תמרול.

הקטנה הזאת כבר בת שנתיים. שנתיים ושלושה חודשים למען האמת.

לא מפסיקה לגדול, ולהפתיע, וליזום ולתכנן ולבצע, ולפטפט ולשיר לנו בקולי קולות (כולל כל נסיעה באוטו, כל הנסיעה), לספר בדיחות, לחייך חיוכים מלא הפה והפרצוף, לצעוק עלינו ולכעוס, להביע דעה נחרצת, לצייר, לשחק, לבנות, לרקוד, להתפשט, לנסות להתלבש, לעשות הכל לבד, ללכת לבד, לעלות במדרגות לבד, ("רוצה לבד!!!"), להביע רגשות במילים ("אני מחפדת"), לחבק, לנשק, לעשות לעצמה חברים, להיות אחות לעלמה, לחקות כל מה שעלמה עושה ומיד, להצחיק אותנו, וכל זה בזמן שהיא הדבר המתוק בעולם.

תמרולי אהובתי הקטנה. הזמן טס ואת גדלה לי מהר מדי!

בואי רגע לאמא תביאי חיבוק…