פורים 8# הגמד קרשינדו והנסיכה בל

אחרי שנים של חינוך לתחפושות משפחתיות קם הגולם על יוצרו והנה, שנה שניה ברצף, שכל אחד מבני משפחתינו מתחפש למשהו אחר לחלוטין!

בשנה שעברה היינו טינקרבל (עלמה), דמבי (דמבו בת – תמר), גפילטע-פיש (אני) ופיראט (רם).

והשנה במסיבת פורים היינו קרשינדו הגמד (עלמה), הנסיכה בל (תמר), ברבאמא (אני) וגינה (רם, בהברקה של הרגע האחרון. הוא שונא את החג הזה ואנחנו מכריחות אותו להתחפש).

והנה שוב התכנסנו חודש לפני, הבננות ואני, לשיחת תחפושות. הפעם זה היה קל, כל אחת החליטה בשניה, הבנות לא השאירו מקום להיסוסים: עלמה אמרה: "קרשינדו!" ותמר אמרה: "אני אהיה בל!"

הנסיכה בל או: "את לא רוצה שאני אכין לך תחפושת?!"

שאלתי בזעזוע מהול בצער עמוק, ותמרול ענתה בפשטות: "לא. אבל תקני לי כתר צהוב, טוב?". את השמלה של בל הבננות ירשו כבר ממזמן מבנות-דודתן, והיא נמצאת דרך קבע בארגז התחפושות. הכפפות הן מתחפושת של סינדרלה (גם תוצרת דיסני, גם של אחייניות שלי), את התיק ונעלי העקב (המזעזעות יש לציין) היא קיבלה מתנה ליומולדת 4 מחברות מהגן. והנה, תחפושת דיסני-אמיתית והעיקר שהילדה מרוצה עד הגג. מה שנקרא: אמא, שחררי.

הגמד קרשינדו

ביקשתי מאמא שלי לקנות לעלמה את הספר "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי" / דבורה עומר, כיוון שהוא זכור לי כספר שהיה אהוב עלי ביותר בילדותי. סיפרתי לעלמה שאחותי נהגה להקריא לי אותו במיטה לפני השינה, ושביתי את ליבה. קראנו בו רק קצת בנתיים, אבל היא הספיקה כבר להתאהב ולהתרגש מדמות הגמד המצחיקה. כששאלתי אותה למה היא תרצה להתחפש השנה היא ידעה מיד: לקרשינדו הגמד.

גם את עוגת יומולדת-החצי שלה בתחילת החודש היא קישטה בעצמה בצורת קרשינדו:

עוגת קרשינדו צילום גלית לוינסקי

התלבטנו קצת יחד, אם ללכת על סגנון "הזקן מהיה-היה" – זקן המכסה את כל הגוף, וחששתי שהעניין יכביד על עלמיק במסיבות הפורים (וגם איך לעזאזל עושים כזה דבר?!) אז חזרתי למקורות. מלבד האיור בספר, כשחנ'לה גיבורת הסיפור פוגשת את הגמד לראשונה היא מתארת אותו ככה: "חמוד כזה, עיניים קטנות שחורות ונוצצות כמו ראש סיכה. זקן ארוך ולבן. כובע אדום. מכנסיים ירוקות ומעיל צהוב" (עמ' 14) וכך נפתרה הבעיה!

תחפושת גמד גלית לוינסקי

טייץ ירוק היה בארון. מעיל צהוב תפרתי מבד קנווס צהוב, בהשראת מעילי לוק-סקייווקר ממלחמת הכוכבים שמצאתי ברשת (ההדרכה הזו, יש לציין שזה היה הדבר המסובך ביותר שתפרתי בחיי), מצנפת אדומה (ההדרכה הזו, ואז שוב כי יצא קטן מדי), החלטתי שתתאים חגורה כחולה על הכרס עם אבזם גדול, 'סטייל' טוב-טוב הגמד – כדי להחזיק את המעיל (תפרתי מבד קנוס שנשאר לי מסינר שתפרתי לעצמי), וקינחנו בפונפון כחול למצנפת. (שאלתי את עלמה איזה צבע צמר לקנות לפונפון והיא ענתה בלי היסוס – כחול. למה להתלבט – הרי היא רואה אותו בעיני רוחה, רק צריך לשאול אותה). ליפפנו את הפונפון יחד – קצת עלמה והרבה אני, ממש כמו שהכנתי פונפונים בילדות.

