"בואו איתנו ליער אילנות" אמרו לי רוני ואורי כשחשבנו מה נעשה בשבת יפה כזו (שרם עובד בה, ואני מחפשת בילויים לי ולבננות). "יאללה". אמרתי. שמעתי על היער הזה מזמן – כמקום מצויין לצילומי זוגות ביום החתונה (צלמת אירועים נשארת צלמת אירועים. הארץ ממופה לי בראש לפי גני אירועים, אולמות, ויעדים פוטנציאלים לצילומי זוג).

יער אילנות הוא "האורבורטום הלאומי" – גן איקלום העצים של ישראל. הגן המשתרע על פני 130 דונם, נוסד בשנות ה-50' של המאה העשרים על ידי אנשי המחלקה לחקר היער של משרד החקלאות. הם אספו כ-700 מיני עצים מרחבי העולם ושתלו אותם בחלקות לפי איזורי המחייה המקוריים שלהם. במשך עשרות שנים חקרו את העצים וצמיחתם, עד שמחלקת חקר היער נסגרה בשנת 1986 והיער ננטש. היער שוקם ונפתח מחדש בשנת 2013. עצי היער ממופים, וליד כל עץ ניצב שלט ועליו כתוב מין העץ. משולב בשלטים קוד שניתן לסרוק בסמארטפון ולקבל מידע נוסף אודותיו.

ביער אילנות שבילים רחבים ונוחים למעבר כלי רכב ועגלות, שולחנות פיקניק, ספסלים, והרבה פינות חמד נסתרות. יש ביער כמה שבילים מסודרים, וניתן לרדת מהשביל וללכת בין העצים המיוחדים הפזורים בו.

 ביער המיוחד הזה פזורות גם אטרקציות נוספות לילדים (ולנו). משחק אינטראקטיבי (שלא שיחקנו) שנקרא "היער הקסום", מבוך משיחים, מעגל קזוארינות (עצי קזוארינות שנשתלו במעגל וצמחו למבנה עצי יפהפה)

תמרול מוצאת קיצורי דרך במבוך

מבוך

אורי חד לנו חידות בנושא העצים המיוחדים שפגשנו:

אקליפטוס מטורף

אקליפטוס מטורף

אלון שעם

הבננות אספו עלים שונים ומשונים שנשרו בשביל להביא לגן לקראת טו' בשבט

עשינו פיקניק על ספסל, טיילנו קצת בין העצים, ושי חיפש ומצא אנפות, וגם יונק דבש.

היער היה מלא חמציצים, והילדים אספו אותם ללא לאות.

בקיצור: מומלץ מאוד!

כמובן שיש לקחת בחשבון שכל עם ישראל כבר קיבל המלצות על המקום, ושהיער קרוב לכל בית בגוש דן, ונגיש לכל סוגי כלי הרכב לילדים (בקיצור בשבת יפה תפגשו לפחות עוד משפחה אחת שאתם מכירים. אנחנו פגשנו. זה היה כיף, אבל אני רק מציינת ).

כיוון שאני רוצחת צמחים מקצועית

שותלות בספטמבר 2012, עלמה בת שנה

אבל לא מוכנה לוותר על מרפסת פורחת וצבעונית

המרפסת בימים טובים יותר

כל חצי שנה בממוצע אנחנו קופצות למשתלה לקנות שתילים ומתכנסות במרפסת לפרוייקט שתילה

ספטמבר 12. עלמה בת שנתיים תמר בת מינוס 3 חודשים

כי אין כמו להתלכלך קצת בידיים, להרגיש את האדמה, להריח שתיל חדש, ולשתול בעצמך בשביל להיות אופטימיים ולקוות ש"הפעם הם יחזיקו מעמד! לפחות כמה שבועות!"

אוקטובר 15. עלמה בת 4 תמרול תכף 2

חידה: כמה בנות בפסים יש בתמונה?

