רם הגיע אלי עם תחביב של "לנוח בצהריים". כסטודנט צעיר שהיה, "צהריים" היה מונח זמן מאוד רחב. הוא יכול היה להרדם לשעה בין שבע לשמונה בערב, ואז להמשיך כרגיל. גם ההגדרה של "לישון" בצהריים היתה מן הגדרה פלואידית כזו. "ישבתי לקרוא קצת ופתאום נרדמתי…" – כאלה. אבל זה היה תחביב ממש מבוסס, שכשמתאפשר הוא היה משקיע בו זמן ("בזבוז זמן!" חשבתי בפולניות), וכסף (אחד השיקולים בבחירת הספה לסלון היה מידת הנוחות לישון עליה. בהמשך זה התברר כחכם כשזו המיטה הנוספת היחידה בבית). אני לעומת זאת, שנאתי לנוח בצהריים. בשביל מה להתעורר פעמיים ביום?! מספיק קשה לי לקום פעם אחת בבוקר.

מאז זרמו הרבה מים, רם עשה התמחות, עלמה נולדה, ואז גם תמר, שעות השינה בלילה התקצרו, ובכלל שעות הפנאי. נהיה קשה לרם להקדיש זמן לתחביב, אבל כיוון שהיכולת לישון בכל שעות היום אף התחזקה (חיי המתמחה רצופות תורניות ועייפות כרונית) מצאו להם זמן עלמה ואבא רם לישון ביחד.

אני לא מדברת על כל הפעמים שרם היה מרדים את עלמיק כשהיתה תינוקת קטנטנה שבוכה דווקא בלילה. היינו מנסים להרדים במנשא, ואז על הכדור, ואז במנשא על הכדור, וכו' וכו'. אבל חצי מהלילות היו מסתיימים בזה שרם ועלמה התינוקת ישנים צמודים על הספה בסלון.

ולא על כל הפעמים שעלמיק היתה בוכה ובסוף באה לישון איתנו במיטה.

אני מדברת על שנ"צים יזומים, יחד, אבא ובת.

עלמיק ישנה שנת צהריים בגן עד גיל ארבע. רק כשנכנסה השנה לגן עירייה היא נאלצה להפסיק עם המנהג הזה. אבל נשאר לנו השנ"צ של שישי. תמרול אוהבת לנוח, אבל בעיקר אוהבת לישון במיטה שלה. קשה לה לישון עם עלמה ורם במיטה שלנו, מרוב התרגשות היא מתקשה להרדם.

מדי פעם זה קורה. שלושת החמודים שלי נרדמים לשנ"צ שלהם ביחד במיטה שלנו.

אני עדיין לא חסידה גדולה של שינה בשעות היום, אבל למדתי להעריך שנ"צ טוב. בחופשים, ובימי שישי ללא עבודה, גם אני מצטרפת לתחביב המוזר הזה.

ביום שישי האחרון היה אפילו שדרוג לחמידות. עלמיק ותמר טיפסו למיטה של עלמה אחרי האמבטיה, וביקשו ללכת לנוח ביחד. "ננסה" אמרנו לעצמינו. דקה אחר כך תמרול הגיעה בריצה למטבח, מרוצה מהתעלול שעשתה. "ניסיון אחרון!" אמרנו. נשמעו קצת ציחקוקים מהחדר, ואז שקט, ואז הנחירות של תמר.

"פיטפטתן לפני השינה?" שאלתי אחר כך את עלמיק. "לא," היא אמרה "רק פניתי עם הראש לתלתלים של תמר, ואז היא הפנתה את הראש אלי, וצחקנו קצת, והלכנו לישון". (ציטוט אמיתי).

ואנחנו הלכנו לשנו"צ במיטה שלנו.

הבעיה היתה שאחרי שעה הן התעוררו שתיהן ורצו להעיר גם אותנו. זאת בדיוק הבעייה עם מנוחת צהריים. שצריך לקום!