ההיילייט היה הזקן, הראתי לעלמה את התמונה של הזקן שתכננתי לעשות ברשת והיא מאוד התלהבה ממנו (ההדרכה הזו). הכנו אותו יחד, גזרנו וקשרנו ומדדנו. זו ללא ספק הדרך הכי נכונה להכין תחפושת – ביחד.

והו כמה שעלמיק היתה מרוצה! נכון שהיא תמיד מאוד מפרגנת ומרוצה מהתחפושת שלה, אבל בכל פעם מחדש זה מפתיע וכיף לי שהיא ככה. לא אכפת לה שהזקן קצת עקום, שהמעיל קצת משיר חוטים, שתפרתי בטעות את אבזם החגורה הפוך (שאמא פרפקציוניסטית). תכלס' לא אכפת לה שאף אחד בעולם כמעט, בטח לא בוונקובר, לא מכיר את קרשינדו הגמד. "אני אלך עם הספר, להראות לכולם!" היא הציעה, וכך היה.

הלכנו שמחים וטובי לב למסיבה ב-JCC, אני שוב צילמתי את המחופשים, רם הסתובב אומלל אחרי הבננות הנהנות ואסף אחריהן מעילים, מצנפות, זקן, חגורה, אזני-המן חצי אכולות, רעשנים שהן הכינו ועוד ועוד. רק תמר המשיכה לצעוד בנעלי העקב מפלסטיק שלה, כמו נסיכה אמיתית.

וככה זה נראה מאחורי הקלעים…

והתחפושות המשפחתיות? כנראה שהן שמורות לנו להאלווין. כי למה להתחפש רק פעם בשנה אם אפשר פעמיים?!

תחפושת מכשפות, האלווין 2017

פורים שמח לכל החוגגים!

עוד פוסטים על פורים: פורים 2017 טינקרבל ודמבי, פורים 2016 שמש, ירח וכוכבים, פורים 2015 שוקולד-מנטה-מסטיק, פורים 2014 מיץ פטל הארנב, ג'ירפה ואריה, האריה שאהב תות ועוד תחפושות זוגיות, על ארגז התחפושות השווה שלנו.

ספר החופש הגדול

באחד הימים האחרונים של החופש, כשכבר חלפו הקייטנות, עברו הביקורים, ונגמרו לי הרעיונות מה לעשות  בחופש, הצעתי לבננות שנעשה ביחד ספר: "ספר החופש הגדול". שנחשוב על דברים שעשינו, ונצייר אותם.

יוצרות את "ספר החופש הגדול"

10 שבועות, 10 סופי שבוע, ימי קיץ יפים וחמים, ימים סגריריים, ימי עשן בלתי נסבל שהסתיר את ההרים.

שתי קייטנות, ביקור משפחתי גדול ומרגש, נסיעה שלי לקליפורניה, טיולים קטנים באיזור, טיול גדול ברוקיז, סופשבוע בקמפינג, סופשבוע ארוך באי גבריולה.

הספקנו לנסוע יחד באופניים, לשוט בסירה, לשוט במעבורת לאי סמוך, לנסוע במכונית ובקרוואן. אה, כן, והבננות רכבו על סוסים.

לנו בבית שלנו, לנו אצלינו אנשים (ארבעה נוספים היה השיא), לנו שני לילות במלון, שני לילות באוהל, ואחד עשר לילות בקרוואן.

הספקנו די הרבה, אין מה לומר. חיינו כאילו זה החופש האחרון שלנו כאן…

אז זה מה שעשינו בקיץ האחרון:

טיילנו ברוקיז בקרוואן. טיול של אחד-עשר יום שחלמנו עליו חודשים והוא ענה על כל הציפיות ומעבר להן.

אירחנו במשך אחד-עשר יום את כל משפחת משאל. אלה היו ימים כייפיים, משמחים, מרגשים ומצד שני עתירי קשיים אובייקטיביים ותקלות מבאסות, מלאי חוויות וגם אכזבות.

