פורים 1#: פורים בברלין

סבתא אילזה נולדה וגדלה בברלין.

מצאנו שלוש תמונות מקסימות של אילזה הילדה ואחיה ארנסט.

מימין: 1911. באמצע: 1913. משמאל: 1914
מימין: 1911. באמצע: 1913. משמאל: 1914

 מאחור נרשם בכתב יד השנה בה צולמה כל תמונה: 1911, 1913, 1914. נראה ששלושתן צולמו בסטודיו לצילום, עם רקע ותלבושות. אולי האמצעית לא (הרקע התמונה זו הוא של קיר ולא רקע מצוייר כמו באחרות, והבגדים נראים בגדי חג של אותה תקופה).

הצילום שלי פה ממש לא עושה עימן חסד. ההדפסה, החדות, עומק הגוונים… גם סריקה לא היתה מעבירה את היופי הזה של הדפסת מגע (?) על נייר-נייר, לא כל שכן צילום דרך הזכוכית. תצטרכו לדמיין (או לקפוץ לראות).

לזכר צילומי הסטודיו המסורתיים של פעם.

(ולמי שרוצה כאלה גם היום: מפרגנת לאלה פאוסט: חברה מהלימודים וקולגה, ולאלי מעייני כמובן)

עץ משפחה

לפני מליון שנה (בסביבות ה-50 ) אבא שלי קיבל מקרוב משפחה מחקר בנושא עץ המשפחה שלנו. צד אחד – הצד של אמא של אבא שלי (סבתא אילזה) נחקר והגיע עד המאה ה-17. אבא שלי המשיך במשך תקופה לחקור ולהרחיב את עץ השורשים הזה.

על בריסטול מגולגל, כתוב בכתב ידו של אבי (באותיות לטיניות ברובו), וחלקו בדפים המודפסים במכונת כתיבה, נח לו עץ השורשים של משפחת לוינסקי בתוך ארון במשך שנים.

לכבוד יום ההולדת ה-75 של אבא שלי החלטנו להוציאו אל האור – לעצב, להדפיס ולמסגר אותו ולתת לו במתנה. גם אם לרגע קט חשבתי שאוכל לעשות זאת בעצמי, לשמחתי החלטנו לפנות לרוית כהן – ארכיטקטית, מעצבת פנים, מעצבת גרפית, ומעצבת אלבומים, שאני מכירה כבר המון שנים. רוית הפכה את עץ השורשים למיצג מרגש של משפחתיות, וכמו שהיא תמיד עושה: באיפוק ובטעם משובח.

לצורך החלק ה"עיצובי" עברתי בסתר על מאות מכתבים, איגרות, מסמכים, ותעודות שונות ששמורות בבית הורי (מסמכים היסטוריים בני מאות שנים, שמחזיקים מעמד יותר טוב מכל תעודה שקיבלתי בחיי. הגרמנים יודעים לייצר ניירות שמחזיקים יותר מאנשים. זה ידוע). סרקנו ומיינו מסמכים ותמונות עתיקות, ורוית ביד אמן עיצבה לנו עץ משפחה מרהיב שיזכר לדורות (תרתי משמע).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לא יודעת אם רואים בתמונה, אבל בנוסף ל-16 דורות מתועדים, מצורפות תמונות של בני המשפחה שלנו, סבא וסבתא שלי, הורי סבתי, סבא של אמי, וגם סבא וסבתא של סבתא אילזה שלי מהמאה ה-19 (התמונה השמאלית ביותר משמאל, צולמה ב-1860)

דורות על דורות של רופאים.

שורשים עמוקים ועלווה רחבה.

עץ השורשים תלוי אחר כבוד על הקיר המרכזי בפינת האוכל בבית הורי.

עיצוב גרפי: רוית כהן-שי 0544918332

חיפושים אחר עץ

בשנת 2007 הייתי עסוקה בחיפוש אחר עץ.

רציתי צילום של עץ לתלות מעל המיטה.

היה לי בראש עץ. לא ידעתי בדיוק אם אני מחפשת עץ שלם, עם גזע וענפים ועלווה, או רק ענף שלוח. הסתכלתי אז הרבה על עצים וצילמתי.

את התמונות צילמתי בסרטי 120, בהאסלבלד שלי או בהולגה. מצחיק, היום צילומי ההולגה נראים קצת כמו עיבוד של אינסטגרם, אבל אז באמת שלחתי לפיתוח, ולסריקה, וחיכיתי לראות את התוצאות.

אני זוכרת צילומי עץ ליד קריית טבעון, שקדיה ליד נטף, עצי שזיפים פורחים בדרך למטולה.

בשנה הזאת גם הייתי בניו יורק וצילמתי כמה עצים בסנטרל פארק.

באותה תקופה למדתי במדרשה והגשתי את אחת התמונות לתרגיל בכיתה, תמונה רקומה.

עץ גלית לוינסקי רקום

בסוף , אחרי כל החיפושים, צילמתי נמר בספארי.

הנמר ניצח.

על סיפור הנמר כתבו גם בפוסט הזה בבלוג "הביתה"

עברה את גיל ההתבגרות

כל פעם שאמא שלי מדברת על הגיל שלה היא צוחקת ואומרת "אני כבר עברתי את גיל ההתבגרות" ומוסיפה "בשנה-שנתיים". (כל מי שמכיר את אסתר עכשיו בטוח מחייך לעצמו. )

אז בסוף שנות החמישים אמא שלי באמת היתה בגיל ההתבגרות.

אני לא יודעת מי צילם את התמונה הזאת, אבל היא תמונה יפהפיה בעיני. כל כך לא אופיינית לצילום במצלמה ביתית בתקופה הזאת (או בכל תקופה): תוך כדי תנועה, מתוך המים. ולמרות הקומפוזיציה המושלמת – נראית לא מבויימת בכלל. כמעט כאילו לא היתה שם מצלמה או צלם.

רגע אחד.

ועבר.

לפני שנה

מזג האוויר בימים האחרונים מחזיר אותי אחורה, לתקופה הזאת בדיוק לפני שנה. ב"סערה הגדולה" של שנה שעברה הייתי בחודש תשיעי. בשוך הסערה ילדתי את תמר.

איכשהו עם כל הטירוף וההתרגשות של תינוקת חדשה, אחרי פחות מ48 שעות מצאנו כמה דקות לצלם את הצילום הזה. שמחה שזכרתי.

היה לי בראש לצלם כמה שיותר מהר אחרי הלידה, בהשראת שלושה צילומים מרגשים של נשים מיד אחרי שילדו, של הצלמת  Rineke Dijkstra.

עליה ועל מקורות השראה נוספים שלי אכתוב פוסטים בהמשך.

ובנתיים

זה למי שדאג שאני לא נחשפת מספיק בבלוג.

(: