בגן החדש של עלמיק – גן נטע – יש ששה ילדי גן טרום חובה, ו-26 ילדי גן חובה. עלמיק היא בטרום-חובה, והיא למעשה הילדה הכי צעירה בגן. מה ש-(לשמחתינו הרבה) לא מפריע לה להשתלב, להרגיש "בבית", לפרוח, להתבטא, או כמו שקרן הגננת (המהממת יש לציין) שלה אומרת: "להיות אחת מהדומיננטיות".
בכל זה אין לי בעייה להתגאות ואף להשוויץ, כי עלמיק היא עלמיק – ילדה שמחה, חברותית, עם ביטחון עצמי (ו'בעלת תחושת ערך עצמי' כמו שלמדנו ב"אדלר"), אוהבת לדבר, לא חוששת להיות במרכז, אוהבת חברה. בקיצור – לא ברור מה הקשר הגנטי בנינו.
כל ההקדמה הזאת היתה בשביל לספר שהשנה, לראשונה, קיבלנו "שיעורי בית". כל ילד התבקש להעביר הרצאה קצרה בגן בנושא שיבחר. כל נושא. עלמיק שמחה מיד להתנדב להרצות לשאר הילדים. הצענו לה את הנושא "קרקס", כיוון שהיתה בקרקס מדראנו באוקטובר (וזו היתה חוויה בלתי נשכחת), ומכירה את הנושא מספרי קריאה אהובים שלה: "בילבי בת גרב"/אסטריד לינדגרן ו"לילבס ילדת הקרקס"/אסטריד לינדגרן.
העלנו איתה רעיונות ונושאים לדבר עליהם עם הילדים, כמו: מהו קרקס? מה ההבדל בין קרקס של היום לשל פעם – כמו שמופיע בספרים שהביאה? (בעיקר שאין היום בעלי חיים בקרקס, מה שמוביל לשיחה על בעלי חיים בשבי, אילוף וכד'), הסבר על ליצנים, לוליינים, וכו'.
הכנו ביחד פלקטים – באחד ציור של אוהל קרקס (שהיא בעיקר נהנתה לצבוע אותו) והשני כל מני תמונות מהספרים, ומהביקור שלה בקרקס מדראנו, כדי שתוכל להדגים בזמן שהיא מסבירה. דוגמא ללוליינים על חבל, דוגמא לבילבי ולילבס עומדות על סוס, תמונות של אריות/פילים בקרקס, ליצן.
זהו, ביום המיועד לקחנו את הפלקטים והספרים, ועלמיק הלכה ל"הרצות" לילדי הגן. בבוקר היא עוד אמרה לי שהיא חושבת שאין לה מספיק נושאים לדבר עליהם", ו"מה אם היא לא תזכור על מה לספר". היא נכנסה בשמחה לגן. אני התרגשתי בשבילה.
בשעה 14:25 התקשרה אלי קרן הגננת. "יש לך ילדה מדהימה!" – היא פתחה את השיחה. "היום עלמה היתה הגננת. עמדה ליד הפלקט, הסבירה, נתנה לילדים רשות דיבור, הקשיבה למה שהם אמרו, תיקנה, הוסיפה, הבהירה. הילדים התעניינו מאוד והתפתחה שיחה מרתקת על קרקס, בעלי חיים, ומהו אילוף. היו לי דמעות בעיניים".
גם לי היו דמעות בעיניים.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
איזה יופי!! רעיון מקסים, ביצוע מקסים, ילדה מהממת. 🙂
אהבתיאהבתי
(: תודות
אהבתיאהבתי
ילדה אלופה! בהחלט מרגש לראות אותם עצמאיים ומביאים את עצמם לביטוי כל כך יפה. ואל תשכחי שאתם ההורים שלה, ומשקיעים בה וזו התוצאה המהממת. תהנו מפרי עמלכם. ואין כמו דמעות של אמא. חיבוקים לך! נועה רלבג
אהבתיאהבתי
תודה נועה. קשה לי לראות את הקשר הישיר בינינו אליה. כמו שתמר בעלת אופי אחר לחלוטין וגם היא הבת שלנו. אני מרגישה שזה 90 אחוז היא, מלידה, מבפנים. בכל מקרה העצמאות הזאת מדהימה אותי ומרגשת בכל פעם מחדש.
אהבתיאהבתי
ואני מהפוסט לוקחת (קצת בעצב) את המשפט שלה "בבוקר היא עוד אמרה לי שהיא חושבת שאין לה מספיק נושאים לדבר עליהם", ו"מה אם היא לא תזכור על מה לספר"- בדיוק קראתי (עוד) מאמר על הנטיה הכמעט אינהרנטית של נשים לחוסר בטחון, פרפקציוניזם, תפיסה מופחתת של הידע שיש להן (לעומת הידע שבאמת יש להן ולעומת גברים), והנה זה מתחיל עוד לפני בית הספר.
אני בטוחה שהיה מהמם, תוהה איזה שינוי עלינו לעשות (כאמהות, כנשים, כחברה) כדי לחסל את נגע חוסר הבטחון אצל בנותינו..
אהבתיאהבתי
רונית, אני לא בטוחה שבמקרה הזה זה קשור בהכרח לג'נדר. גם הבן שלי אם היה במצב כזה היה חושש מעט, למרות שהוא חברותי ופתוח. זו סיטואציה חדשה ומרגשת. מה שבטוח – זו נקודה חשובה למחשבה לגבי חיזוק ילדים וילדות לעתיד. כמו שאמא שלי אומרת – לגדל ילדים שמרגישים: The world is lucky to have me.
גלית – פוסט מרגש וכיפי, רעיון מקסים ההרצאה לפני הגן. הזדהיתי מאוד עם המחשבה הגנטית, מאיפה הם מקבלים את כל החברותיות יתר הזאת כשאני כל כך לא כזאת?!? (התשובה אצלנו – לגמרי מסבא רבא של הצד השני…)
אהבתיLiked by 1 person
Very niceran
אהבתיאהבתי