קטנה אחת
מילים: צרויה להב
לחן: אלון אולארצ'יק

"קטנה אחת –
פלומה
פקע ניצן בבוקר
שפתיים של חלב
רכות
עיניים נפקחות
וחמימות
וריח של תינוקת
והבעות
ואצבעות
ומתיקות

קטנה אחת –
אי שם
תלוי כדור של בדולח
וקרן שמש בזהירות
ניגשת
נוגעת בו באור
והפיות כולן
באות
לעריסה שלך
בכל צבעי הקשת

עיניים נפקחות
וחמימות
וריח של תינוקת
והבעות
ואצבעות
ומתיקות"

 נעמה. קטנה אחת.

נעמה ורוני היפות. רכות ומתיקות. ואהבה אהבה אהבה.

פוסט נוסף בסדרת ההמלצות על סופי-שבוע בארץ:

מועד ומזג אוויר: סתיו 2015. (נובמבר, בסופ"ש חם מהרגיל)

לינה: לילה אחד ב"חי נגב" – חאן אקולוגי רביבים

אטרקציות באיזור: האתר עצמו מציע כמה פעילויות כמו פינות יצירה (בתוספת תשלום), בעלי חיים בכלובים, אפיית פיתות, חפירות ארכיאולוגיות בנושא דינוזאורים (=ארגז חול). באיזור מסלולי הליכה רבים ליום וללילה כמו נחל צין, עין עבדת, שדה בוקר, נחל חווארים. בקיבוץ רביבים גן קקטוסים, ועוד.

הקהל: חברים מהגן של עלמה ומשפחותיהם. גילאי שנה+11 ועד 50 (נגיד, לא שאלתי).

פירוט וסיפורים מהחיים:

"חי נגב"

כששניים מהורי הגן יזמו ואירגנו את הסופשבוע הזה, בצפייה בתמונות באתר ציפינו לחאן מדברי המכיל אטרקציות המתאימות לילדים, כולל ארוחת בוקר, אפיית פיתות, ולינה משותפת בחדר אירוח גדול עשוי בוץ. החאן גדול מאוד ומכיל כעשרה חדרי אירוח גדולים. התאכזבנו לגלות שהמקום כל כך גדול ולא אינטימי. המקום היה מלא בחציו לדעתי, ובכל זאת היה עמוס משפחות, מטיילים וקבוצות רבות. החדר עצמו גדול, ומכיל מזרנים, תאורה ומקרר כמו בתיאור, אולם קירות הבוץ ממש מתפוררים והמקרר מלוכלך. נו שויין. באנו להיות בטבע!

אני הגעתי מהעבודה ביום שישי בערב, אולם שאר הקבוצה הגיעה כבר אחר הצהריים. הילדים נהנו להתרוצץ במתחם, וכיוון שהוא סגור הם רצו חופשי, כולל שני הקטנים (תמרול שלי וגבי, בני הכמעט שנתיים). הם טיפסו על המגדל שיש שם, הלכו לבקר את החיות, ובעיקר נהנו מהחדר, המזרנים שאפשר לקפוץ עליהם, הפנסים שהבאנו מהבית, ולהדליק ולכבות את האור… מתברר שלא צריך הרבה בשביל להעסיק חבורה של 10 ילדים בגיל 4-6. בלונים, כמה משחקים, ובעיקר הם העסיקו אחד את השני. הכי כיף!

מדליקים ומכבים את האור

קטנטנים אוכלים עגבניות במטבח

טיול לאור ירח ליד קיבוץ רביבים

יצאנו מצויידים בסטיק-לייטים לטייל לאור הירח המלא, מחוץ למתחם חי נגב ו"לחפש חינג'בים" כמו שמישהו שם המציא. בכוונה השארנו מאחור את הפנסים, בשאיפה לראות כוכבים. לא כל כך הצלחנו בגלל אורו החזק של הירח והתאורה של כביש הביטחון המקיף את הקיבוץ. בכל זאת נהננו מהחוויה, ומההליכה בחושך.