תמרולי ציירה את כל בני המשפחה על גשר קפילנו

שתי הבנות היו בקייטנה של שבועיים ב-JCC', עלמה היתה בקייטנת אופניים של חמישה ימים.

חובשת קסדה גם בציור

חגגנו יומולדת 40 לי, יומולדת 39 לרם, ויומולדת 6 לעלמה בחברת אחד עשר בני משפחה! הישג אדיר למי שחי בחו"ל.

טיילנו בארבעה אגמים באיזור שלנו, שלושה מתוכם בפעם הראשונה.

ביקרנו בדאון-טאון ונקובר שוב ושוב ושוב ושוב. גאס-טאון וקנדה-פלייס וסטנלי-פארק, שופינג בננות ברחוב רובסון.

הלכנו ל"שעת סיפור" בספרייה, וכמה פעמים לחנויות ספרים מגניבות.

ראינו הצגה תחת כיפת השמיים ("מרי-פופינס"), לנו שני לילות תחת כיפת השמיים (טוב, נו – תחת כיפת האוהל).

לשאלתכם מה האיש מצד ימין למטה עושה? הוא על המנגל

אכלנו מליון גלידות, יותר מדי ג'אנק-פוד, הרבה מאפים שאפינו בעצמינו, והמון במבה מהארץ.

קנינו בריז. אכלנו אוכמניות, פטל אדום, פטל שחור, דובדבנים, ותותים. הלכנו לקטיף פירות יער.

עשינו סדנת פיסול בפימו משפחתית, צבענו חולצות, ציירנו על חולצות, אפילו ציירנו על כביש (במסגרת מסיבת בלוק שנקלענו אליה במקרה).

עשינו סידורים יחד, דואר, בנק, קניית מדים לבית הספר, ויותר מדי פעמים הלכנו לסופר.

היינו בשלושה פסטיבלי רחוב, אחד מהם היה מצעד הגאווה.

הלכנו לים, לבריכה, למזרקות מים.

אפילו הספקתי לעבוד. ממש קצת ובכל זאת: צילמתי צילומי משפחה (אחת), צילומי בוק בר/בת מצווה (שניים), עיצבתי שני אלבומים ושני לוחות שנה. מתי? בלילות.

ביקרנו באקווריום, במוזיאון לאמנות, במוזיאון המדע.

ראינו ליקוי חמה.

וסתם פגשנו חברים, אצלינו, אצלם, בפארק הקרוב אלינו, בפארק יותר רחוק, בפארק חדש שנפתח.

שיחקנו שעות בגינה מחוץ לבית.

ובכל זאת, למרות שהיה עמוס, ומעייף, ולעיתים קרובות קשה (לי) הזמן טס.

עבר לי מהר מדי.

היום בבוקר. עלמה עולה לכיתה א, תמר לגן טרום-חובה
הקישורים המופיעים בטקסט מובילים בדרך כלל לפוסטים קודמים בנושא. אפשר לקרוא עוד על חוויותינו בוונקובר בקטגוריה "ונקובר היר ווי קאם". וככה זה נראה בקיץ שעבר.

Tie Dye your summer

היום, לרגע, חזרתי לגיל 12, שלהי שנות ה-80, ועשיתי חולצות טאי-דאי לבננות.

זאת אומרת נטע האחיינית המתוקה שלי היא זאת שהזמינה את הצבעים, למדה, התאמנה, ועשתה חולצות עם הבננות. אני רק צילמתי והרגשתי את הדה-ז'ה-וו.

רק היה חסר את ה-Back Street Boys מתנגנים ברקע, בטייפ.

פורים 7#: נו שויין. גם אנחנו דיסני.

השנה לא התחפשנו בתחפושת משפחתית, אלא באופן חריג ומהפכני הבננות בחרו לעצמן תחפושת. אחרי כמה התלבטויות קצרות ("אני רוצה אלזה" – "גם אני רוצה אלזה", "את תהיי אנה!") הבננות בחרו:

טינקרבל ודמבי (שזו דמבו ממין נקבה, תמרול המציאה).

