לכבוד יום הולדתה של אמי הזמנו אותה -אחותי, גיסתי ואני לסדנת פיסול פורטרטים בנייר, של אפרת חסון דה בוטון (המהממת! אני מעריצה!). לשמחתי בתור הנציגה שבארץ+אוהבת יצירה נשלחתי לסדנה ביחד איתה (:

הסדנה התקיימה בביתה של אפרת, ביום שישי בבוקר. נכנסנו ואת פנינו קיבלו אפרת ועוד שש נשים נחמדות, וערמה של מספריים, ניירות צבעוניים, ואווירה נהדרת של יצירתיות וכיף.

פתחנו בסבב הכירות קצר: אחת רופאה, אחת מכשירת שחקנים במס"ר, גרפיקאית, מרפאה בציור, צלמת (אני), אחות בפנסיה (אמא שלי), שתי בנות זוג, שתי חברות טובות שחולקות שם פרטי, אמא ובת (אנחנו). אחרי הסבר פשוט וקצר אפרת שלחה אותנו מיד להתחיל בעבודה.

והרי זה אחד הדברים האהובים עלי: עוד סוג של התעסקות בתמונות שלי. אפרת ביקשה להביא פורטרטים בגודל נייר A4 מודפסים במדפסת. אני כמובן פירשתי את זה כ-פורטרטים שלנו! כיוון שהסדנה היתה הפתעה לאמא שלי, הדפסתי עבורה שתי תמונות שלה עם אבי, ולי כמה תמונות מסשן הלבן-על-לבן האחרון שלנו.

מכאן לקחתי את רם ואותי

מכאםן הפנים של תמר

מכאן לקחתי את עלמה ואת הגוף של תמר

כולן מיד התחילו לסרטט, לגזור ולהדביק. בין לבין פטפטנו קצת ונשנשנו.

הזמן טס. שלוש וחצי שעות חלפו כמו חצי שעה. באמת! מזמן לא נהנתי ככה. הייתי מרוכזת כולי, מכף רגל ועד ראש בפורטרטים האלה. כיוון שהזמן חולף כל כך מהר אפרת ממש מעודדת לא להתמהמה, להתקדם ולהדביק. מזל כי אחרת הייתי נשארת עם ערמת איברים גזורים בשקית.

התוצאות של כולן היו מרהיבות.

המדאם של זוהר חגבי

פנלופה קרוז

הגברת של זוהר חגבי

ההורים שלי

אני לא ממש סיימתי, אבל הבטחתי לסיים כמה שיותר מהר בבית. עם או בלי פנים? מה צבע הכיתוב? להשאיר רק חיוכים או עם עיניים? מתברר שלבד בבית השאלות האלה נהיות הרבה יותר קשות לפיצוח. על מה שהחלטתי בשניה בסדנה, ומיד הדבקתי (תודה אפרת, שוב) פה ישבתי וגזרתי, והזזתי, ושיניתי צבע, והתלבטתי, וצילמתי, כאילו חיי תלויים בזה. (משונות דרכי ההדחקה של הדברים הגדולים באמת. מישהו אמר ונקובר?!)

והרי התוצאות:

לאתר של אפרת לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק לחצו כאן. הסדנה הבאה תתקיים ביום שישי הקרוב ה-8/4 בשעה 09:30. כל הפרטים אצל אפרת.