שודדות חמודות

"בואי נתלבש כמו גָנָבוֹת" אמרה בוקר אחד תמרול לעלמיק.

כמה דקות וחולצות זרוקות מחוץ לארון אחר-כך: "אמא, את יכולה לעשות לי גוּלְגוּל כמו של גנב?"

ואיך הן יודעות איך נראה גנב אתם שואלים?

אחד הקטעים מתוך מופע סיום השנה של בית-הספר לאומניות הבמה של ה-JCC היה בסגנון "שוטרים וגנבים" זו היתה הופעת הסיום של חוג אקרובטיקה, והוא נראה בערך כך:

End of the year show Dena Wosk Photo by Galit Lewinski
Dena Wosk School of Dance / 2018 Photo: Galit Lewinski
End of the year show Dena Wosk Photo by Galit Lewinski
Dena Wosk School of Dance / 2018 Photo: Galit Lewinski
End of the year show Dena Wosk Photo by Galit Lewinski
Dena Wosk School of Dance / 2018 Photo: Galit Lewinski

תמרול ראתה את המופע וזה נחרט בליבה.  כך מתברר, נראים גנבים: חולצת פסים, מכנסיים שחורים, גולגול, ואם יש, גם מסכה לא תזיק. אבל המסכה איננה פריט חובה.

ובחופש הגדול הזה, בימים שאין קייטנה, כל בוקר מתחיל בזה שתמרול לא רוצה. לא רוצה לאכול, לא רוצה לצחצח, לא רוצה ללבוש מה שהכנתי לה, וגם לא שום דבר אחר מהארון. עד שיש לה רעיון: "בואי נהיה דמבואיות" (דמבו הפיל המעופף בבת), או "בואי נלבש אוברולים", "בואי נהיה בנות-ים", "בואי נהיה כלות" וכו' וכו'. לשמחתה עלמה מוכנה מיד לשתף פעולה. כמה דקות ובגדים פזורים אחר-כך אני רואה  צמד בננות מרוצה, מוכן להתחיל את היום.

מציירות ביחד צילום גלית לוינסקי
מיד התיישבו להנציח את הרגע. וגם אני כמובן

מציירות ביחד צילום גלית לוינסקי

נדנדה צילום גלית לוינסקי
אין יום שלא מתחיל בנדנדה
נדנדה צילום גלית לוינסקי
הגנבות המזמרות

חייב להיות יום טוב עם שתי שודדות חמודות כאלה נכון?!

זה השיר שליווה את המופע המתוק ההוא:

אגב מישהו יודע איך אומרים לִיסְטִים בנקבה?

 

Tie Dye your summer

היום, לרגע, חזרתי לגיל 12, שלהי שנות ה-80, ועשיתי חולצות טאי-דאי לבננות.

זאת אומרת נטע האחיינית המתוקה שלי היא זאת שהזמינה את הצבעים, למדה, התאמנה, ועשתה חולצות עם הבננות. אני רק צילמתי והרגשתי את הדה-ז'ה-וו.

רק היה חסר את ה-Back Street Boys מתנגנים ברקע, בטייפ.

הופה הופה רייטר

יש שיר ילדים גרמני ידוע, שאני גדלתי עליו:

"Hopa hopa reiter

wenn er faellt dann  schreit er

Faellt er in den Graben

Essen ihn die Raben

Faellt er in den Sumpf

Macht der reiter Plumps"

ובתרגום חופשי:

"הופה הופה הרוכב,

כשהוא נופל, הוא בוכה

כשהוא נופל לתוך התעלה,

העורבים אוכלים אותו

כשהוא נופל לתוך הביצה, עושה הרוכב פלופ!"

כן, השירים הגרמנים כנראה אכזריים כמו סיפורי הילדים הגרמניים…

כשאני ואחַי היינו קטנים הסבתא הייקית שלנו – סבתא אילזה, היתה שרה לנו את השיר הזה. זה הולך ככה: מושיבים את הילד על ברכי המבוגר השר, עם הפנים אחד אל השני, ומחזיקים את הידיים. המבוגר מתחיל לשיר ולהקפיץ את הברכיים (עליהם יושב הילד המתגלגל מצחוק) בתנועת רכיבה על סוס. בשלב ה"פלומס" (כשהילד כבר לא יכול להתאפק מרוב צחוק והתרגשות) מפילים אותו אחורה בצחוק גדול (אצלינו גם מוסיפים דגדוגים בקטע הזה).

בחיפושים שלי ברשת אחרי השיר ומילותיו גיליתי שיש לשיר עוד כמה בתים, וורסיות נוספות, וגם שחלק מהאנשים לא מפילים אחורה את הילד אלא בין הברכיים של המבוגר, אבל אצלינו זה עובד ככה.