עלמיק – טינקרבל

עלמיק ואני ציירנו סקיצה, הסתכלנו ביו-טיוב יחד על כל מני הדרכות (איך להכין כנפיים, איך תופרים שמלה), עשינו תכניות והקדשנו "יום כיף" להכנות. עם קצת שינויים, וילדה אחת מאוד שמחה בחלקה – יצאה תחפושת טינקרבל נהדרת.

טינקרבל תחפושת  Tinkerbell DIY

הכי חשוב בתחפושת טינקרבל על פי עלמיק: שהשמלה הירוקה לא תהיה "נפוחה" אלא "נופלת". שיהיו כנפיים (התפשרנו על כנפיים מהדולר סטור ולא הנד-מייד). התסרוקת! היא מאוד רצתה שיער בלונדיני קצרצר, אבל הסכימה בקלות לתסרוקת דומה יחסית. אה, ופעמונים.

המצרכים לתחפושת הטינקרבל שלנו:

תחפושת טינקרבל Tinkerbell DIY

תמרול – דמבי (דמבו הפיל המעופף בבת)

תמרול היתה נחושה להתחפש לדמבי, למרות שבבית היא מתעקשת כבר כמה שבועות שיפנו אליה רק בשם "אלזה" או "כלה". בסרט "דמבו הפיל המעופף" צפינו לפני מספר חודשים ביחד, ונראה שהוא מאוד נגע לליבה. כשביקרנו בחופשת החורף בדיסנילנד היא בחרה לעצמה בובת דמבו תינוק, ומאז הוא הבוב האהוב עליה.

שוב הסתכלנו ביחד בכל מני תחפושות דמבו DIY, והן נראו לי מסובכות נורא. החלטנו יחד ללכת על חצאית של עלמה, תמר תנעל את הנעליים הכסופות האהובות עליה, ושאני אדאג לחדק, אזניים וכל היתר.

הכי חשוב בתחפושת דמבי על פי תמרול: שהזנב יהיה ורוד. שהחדק יחזיק את בובת דמבו (חשבנו לעשות את זה עם חוט ברזל מבפנים אבל החלטנו שהוא יהיה מסורבל מדי והיא התפשרה על לחבק את הבובה בעצמה), לא רוצה כובע צהוב.

המצרכים לתחפושת דמבי שלנו:

תחפושת דמבו Dumbo DIY

הפעם הבננות היו שותפות פעילות בהכנה, כיוון שקצת הסתבכתי עם התפירה, והיו המון פרטים קטנים לחבר ולהוסיף ולפרום, הן מדדו כמה פעמים את התחפושות בשלבי הכנתן ודווקא נהנו והתרגשו מכך עוד יותר.

תחפושת דמבו Dumbo DIY

תחפושת טינקרבל תחפושת דמבו

בעצת נעמה אורבך הצטלמנו יום לפני המסיבה (שהיתה כבר ביום ראשון ב-JCC) והבננות מאוד שמחו מהתחפושות שלהן. והו, כמה שזה מוריד מהלחץ בבוקר של החג…

ואני, שוב התחפשתי לגפילטע-פיש, מוכנה לצלם במסיבת פורים במרכז הקהילתי היהודי. (אבל
אף אחד לא הבין. מוזר!)

תחפושת גפילטע-פיש
גפילטע-פיש בפעולה. ממחזרת תחפושת שהמצאתי בגיל 20

מחר קרנבל פורים בבית ספר, והבננות מוכנות לחגיגה!

חג פורים שמח!

לצפיה בתחפושות משותפות ולא משותפות נוספות: רעיונות לתחפושות זוגיות ושלישיות, על ארגז התחפושות שלנו, על התחפושות המיתולוגיות שלנו, כשהתחפשנו לשמש ירח וכוכבים, כשהתחפשנו לשוקולד-מנטה-מסטיקפורים בברלין.

פסים ונקודות

בחודשים האחרונים לפני המעבר לוונקובר לא יכולתי להתרכז כבר בהרבה דברים. מרוב התרגשות ולחץ, והזמן שטס ויש כל כך הרבה הכנות… אז המשכתי ללכת לסטודיו לקרמיקה, והמשכתי לעשות כלים, אבל רוב הזמן עשיתי נקודות.

