כשתמר חולה ואמא צריכה לקפוץ לסטודיו

מה לעשות כשתמר חולה ואמא הבטיחה לקפוץ לעזור לחבר צלם לכוון תאורה בסטודיו שלו?

בסטודיו

אז נוסעים לסטודיו

בסטודיו

ומקימים פלאשים

בסטודיו

ומכוונים

בסטודיו

ומודדים אור

בסטודיו

ובנתיים משחקים בטאבלט / בצק / חרוזים / ברבי שהבאנו מהבית, ובמשחקים שמצאנו שם

בסטודיו

וקצת מטפסים על הקירות, אבל בגלל שתמרול הזאת כזאת מתוקוש גם את זה היא עושה בחן

בסטודיו

ועל הדרך זוכים בסשן צילומים קצרצר שלי עם המתוקוש המחלימה, מהאחד והיחיד אלי מעייני

עלמה ושיילו או: מאחורי הקלעים של צילומי ילדים

השבוע "קפצה לי" תמונה ב-memories בפייסבוק של צילומים שעשיתי ל"מותק" – הדס הול, לפני שנתיים. מאחורי הקלעים של צילום ילדים

נזכרתי בצילומי בגדי התינוקות שדיגמנו עלמה ושיילו המהממת ל"מותק".

הן נולדו בהפרש של חודש-חודשיים, ונפגשו (הופגשו) לראשונה בהיותן בנות חצי שנה פלוס-מינוס.

שתי תינוקות חייכניות, מצחיקות, צוחקות למצלמה, נהנות לשכב ולהתגלגל בשמש המלטפת של אמצע מרץ.

מאחורי הקלעים של צילום ילדים

אמנם בגיל כזה צריך הרבה מזל בשביל להצליח לצלם, ועוד שתיים ביחד, אבל השתיים האלה היו כל כך מתוקות, מין שוקו-וניל עם פצפוצי-חיוכים, שבכמה דקות שהן שכבו (וזחלו – שיילו) הצלחתי לצלם את כל התמונות שרצינו.

הפגישה הבאה היתה בגיל שנה וחודשיים פלוס-מינוס, עלמיק היתה קצת חולה ושיילו היתה כבר "שודדת" גדולה: הולכת, בורחת, מתחבקת, מתפנקת.

קונספט אחר, של צילומי חורף של "מותק" – הדס הול, בסטודיו של הדס, כשסוקי הכלבה גונבת לעלמיק כל רגע איזה קרקר…

זה יותר קשה לצלם ילדים במקום סגור, ובטח כשיש רק "כיוון צילום" אחד (ברגע שיש רקע אחד, והתאורה מכוונת למיקום מסויים ה"דוגמנים" צריכים להיות פחות או יותר באותו מרחק מהתאורה כדי שהתמונות יצאו מוארות באופן אחיד. בקיצור עניינים טכניים שבעיקר מצמצמים את טווח התנועה של הצלמת).

מאחורי הקלעים של צילום ילדים

המפגש השלישי היה זה שהפייסבוק הזכיר לי. לפני שנתיים וטיפה, עלמה ושיילו בנות שנתיים ושלושה חודשים (פלוס מינוס), כבר שתי ילדות, שובבות, מצחיקות, שרות, רוקדות, משחקות, משתוללות ביחד… כל מה שהיה צריך זה להפגיש בינהן, לתת להן כמה בובות של "מותק" להחזיק ביד והן כבר "עשו את כל העבודה". הן התחברו מיד, כאילו הכירו מגיל חצי שנה, ושיחקו, ונהנו ביחד. וכאן באמת התמונות כבר קרו מעצמן…

ומאז חלפו להן שנתיים.

אנחנו חייבים להפגש ולראות אם עדיין זו אותה האהבה…

צילומים בלבן לכבוד השנה החדשה

שנה חדשה בפתח, ואין זמן טוב יותר לצילומי משפחה.

כבר כתבתי כאן על הניסיונות שלי לעשות צילומי משפחה מסורתיים לעצמינו – פעמיים בשנה לפני "החגים הגדולים". סיפרתי גם שבמרץ האחרון רם והבנות הקצו לי 10 דקות לצילומים. אז הפעם, ביום האחרון של אוגוסט, הם העלו את הרף. להצליח לצלם ב-10 דקות, בלי לצלם בעצמי (על חצובה, צילומים אוטומטיים). כי אין מה לומר, קשה להיות בת של צלמת…. כל הזמן האמא הזאת רוצה לצלם! למי יש סבלנות?! אז אין ברירה, צריך ללמוד לחייך למצלמה גם אם אין אמא שעושה פרצופים מאחוריה (:

שתהיה שנה מצויינת!

מי לא רוצה להיות גיבור-על

לא מזמן צילמתי צילומי אווירה למותג SuperME – מותג אביזרים לילדים שהופך אותם בן רגע לגיבורי-על. מה זה צילומי אווירה? באתרים/קטלוגים של מוצרים הרבה פעמים משלבים צילומים שמראים איך המוצר נראה בשימוש הטבעי שלו, או איך הוא משתלב בבית/בסביבת עבודה/בחיי היומיום וכד' (תלוי במוצר).