אחרי שסבתי נפטרה, כעבור שנים, כשהתחילו להצטרף נכדים למשפחתינו, דווקא אמא שלי (הלא-ייקית) לקחה על עצמה את ביצוע השיר לנכדים,

וכולם, בתורם, מתגלגלים מצחוק.

הופה הופה רייטר הופה הופה רייטר הופה הופה רייטר

אף אחד מהילדים לא יודע בכלל את משמעות המילים (הגרמניות, הלא-עדינות), אבל זה לא משנה לנו.

אני שרה את השיר עם טעויות רבות (אני לא דוברת גרמנית), אבל מקפידה להמשיך את המסורת, בין מפגש אחד לשני עם סבתא אסתר.

הופה הופה רייטר

לצפיה בסרטון של השיר לחצו כאן, לתרגום המילים לחצו כאן, לסרטון של סבתא ייקית בביצוע מלא שמצאתי לחצו כאן

ריבת משמשים

הבוקר הלכתי לסופר וקניתי משמשים. הם אמנם יקרים פה, ומעטים, אבל כיוון שבכל פעם בשבוע האחרון שקניתי משמשים לא הספקתי אפילו לטעום מהם כי הבננות הקדימו אותי, החלטתי הבוקר להתגבר על הקמצנות ולקנות יותר. אחר כך התיישבתי על יד המחשב, וריפרפתי בתמונות, ומצאתי, במקרה לחלוטין (באמת!) תמונות משבת אחת לפני שנה (21/5/2016 ליתר דיוק).

הסתכלתי בתמונות וניסיתי להזכר בשבת הזאת. לא זוכרת כלום. אז סיפרתי לעצמי את הסיפור מהתמונות:

ריבת משמשים

שבת טיפוסית שלנו בישראל לפני שנה, בטח התחילה בבריכה, או סיבוב בפארק או ביקור אצל חברים, ואז ארוחת צהריים משפחתית אצל ההורים שלי. אחרי הארוחה אבא שלי – סבא אורי – התחיל להכין ריבת משמשים.

ואז עלמה רצתה להצטרף ולעזור.

הוא בטח ביקש ממנה לעזור להפריד את המשמשים ולהוציא את הגוגואים, ושם לה אותם בצד שיתייבשו כדי שהיא תוכל לקחת אותם הביתה ל"אוסף". לחתוך בסכין חד הוא לא נתן לה, אז היא רק עמדה וחיכתה לו שיסיים.

ריבת משמשים ריבת משמשים ריבת משמשים

אחר כך תמרול התעוררה מהשנ"צ שלה ורצתה גם לראות "מה עושים".

כל אחת הכניסה בתורה חתיכות של משמשים כתומים לבלנדר.

ריבת משמשים ריבת משמשים ריבת משמשים

אחר כך הן התבוננו בסיר עם העיסה הכתומה מתחממת, וסבא בטח נתן להן לערבב, וריח מתוק התפשט במטבח.

ריבת משמשים

לבסוף הוא הכניס את הריבה המוכנה לצנצנות הרותחות ואמר להן "תיזהרו! לא לגעת! זה חם מאוד!", והן ליקקו את השאריות של הריבה מהסיר, ומיד אמרו "זה לא טעים בכלל ככה! סבתא אסתר אפשר ארטיק?" וירדו לגן השעשועים.

ריבת משמשים

זה בטח היה ככה. אולי לא.

אמצע מאי, שנה אחרי, יש לי משמשים בבית אבל לא ריבה. נראה לי שאני מתגעגעת.

ריבת משמש / אורי לוינסקי

מצרכים:

1 קילו משמשים (עדיף של תחילת העונה), חלק חתוכים לחתיכות, חלק מרוסקים גס.

פקטין, סוכר. (אם רוצים ריבה מתוקה יותר, 1/2 קילו סוכר מקסימום, ואז צריך 1 כפית פקטין. אם רוצים ללא סוכר אז יש להשתמש ב-3 כפיות פקטין).

אופן ההכנה:

מבשלים בסיר על אש גדולה את המשמשים (מרוסקים או חתוכים או גם וגם, תלוי במרקם הריבה שרוצים), מוסיפים פקטין, מערבבים. כשהתבשיל מגיע לרתיחה, מוסיפים את הסוכר (אם החלטתם שהולכים על הגרסה המתוקה יותר), ומערבבים. מביאים לרתיחה שוב, וממשיכים לבשל במשך 8 דקות נוספות תוך כדי ערבוב.

מכבים את האש, ומכניסים לצנצנות שניתן לסגור בהברגה, מחוממות מראש בתנור (הצנצנות צריכות להיות רותחות בעצמן), בעוד הריבה חמה, וסוגרים מיד.

