אחת על אחת: גינת ההשכלה

מאז שתמרול נולדה אנחנו מנסים מדי שבוע (זה אף פעם לא יוצא באמת כל שבוע, אבל מנסים) להקדיש זמן נפרד לכל אחת מהבננות. אחד ההורים עושה "דייט" נפרד עם עלמיק, ואחד מבלה זמן איכות עם תמרול. הדייטים עם עלמיק לא חייבים להיות ממש בילוי, לפעמים סתם לעשות סידורים ביחד – כמו תספורת – הם זמן איכות (רק לא ללכת לקניות יחד כי זה סיוט לשתינו). הדייטים שלי עם עלמיק (בת שלוש ושמונה חודשים כבר!) היו לנסוע באוטובוס לשבוע הספר בתל אביב, ללכת יחד להצגה, לבוא איתי לספר שלי בתל אביב, לבוא איתי לאופטומטריסט שלי, לקנות סנדלים לעלמה, וכד'. גילינו שההפרדה חשובה ומועילה לכולם. תשומת לב אחד על אחד היא הרבה יותר מתשומת לב שניים על שתיים (וזה כששנינו נמצאים). כמה שעות בנפרד וכולנו מרוויחים נשימה לעוד כמה ימים. וזה גם מאוד מאוד כיף. יש לנו שיחות נהדרות באוטו כשרק שתינו נוסעות, שתינו בדרך כלל במצב-רוח טוב, ואפילו אם זה רק "סידור" אז מספיקים גם נסיעה משותפת ואולי גם חוטפים משהו לאכול – וזה תמיד כיף.

הבעיה שהאחר-הצהריימים הם כה קצרים… עד שיוצאים מהגן, נוסעים, חוזרים, כבר הגיע הזמן לאכול ארוחת ערב, אמבטיות, ונגמר היום.

ואז עלה לי הרעיון לדייט בבוקר – יום כיף אחת על אחת. סה"כ אני עובדת מהבית בבקרים, ואדון לעצמי, ועלמה רק בגן, אפשר להחסיר יום פה ושם.

אז ביום כיף הראשון היה לנו לו"ז צפוף שבסוף ויתרתי על רובו, כי גיליתי שאם רוצים להספיק גם לישון שנ"צ ביחד לפני שתמר מסיימת את הגן צריך לחזור מוקדם הביתה (ומהו יום כיף בלי לישון ביחד חבוקות במיטה הגדולה?!). בסוף הספקנו:

א. לנסוע לבקר את אבא בעבודה  – דבר שעלמיק ביקשה שוב ושוב לעשות. היא גם רצתה להכיר את האחיות בפגיה שרחצו אותה כשהיא נולדה, ולשחק במשחקייה של בית-החולים.

ב. לנסוע לבלות ב"גינת ההשכלה" – עלמיק מתה על נדנדות, ויש שם המון.

ג. לאכול ארוחת צהריים ב"קפה איטליה" – המסעדה האהובה עלינו. חלקנו עיסקית וניהננו מכל רגע. לפני שקמנו ללכת עלמיק אמרה: "למה לא מביאים לנו קינוח?" אז קינחנו במוס השוקולד המהולל שלהם. גם לה יש קיבה נפרדת לקינוחים…

היה נהדר. היה מצחיק, ורגוע, וכיף.

5 מחשבות על “אחת על אחת: גינת ההשכלה

  1. כשהייתי ילדה היה מותר לנו אחת לחודש לוותר על בית ספר ולהישאר בבית ל"יום גידול" – יום שגדלים בבית. זוכרת בחיבה רבה את המנהג הזה. להערכתי בעיקר הייתי בבית וקראתי וציירתי ולא עשינו משהו מיוחד, אבל זה היה כיף מאוד. מנסה ליישם גם עם הילדים שלי, וכשזה קורה זה נהדר. והמצלמה של פישר פרייס – פרייסלס!

    אהבתי

    1. עם אחותך ביחד? ביוזמת ההורים או שזה היה ביוזמת הקיבוץ שלמדת בו? (יודעת עלייך קצת, קראתי את כל הספר (:)

      אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s