צלמת אירועים בהריון

בהריון של תמר, ובטח עוד בהריון של עלמה, הייתי צלמת אירועים במשרה מלאה. זאת אומרת: הרבה הרבה אירועים, צילומי חתונות משלב האיפור בצהריים ועד השעות הקטנות של הלילה, חתונות כמה ערבים בשבוע, ובשאר הערבים פגישות, עריכות, עבודה על המחשב…וכל זאת עם העייפות ו(אצלי) בעיקר הבחילות של ההריון.

להמשיך לקרוא

אווה היפה

אני לא צלמת סטודיו.

שנים הייתי מצלמת בסטודיו הריון, משפחה ופורטרטים, עד שגיליתי את הכיף שבלצלם אותם בחוץ: משוחררים, טבעיים, נינוחים, ולא כלואים על שטח של מטר על מטר, עם תאורה מכוונת ורקע קבוע.

ומאז לא הסכמתי לחזור פנימה.

עד החודש האחרון. שבהתגלגלות האירועים חזרתי קצת עם אלי לצלם בסטודיו.

ולשמחתי אווה – ההריונית היפה ביותר שיש – התנדבה להצטלם עבורי, ולהגשים איזו תמונה שהיתה לי בראש.

הריון שחור ולבן

בתמונה הזאת שני ההפכים שבצילום: מימין אווה בלבן, על רקע לבן, בתאורה טבעית בלבד (אור חלון). משמאל אווה בשחור, על רקע שחור, בתאורת סטודיו חלשה (Low Key).

מה יותר יפה?

כיוון שהיתה לי כזו מודליסטית מושלמת, והיה ממש כיף, אז יצאו תמונות כאלה יפות…

אווה! תודה על שיתוף הפעולה, היה כל כך כיף, נעים וזורם לצלם אותך. מזל טוב וחיבוק גדול גדול לך, לאמיר, לאמה ולשובב החדש שהצטרף למשפחה.

אווה, חוץ מהיותה הריונית יפה היא גם צורפת מוכשרת. כל התכשיטים היפים שאווה עונדת הם מעשה ידיה. ניתן להשיג אותם בחנות שלה ב-Etsy.

קטנה אחת

נעמה

קטנה אחת
מילים: צרויה להב
לחן: אלון אולארצ'יק

"קטנה אחת –
פלומה
פקע ניצן בבוקר
שפתיים של חלב
רכות
עיניים נפקחות
וחמימות
וריח של תינוקת
והבעות
ואצבעות
ומתיקות

קטנה אחת –
אי שם
תלוי כדור של בדולח
וקרן שמש בזהירות
ניגשת
נוגעת בו באור
והפיות כולן
באות
לעריסה שלך
בכל צבעי הקשת

עיניים נפקחות
וחמימות
וריח של תינוקת
והבעות
ואצבעות
ומתיקות"

נעמה

 נעמה. קטנה אחת.

נעמה

נעמה ורוני היפות. רכות ומתיקות. ואהבה אהבה אהבה.

נעמה

כשתמר חולה ואמא צריכה לקפוץ לסטודיו

מה לעשות כשתמר חולה ואמא הבטיחה לקפוץ לעזור לחבר צלם לכוון תאורה בסטודיו שלו?

בסטודיו

אז נוסעים לסטודיו

בסטודיו

ומקימים פלאשים

בסטודיו

ומכוונים

בסטודיו

ומודדים אור

בסטודיו

ובנתיים משחקים בטאבלט / בצק / חרוזים / ברבי שהבאנו מהבית, ובמשחקים שמצאנו שם

בסטודיו

וקצת מטפסים על הקירות, אבל בגלל שתמרול הזאת כזאת מתוקוש גם את זה היא עושה בחן

בסטודיו

ועל הדרך זוכים בסשן צילומים קצרצר שלי עם המתוקוש המחלימה, מהאחד והיחיד אלי מעייני

עלמה ושיילו או: מאחורי הקלעים של צילומי ילדים

השבוע "קפצה לי" תמונה ב-memories בפייסבוק של צילומים שעשיתי ל"מותק" – הדס הול, לפני שנתיים. מאחורי הקלעים של צילום ילדים

נזכרתי בצילומי בגדי התינוקות שדיגמנו עלמה ושיילו המהממת ל"מותק".

הן נולדו בהפרש של חודש-חודשיים, ונפגשו (הופגשו) לראשונה בהיותן בנות חצי שנה פלוס-מינוס.

שתי תינוקות חייכניות, מצחיקות, צוחקות למצלמה, נהנות לשכב ולהתגלגל בשמש המלטפת של אמצע מרץ.

מאחורי הקלעים של צילום ילדים

אמנם בגיל כזה צריך הרבה מזל בשביל להצליח לצלם, ועוד שתיים ביחד, אבל השתיים האלה היו כל כך מתוקות, מין שוקו-וניל עם פצפוצי-חיוכים, שבכמה דקות שהן שכבו (וזחלו – שיילו) הצלחתי לצלם את כל התמונות שרצינו.

הפגישה הבאה היתה בגיל שנה וחודשיים פלוס-מינוס, עלמיק היתה קצת חולה ושיילו היתה כבר "שודדת" גדולה: הולכת, בורחת, מתחבקת, מתפנקת.

קונספט אחר, של צילומי חורף של "מותק" – הדס הול, בסטודיו של הדס, כשסוקי הכלבה גונבת לעלמיק כל רגע איזה קרקר…

זה יותר קשה לצלם ילדים במקום סגור, ובטח כשיש רק "כיוון צילום" אחד (ברגע שיש רקע אחד, והתאורה מכוונת למיקום מסויים ה"דוגמנים" צריכים להיות פחות או יותר באותו מרחק מהתאורה כדי שהתמונות יצאו מוארות באופן אחיד. בקיצור עניינים טכניים שבעיקר מצמצמים את טווח התנועה של הצלמת).

מאחורי הקלעים של צילום ילדים

המפגש השלישי היה זה שהפייסבוק הזכיר לי. לפני שנתיים וטיפה, עלמה ושיילו בנות שנתיים ושלושה חודשים (פלוס מינוס), כבר שתי ילדות, שובבות, מצחיקות, שרות, רוקדות, משחקות, משתוללות ביחד… כל מה שהיה צריך זה להפגיש בינהן, לתת להן כמה בובות של "מותק" להחזיק ביד והן כבר "עשו את כל העבודה". הן התחברו מיד, כאילו הכירו מגיל חצי שנה, ושיחקו, ונהנו ביחד. וכאן באמת התמונות כבר קרו מעצמן…

ומאז חלפו להן שנתיים.

אנחנו חייבים להפגש ולראות אם עדיין זו אותה האהבה…

צילומים בלבן לכבוד השנה החדשה

שנה חדשה בפתח, ואין זמן טוב יותר לצילומי משפחה.

כבר כתבתי כאן על הניסיונות שלי לעשות צילומי משפחה מסורתיים לעצמינו – פעמיים בשנה לפני "החגים הגדולים". סיפרתי גם שבמרץ האחרון רם והבנות הקצו לי 10 דקות לצילומים. אז הפעם, ביום האחרון של אוגוסט, הם העלו את הרף. להצליח לצלם ב-10 דקות, בלי לצלם בעצמי (על חצובה, צילומים אוטומטיים). כי אין מה לומר, קשה להיות בת של צלמת…. כל הזמן האמא הזאת רוצה לצלם! למי יש סבלנות?! אז אין ברירה, צריך ללמוד לחייך למצלמה גם אם אין אמא שעושה פרצופים מאחוריה (:

שתהיה שנה מצויינת!