שלא כמו צילום מוצר שמראה את המוצרים בצורה האופטימלית (על רקע לבן למשל), בצילום אווירה מנסים להעביר את התחושה שלו. תכל'ס אלה הצילומים שעושים את החשק להשתמש במוצר. צילמנו את התיקים+גלימות+מסכות של SuperME  שברגע שהילד/ילדה לובשים אותם, מיד מתחשק להם להושיט יד ולעוף כמו סופרמן להציל את העולם (או לרוץ ולהשתולל באותו סגנון). התיקים מכילים מלבד כל הדברים הפונקציונאליים שתיק גן טוב צריך להכיל (תא מרכזי בגודל בינוני ונוח לשימוש, תא קטן, תא נפרד לבקבוק, מתלה ראשי, מתלה קטן למפתחות, מקום לרשום את פרטי הילד, מחזיר אור, והכל מבד של חליפות צלילה רך ונוח לכביסה) גם גלימה מתנפנפת ומסכה תואמת.

בקיצור צילמתי את חבורת גיבורי-העל שלנו בזמן אמת: כשהם נפגשו לראשונה עם התיקים, המסכות והגלימות. בצילומי ילדים "זמן האמת" הוא זמן קצר ביותר. רגע לפני שהם מתעייפים או רעבים או משתעממים, רגע לפני שהם "נכבים". כי כל הכיף זה לתפוס אותם טבעיים, נהנים וסקרנים. אחר כך כבר אי אפשר לשחזר את זה.

זוכרים שהיה יום גשם אחד ביוני? את כל זה גם היה צריך להספיק לפני הגשם…

SuperME

SuperME

SuperME SuperMEתודה לילדים הכי מתוקים בעולם שהצטלמו ושיחקו איתנו: אדם, אנה, גאיה, דני, עלמה ועלמיק. את התיקים של SuperME אפשר להשיג באתר, או בארץ בחנות פלמינגו וג'ולות. ותודה ל"מותק" על הבגדים המקסימים.

אלבום הולנד

בשעה טובה עוצב, הודפס, הגיע – אלבום הטיול שלנו להולנד.

אלבום הולנד

כן כן…. חזרנו לפני 10 חודשים בדיוק מהטיול. אבל למי יש זמן להכין אלבום? ועוד לעצמי? (תמיד דוחים ודוחים את הדברים הפרטיים, איכשהו העבודה ומטלות היומיום תמיד באים ראשונים. בגלל זה תמיד אמרתי לכלות גרפיקאיות או חובבות העיצוב שיתנו לנו לעצב להן את אלבום החתונה כי אחרי שעובר האירוע אף אחד לא באמת מתפנה לעשות לעצמו אלבום….)

אז הכנתי אותו בין לבין במשך חודשים, והעיקר – הוא הגיע! איזה כיף!

אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד אלבום הולנד הולנד 012 אלבום הולנד אלבום הולנד

כי אין כמו לשבת לראות אלבום באמת.

מזל טוב לפרברים!

היה היתה רוני. היא היתה בהריון.

הריון

רוני ואורי היו בהריון, ובבטן של רוני היה תינוק – שי.

אחר כך שי נולד, והם הפכו מזוג למשפחה מקסימה.

היה היתה רוני, והיא היתה בהריון.

אורי רוני ושי, והתינוק זיו שבבטן.

ואז זיו נולד, והפך לאח מתוק לשי, ובן שני לאורי ורוני. והם היו מאושרים.

היה היתה רוני, והיא היתה בהריון.

אורי, רוני, שי, וזיו, והתינוקת שבבטן.

ושלשום, ב23/6/15, נולדה התינוקת תכולת העיניים החדשה למשפחת פרבר, אחות קטנה לשי וזיו, בת לאורי ורוני.

מזל טוב אהובים. הלב מתרחב. אין התרגשות גדולה מזו! שמחה בשבילכם, שמחה איתכם. אהבה, חיבוקים, ונשיקות רטובות.

משפחה שכזאת!

צילומי משפחה גלית לוינסקי

משפחת ספיר משחזרת

את משפחת ספיר אני מכירה כבר כמה? 9 שנים? צילמתי אותם בשתי חתונות ובריתה. וגם נשארנו קצת בקשר – חלקנו גן לילדים, שמחנו להיפגש בחתונות של חברים (שלהם שאני ואלי צילמנו), עשינו לייקים בפייסבוק…

כך ששמחתי מאוד כשפנו אלי לצילומי השבט ("צילומי מישפוחה") לכבוד יום ההולדת העגול של אבא ספיר.

צילמתי את המשפחה והילדים בכל מני שילובים – מבויימים "לשים על המזנון" וטבעיים בשביל הכיף, וגם, על הדרך, סיכמנו שנעשה כמה שיחזורים לתמונות ילדות שלהם.

אין מה לומר, הם באו מוכנים: התמונות שזקוקות לשחזור סרוקות ומוכנות על האייפד, בגדים מתאימים לתמונות, ובעיקר הרבה מצב רוח טוב וחוש הומור בריא. שלושת האחים (עודד, בועז ויעל) ידעו בדיוק איזה תמונות חשוב להם לשחזר ומה יצחיק את המשפחה. הם נכנסו לדמויות (של עצמם כילדים) ועשו לי את העבודה ממש קלה. הלוקיישן שנבחר היה גן העלייה השניה – גן שמזכיר להם את ילדותם בגבעתיים, וכל התמונות שוחזרו שם. בגלל שהוחלט מראש שלא נשתמש בבית האמיתי שהיה להם, אלא נצטלם רק בחוץ, השיחזורים התמקדו בלבוש, תנועות גוף, הבעה, זווית צילום, והקומפוזיציה של התמונה.

צריך הרבה הומור (וגם הומור עצמי), סבלנות, שיתוף פעולה בין האחים, השקעה לא מבוטלת של זמן חיפושים בארכיון המשפחתי והשקעה של זמן בכלל.

אבל כשרואים את התוצאה…. אפילו אותי (מה אפילו, אני מתה על דברים כאלה) זה מרגש.

עץ