לתת לריבה בצנצנות הסגורות להתקרר לטמפרטורת החדר (בעת הקירור נוצר ואקום).

לשמור בקירור, אפילו מספר חודשים.

ריבת משמשים

בתאבון!

כדורגל-בנות

הלכנו לעודד את גלי – האחיינית הקנדית שלי, במשחק כדורגל של נבחרת בית הספר שלה, מול נבחרת בית ספר אחר.

5 סיבות טובות ללכת לצפות במשחק:

להיות קהל אוהד. יש לנו פה מעט משפחה, אבל איכותית! אולי זה קצת הביך את גלי אבל רק היא זכתה בשירי עידוד ובנפנוף דגלים לאורך כל המשחק. כל אחד ראוי להיות מוערץ לפעמים (גם אם זה "רק" על ידי הבננות שלי).

ללמוד על כדורגל. רם אוהד כדורגל מילדות, והוא שמח להזדמנות ללמד את הבננות את חוקי המשחק, ולהעביר להן קצת מההתלהבות שלו.

השראה. רם ואני היינו מאוד שמחים אם הבננות שלנו ירצו להשתתף בחוג ספורט / משחק ספורטיבי. שלוש הבנות של אחותי משתתפות (או השתתפו) בנבחרות בתי הספר שלהן של כדורגל/כדורסל. הן מקפידות להשתתף בפעילות ספורטיבית נוספת אחר הצהריים (מלבד חוגי ריקוד גם שחיה, והנבחרות הנ"ל), ואין כמו דוגמא של בת משפחה לעודד אותן לבחור בחוג ספורט. אני אף פעם לא הייתי ספורטיבית במיוחד, תמיד העדפתי חוגי יצירה, אמנות וצופים. אני לא מהווה דוגמא אישית טובה בתחום הספורטיבי.

חשיבות ספורט לבנות. לאחרונה למדתי (בפוסט מעולה של רונית כפיר) שפעילות ספורטיבית של בנות חשובה ומוסיפה להן כמעט לכל תחום בחיים. ילדות ונערות שמשתתפות בפעילות ספורטיבית, עדיף קבוצתית או תחרותית, הופכות לנשים בטוחות יותר בעצמן, יוזמות יותר, בריאות יותר, שמחות יותר, ועוד ועוד. יש כל מיני חוגים שהייתי רוצה שהבננות יבחרו לעסוק בהם, וספורט הוא אחד מהם.

החוויה. פעילות כייפית אחר הצהריים אביבי, הזדמנות נהדרת להכנת דגל והמצאת שירים וריקודים.

GO GALI!!!

וככה זה נראה:

כדורגל בנות
יום השמש היחידי שהיה השבוע
כדורגל בנות
הסבר קצר על החוקים
כדורגל בנות
מעודדות

כדורגל בנות כדורגל בנות

כדורגל בנות
איי איי איי כמעט גול
כדורגל בנות
מחצית. גם עלמה מקשיבה למאמן
כדורגל בנות
מקבלות תשומת לב מהחלוצה שלנו במחצית

כדורגל בנות כדורגל בנות

כדורגל בנות
המתח בשיאו!
כדורגל בנות
Go Gali!

 ואם הבננות רוצות לשחק בעצמן ביום שאחר כך אז בכלל… השגנו עוד מטרה.

כדורגל בגינה

כדורגל בסקוואמיש

קלאס

איך יודעים שבא אביב?

שעות האור ארוכות, יש אור ממש עד 7 בערב.

יש ניצנים ופרחים בכל מקום.

יורד גשם כמעט כל הזמן, אבל כשהגשם מפסיק יוצאת השמש ואז חמים ונעים ואפשר ללכת בלי מעיל, ובלי מגפיים.

רוצים לצאת ולהיות מחוץ לבית כל היום.

אז יצאנו לשחק קלאס.

קלאס

קלאס

לא ממש זכרתי את הכללים אבל לימדתי כמיטב זכרוני. זורקים אבן לכיוון ריבוע ממוספר, צריך לקפוץ עד אליה עם רגל אחת, לאסוף אותה ולחזור חזרה להתחלה בקפיצות. את הניקוד סופרים לפי המספר שהאבן הגיעה אליו בכל תור.

עלמה חישבה את הניקוד בדרך שמובנת רק לה.

כמו כל דבר, גם זו הזדמנות בשביל תמר לשיר ולרקוד

קלאס

וגם אפשר לצייר בגירים שהבאנו.

קלאס

זה החזיק איזה חצי שעה, אולי יותר

קלאס

ואז נכנסנו הביתה.

למזלינו לא ירד גשם והגירים לא נמחקו, אז היה אפשר לעשות שידור חוזר גם למחרת.