מחפשים חינג'בים

המארגנים המעולים חילקו אותנו מראש לשתי קבוצות שאחראיות על האוכל. קבוצת "ארוחת הערב" דאגה להכין בשר על האש, המון סוגי סלטים ותוספות ועוגות ותה למבוגרים שנשארו לפטפט אחרי שהילדים נרדמו (סופסוף. קשה להרדם. לילה ראשון בשק שינה, הכל כך כך מרגש מסביב, וכל רגע מישהו נכנס או יוצא מהחדר. לחשתי לעלמיק שירי ערש באוזן ושמענו גם את השירים של הורים אחרים, עד שהיא נרדמה. תמרול ורם חזרו למרכז בערב כי רם עבד בשבת).

לילה ראשון בשק שינה

בבוקר הילדים התעוררו מוקדם ויצאו לשתות שוקו ולשחק בחוץ.

ישנות ביחד

את ארוחת הבוקר שחילקו בחאן קבוצת "ארוחת הבוקר" שידרגה בשקשוקה, סלט תפוחי אדמה וביצים ומקושקשת, קורפלקס וחלב ועוגות. שלא יחסר. (היה המוווון אוכל). חוץ מזה הילדים אפו פיתות ואכלו גם אותן.

חיות

חפירות ארכיאולוגיות בחול

צילמה: עלמה משאל

 מסלול רגלי נחל קרקש

הדס, אמא של נילי שהציעה את מסלול הטיול בחרה לנו מסלול מתאים ומקסים. נחל קרקש הוא מסלול לא ארוך (כקילומטר וחצי), בהליכה לא קשה. בחלקו הראשון יש הליכה איטית וקשה יותר מפני שהולכים בין הסלעים והמפלים, והילדים (וגם חלקנו) היינו צריכים עזרה ושמירה. רואים גבים ובהם מים, ומן ההרים הסמוכים הציצו עלינו יעלים. בחלק השני הנחל נפתח וסימון המסלול משתנה, וכך גם הנוף. שכבות שונות של קרקע בצבעים שונים, יעלים וצמחיה נמוכה. ההליכה במסלול ארכה כשעתיים. לא מומלץ לילדים קטנים שלא יכולים ללכת אותו לבד (מתחת לגיל שלוש נגיד), במקרה כזה עדיף מנשא. מומלץ להשאיר רכבים בסוף המסלול, כי המסלול אינו מעגלי.

מדרשת שדה בן גוריון וקבר בן גוריון

בסוף המסלול עולים עם הרכבים למדרשת בן גוריון. שם אכלנו (שאריות מכל האוכל שקנינו והכנו בחאן) ונחנו, והתארגנו לנסיעה הביתה. לפני שפרשנו לרכבים עלמה התעקשה: "אני רוצה ללכת לקבר!" "לקבר! לקבר!", אז הלכנו לראות את קבר בן גוריון. זה לא שהיא יודעת מה זה קבר. מי זה דוד בן גוריון הסברתי לה בהליכה בדרך לשם, למרות שזה לא ממש עניין אותה. העיקר להרוויח עוד כמה דקות עם הילדים (:

חזרנו עייפות ומלאות חוויות חדשות: המדבר, החאן, לינה בשק-שינה, לקום בבוקר ישר לשוקו ומשחקים עם הילדים, מסלול הליכה "אמיתי" בפעם הראשונה. באמת היה נהדר!

בגן החדש של עלמיק – גן נטע – יש ששה ילדי גן טרום חובה, ו-26 ילדי גן חובה. עלמיק היא בטרום-חובה, והיא למעשה הילדה הכי צעירה בגן. מה ש-(לשמחתינו הרבה) לא מפריע לה להשתלב, להרגיש "בבית", לפרוח, להתבטא, או כמו שקרן הגננת (המהממת יש לציין) שלה אומרת: "להיות אחת מהדומיננטיות".

