יום אחד קיבלנו ערסל. ערסל ישיבה, שגיסתי וגיסי המהממים מעיין ויאיר הביאו איתם מחופשה בקוסטה-ריקה (או משהו כזה). הערסל נתלה על חגורת הבטון היחידה שיש במרפסת, בדיוק מול הדלת.
ערסל.
מה עושים בערסל?! (שאלתי בפולניות)
"נחים בערסל". ענה רם (בתור ההדוניסט בנינו).
"קוראים ספר בערסל." הוא הוסיף. (חלק ניכר מלימודיו לבחינות הגמר של לימודי הרפואה רם למד בו. החלק השני היה במזגן).
נהנים מהבריזה.
אפשר לישון בערסל.
אפשר להתנדנד בערסל.
אפשר לשחק בערסל.
אפשר לשחק לבד אבל אפשר גם ביחד.
מארחים חברים בערסל.
נהנים מהחורים שיש בערסל.
ובכלל. הערסל נותן פרספקטיבה חדשה על העולם. דברים שרואים מפה לא רואים משם.
אין ספק. הערסל הוא אחת האטרקציות אצלינו בבית. כל פעם שאנחנו מארחים הערסל נתלה וחוזר למקומו, כי הילדים לא מבינים למה הוא בכלל נעלם משם לפעמים. (גשם, רוח, אבק, הוא מפריע בכניסה למרפסת ובתליית הכביסה – זוטות).
יאללה שתתחיל עונת הערסלים! (זאת אומרת: הלאה אובך, קדימה אביב!)
MyTrueColors גלית לוינסקי 
מחשבה אחת על “ערסל”