כסוג של מדיטציה הייתי יושבת ומטפטפת נקודות נקודות על הכלים. בסטודיו של רועי היתה תמיד אווירה נעימה, מוזיקה, ושיחות קולחות. אבל אפשר גם לשבת בשקט ופשוט לטפטף נקודות. ככה יכולתי לנוח קצת מהמירוץ הזה לקראת הנסיעה, מכל הדאגות וההכנות והחששות. ולנקד – נקודות.

פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה

פסים ונקודות בקרמיקה
כלים שלא נשרפו לפני שנסעתי. עוד לא ראיתי אותם מוכנים…

זו עבודה לא יצירתית במיוחד, אבל התוצאה מהפנטת.

מדי פעם בפרץ של יצירתיות (יחסית) הייתי מציירת פסים.

פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה פסים ונקודות בקרמיקה

לקחה לי כמעט חצי שנה למצוא פה בוונקובר סטודיו לקרמיקה – סטודיו שיש בו אובניים, שגם עובד בשעות נוחות לי, גם יש קורס למתקדמים, וגם יש מקום (!!) בשבילי. לאחר התנסות קצרה וטראומטית בסטודיו קטן של מורה יפני שדרש ממני לשכוח את כל מה שאני יודעת על אובניים בשביל להתחיל מחדש, ביצירה בחימר בצורות מסורתיות יותר (והרבה דמעות של תסכול עליו ועל הקרמיקה ועל כל הקושי שבמקום חדש) מצאתי את הסטודיו שעונה על כל הצרכים שלי, ועוד במרכז קהילתי קרוב לבית.

כשהבאתי את הכלים הראשונים הביתה רם והבננות התאספו סביבם והתפעלו ושמחו בשבילי. עלמיק אמרה "כמה מהר הכנת אותם אמא!" ותמרול: "אפשר לאכול מהם היום?" ורם חייך ואמר: "עכשיו אפשר להגיד שהתמקמנו."

כלים חדשים

כלים חדשים
סופסוף יש לי פה קעריות להגשה!

קיר תמונות

בבית שלנו ברחוב המעגל היה לנו במטבח קיר תמונות.

קיר תמונות

קיר תמונות

כן אני יודעת, זה טרנד שכבר יש (כמעט) בכל בית, בכל בלוג, בכל חנות, די כבר יצא מכל החורים שבקיר הטרנד הזה. (רונית כפיר כתבה עליו כאן כבר מזמן….).

אבל כשעברתי לגור בדירה הזאת, של סבתא שלי, בשנת 2004, היה לי בראש הרעיון הזה של "קיר תמונות" והוא בכלל לא היה מטרנד אלא מזיכרון נעורים. זכרתי שבבית הוריה של חברתי רביד (כן, את!) בשנות נעורינו היו תלויות במטבח מעל השולחן (או בפינת האוכל?!) תמונות משפחה ממוסגרות בפשטות, שמילאו קיר שלם. כל כך אהבתי את הקיר הזה. המיקום במטבח – לא בסלון לתצוגה אלא בחלל יומיומי, והתמונות עצמן – אני זוכרת כמה שהתרשמתי מזה שאלו לא היו תמונות משפחה קלאסיות של "חיבוקים למצלמה", אלא פשוט תמונות טובות שלהם, ממוסגרות במסגרת פשוטה ותלויות בחוסר סדר מאורגן.

כיוון שכבר היה לי את הרעיון הזה בראש במשך הרבה זמן, התחלתי בלאסוף מסגרות קטנות בכל מיני חנויות ואצל ממסגרים, ואחר כך התאמתי להן תמונות, וכך לי ולשותפתי לדירה אז – ליאת – היה קיר תמונות במטבח. הוא התחיל במספר קטן של מסגרות, ותמונות של חברים שלנו בהווה ובעבר, וקצת משפחה. עם השנים המטבח נשאר, הקיר "גדל", והתמונות השתנו: יותר תמונות משפחה, ויותר אחיינים ואחייניות שלי בארץ ובעולם. אחרי המעבר של רם לדירה נכנסו למסגרות גם תמונות שלו ושלנו ושל ילדי הבני-דודים שלו. ועם הפיכתנו למשפחה בעצמנו, לאט לאט, עלמיק ותמרול תפסו את רוב המסגרות. בחלוף השנים (ובעזרתה האדיבה של איקאה שנחתה בארץ) אוסף המסגרות שלי גדל, ואיתו גם קיר התמונות.

