זיכרון:
אני ילדה. שוויץ. בתי קפה על שפת אגם או נהר. יום קיץ. שעת אחר הצהריים. שמשיות. אני וההורים שלי באים לפגוש את סבתא שלי אילזה, אחרי שבילתה עם אחי ואחותי באחד מבתי הקפה. היא קנתה להם גלידה ענקית בגביע זכוכית ל"ארוחת ארבע". אני בוחרת גלידת אוכמניות ומקבלת גלידה ענקית סגולה-כחולה, מקושטת בשמשיה צבעונית מנייר, עם כפית ארוכה שהיא גם קש.
מאז בכל פעם שאני באירופה מתחשק לי לשבת אחר הצהריים בבית קפה ולהזמין גלידה ענקית בגביע זכוכית. לא חושבת שאף פעם זה קרה מאז שאני "גדולה". תמיד לא נוח או לא יוצא או שאין חשק או אין גלידה.
עד יולי האחרון בריבה-דל-גארדה באיטליה. היה זמן והיה חשק והיתה גלידה. ועלמה בחרה לה מהתפריט של הגלידות איזו גלידה בדיוק היא רוצה ואנחנו לקחנו גלידה ענקית בגביע זכוכית בכמה טעמים עם תותים, ויותר מהגשמת החלום-זיכרון שלי, הרגע הזה הפך מעכשיו לזיכרון-חלום לבננות….
אושר.
בכזאת קלות.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
אושר גדול. בפעם הבאה באירופה נעשה את זה שוב. ואפשר גם בגבעתיים. הבעיה שבכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית עם תכנון לגלידת שחיתות זה מסתיים בחומוס….
אהבתיאהבתי
בהחלט בעיה. באירופה יותר קל
אהבתיאהבתי
אוהבת את העברת הזיכרונות ממך אליהן. כיף!
אהבתיאהבתי
איזה כיף זה להעביר זיכרונות מדור לדור. אהבתי מאוד. פשוט ומקסים.
אהבתיאהבתי
תודה! לא חשבתי על זה ככה עד שעכשיו קראתי את זה….
אהבתיאהבתי
התמונות עשו את העבודה. בעל הפיצוציה פה למטה מבקש להודות לך…
אהבתיאהבתי