הפעם הראשונה שעלמיק הסתפרה היתה ביום שחזרנו מהטיול להולנד. בגיל שלוש. דיברנו כמה פעמים על רעיון התספורת שיעזור לפתור את בעיית הקשרים בשיער. אני דיברתי בכלליות, בתור רעיון תיאורטי שכזה, שכדאי פעם לנסות. בבוקר שחזרנו מהולנד (חזרנו לפנות בוקר) היא הודיעה לי: "אני רוצה להסתפר. היום!" "אוקיי" אמרתי לה, "בואי נחשוב על זה קצת". "בסדר, נחשוב, ואז תספרי אותי. היום!".
לא נותרה לי ברירה. הרי זה רק שיער – אמרתי לעצמי. אני חייבת להראות לה שזה רק שיער, ושזה לא נורא, ושלא תתחיל לפחד משינויים (כמו אחת מאיתנו), ותתחיל להתלבט על כל שטות (כמו…) ולהתחרט (…). זה שיער, והוא גדל, והיא אמרה שהיא רוצה. נו קדימה.
אני היחידה בנינו שהתלבטתי, והיססתי, וחששתי.
עלמיק התיישבה על הכיסא, מרוצה כולה, מחכה בסבלנות לא אופיינית.
זאת היתה הפעם הראשונה שסיפרתי תלתלים.
גזרתי מהר, שלא תתחרט באמצע – ואז יהיה לה חצי ראש מסופר וחצי לא.
רם אפילו לא היה נוכח במעמד ההיסטורי. הוא היה בעבודה, אמא שלי צילמה (וקצת התרגשה איתי).
עלמיק ישבה על הכיסא, סבלנית, מרוצה, התבוננה בעצמה במראה, דיברה עם עצמה ואיתי, ושמחה מאוד.
הפעם השניה שעלמיק הסתפרה היתה לפני שנה וקצת, בדצמבר 2014. שוב היא ביקשה "אני רוצה להסתפר". ושוב אני זו שהיססתי. אני יודעת, אני יודעת, זה רק שיער. אבל אני כבר התחלתי להרגיש את הפרידה המתקרבת מבקבוקי הזהב שלה. גם ככה השיער המלא והכבד מתח אותם, ובחורף השיער מתכהה ופחות זהוב. וכן, זה עוד סימן שהיא גדלה לי.
אז התיישבנו להסתפר (הפעם באמבטיה מפאת מזג האוויר), תמר עזרה, רם צילם.
שוב עלמיק היתה נחושה, ובטוחה שהגיע הזמן, ונהנתה מכל רגע.
גם מהתוצאה.
בשבוע שעבר עלמיק שוב ביקשה להסתפר. הפעם כבר הבנתי שאי אפשר לדחות את זה. היא רוצה להסתפר, ועכשיו.
"אני רוצה קצר". היא אמרה לי. "כמו שלך".
"אוקיי" אמרתי לה. "אבל את בטח רוצה שיהיה לך עדיין שיער ארוך כשהוא פזור, וקוקו, וצמה". "כן, אבל אני רוצה שתורידי את כל הבלונדיני". ציטוט. נשבעת.
גזרתי רק קצוות. וגם זה בלב כבד. נכון, זה רק שיער. אבל מבחינתי גם זו פרידה. (עכשיו כנראה יותר ברור למה קשה לי להפרד מבגדים אהובים שלהם, וצעצועים, ומשלי…)
והפעם בתום התספורת ראיתי כבר שהשיער כבר לא מסתלסל כל כך כמו פעם.
וקצת נצבט לי, צביטה קטנה בלב. תם עידן הבקבוקים.
ועלמיק היתה מרוצה, והסתרקה, ועשתה פוזות מול המראה.
ורק בבוקר היא קמה קצת מאוכזבת: "חשבתי שיהיה לי קוקו קצר כמו שלך. ושחור! אני אוהבת שיער שחור."
…………..
עלמיק בתקופות מתולתלות יותר:
MyTrueColors גלית לוינסקי 
פוסט מקסים ותמונות שובות-עין. מסתבר שהדשא (או השיער) של השכן, תמיד… יותר, מתולתל יותר או חלק יותר או אחר- יותר. כל כך נהניתי לקרוא. הזכיר לי את הפעם הראשונה שהמטפלת שלנו קיצצה לבתי תלתל או שניים. (היא טענה אחר כך, להגנתה, שאני הסכמתי. לא זוכרת.) כל כך היה לי קשה עם זה. כל תלתל היה יקר ללבי.
אהבתיאהבתי
זה רק שיער… ובכל זאת. מזכיר לי אותה בפלשבקים מהארבע וחצי שנים שלה
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה צובט לי בראש…..
אהבתי את טבעות הזהב על הריצפה
אהבתיאהבתי
יאללה בוא ללטף קצת תלתלים
אהבתיאהבתי
אל דאגה, מסתמנת עוד ילדה מתולתלת (שכנראה יהיו לה בקבוקים) במשפחה…
אהבתיאהבתי
לתמרול יש אפרו! זה כיף מסוג אחר
אהבתיאהבתי
אפרו זה אדיר! צופה תחפושות מגניבות כשהוא יתפתח
אהבתיאהבתי
איזה כיף לעלמה שיש לה את המזכרות האלה – סט צילומים מרהיב מכל תספורת (מגיל שלוש ועד….?). והבקבוקים האלה! אין פלא שאת לא רוצה להיפרד מהם, הם מדהימים. כמה רציתי בקבוקים כשהייתי ילדה… אגב – בתספורת הראשונה של עומר שמרנו את השיער עבור אמא שלי כי היא נוסעת הרבה ליפן, ומסתבר שיש שם מומחה שמכין משיער מכחולים לציור! וכנראה לשיער שנשאר על הראש מהלידה יש תכונות מיוחדות למכחול כזה. אז אמא שלי רוצה להכין לעומר מכחול מהשיער שלו. קצת קריפי אבל מגניב.
אהבתיאהבתי
חחח באמת קצת קריפי (: אבל מגניב. אני שמרתי תלתל בשקית קטנה, כמובן
אהבתיאהבתי
אובייסלי!
אהבתיאהבתי