חברים, רושמים במכולת, מרחק יריקה מכל חנות שצריך, קניות סופר באינטרנט, "אמא תתקני לי את החולצה", "מתי תבואו? לא נפגשנו משבת ועלמיק כבר מתגעגעת"….

הים בארץ

השבוע קיבלנו את ההזמנה הרשמית. רם התקבל ל- Fellowship (תת התמחות) בונקובר. תאריך תחילת עבודה: 1/7/16. תאריך מעבר שלנו: יוני-יולי 2016. תאריך תחילת התרגשות: תכף.

תאריך תחילת לחץ: ע כ ש י ו !

אז איך הים בונקובר?

סופשבוע רגוע ב: חי נגב

פוסט נוסף בסדרת ההמלצות על סופי-שבוע בארץ:

מועד ומזג אוויר: סתיו 2015. (נובמבר, בסופ"ש חם מהרגיל)

לינה: לילה אחד ב"חי נגב" – חאן אקולוגי רביבים

אטרקציות באיזור: האתר עצמו מציע כמה פעילויות כמו פינות יצירה (בתוספת תשלום), בעלי חיים בכלובים, אפיית פיתות, חפירות ארכיאולוגיות בנושא דינוזאורים (=ארגז חול). באיזור מסלולי הליכה רבים ליום וללילה כמו נחל צין, עין עבדת, שדה בוקר, נחל חווארים. בקיבוץ רביבים גן קקטוסים, ועוד.

הקהל: חברים מהגן של עלמה ומשפחותיהם. גילאי שנה+11 ועד 50 (נגיד, לא שאלתי).

פירוט וסיפורים מהחיים:

"חי נגב"

כששניים מהורי הגן יזמו ואירגנו את הסופשבוע הזה, בצפייה בתמונות באתר ציפינו לחאן מדברי המכיל אטרקציות המתאימות לילדים, כולל ארוחת בוקר, אפיית פיתות, ולינה משותפת בחדר אירוח גדול עשוי בוץ. החאן גדול מאוד ומכיל כעשרה חדרי אירוח גדולים. התאכזבנו לגלות שהמקום כל כך גדול ולא אינטימי. המקום היה מלא בחציו לדעתי, ובכל זאת היה עמוס משפחות, מטיילים וקבוצות רבות. החדר עצמו גדול, ומכיל מזרנים, תאורה ומקרר כמו בתיאור, אולם קירות הבוץ ממש מתפוררים והמקרר מלוכלך. נו שויין. באנו להיות בטבע!

חי נגב

אני הגעתי מהעבודה ביום שישי בערב, אולם שאר הקבוצה הגיעה כבר אחר הצהריים. הילדים נהנו להתרוצץ במתחם, וכיוון שהוא סגור הם רצו חופשי, כולל שני הקטנים (תמרול שלי וגבי, בני הכמעט שנתיים). הם טיפסו על המגדל שיש שם, הלכו לבקר את החיות, ובעיקר נהנו מהחדר, המזרנים שאפשר לקפוץ עליהם, הפנסים שהבאנו מהבית, ולהדליק ולכבות את האור… מתברר שלא צריך הרבה בשביל להעסיק חבורה של 10 ילדים בגיל 4-6. בלונים, כמה משחקים, ובעיקר הם העסיקו אחד את השני. הכי כיף!

חי נגב

טיול לאור ירח ליד קיבוץ רביבים

יצאנו מצויידים בסטיק-לייטים לטייל לאור הירח המלא, מחוץ למתחם חי נגב ו"לחפש חינג'בים" כמו שמישהו שם המציא. בכוונה השארנו מאחור את הפנסים, בשאיפה לראות כוכבים. לא כל כך הצלחנו בגלל אורו החזק של הירח והתאורה של כביש הביטחון המקיף את הקיבוץ. בכל זאת נהננו מהחוויה, ומההליכה בחושך.

המארגנים המעולים חילקו אותנו מראש לשתי קבוצות שאחראיות על האוכל. קבוצת "ארוחת הערב" דאגה להכין בשר על האש, המון סוגי סלטים ותוספות ועוגות ותה למבוגרים שנשארו לפטפט אחרי שהילדים נרדמו (סופסוף. קשה להרדם. לילה ראשון בשק שינה, הכל כך כך מרגש מסביב, וכל רגע מישהו נכנס או יוצא מהחדר. לחשתי לעלמיק שירי ערש באוזן ושמענו גם את השירים של הורים אחרים, עד שהיא נרדמה. תמרול ורם חזרו למרכז בערב כי רם עבד בשבת).

בבוקר הילדים התעוררו מוקדם ויצאו לשתות שוקו ולשחק בחוץ.

את ארוחת הבוקר שחילקו בחאן קבוצת "ארוחת הבוקר" שידרגה בשקשוקה, סלט תפוחי אדמה וביצים ומקושקשת, קורפלקס וחלב ועוגות. שלא יחסר. (היה המוווון אוכל). חוץ מזה הילדים אפו פיתות ואכלו גם אותן.

 מסלול רגלי נחל קרקש

הדס, אמא של נילי שהציעה את מסלול הטיול בחרה לנו מסלול מתאים ומקסים. נחל קרקש הוא מסלול לא ארוך (כקילומטר וחצי), בהליכה לא קשה. בחלקו הראשון יש הליכה איטית וקשה יותר מפני שהולכים בין הסלעים והמפלים, והילדים (וגם חלקנו) היינו צריכים עזרה ושמירה. רואים גבים ובהם מים, ומן ההרים הסמוכים הציצו עלינו יעלים. בחלק השני הנחל נפתח וסימון המסלול משתנה, וכך גם הנוף. שכבות שונות של קרקע בצבעים שונים, יעלים וצמחיה נמוכה. ההליכה במסלול ארכה כשעתיים. לא מומלץ לילדים קטנים שלא יכולים ללכת אותו לבד (מתחת לגיל שלוש נגיד), במקרה כזה עדיף מנשא. מומלץ להשאיר רכבים בסוף המסלול, כי המסלול אינו מעגלי.

נחל קרקש

נחל קרקש

מדרשת שדה בן גוריון וקבר בן גוריון

בסוף המסלול עולים עם הרכבים למדרשת בן גוריון. שם אכלנו (שאריות מכל האוכל שקנינו והכנו בחאן) ונחנו, והתארגנו לנסיעה הביתה. לפני שפרשנו לרכבים עלמה התעקשה: "אני רוצה ללכת לקבר!" "לקבר! לקבר!", אז הלכנו לראות את קבר בן גוריון. זה לא שהיא יודעת מה זה קבר. מי זה דוד בן גוריון הסברתי לה בהליכה בדרך לשם, למרות שזה לא ממש עניין אותה. העיקר להרוויח עוד כמה דקות עם הילדים (:

חי נגב
מתקשה להפרד מהש"קש, בבית של סבאסבתא

חזרנו עייפות ומלאות חוויות חדשות: המדבר, החאן, לינה בשק-שינה, לקום בבוקר ישר לשוקו ומשחקים עם הילדים, מסלול הליכה "אמיתי" בפעם הראשונה. באמת היה נהדר!