בכל זה אין לי בעייה להתגאות ואף להשוויץ, כי עלמיק היא עלמיק – ילדה שמחה, חברותית, עם ביטחון עצמי (ו'בעלת תחושת ערך עצמי' כמו שלמדנו ב"אדלר"), אוהבת לדבר, לא חוששת להיות במרכז, אוהבת חברה. בקיצור – לא ברור מה הקשר הגנטי בנינו.

כל ההקדמה הזאת היתה בשביל לספר שהשנה, לראשונה, קיבלנו "שיעורי בית". כל ילד התבקש להעביר הרצאה קצרה בגן בנושא שיבחר. כל נושא. עלמיק שמחה מיד להתנדב להרצות לשאר הילדים. הצענו לה את הנושא "קרקס", כיוון שהיתה בקרקס מדראנו באוקטובר (וזו היתה חוויה בלתי נשכחת), ומכירה את הנושא מספרי קריאה אהובים שלה: "בילבי בת גרב"/אסטריד לינדגרן ו"לילבס ילדת הקרקס"/אסטריד לינדגרן.

עלמיק בקרקס מדראנו

"גלגל הפחד", המופע המפחיד ביותר אך האהוב ביותר על עלמיק

הכי חשוב: הסוכריה

העלנו איתה רעיונות ונושאים לדבר עליהם עם הילדים, כמו: מהו קרקס? מה ההבדל בין קרקס של היום לשל פעם – כמו שמופיע בספרים שהביאה? (בעיקר שאין היום בעלי חיים בקרקס, מה שמוביל לשיחה על בעלי חיים בשבי, אילוף וכד'), הסבר על ליצנים, לוליינים, וכו'.

הכנו ביחד פלקטים – באחד ציור של אוהל קרקס (שהיא בעיקר נהנתה לצבוע אותו) והשני כל מני תמונות מהספרים, ומהביקור שלה בקרקס מדראנו, כדי שתוכל להדגים בזמן שהיא מסבירה. דוגמא ללוליינים על חבל, דוגמא לבילבי ולילבס עומדות על סוס, תמונות של אריות/פילים בקרקס, ליצן.

זהו, ביום המיועד לקחנו את הפלקטים והספרים, ועלמיק הלכה ל"הרצות" לילדי הגן. בבוקר היא עוד אמרה לי שהיא חושבת שאין לה מספיק נושאים לדבר עליהם", ו"מה אם היא לא תזכור על מה לספר". היא נכנסה בשמחה לגן. אני התרגשתי בשבילה.

בשעה 14:25 התקשרה אלי קרן הגננת. "יש לך ילדה מדהימה!" – היא פתחה את השיחה. "היום עלמה היתה הגננת. עמדה ליד הפלקט, הסבירה, נתנה לילדים רשות דיבור, הקשיבה למה שהם אמרו, תיקנה, הוסיפה, הבהירה. הילדים התעניינו מאוד והתפתחה שיחה מרתקת על קרקס, בעלי חיים, ומהו אילוף. היו לי דמעות בעיניים".

גם לי היו דמעות בעיניים.

צילמה: קרן הגננת

צילמה: קרן הגננת

צילמה: קרן הגננת

היום לפני שנה – ב-1/1/2015 התחלתי לכתוב את הבלוג. שנה חלפה, ו-100 פוסטים אחר כך… הנה אני כאן. אז – מזל טוב לבלוג! וכמאמר הפולנים: "שתזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה!"

החלטתי לחגוג לו כמסורת בלוגריות ותיקות ממני – בציון רשימת עשרת הפוסטים האהובים עלי.