תולות תמונות אחרי סיוד. אני בהריון עם עלמה, 2011
תולות תמונות אחרי סיוד. אני בהריון עם עלמה, 2011

העברנו ימים ושבועות ושנים באכילה מול הקיר הזה. לפחות שתי ארוחות ביום. זו היתה דרכינו גם "לשמור על קשר" עם המשפחה שבחו"ל, כי למרות שהבננות שלי פגשו את בנות הדודה הקנדיות שלהן רק פעם בשנה, הן הכירו אותן טוב, לפחות בתמונות.

תמר מתבוננת בקיר תמונות

קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות

בשנים האחרונות החלטתי לא להוסיף עוד מסגרות, כיוון שהקיר הכיל את כמות המסגרות המקסימלית בעיני, אלא להחליף את התמונות הקיימות בתמונות מעודכנות יותר. היו כמה תמונות שהרגשתי שהן "על-זמניות" והן זכו להשאר, אבל פעם בכמה חודשים החלפתי את השאר. כשנתקלתי בצילום טוב, או אחרי אירוע רב משתתפים (ליל הסדר למשל) או טיול. עלמיק (כמו עלמיק) כבר ממש חיכתה שאחליף ואעדכן את התמונות. וכיוון שראינו אותו יום יום, אכלנו מולו, ישבנו לידו, וחלפנו על פניו עשרות פעמים ביום, בכל פעם שהחלפתי או הזזתי תמונה אחת, עלמיק מיד ראתה ושמחה מזה. מאוד קל לשמח את הילדונת הזאת.

תמונות שבעבר הרחוק זכו להיות על הקיר
תמונות שבעבר הרחוק זכו להיות על הקיר
תהליך החלפת התמונות
תהליך החלפת התמונות
קיר תמונות
כעבור שנתיים. הגיע הזמן לעדכן
קיר תמונות
כמה שהם גדלו! עלמיק ואסף, וגם נגה וסבא רוני
קיר תמונות
שתיים בובותיים

קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות קיר תמונות

כשעזבנו את הדירה במעגל הסרנו את המסגרות מהקיר, החורים נסתמו, והקיר נצבע. אספתי לי כמה תמונות מודפסות ולקחתי איתי. היו אלה שאריות של תמונות שנתתי לחברים לפני המעבר, וכמה תמונות שהוצאו מהמסגרות, שהייתי "חייבת" לקחת לוונקובר. בבית בכחול והשכור שלנו בוונקובר, אחרי איסוף רעיונות יצירתיים לתליית תמונות בעזרת וואשי טייפ, תליתי את התמונות שהבאתי מהארץ בחדר עבודה/משחקים שלנו.

קיר של אהבה וגעגועים.

קיר תמונות בוונקובר

קיר תמונות

קיר תמונות
תמרול מתגעגעת באופן אקטיבי

אני לא יודעת אם בדירה הבאה שלנו יהיה שוב קיר תמונות. עכשיו אחרי שראיתי כזה בכל כך הרבה בתים – נראה לי שמיציתי. ואפשר גם לסכם את זה כך:

פעם, בעודי מפשפשת במחלקת המסגרות באיקאה שמעתי שיחה בין שתי נשים, זה הלך בערך ככה:

אישה 1: "אולי תעשי כזה, קיר עם תמונות, תקני כמה מסגרות פה ותשימי"

אישה 2: "נראה לך?! זה מזכיר לי קיר זיכרון. בחיים אני לא אעשה כזה דבר בבית שלי".

מ.ש.ל

אוהל

מתנת יומולדת לגיל שלוש קנינו לעלמה אוהל. אוהל קרקס של איקאה. כשהרכבנו אותו רם נבהל מכמה שהוא גדול. אני ידעתי שזה מצויין. אוהל אמיתי חייב להיות גדול.

