זה מתחיל לאט, צריך קצת להתחמם…
מתנה לחג
בננות בלבן
זה התחיל כחלק מחיפושי רעיון ל-'איך לצלם את תמר כל חודש'. אמרתי-אם כבר מצלמים את תמר, ננצל את ההזדמנות לצילום של שתי הבננות.
ניסינו צילומים בלבן.

ניסינו בננות בפסים.
ניסינו גם בצבע.
הבננות בלבן היה הכי מוצלח.


ניסיתי להפוך את זה למסורת. אולי כל חצי שנה, לפני ה"חגים הגדולים" כדי שיהיה לי מה לתת מתנות לסבתות.
הבעיה היא שהבננות שלי, כמו כל הילדים שאני מכירה, שונאות להצטלם בסטודיו. לא סתם אני מצלמת משפחות בחוץ, בטבע, באור. למי יש כוח להצטלם על אותו מטר וחצי מרובע, לחייך למצלמה כשמבקשים, לעשות פוזות?!
רם והבננות הקצו לי 10 דקות של סבלנות במרץ האחרון…
until next time.
נראה אם אצליח לשכנע אותם שזה שווה את זה…
קנו לעצמכם מתנה לחג
פעם היינו קונים מליון מתנות לחג. מ-כולם ל-כולם, כל אחד (אפילו מהמבוגרים) היה מקבל 4-5 מתנות. וכמו שרונית כפיר כתבה בבלוג שלה: חבל על ההשקעה, הטרחה והכסף.
בשנים האחרונות, לאט לאט (קשה לשנות מנהגים, גם אם הם קלוקלים) צמצמנו את המתנות למתנות לילדים בלבד. ואז ל-מתנה אחת לכל ילד, מסבאסבתא.
אבל… גם לסבאסבתא מגיעה מתנה. אז בחגים הגדולים (ראש השנה ופסח) אני בדרך כלל נותנת תמונות במסגרות לסבאסבתא ולסבתות רבא. זה תמיד עובד. (אם זה תמונות ביחד איתם אז בכלל!)
אך… כשנתקלתי בפוסט של אפרת דה בוטון על צלחות פסח שהיא מתכוונת לאייר… הייתי חייבת להזמין לנו אחת. הזמנו צלחת שבה יופיעו כל 16 בני המשפחה: ההורים שלי (A.K.A סבאסבתא) אני, אחי, אחותי ובני זוגינו וכל שמונת הנכדים.
כביכול: משימה בלתי אפשרית. בפועל: שלחתי לאפרת מליון מיילים עם תמונות של כולנו, כולל עץ משפחתי קטן של תמונות עדכניות כדי שתדע "מי שייך למי". היא היתה חמודה, סבלנית, ומוכשרת אש. והתוצאה לפניכם:
יצאה צלחת מקסימה, ומתנה מרגשת. אם זה לא מתנה שאני רוצה לעצמי, עדיף לא לתת מתנה בכלל!
לעצמי, אגב, קניתי שרשרת מ ה מ מ ת של רוני עוזיאל מתנה לחג. כי הרי החלטנו רק שלא נותנים מתנות!



