שלושה ימים אחרי החתונה שלי, בתיאום מראש, שלוש שמלות כלה נשלפו משלושה בוידעמים, ושלוש נשים בכפכפים ושיער מרושל לבשו אותן וירדו להצטלם למטה, בין הבניינים.

לפעמים יודעים כשתמונה היסטורית נוצרת.

ואני לא צינית בכלל.

אז כל העניין עם ההשוואות התחיל בכלל עם השוואות עצמיות של עלמה עם עלמה. זאת אומרת זה לא שהיא משווה (אותה זה לא מעניין כמובן) אלא אמא שלה (אני) שאוהבת להתבונן בתמונות, ואז נזכרת בתמונות אחרות ומצלמת עוד תמונות כדי לשים ליד ולהשוות… בקיצור הזהרתי מראש שאני קצת אובססיבית.

כשעלמה הגיעה לגיל שנה הייתי חייבת לעשות לה לוח כזה שמראה את ההתפתחות שלה מגוזל עצום עיניים לציפורת שובבה.

וכיוון שכל כך התפעלתי מהגוף הקטנטנן וצילמתי כל איבר שלה בימים הראשונים, חזרתי אל זה אחרי שנה וצילמתי שוב מקרוב

והתחלתי לחפש אחורה תמונות נוספות כדי שאוכל לעשות השוואות חדשות (שרואים יותר איברים של עלמיק)

זהו, ואז כבר שיכללתי את זה. כל שנה באוגוסט יוצאים למרפסת לסט צילומים – אבא מחזיק את עלמיק מתפקעת מצחוק – ואני מוסיפה לשורה. (אבל מה יקרה כשנעבור דירה?)

יש ברשת דוגמאות נפלאות לצילומים כאלה (פעם בשבוע/חודש/שנה), רק צריך לחשוב מראש איפה מצלמים כדי שיתאים לאורך זמן… ולהשתדל לשמור על סדרתיות (כיוון התמונה, תאורה עקבית, צבעוניות בגדים ורקע. מה שבסדרה הזאת אין בכלל כי חשבתי עליה רק בדיעבד).

ואז…. הגיעה תמר.

לתמר כבר הייתי מוכנה (:

ועל השוואות בין השתיים… כבר כתבתי כאן.

 בוקר טוב צוהל הרחוב לאן לאן? לגן!

פרטי חובה של עלמה לגן:

חצאית/שמלה √ טייץ תואם √ תסרוקת  √ סיכות לשיער  √ שקית עם קרקרים לדרך  √ תיק של הגן  √ תיק לשים חפצים שחייבת לקחת לגן  √ בובה/ציור/משחק  √

פריטים אופציונליים לגן:

כל אקססורי / משחק / טוש / ציור שאנחנו (מתייאשים ו)מסכימים באותו הבוקר.

אין מה לומר. אני תמיד חושבת שהיא לא דומה לי.

הגנטיקה עושה את שלה. (או במילים אחרות: הכינו את ארון הנעליים!)

אסור להשוות!

אז קודם כל כולם משווים.

לי יש שתי בנות. עלמה (שלוש וחצי כמעט) ותמר (שנה וחודש כמעט). שתי בננות. לא דומות בכלל לדעתי. לא באופי ולא במראה. שוקו-וניל. שתיהן מתולתלות. לשתיהן פה כמו של אבא. ובזאת נגמר הדמיון. תמר – מיני-מי של רם. קטנטונת, עיניים ושיער חומים, "פרי שחום נחמד". ועלמה – למי היא דומה? אולי לשכנים. לא לנו לפי דעתי. שיער בהיר, עיניים כחולות, גבוהה.

כשעלמה נולדה הייתי בשוק מוחלט. פתאום אמא.

כשתמר נולדה, כבר הייתי אמא של עלמה, ובימים הראשונים התייחסתי אליה כמו אל עלמה התינוקת. הנקתי אותה כמו את עלמה (הרבה זמן, וכל הזמן חשבתי שאולי היא עוד רעבה), הערתי אותה לאכול כמו את עלמה (עלמיק היתה פגית. תמרול דווקא נולדה בזמן ועם תאבון בריא ועייפות טבעית). השכבתי אותה לישון כרוכה בחיתול כמו את עלמה (את עלמיק זה הרגיע, היא ישנה ככה חודשים. תמרול שנאה את זה ובילתה את כל הלילה בנסיונות לחלץ איברים. "אה אה אה אה אה…. חילצתי יד. עכשיו נתמיד ונחלץ עוד יד….אה אה אה אה אה אה אה. חילצתי! ועכשיו מסיבה!).

אחרי כמה ימים נפל לי האסימון שנולדה ילדה אחרת. חדשה. זאת לא עלמה II, וכדאי שאנסה להכיר אותה כי היא לא עושה סימנים של חיקוי אחותה. היא עצמאית, דעתנית, ואמנם עוד לא שוקלת שלושה וחצי קילו, אבל מתכוונת להשמיע את דעתה הנחרצת.

ועל אף שכל אחת שונה, תמיד משווים.

"לעלמיק יצאה השן הראשונה בגיל 11 חודשים". לתמרול בגיל 11 חודשים כבר היו שבע שיניים.

"עלמיק היתה פגית. היא התחילה ללכת רק בגיל שנה וארבע. תמר תרוץ כבר בגיל תשעה חודשים" (-not!)

"עלמיק נרדמה רק על הידיים. את תמרול אני אלמד להרדם לבד" (-אהה)

"עלמיק אהבה לאכול הכל מרגע שנתנו לה מוצק"  – "תמרול עושה לנו בית ספר"

מזל שהבנות שלי כאלה מתוקות ונהדרות. הן מלמדות אותי לאט ובסבלנות שהן שני עולמות מלאים ונפלאים, שונים ומשונים, ואהובים . הכי אהובים!

איזה כיף לי שהן שונות. איזה כיף להן!

אז… באמת שאני משתדלת לא להשוות. אלה רק אנקדוטות. ולהשוות צילומים זה תחביב שלי. את זה אני לא אפסיק לעשות (:

בקרוב: עוד תמונת השוואה: עלמיק בת שנה מרוחה בעוגת יומולדת/תמרול בת שנה אוכלת במרץ. או משהו אחר.

כל חודש ב-15, מחפשים מתי לצלם את תמר. צריך רקע, מצלמה, סולם ועזרה (גם כדי שאני לא אפול עליה אבל גם לשעשע/לשמור עליה/ לתפוס אותה ככל שהיא גדלה).

מזל טוב מתוקוש.

תמרול תעלול בת שנה.

ואני מתחילה לכתוב בלוג.

מנסה.

נראה.

 *בהשראת הצילום השבועי המקסים של קלרה מYoung House Love