אוהל

התלבטנו קצת לפני היומולדת אם לקנות בית בובות כמו שכמה חברים המליצו, (שזו מתנה מתאימה לגיל), אבל לאור זה שבחודשים שקדמו ליומולדת היינו מוצאים בכל יום את כל הצעצועים, כל החפצים, ובכלל את כל הבית מרוכזים במקום אחד שעלמה החליטה שהוא ה"בית שלה" לאותו יום, הוחלט ש"בית משלה" יהיה מתנה מושלמת.

לפני האוהל לפני האוהל

ואכן כך היה. מהרגע הראשון עלמיק אימצה את האוהל לבית. בהתחלה היא לא נתנה לתמרול להכנס אפילו.

אוהל

היא העבירה אליו את מיטב הכריות והצעצועים, שמיכה, ולפעמים שוב את כל מה שמצאה בבית.

אוהל

פעם אחת כשאני ועלמיק רבנו, כעסתי עליה והיא ברחה אליו וסגרה את הדלת. אז הבנתי כמה האוהל הזה מקלט אמיתי בשבילה, אבל יותר מזה – שהגזמתי בכעס שלי (והלכתי מיד לפייס אותה ולהתנצל).אוהל

היא היתה מבלה בו שעות. סוגרת את הדלת ומשחקת לבד, או עם תמר. מזמינה חברים לביקור בפנים כשבאו אלינו הביתה. היא העבירה לשם את "זמן האייפד שלה" (אצלינו מותר לשחק בטאבלט בבוקר לפני הגן – אחרי שכבר מוכנים).

תסרוקת בתוך האוהל
תסרוקת בתוך האוהל

תמרול היתה משתלטת עליו בשמחה בכל הזדמנות שעלמיק לא היתה בנמצא.

אוהל

פעם אחת כשעלמיק לא הסכימה ללכת לנוח כמו שאר בני הבית ביום שישי בצהריים היא שיחקה לה באוהל לבד, ואז מצאנו אותה ישנה בו.

אוהל

לאט לאט האוהל הפך חלק מהבית. לפעמים שמים בו "את כל הבית" (הוא מכיל די הרבה. אפשר להכניס לשם כמה ילדים+כריות+עגלה. זה בדוק). לפעמים הוא שוב רק חלק מהתפאורה למשחק אחר.

כמו כל משחק, גם לאוהל היו תקופות טובות יותר ופחות. בחורף היה קר בחדר העבודה והבננות פחות השתמשו בו. לפעמים היינו קוראים בו סיפור. לפעמים עם פנס, לפני השינה.

אוהל

אבא ועלמה קוראים באוהל
אבא ועלמה קוראים באוהל
אבא ועלמה קוראים באוהל
אבא ועלמה קוראים באוהל

אוהל

ובתקופה האחרונה הוא הפך להיות יותר ויותר "של תמר". היא זו שאהבה לשחק בו, או לרוץ להתחבא בו (היא אוהבת להתחבא ומחכה ממש בשקט ובסבלנות. פעם אחת היא התחבאה לי בארון ולקח לי כמה דקות טובות למצוא אותה! היא פשוט לא מודיעה שהיא מתחבאת. רק היא יודעת. כשאני שמה לב שיש שקט חשוד ומתחילה לחפש היא מחכה ומחכה בלי להוציא הגה. באוהל, בתוך הארון כשהרגליים מציצות החוצה, בתוך המקלחת, בחדר חשוך. אין לה פחד).

אוהל

האוהל האהוב נשאר בישראל.

מתנת יומולדת לגיל שלוש בנינו לתמרול אוהל טיפי. תפרתי אותו לפי ההדרכה בבלוג הזה עם שינויים והתאמה לבית שלנו (החדש בוונקובר). הערנו עת עלמיק מוקדם בבוקר יום ההולדת של תמר, ושלושתינו (רם, עלמה ואני) הקמנו את האוהל, הכנסנו שטיח וכריות וקישטנו בציורים (שעלמה הכינה מבעוד מועד) ובשרשרת נורות.

זאת המתנה המושלמת לגיל שלוש. היא התאהבה בו ברגע.