אני יודעת מה היו הפוסטים האהובים עליכם – או לפחות הנצפים ביותר: במקום הראשון "הדירה החדשה", ומיד אחריו "איך הפכתי לאמא" שהוא גם אחד האהובים עלי (האישי ביותר שכתבתי, זה בטוח). קצת אחר כך הפוסט על פורים 2015, ואז פוסטים על עבודה עם לקוחות שהם גם חברים: "מזל טוב לפרברים" ו-"משפחת ספיר משחזרת".

ישבתי וקראתי את כל הפוסטים מחדש, התרגשתי, נזכרתי, תיקנתי קצת וניסיתי לעשות רשימה. היה מאוד קשה לבחור, בסך הכל כולם היו בני… המכנה המשותף בין אלו שבחרתי היו כמובן האישיים יותר, הפרטיים, פחות סיפורי טיולים, על הבית, על "עשה זאת בעצמך" או על עבודה או השראה. כי "רק על עצמי לספר ידעתי"…

אז הנה רשימת עשרת האהובים עלי נכון לרגע זה, לפי סדר אקראי, מוזמנים להכנס ולהזכר בעצמכם.

1. "שלוש נשים קרירות". כי הבלוג הזה בשבילי הוא "הכל או כלום". ואני שמחה שהאנשים היקרים לי הולכים איתי בזה.

רופאה צלמת (מצלמה על החולצה)

צלמת רופאה כבר אמרתי?

2. "בת של צלמת" ו"בת של רופא". שניהם אהובים עלי והבחירה קשה…

3. אחד הפוסטים של ההשוואות. ההשוואות היו בכלל הסיבה להתחלת הבלוג, אז הם נכנסים מיד לרשימה! אני חושבת שהראשון "השוואות" הוא האהוב עלי ביותר.

4. "ד"ר אילזה לוינסקי, רופאת נשים, סבתא שלי". כי כל מה שקשור אליה מרגש אותי.

5. "ומי שלא קופץ אדום" – כי הפוסט הזה הוא כל כך רם, והמשפחה הקטנה שלנו, ואני כבר מחכה לכתוב לו פוסט המשך אחרי שילכו שלושתם למשחק ביחד. (רמז: הגיע הזמן! הן כבר מחכות!)

6. "אחיות" כי הבננות שלי מקסימות אותי בכל יום מחדש.

7. "עברה את גיל ההתבגרות". כי זה הכוח של הצילום: תמונה אחת שווה אלף מילים. וגם כי אני לא מפסיקה להתרגש מתמונות, ומאמא שלי.

8. "גלידה ענקית בגביע זכוכית". אחד הפוסטים הכי פחות נצפים (!) והכי אהובים עלי. בכלל התלבטתי בין כמה מהקטגוריה "פירורי עוגיות – רגעים קטנים של החיים": "דג דגיג", "ביי ביי מוצצים", "מדידות", "שותות חלביק", "איפה הנעליים" ועוד ועוד פירורים, כי אני כל כך אוהבת אותה. סיפורים קצרצרים בכמה תמונות ומילים בודדות. גילוי נאות: אני הכי אוהבת את הפוסטים הקצרים. כשאני מגלה שיצא לי פוסט ארוך אני מתבאסת…

9. "ותודה לאלוהי הפייסטיים". פשוט כי אני מתרגשת כשאני נזכרת באחותי איתי בלידה מהמרחקים.

10. ואחרון חביב לשנה זו, בגלל ש-"איך הפכתי לאמא" כבר זכה במדליית כסף בתור הנצפה ביותר, אני אבחר באחיו: "איך הפכתי לאמא לשתיים". אלה פוסטים "למיטיבי לכת": בעצם כל סיפור הלידה שלי. אז זה לא לבעלי קיבה רגישה או חוסר סבלנות לרגשנות הורמונלית.

תודה לכל הקוראים הנאמנים, על התגובות, הקריאה, והפרגון. תודה למשפחה והחברים שלי שמאפשרים לי לספר עליהם ולשתף בתמונות האישיות שלנו. אני הולכת לנשנש איזה עוגה לכבוד היומולדת…