את "The Brown Sisters" : פרוייקט הצילום של הצלם ניקולס ניקסון הכרתי בשנה השניה ללימודים בבצלאל, במסגרת  שיעורי תולדות הצילום ב'. הפרוייקט הוא רצף צילומים, כל שנה צילום אחד, של ארבע האחיות לבית בראון (אשתו ושלוש אחיותיה).

הפרוייקט נמשך משנת 1975 ועד היום. ארבעים שנה של צילום אחד, מבט ישיר למצלמה, אותו סדר עמידה, אחיות.

בסיום שנה ב' בבצלאל ביקשתי משין אחותי שתקנה לי את הספר שליווה את התערוכה "האחיות בראון" במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק (MOMA).  הפרוייקט הזה הוצג בגלריות ומוזאונים, ובחיפוש ברשת אפשר לראות את הפרוייקט כולו בקלות.

אבל לי יש ספר… אני יכולה לשבת עם הספר ולדפדף לאט לאט לאט, קדימה ואחורה, ולהסתכל בפנים שמשתנים, מתבגרים. בתנוחות הידיים והגוף. לפעמים הן מחזיקות אחת את השניה, או נשענות, או מחבקות, או עומדות במרחק.

לפעמים הן מחייכות. לפעמים עוצמות עיניים. מודעות למצלמה. מודעות לפרוייקט. מודעות לזמן שעובר.

לא כתוב כמעט מידע על האחיות. כתובים שמותיהן, והגיל בהן היו בשנת 1975 כשהתחילו להצטלם לפרוייקט. אבל זה מספיק בשביל למלא את הראש במחשבות.

בין תמונה לתמונה עברה שנה. מה קרה באותה שנה?

אולי הן התאהבו במישהו. אולי חוו פרידה. או קושי. או מחלה.

אולי לא רצו להצטלם באותו יום.

אולי הן גרות במרחק רב וכל שנה הן מצטלמות במפגש המשפחתי השנתי.

אולי הן באות במיוחד כדי להצטלם.

ואיך שהשנים חולפות ועכשיו הן כבר נשים. אולי אחת מהן התחתנה השנה. או התגרשה. או ילדה ילד. חיים שלמים. ארבעים שנה.